הדבר האמיתי – חלק א

"איזה מין שם זה חמודי?", שאלה מירה את יעל, "זה הילד מהפרסומת של הכללית, לא?", היא כמעט התפוצצה מצחוק. יעל הסתכלה על מירה בלי לצחוק בכלל. "הדבר האחרון שאפשר לחשוב על חמודי זה שהוא ילד", היא אמרה, "זה כינוי די מקובל במגזר, בדרך כלל למוחמד".

מירה השתתקה פתאום. השם מוחמד נשמע שונה לגמרי מחמודי, לא ילדותי ולא מצחיק. כמי שגדלה כל חייה בהתיישבות הדתית ביהודה ושומרון – לשם מוחמד היו קונוטציות לא פשוטות. פתאום המחשבה ללכת ולבקש את עזרתו של חמודי הרוקח הפחידה את מירה. יעל שמה לב לשינוי שחל אצל מירה. היא חייכה אליה חיוך מרגיע ואמרה, "הוא חמוד אמיתי חמודי, אין לך ממה לחשוש.  לא היתה אף בת שירות במרפאה שלא היתה חולה עליו. הוא יעזור לך מאד עם הכאב הזה".

מירה לא הופתעה לשמוע שבנות השירות התלהבו מחמודי. היא נזכרה איך הוא נראה כשפגשה אותו בפעם הראשונה והיחידה שבוע קודם במשרד של יעל, האחות הראשית המקסימה. זו היתה פגישתן השלישית של מירה ויעל באותו שבוע, השבוע הראשון של מירה במסגרת השירות הלאומי במרפאה.

יעל הסבירה למירה איזה אתגר זה לנהל מרפאה שמשרתת אוכלוסיה כל כך מגוונת – יהודים חילוניים ודתיים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, רוסים, אתיופים, חרדים, מגורשי גוש קטיף. יעל ידעה שמירה חוששת מהמפגש עם הערבים וניסתה להרגיע אותה. "אני לא אגיד לך שאין מתח לפעמים, ברור שיש", יעל אמרה, "אבל רוב הזמן שוכחים מי הוא מי. כולם בני אדם שצריכים את עזרתנו. וכולנו בני אדם שמנסים לעזור למי שצריך אותנו".

ואז נכנס לחדר גבר מרשים עם חיוך כובש, יעל קמה אליו והם התחבקו חיבוק ארוך. יעל היתה נמוכה ממנו בראש והיא כמעט נעלמה בתוך זרועותיו הארוכות. מירה זזה באי נוחות על הכיסא. האינטימיות המוחצנת הזאת בין גבר לאישה לא היתה מוכרת לה והביכה אותה מאד. היא ניסתה לא להביט בהם אבל לא יכלה שלא לראות איך החזה המפואר של יעל נלחץ וכמעט נמעך על החזה השרירי של הגבר ההורס הזה. כשהשניים נפרדו אחרי מה שנראה לה כנצח, הגבר הביט במירה בחיוך, סקר את גופה במבט שהגדיל מאד את מבוכתה ושאל, "אז את בת השירות החדשה שלנו?", ומירה כמעט והתעלפה.

היא לא העלתה בדעתה שהגבר החתיך הזה שיעל מתחבקת איתו בכזו חופשיות ואהבה יכול להיות ערבי. אבל מהמבטא שלו היה מאד ברור – הבחור הזה הוא ערבי!

"זאת מירה", היא שמעה את יעל אומרת לו, "היא הגיעה ביום ראשון והיא נראית לי אחת הטובות ביותר שהיו אצלנו. ייקח לה קצת זמן להתרגל ולהבין מה הולך אצלנו, אבל היא תהיה מעולה. נכון, מירה?". מירה הסמיקה כולה ונמנעה מלהביט בעיניהם.

"נעים להכיר יא מירה", היא שמעה אותו אומר לה, "אני הרוקח כאן וקוראים לי חמודי. אם את צריכה משהו – אני פה". היא הסתכלה אליו וניסתה לחייך. המבט שלו הרעיד משהו בתוכה. היא לא יכלה להוציא מהראש את התמונה של זרועותיו עוטפות את גופה של יעל ומצמידות אותה אל גופו. פניה היו סמוקות ולוהטות. "שיהיה לך בהצלחה", חייך אליה חמודי ויצא.

