סיפורים // מחוץ לבית

הנחתי על שולחן הסלון את בקבוק הבירה הקרה, עדיין משחזר בעיני רוחי את תווי פניה, לא של זאת שהרגע סיימה ראיון בפריים טיים…כאילו כן, כן שלה…אבל לא בשלב זה של החיים בו היא נמצאת בכל הכותרות, מהדורות החדשות והעיתונים, אלא לפני קצת יותר מ-20 שנה, כשהיא הייתה חיילת בפלוגה שלי....

החדר שלי ושל תומר היה מרוחק משאר החדרים של החבר’ה. החדרים שלהם היו צמודים אחד לשני ואילו החדר שלנו הוצב בקצה השני של בית המלון, במן שורת חדרים נפרדת, מול בריכות פרטיות. סיכמנו על תוכנית פעולה, הולכים ללבוש בגדי ים בחדרים ונפגשים בבריכה הגדולה מול המסעדה של בית המלון. אני...

בדידות גורמת לעשות שטויות, יותר נכון היא גורמת להדיר שינה מעינינו. הבדידות גורמת לחשוב מחשבות שהן אפלות בדרך כלל, מחשבות שנמשכות עד השעות הקטנות של הלילה, הן לוקחות גם את השנה וגם את שפיות הדעת. כזאת הייתי, חסרת שפיות, מחשבות בלתי פוסקות על חום, מגע, מין וכל מה שבאמצע. מה...

הסיפור כולל מין שאיננו בהסכמה, אין לראות בעלילה זאת המלצה או עידוד לבצע מעשים בגופם של אחרים ללא הסכמתם.השמות בסיפור הינם והיו בדויים ואין לראות שום קשר לאדם אמיתי כזה או אחר. נטלי מספרת ביום ראשון אמא העירה אותי בחמש בבוקר. הייתי אמורה בשמונה כבר להתייצב בבסיס. הייתי כאפופת חלום.התקופה...

״ככה אני רואה את הפגישה שלנו, נשמע לך טוב?״״נשמע כמו אחלה פנטזיה״.״את יכולה לפרסם אם בא לך, יהיה מעניין לראות את התגובות״. אני לא מפרסמת דברים של אחרים, אבל יכולה לכתוב סיפור בהשראה.הוא שולח לי כתובת של בית קפה קטן אי שם בדרום ושעה להגיע. מבקש שאלבש שמלה שחורה עם...

“אחחח, תיזהר!” זו לא הדרך בה חשבתי שייגמר האימון האחרון של העונה. קוראים לי עידן ואני משחק כדורסל כבר יותר מ-10 שנים. זכיתי עם הקבוצה שלי באליפות הליגה למקומות עבודה, ולמרות שהליגה חובבנית הרגשתי שאני ספורטאי אמיתי. אני לא גבוה או אתלטי במיוחד, והחברים שלי לקבוצה בדרך כלל צוחקים עליי...

במשך שנים רבות, עוד לפני שעברנו לגור במושב, היינו מגיעים תדיר לבקר את הוריי אשתי.הילדים מאד אהבו את המרחבים ואת החופש, אשתי אהבה לקשקש ולרכל עם אמה ואחיותיה תוך הכנת סירים על סירים של תבשילים מרוקאיים ואני, או שמלווה את הילדים בנסיעות הפרועות שלהם בשדות על טרקטורים ועל טוסטוסים או...

אדם בממוצע מתאהב ארבע פעמים במהלך חייו, יגידו שיש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. מחשבות אין סופיות על ההרגשה ההיא, איך באמת מרגישים כשאוהבים? איך יודעים זאת? תהיות ומחשבות שמגיעות לאותו מבוי סתום, לא תדע עד שלא תחווה. מכוניות מתרוצצות מול עיניי, הלוך ושוב. בעודי יושבת על שפת המדרכה, רגליי...

״בא לי מציצה בים״, הוא אמר.״בוא…״ הגענו לטיילת ההומה, ליקקנו גלידה וטיילנו לאורכה. ירדנו אל החוף הדי שומם. הורדנו סנדלים והתקרבנו אל המים, כסאות הפלסטיק הפזורים כאילו המתינו רק לנו. התיישבנו זה לצד זו מול הגלים שגלשו אל החוף.שוחחנו תוך כדי נגיעות כאלה ואחרות עד שהיה לי ברור שעכשיו זה...

אני עומדת מאחוריך מול הים, רגלי פצועות משברי הצדפים, העיניים פצועות מלהסתכל על גופך. אני לא יודעת איך זה קרה אבל פתאום אני צמודה לגבך, לאחוריך והרגל הימנית שלי בין רגליך, ידיי מלטפות ומעסות את גבך מבלי ששמתי לב והפטמות שלי זקורות כמו גופך. הידיים שלי יורדות למותניך, הגלים מכים...

