סיפורים // דתיים

זהו המשך לסיפור בדיקות טהרה – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה “יהי רצון מלפניך שכל גופי יתקדש בקדושתֶך, שכל מעשיי יקדשו את שמֶך, שבכל מאודי אכוון למעשה הכרובים בקודש קדושתֶך, שכל הבא עליי יחזור בתשובה שלמה מלפניך ושלא יהיו עוד חוטאים בארץ ולא רשעים. ובכן יהי רצון שרגליי תפּתחנה...

הגשם ירד בלי הפסקה, טיפות כבדות שהלמו בגג הרעפים של בית הארחה “עין הנחל”. המקום היה מבודד לגמרי, תקוע בין עצי זית עתיקים, טרסות אבן וערפל סמיך שכיסה את הגליל העליון כמו שמיכה אפורה. נועה עצרה את הרכב השכור, היונדאי הקטנה שסיפק לה הצבא, בחניה הצרה, המנוע עדיין פועל. השעון...

כבר שנה וחצי שיצא אליהו עם בנות בשידוכים אותם הציעו לו הוריו, ובמקביל קיים קשר מיני עם חיה, אותה הכיר בנסיעתו ברכבת לתל אביב. באחת הנסיעות השגרתיות שלו החליטו חיה והוא לנסות להביא את הוריו להסכמה לקבל את חיה לכלה לבנם.חיה, חצאיתה מכסה את ירכיה באופן שמספר יותר על הלא מכוסה...

זהו המשך לסיפור בואי נהיה הזוג הזה – חלק א ומולץ לקרוא אותו תחילה “ב-18:30 תגיע למרפאה, סבבה?” אמר אוהד, המפקד של חגי. כבר יומיים שחגי שוכב בחדר בבסיס עם חולשה וכאב ראש בלתי נסבל. נשארו לו עוד חודשיים עד שהוא משתחרר, סמל מחלקת קשר בנח”ל. אחרי שהוא הקיא הבוקר...

סיפורנו מתחיל ברב קהילה, איש טוב, תמים וישר דרך, שבקש מאשתו בבוקרו של יום להכין ארוחת צהריים גדולה, היות ובכוונתו לצרף לארוחתם אסופי שמצא מקַבְּצֵן בסמוך לבית המדרש. “אסופי, אתה קורא לו? אסופי? הרי הוא בחור ומטורזן” סיננה הרבנית בראותה את ברוך נכנס לביתם, מתיישב כבן בית לצידם בשולחן האוכל....

איזה מזל שיש שוב מונדיאל. פעם ב 4 שנים הוא מגיע ואיתו פאבים, צפיה משותפת ברחובות ועם חברים. וכל כך נעים עכשיו להזכר במונדיאל הקודם. אשתי נקראה על שם סבתא שלה לאה, אבל כולם קוראים לה ללו. גם אחרי 2 לידות היא עדיין יפה וכוסית בעיני. היא די גבוהה –...

הייתה לי פעם משפחה נורמלית, עד המשבר ההוא. עד שאלומה הביאה את החתול ההוא.שכחתי כבר איך קוראים לו. אני רק זוכר את התמונה המנטלית שלה עולה במעלה הגבעה ואוחזת גוש שיערגי’נגי בעורפו, חרף הסתייגותו הברורה.“אבא! הבאתי חתול!”“זה בטח של הערבים, תחזירי להם אותו, זה לא יפה לגנוב חתולים, אנחנו לא...

מאשה היא אחת מהחברות הכי טובות של אשתי, הן נפגשו לראשונה במכללה שם למדו חינוך מיוחד. הקשר ביניהם ידע עליות ומורדות, בעיקר כי אשתי בחורה צעירה ונשואה (דתיים וכו’) ואילו מאשה, בחורה חילונית בגיל שלי שכבר נשבר לה מגברים שרק רוצים להעביר איתה את הזמן. למאשה היו מספר בני זוג,...

זה היה יום קיצי וחם, השמש קפחה בעוז ולא השאירה הרבה מקום מסתור. ראיתי אותו עומד בתחנה, מחכה בייאוש קל לאוטובוס הבא שיחזיר אותו סוף סוף הביתה לאחר כמה שבועות בצבא. באותו רגע הוא נראה כמו חלום – שרירי, נאה, לבוש במדים התואמים את גופו בצורה מושלמת, מעוטרים בסיכה קטנה...

האישה עטורת כיסוי הראש הגדול החרדלי עמדה על הבמה באולפנה באחת משיחות ההכנה של הבנות לקראת החיים שלאחר האולפנה, כשיתחתנו. פניה היו רכות ונעימות, אך דבריה קשים וחודרים כמו סכינים ללב הנערות התמים. כל השיחות בשנה האחרונה עסקו בניפוץ תקוותיהן של הבנות הצדיקות לעתיד זוהר והכנה לקראת הכאב המתלווה לחיים...