"בקיצור מירה", יעל אמרה והוציאה אותה מהזיכרונות, "אם הכאב לא יירגע – דברי איתו". מירה הנהנה ויצאה מהמשרד במהירות. הכאבים בבטן התחתונה הלכו והתגברו במהלך היום. אלה היו כאבי המחזור הכי קשים שהיו לה אי פעם. היא מיהרה לשירותים, הסתגרה באחד התאים והתפתלה מכאבים על האסלה. היא לא ידעה מה לעשות. יעל אמרה שלחמודי יש תרופת פלא לכאבים קשים, אבל מירה פחדה לפגוש אותו. המבט שלו והחיבוק שלו עם יעל לא עזבו את מחשבותיה מאז.

היא הוציאה את הטלפון והתקשרה אליו.  בזמן שהיא המתינה שהוא יענה היא שמה לב שהידיים שלה מזיעות והגוף שלה רוטט. כשהיא שמעה את הקול שלו אומר, "הלו", היא התבלבלה לגמרי וניתקה את השיחה. היא חיכתה במתח לראות אם הוא יתקשר חזרה, אבל זה לא קרה. הכאב בתחתית הבטן שלה הלך והתחזק. היא התקשרה שוב. הפעם כשהוא ענה היא לא ניתקה, אבל היא גם לא אמרה כלום. היא שמעה אותו שואל מי זה ולא ענתה. בסוף היא הוציאה בלחש," מירה, זאת אני, מירה". הוא לא אמר כלום. "אני הבת שירות החדשה". "אה מירה", הוא  אמר והיא ראתה בדמיונה את החיוך שלו, "מה המצב?", הוא שאל. "כואב לי נורא", היא שמעה את עצמה בוכה.

"כל כך כואב?", הוא שאל ברצינות. מירה אמרה "נורא. אף פעם לא כאב לי כל כך". חמודי שאל, "זה המחזור?". מירה הסמיקה ולחשה שכן. "בואי למחסן של הבית מרקחת", חמודי אמר, "ננסה לעזור לך מתוקה".

הרגשות של מירה עלו על גדותיהם, המבוכה לדבר על כאבי מחזור עם גבר, הקול מהפנט של חמודי, הכאב שהתחזק כל הזמן והפחד והריגוש מהמחשבה שהיא הולכת לפגוש אותו. היא יצאה מהשירותים והלכה כמו זומבי לבית המרקחת.

"בואי יא מירה", פתח לה חמודי את הדלת בחיוך. היא נכנסה למחסן ושמעה את הדלת ננעלת ואת חמודי בא בעקבותיה. "אני עוברת על איסור ייחוד", חלפה מחשבה בראשה. " בואי ניכנס לפה", אמר לה חמודי והוביל אותה לחדר פנימי. היו שם ספה, שולחן ושתי כורסאות וריח מוזר אבל די נעים. "תשבי כאן", הצביע חמודי על הספה ומירה התיישבה בלי לחשוב הרבה.

הוא התישב על הכורסא מולה והביט בה. "תסתכלי עליי מתוקה", הוא אמר והיא הרימה את מבטה מיד ופגשה את מבטו המחייך. זו הפעם השניה שהוא קרא לה מתוקה והיא הרגישה שמשהו בתוכה נמס. היא אהבה את המחשבה שהיא מתוקה בעיניו. היא ניסתה לחייך אבל הדמעות זלגו מעיניה.

"עישנת פעם?", הוא שאל והיא ראתה שהוא מוציא מהמגירה סיגריה מגולגלת. "זה קנאביס רפואי שנותנים לחולי סרטן ולאנשים שסובלים מכאבים קשים. זה לוקח את הכאב מהר מאוד". הוא הדליק את הסיגריה ולקח שאיפה. כשהוא הוציא את העשן היא הבינה מאיפה הריח שהיא הריחה כשהם נכנסו לחדר.

הוא הגיש לה את הסיגריה וראה את החשש בעיניה. "מאחד עד עשר, כמה זה כואב לך?" מירה ענתה, "עשר" והפנים היפים שלה התעוותו מהכאב. "שאכטה אחת תוריד לך את הכאב לשבע – שמונה", חמודי אמר לה. הוא לקח שאיפה נוספת והגיש לה את הסיגריה. הוא נשף את העשן אל פניה והריח המתקתק היה נעים לה. הוא קירב את הסיגריה לשפתיה וראה איך היא נרתעת לאחור. "את שומרת נגיעה?", הוא שאל ברכות. מירה הופתעה שהוא מכיר את המושג. היא הנהנה. הוא הניח את הסיגריה במאפרה ואמר לה, "קחי לבד מתוקה".

