הדבר האמיתי – חלק ב

זהו המשך לסיפור הדבר האמיתי – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה

השעה הייתה שש בבוקר כשמירה התעוררה. הכרית היתה עדיין בין רגליה. היא הרגישה מסוחררת, עם כאב ראש קל ועם תחושה של התעלות.

היא נזכרה באירועי אתמול וחווית הלילה ואז התחילו להופיע מחשבות. המחשבות היו מלאות זעם – זעם על עצמה, זעם על יעל ועל חמודי, וזעם על הקדוש-ברוך-הוא.

"למה זה אסור אם זה כל כך טוב? למה זה טוב אם זה כל כך אסור? למה אני צריכה להרגיש כל כך הרבה אשמה במקום להתענג וזהו? איך הרשיתי לעצמי ליפול למלכודת הזאת? למה יעל לא הזהירה אותי מחמודי? לאן הכנסתי את עצמי? איך אני אצא מזה עכשיו?"

השאלה האחרונה הובילה למחשבה הבאה, "מי אמר שאני רוצה לצאת מזה? נראה לי שאני רוצה להיכנס לזה עוד ועוד". כשהמחשבה האחרונה הדהדה בין קירות ראשה, האגן שלה התחיל לנוע מעצמו על הכרית. התחושה הנעימה חזרה להרטיב אותה בין הרגליים. "אני חייבת להפסיק עם זה מיד!", היא אמרה לעצמה באסרטיביות, "אני חייבת להפסיק, אני חייבת לקום להתפלל, אולי תפילה טובה תציל אותי".

היא כרעה על הברכיים על המיטה כמו ביום כיפור בבית כנסת. היא לחשה בקול נואש, "ואנחנו כורעים ומשתחווים לפני מלך מלכי המלכים". היא התחילה לבקש מהקדוש ברוך הוא שיציל אותה, שיראה לה את הדרך. אבל תוך כדי תחנוניה האגן שלה המשיך בשלו, והתחכך בפראות על קצה הכרית והמשיך ליצור בגופה את התחושות המענגות האלה. היא הגבירה קצב, ושתי אצבעות שלה חדרו מעצמן לתוך הפה שלה. היא שמעה את הקול של חמודי בתוך ראשה, "תמצצי יא מירה, תמצצי מתוקה, תמצצי עמוק, יותר עמוק".

האגן שלה התפרע על הכרית, מחפש את ההרגשה העילאית שהיא חוותה אתמול בלילה. היא החדירה את האצבעות הכי עמוק שהיא יכלה, כמעט עד רפלקס ההקאה, אבל היא הצליחה לעצור ברגע האחרון. זו לא הייתה חוויה נעימה במיוחד, היה בה כאב והיתה בה השפלה, אבל משום מה משהו בתוכה רצה עוד ועוד מזה.
"זה מגרה אותי", הופיעה מחשבה, "זה מגרה אותי כל כך".

המילים האלה הפתיעו אותה, היא לא חשבה אף פעם את המילים האלה. היא נזכרה מתי שמעה את המילים האלה בפעם הראשונה. זה היה בכיתה י"א באולפנה. היא ראתה בלילה את דפנה מתחככת בכרית במיטה לידה. היא הביטה ולא הבינה מה דפנה עושה ולמה היא משמיעה את הקולות האלה. כשדפנה שמה לב שמירה מסתכלת עליה היא התביישה וניסתה להסתיר את עצמה. אבל לאגן שלה, ממש כמו לאגן של מירה עכשיו, היו תוכניות משלו, הוא המשיך את ההתחככות והתעלם ממבטיה של מירה. דפנה, בלי להפסיק את החיכוך אמרה למירה בקול מתריס, "מה את רוצה? זה מגרה אותי".

מירה נזכרה איך היא לא הבינה למה דפנה מתכוונת. היא הכירה את המילה הזו כילדה. היא ואחיה, כשהיו קטנים ולא צמו ביום כיפור ותשעה באב, נהגו לגרות את הגדולים שצמו. הם אכלו בנוכחותם את המאכלים שהגדולים אהבו. הייתה ביניהם איזושהי תחרות סמויה מי יצליח לגרות הכי חזק את האחים שלהם. מירה חייכה כשנזכרה איך היא הצליחה להטריף את יואל כשהיא אכלה מולו את הגלידה שהוא הכי אוהב.

פתאום היא הבינה את דפנה. "מה את רוצה? זה מגרה אותי!", היא לחשה בקול מתריס כמו הקול של דפנה באולפנה. "זה מגרה אותי", היא אמרה והשתוללה על הכרית, "זה מגרה אותי". היא חזרה על המילים שוב ושוב בקול שהלך והתחזק ככל שעוצמת הגירוי התחזקה. זה היה קרב בין שני קולות. הקול שאמר, "זה מגרה אותי, זה מגרה אותי, זה מגרה אותי!", מנסה להשתיק את הקול הפנימי שצועק בתוך הראש שלה, "את חייבת להפסיק, את חייבת להפסיק!".

וכפי שהקולות נאבקו זה בזה, כך התחככו זה בזו האגן של מירה והכרית בעוצמה הולכת וגדלה. מירה נאנקה תוך כדי שינון המילים, "זה מגרה אותי, זה מגרה אותי", וכאשר האורגזמה הגיעה המילים התחלפו והיא צעקה להפתעתה, "חמודי מגרה אותי חמודי!" וקרסה על המיטה.

