סיפורים מאת הקומונרית

זה היה יום קיצי וחם, השמש קפחה בעוז ולא השאירה הרבה מקום מסתור. ראיתי אותו עומד בתחנה, מחכה בייאוש קל לאוטובוס הבא שיחזיר אותו סוף סוף הביתה לאחר כמה שבועות בצבא. באותו רגע הוא נראה כמו חלום – שרירי, נאה, לבוש במדים התואמים את גופו בצורה מושלמת, מעוטרים בסיכה קטנה ולא מוכרת.  הכרתי אותו...

הכל התחיל בשיעור תורה. כמה אירוני, לא? השיעור היה מטעם ארגון נוער שארגן שיעורי תורה במוצאי שבתות לנוער דתי. אצלנו השיעור נערך עם מחיצה בין הבנים לבנות. המחיצה הייתה עם חורים קטנים שהיו אמורים להיות אומנותיים אבל עדיין לשמור על הייעוד המקורי, דבר שלא מנע מבטים חפוזים ונבוכים דרכם ואולי אף הגביר את העניין....