היד של מירה נעה מעצמה ולקחה את הסיגריה. "הוא שוב קרא לי מתוקה", מירה התענגה מהמחשבה הזו בזמן ששפתיה נסגרו סביב הסיגריה. העשן מילא את פיה והיא השתעלה. חמודי הדריך אותה לשאוף את העשן פנימה, לריאות. בשאיפה השלישית מירה השתעלה פחות ונהנתה יותר. היה לה נעים בגוף והיא הרגישה מרחפת.

"כמה כואב עכשיו מתוקה?", היא שמעה אותו שואל. "שבע", היא ענתה. "יופי", היא שמעה את השמחה בקולו ואת עצמה צוחקת. הוא הצטרף לצחוק שלה ושאל, "רוצה עוד שאכטה או מעדיפה שמן?"

היא ראתה אותו טובל אצבע בצנצנת קטנה מלאה בשמן שחור. "זה יוריד לך לארבע", הוא אמר. "צריך למרוח את זה בכל חלל הפה ועל הלשון ומתחתיה. ככה, תראי", הוא הכניס את האצבע הארוכה לפיו, וסובב אותה בתוך הפה. המראה של אצבעו בפיו גרם למירה להתרגשות בגופה. הקנאביס שעישנה העצים את הריגוש, ויחד איתו את הרצון להרגיש את האצבע שלו בפה שלה.

היא הביטה בו טובל שוב את האצבע ומבטו הרעיד אותה בזמן שאצבעו המשומנת התקרבה אל שפתיה. היא ידעה שאסור לה לגעת בו אבל כשהוא אמר, "תוציאי את הלשון מתוקה", הלשון יצאה מעצמה, ממהרת לציית להוראותיו. "יופי מתוקה", הוא אמר, "תוציאי עוד, את כל הלשון הארוכה שלך". מירה הוציאה והביטה בפחד גדול ובהתרגשות עצומה באצבעו מתקרבת ללשון.

"תלקקי מתוקה", היא שמעה, והלשון שלה התחילה ללקק את האצבע. המגע הרטוב והאסור הזה ריגש אותה וכשאצבעו החליקה לאורך הלשון לתוך פיה הריגוש הציף את גופה והיא נאנקה. "טעים לך, מתוקה?", הוא שאל וחייך. היא הנהנה וחשה את אצבעו מלטפת את חלל פיה מבפנים, מורחת את השמן בדפנות, מתחת ללשון ומעליה, עמוק לתוך פיה. מבטו הפנט אותה. "את חייבת לעצור את זה!", היא שמעה את חברותיה דורשות ממנה בדמיונה.

האצבע החליקה החוצה מפיה לאורך הלשון וחמודי טבל אותה שוב בשמן והביט בעיניה. "רוצה עוד, מתוקה שלי?", היא הביטה בו במבט מעורפל, הלשון שלה וכל הגוף שלה רצו לצעוק כןןןןןןן, אבל מעט ההיגיון שעוד הצליח לשרוד  את מתקפת הקנאביס סתם לה את הפה בכוח כמעט. היא קיוותה שהוא יחליט עבורה. "הלשון", חמודי הורה לה כשאצבעו ליטפה את שפתיה. גופה רטט מהתרגשות וכשהאצבע גרמה לשפתיה להיפתח מירה נאנקה בריגוש.

"תלקקי מתוקה", היא שמעה ולשונה ליקקה וליקקה את האצבע. "תמצצי מתוקה", היא שמעה את המילים של חמודי מפעילות אותה, שולטות בה. השפתיים שלה מצצו את אצבעו כאילו שהיא מוצצת סוכריה טעימה במיוחד. "יופי מירה, את לומדת מהר מתוקה, כמה כואב לך עכשיו?".

מירה ניסתה לחוש את הכאב בתחתית הבטן, אבל הכאב התחלף בחום מרגש. "פחות כואב?", הוא שאל והיא לחשה כן. "כמה?", "פחות משתיים". "נהדר" הוא ענה בהתלהבות והניע את האצבע בתוך פיה חזק ועמוק. "תמצצי טוב טוב מתוקה, תמשיכי ככה ובקרוב תהיי מוכנה". מירה רצתה לשאול, "מוכנה למה?", אבל הערפל וסערת הרגשות מנעו ממנה לדבר.