זה היה יותר מידי לנסות לעכל, גם את האורגזמות וגם את העובדה שהיא קראה לחמודי. אחרי שהתאוששה קצת היא נזכרה שחמודי ויעל שלחו לה וואטסאפים בלילה. היא חיפשה את הטלפון ומיהרה לקרוא. אבל היא התאפקה והחליטה לקרוא קודם את ההודעה של יעל.

"מה שלומך מירה? איך היה אצל חמודי? תעדכני אותי בבקשה, אני דואגת לך קצת".

"ממש דואגת לי", כעסה מירה, "בגללך הסתבכתי עם החמודי הזה".

אבל המחשבה על חמודי ריגשה אותה והיא מיהרה לפתוח את ההודעה ממנו.

"איך את מרגישה? פחות כואב לך? אם את צריכה משהו תתקשרי בכל שעה".

" ברור שאני צריכה משהו", חשבה מירה, "אני צריכה אותך יא חמודי".

בלי שום היסוס היא התקשרה. חמודי לא ענה. היא המתינה בסבלנות ותוך כדי המתנה היא שאלה את עצמה, "בשביל מה אני צריכה אותו בעצם? מאיפה זה בא? לאן אני מכניסה את עצמי?" והשאלות הדהדו בראשה בזמן שהיא חיכתה שהוא יענה.

"מה קורה יא מירה?" חמודי שאל, "בלילה היה בסדר? נרדמת מתי? מה עם הכאב, חזר? חזק?"

כשמירה ניסתה לענות, לא יצאו לה מילים קוהרנטיות. הקול של חמודי טלטל אותה לגמרי. היא לא ידעה מה להגיד והקול שלה נשמע כאילו שהיא סובלת או בוכה. "כואב לך מאוד?", שאל חמודי, "בגלל זה את בוכה?"

מירה לא ידעה מה לענות. היה לה רצון להגיד שכואב לה כדי שהוא יגיד לה לבוא, אבל היא לא רצתה לשקר. "אני לא יכולה להוסיף חטא על פשע" , היא חשבה אז היא פשוט המשיכה לייבב.

"את מסוגלת להגיע לבית מרקחת?", שאל חמודי בדאגה, "או שאת רוצה שאני אבוא אלייך?" 

מירה המשיכה לא לענות, רק להשמיע את הקולות המשונים שהיא השמיעה. "תכתבי לי בוואטסאפ לאן להגיע ואני אבוא, בסדר?" היא הצליחה להגיד משהו שנשמע כמו בסדר והוא ניתק את השיחה.

היא ידעה שאסור לגבר להיכנס לדירת בנות השירות. היא גם ידעה שהיא לבד בדירה היום כי דינה, השותפה שלה, נמצאת בהשתלמות של כמה ימים במרכז. "האם לשלוח לחמודי את הכתובת?", חשבה, זה כמו להזמין אותו לדירה. האם זה באמת מה שאני רוצה?"

הגוף שלה התחיל להתפתל שוב כאילו שהוא צועק, "כן, כן, כן, זה מה שאני רוצה!" האצבעות של מירה הקלידו את הכתובת והיא שלחה את ההודעה לחמודי. "אני חייבת להתקלח", היא חשבה, "אני לא יכולה לפתוח לו את הדלת ככה, הוא יראה שנרדמתי בבגדים שלבשתי אתמול".

היא רצה למקלחת.. בזמן שהיא חיכתה שהמים יתחממו היא התפשטה והביטה בעצמה במראה. היא הבינה שהיא מסתכלת על עצמה בדרך שהיא לא הסתכלה אף פעם. היא הבינה שהיא בוחנת איך היא תראה בעיניו של חמודי אם הוא יראה אותה עירומה. זה ריגש אותה מאוד. הידיים שלה, כמו מעצמן, התחילו ללטף ולחפון את שדיה המלאים. המגע הזה גירה אותה מאוד. היא כבר ידעה להבחין מהו גירוי, אותה תחושה של התחממות בין רגליה, אותו דחף בלתי נשלט לגעת בעצמה, אותה השתוקקות שמישהו יגע בה – בפניה, בשפתיה, בצווארה, בשדיה, בבטנה, בין רגליה. הכל ריגש אותה כל כך וכשהאצבעות שלה התחילו לצבוט את הפטמות ולגרום להן להיות קשות וזקורות היא התחילה לדמיין שזה חמודי מותח אותן באצבעותיו.

עם המחשבה הזאת היא נכנסה למקלחת. המגע של המים החמים על עורה הגביר את הגירוי ואצבעותיה לשו את שדיה חזק יותר. מירה הלכה לאיבוד בתוך התחושות החזקות והחדשות שהטריפו את חושיה. היא לא שמה לב לזמן שחולף. ידיה התחילו ללטף את בטנה, גולשות מטה אל בין רגליה. וכאשר היא נגעה בפעם הראשונה בדגדגנה התפוח, בכוונה להגביר את הגירוי, לא נדרשו יותר מכמה שיפשופים חזקים כדי להביא את עצמה לאורגזמה חזקה יותר מכל מה שחוותה עד כה. בזמן שגופה וחושיה טולטלו על ידי האורגזמה היא שמעה את פעמון הדלת מצלצל.