יש מצב שאיזה 10 שנים חגי לא נסע בטרמפים. כמעט מיד אחרי שהוא ויסכה התחתנו הם קנו רכב קטן ומצ׳וקמק (שהשתדרג בינתיים לקורולה 2019) ופרק הטרמפים בחיים שלו הסתיים. אבל וואו כמה חוויות והרפתקאות היו לו בטרמפים… ככה זה כשאתה במקור מיישוב בשומרון.אבל אתמול בדרך לעבודה, רכב עם נהג שהיה...

המעבר מהיישוב הקטן והמוגן לעיר הגדולה היה שוק עבור חגית ואריק. שניהם גדלו באותו יישוב, בו התחתנו והקימו את הבית הנאמן בישראל שלהם כבר בגיל 22. אחרי הכול, הבת של הרב והבן של אחד ממקימי היישוב זה שידוך קלאסי ובאמת נראה שלא היה זוג אוהב מהם. עד שיום אחד הבינו...

הסיפור אמיתי לחלוטין אך השמות והמקומות שונו בכדי להגן על הדמויות. קריאה נעימה. היי, קוראים לי דביר, אני בן 21, חייל דתי, משרת בצפון וגר בשומרון, בגיל הזה מתחילים אצלנו לנסות להכיר בחורה לחיים וגם אני כמו כולם ניסיתי להתחיל. הייתי בפייסבוק בדף מסויים של דתיים ונהגתי להגיב שם באופן...

הכל התחיל בשיעור תורה. כמה אירוני, לא? השיעור היה מטעם ארגון נוער שארגן שיעורי תורה במוצאי שבתות לנוער דתי. אצלנו השיעור נערך עם מחיצה בין הבנים לבנות. המחיצה הייתה עם חורים קטנים שהיו אמורים להיות אומנותיים אבל עדיין לשמור על הייעוד המקורי, דבר שלא מנע מבטים חפוזים ונבוכים דרכם ואולי...

זהו המשך לסיפור שאי ברכה – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה רעשים של ערב מזדחלים בשקט אל הבית מחלנות האלומניום הישנים, צבועים בתכלת מתקלף. רוח קלה וביישנית של סוף יום גולשת פנימה אל השקט הרוגע, מערסלת קלות ערימת דפים ומכתבים שטרם נפתחו. את המעטפות השחורות אני מזהה מיד, בקשות...

זהו המשך לסיפור הדבר האמיתי – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה השעה הייתה שש בבוקר כשמירה התעוררה. הכרית היתה עדיין בין רגליה. היא הרגישה מסוחררת, עם כאב ראש קל ועם תחושה של התעלות. היא נזכרה באירועי אתמול וחווית הלילה ואז התחילו להופיע מחשבות. המחשבות היו מלאות זעם – זעם...

“איזה מין שם זה חמודי?”, שאלה מירה את יעל, “זה הילד מהפרסומת של הכללית, לא?”, היא כמעט התפוצצה מצחוק. יעל הסתכלה על מירה בלי לצחוק בכלל. “הדבר האחרון שאפשר לחשוב על חמודי זה שהוא ילד”, היא אמרה, “זה כינוי די מקובל במגזר, בדרך כלל למוחמד”. מירה השתתקה פתאום. השם מוחמד...

זהו המשך לסיפור אמת או חובה לשומרי נגיעה – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה באחד מימי השישי שלנו ביחד אני וטלי יצאנו לבית קפה צפוני, בתקופה שעוד היינו מדריכים נלהבים ומעמיקי מחשבה בתנועת הנוער בסניף המקומי. בתקופה הזו היינו חברים כבר בערך שנה. אמנם כבר לא שמרנו נגיעה בשלב...

“שאי ברכה” זהרה ההודעה על מסך הטלפון המיושן והשחור שלי. כבר כמה פעמים נחום רצה להחליף לי אותו לגירסא מתקדמת יותר, עם מסך צבעוני וצילצולים. “תוכלי לשים שם צלצול של “אם אשכחך ירושלים” אמר ושר את אם אשכחך האלמותי של יעקב שווקי תוך שהוא פורס ידיים רחבות אל קהל דמיוני. “לא תודה נחומי, אני מעדיפה את המכשיר שלי” אמרתי, מנסה...

הסתכלתי עליה יוצאת מחדרו של המנכ”ל.היא הייתה צעירה בת 28, דקה, תמימה, כיסוי ראש של דתיות לייט, נזם עדין וחיוך מקסים על פניה. היא הזכירה לי נשכחות. תמימות וטוהר שאני כמה להם כבר תקופה ארוכה.היא התראיינה למשרת מנהלת מרקום במחלקת שיווק. אחרי שהיא יצאה מהחדר נכנסתי לחדרו של המנכ”ל ואמרתי...