חמודי הביט לה בעיניים וחייך. האצבע שלו החליקה החוצה לאורך לשונה והוא חש את שפתיה נלחצות על האצבע, מנסות למנוע ממנה לצאת. "שחררי מתוקה", הוא לחש לה, "את צריכה לחשוב על זה קצת", הוא אמר. "תמיד תוכלי לקבל עוד אם תרצי". החיוך שלו עודד אותה והיא שחררה את האצבע והרגישה את הריקנות בפיה.

"תראי", הוא אמר בחיוך, "אני הולך לטעום את הטעם של הפה שלך ולבדוק כמה את מתוקה באמת". היא לא הבינה למה הוא מתכוון אבל כשראתה את אצבעו הרטובה ממיצי פיה מתקרבת אל פיו היא הרגישה מוצפת בכל גופה. "לטעום אותך יא מירה?", הוא שאל והיא הנהנה. "רוצה שאני אלקק את האצבע שאת ליקקת מתוקה?", היא הביטה מהופנטת והנהנה. "למצוץ את האצבע שמצצת לי מירה?", היא קפאה מרוב התרגשות. "אם את רוצה את צריכה להגיד מה את רוצה בדיוק, מבינה?". היא הבינה. חמודי חיכה בסבלנות ואז לקח טישו בידו השניה ולפני שניגב את האצבע הרטובה שאל, "רוצה לבקש משהו מתוקה? אני אעשה כל מה שתבקשי".

"תטעם אותי", המילים יצאו מפיה בלי שליטה. "איך לטעום אותך?", "תלקק". "את מה?", הוא חייך."את האצבע שלך", היא הרגישה שהיא מאבדת שליטה לגמרי, היא רצתה לראות אותו מוצר אותה מאצבעו. "האצבע שמצצת?", הוא חייך. היא הנהנה. "תגידי מה את רוצה, תבקשי יפה".

היא הביטה בפיו ולחשה, "בבקשה תכניס את האצבע שהיתה בפה שלי לתוך הפה שלך ותטעם את הטעם שלי". היא התנשמה בכבדות. חמודי הכניס את קצה האצבע לפיו ומירה ראתה את לשונו יוצאת ומלקקת אותה. המראה החושני הזה הסעיר אותה והיא השתוקקה להרגיש את אצבעו בפיה שוב. הוא ינק את האצבע עמוק לפיו והשמיע קולות מציצה. "ראית מתוקה?", שאל אותה אחר כך, "ראית איך מוצצים?" היא לחשה "כן". "את טעימה בטירוף", הוא אמר, "כשתדעי למצוץ ככה תהיי מוכנה". "מוכנה?" שאלה, "מוכנה למה?", היא לא הבינה על מה הוא מדבר.

"תעצמי עיניים מתוקה", היא עצמה מיד, לא יודעת למה לצפות. אצבע עבה פישקה את שפתיה וחדרה לפיה. "תמצצי", היא שמעה והתחילה לינוק ולמצוץ. "יופי מירה", שמעה אותו לוחש לתוך האוזן שלה, "תמשיכי ככה ותהיי מוכנה לדבר האמיתי".

"בבקשה… בבקשה… בבקשה….", מירה שמעה את עצמה אומרת בקול הולך ומתגבר. היא זחלה על השטיח בעקבות האצבע הענקית שהתרחקה ממנה. "מה את מבקשת יא מירה?", היא שמעה את חמודי שואל. היא לא ראתה אותו, רק את האצבע, גדולה ועבה ומרוחה בשמן הקנאביס השחור, מתרחקת לאט לתוך מסדרון חשוך ומירה זוחלת בעקבותיה.

"את האצבע בבקשה", היא מלמלה בייאוש, "אל תלך בבקשה חמודי, אל תיקח אותה ממני". בראש שלה היא שמעה את החזן מתייפח בבית כנסת ביום כיפור, "ככלות כוחי אל תעזבני".

מירה ראתה את האצבע נעלמת לתוך החושך. היא נשכבה על השטיח והתחילה להתפתל עליו, נלחצת עליו עם ירכיה, בטנה ושדיה. היא לא הבינה למה היא עושה את זה. הגוף שלה פשוט הזיז את עצמו. התחושות בשיפולי הבטן היו כל כך חזקות. אלה לא היו כאבי מחזור. זה היה רעב. מהרגע שהאצבע של חמודי מילאה לה את הפה היא התחילה לחוש השתוקקות בין רגליה, השתוקקות רטובה, חייתית כמעט, בלתי נשלטת. "בבקשה", היא לחשה וחיככה את גופה בשטיח. "אני צריכה עוד", היא מחצה את שדיה המלאים על השטיח והרגישה כאב בפטמות הקשות, כאב שהגביר את הבעירה בין רגליה.

"מה קורה לי?", היא שאלה בקול ופקחה את עיניה. החושך היה סמיך ולקח לה רגע להבין איפה היא, היא לא היתה במיטה שלה בבית ההורים וגם לא בחדר שלה באולפנה. "אני בדירה של בנות השרות", היא הבינה.

הגוף שלה המשיך להתפתל על המיטה והיא הבינה שהיא רוכבת על כרית שתחובה בין רגליה למזרון. החלום התחיל לחזור לתודעתה. "האצבע", היא נזכרה וגופה הגביר את תנועותיו. היא נזכרה איך חמודי הוציא את האצבע מפיה ואמר לה, "את קצת מסטולית יא מירה". הוא המליץ לה ללכת לישון. היא בהתה בו בתסכול, התשוקה לאצבעו הטריפה את חושיה. הוא אמר לה לקום לאט. היא קמה וראשה הסתחרר. הוא החזיק אותה שלא תיפול. נקודות המגע של ידיו במותן ובכתף שלה בערו. היא לא רצתה להיפרד ושמעה את עצמה מצחקקת.

"מתוקה, את מסטולית", אמר חמודי, "את לא רוצה לעשות משהו שאחר כך תתחרטי עליו. לכי לישון ומחר תחשבי על זה. טוב מתוקה?"

היא עשתה כן עם הראש ולא זזה. שניהם צחקו יחד והיא רק רצתה שהוא ימשיך לקרוא לה מתוקה וישאיר את ידיו על גופה."אתה באמת חושב שאני מתוקה?", היא שאלה ובלי לשים לב הבליטה את שדיה מולו. היא ראתה אותו מביט בהם ורעד חלף בה. "אמרתי לך, את מתוקה מתוקה. טעמתי אותך, שכחת?"

מירה הסמיקה כשנזכרה איך ביקשה שיטעם את האצבע שלו שהיא מצצה קודם. "רוצה לטעום עוד?", היא לא האמינה שהיא שאלה את זה. חמודי החזיק לה בסנטר, הרים את פניה והביט לתוך עיניה. "את מתוקה משהו יא מירה ואני מת לטעום אותך עוד. אני רוצה לטעום לך הכל, הבנת?"

גל של ריגוש חלף בגופה והיא מיקרה את מבטה בעיניו כדי לא ליפול. היד החזקה שלו על הסנטר שלה נסכה בה ביטחון ויציבות. היא הנהנה. והוא המשיך, "אל תשכחי מאיפה באת ומי אני. את שומרת נגיעה ואני ערבי". המילים שלו שפכו עליה מי קרח אבל לא הצליחו לכבות את ההשתוקקות. "את מסטולית ואת צריכה לישון עכשיו. לילה טוב. נדבר מחר אם תרצי".

"אם תרצו", היא חשבה וצחקה כשהוא ליווה אותה לדלת וליטף לה את הגב כשהיא יצאה. "אם תרצו", היא צחקקה כל הדרך לדירה, "מה היו אומרים החבר'ה של אם תרצו ביישוב אם היו רואים אותי עם חמודי המתוק?"

"הוא באמת מתוק", המשיכו המחשבות מעצמן, "גם אני טעמתי את האצבע שלו". התחושות בפה חזרו ואיתן התשוקה בין הרגליים. היא מיהרה הביתה, נשכבה על המיטה ונרדמה. השעה היתה לפני חמש אחר הצהריים.

"ועכשיו אני בחושך, מה השעה?". היא מצאה את הטלפון וראתה שהשעה 10 וחצי בערב. האגן שלה המשיך להתחכך בכרית והיא ראתה שנכנסו שתי הודעות בוואטסאפ, אחת מיעל ואחת מחמודי. היא חייכה וצחקה והגבירה את החיכוך של הכרית בין רגליה ושל הפטמות הקשות במזרן. בלי לחשוב היא הכניסה שתי אצבעות לפיה והתחילה ללקק ולמצוץ אותן בשקיקה. "ככה אני אהיה מוכנה לדבר האמיתי", היא חשבה, שומעת את עצמה נאנקת בקול כשהאורגזמה הראשונה בחייה מטלטלת את גופה.

המשך קריאה – חלק ב