יום אחד מצאתי את עצמי בקבוצת ווטסאפ חדשה – פגישת מחזור!בהתחלה נרתעתי, מה לי ולנוסטלגיה? אבל ככל שהזמן עבר, נכנסתי לזה ואף הצטרפתי לקבוצה המארגנת.ואז ראיתי את השם שלו בקבוצה- הנער שהייתי דלוקה עליו, אך מעולם לא העזתי לומר לו. פתאום הנוסטלגיה נראתה לי מאוד חשובה, חיכיתי לפגישה הזאת בכיליון...

שכרנו דירה ליד הים, כמה שאני צריכה חופש. החברים יצאו עוד בבוקר ואני נתקעתי בעבודה עם כמה דברים שלא סבלו דיחוי. אני עולה לאוטובוס לילה, העונה עוד לא התחילה והוא כמעט ריק, מקדימה רק כמה חיילים ואישה מבוגרת מחובקת עם תיק, כולם ישנים. הולכת לסוף האוטובוס, ממש עוד כמה שעות...

״בואי למים״, אתה דוחק בי בעיניים חצי עצומות, כאילו לא אכפת לך בכלל אם אבוא או לא.אני קמה מהמגבת בגוף מעקצץ והולכת לידך לקו המים, כמה שניות אחר כך הם כבר בולעים אותנו לתוכם ומערסלים בעדינות. אתה אוחז במותניים שלי ומניח את כל הגוף צמוד צמוד לאורך גופי, אני מרגישה...

פאק לא! פספסתי את האוטובוס! מי יודע מתי יגיע הבא… ואז ראיתי אותו צועד בדרך לחנייה, מכר מהעבר. רציתי אותו לפני שנים, אך הוא היה תפוס, אני הייתי תפוסה והתזמון היה גרוע. “אתה לומד פה?” “יום השתלמות, רוצה טרמפ הביתה?”״כמובן!״ הרגשתי חום מתפשט בחלל הבטן וגולש למטה, למפשעה. כשהלכנו יחד...

״מתי לאחרונה היית באופרה?״ התנוססה השאלה ממנו ועניתי שבעצם אף פעם לא הייתי.ההודעה הבאה הכילה 3 תאריכים ובקשה פשוטה: ״תבחרי״. כך התחיל הסיפור של היום. נפגשנו לקפה של בוקר בסמוך לבית האופרה.תמיד נעים איתו. השיחה קולחת על הא ודא ורומו של עולם ורומו של עולם הסקס. כבר שנים שאנחנו מכירים....

טומי מקריא בקולו העמוק (והחושני יש לומר!) את סיפורו של סקרן יצרי – נסיעה טובה.האזנה ואורגזמה נעימה!   רוצה לפרסם סיפור להאזנה משלך?זה ממש קל, מקליטים סיפור בנייד ושולחים אלינו. לא יודעים איך? כיתבו אלינו

מתארגנת למסיבת עובדים, נושא הערב שנות ה-30, לובשת חליפת פסים רחבה ועניבה שחורה מחרוזים. אני אל פאצ’נו בייבי. לא מתכוונת לשתות הערב, אפשר לקחת את האוטו. תוך חצי שעה מגיעה למקום, בכניסה לאולם שלט גדול עם סלוגן “אנחנו לא מחפשים דרכים קצרות” מחייכת לעצמי, אני מחפשת דרכים קצרות למציאת דרכים...

״בואי״ – הוא מסתכל עליי במבט מלא תקווה. ״אסי די!״ – אני צוחקת – ״אני לא הולכת להזדיין איתך בשרותים רק כי נשבר לך ללמוד״. – אנחנו יושבים בספריה כבר שעתיים, קבורים עד האוזניים בנוסחאות ואינטגרלים והמוח שלי פשוט מסרב להתחיל לעבוד. אני מסתובבת לחלון, העולם בחוץ כל כך מושך,...

את הרעש של המועדון שמעו עד קצה הרחוב. טראנסים בפול ווליום נון-סטופ. אור משך את מורן בידו לעבר הכניסה, המוזיקה מחרישת האוזניים מאפשרת למורן לשמוע אותו רק בקושי. הם נדחקו בין מאות החוגגים והתיישבו סביב שולחן קטן בצד. הרעש הרטיט אותם בחוסר רצון, חוגגים נדחפו לעברם והתנגשו בהם בלי סוף....

החלטנו להיפגש אחרי התכתבות של שבועיים. קבענו שכל אחד מאיתנו יגיע בכוחות עצמו לחניון שמול חוף הרצליה, שעת ערב, די חשוך, אויר נקי. עמדנו ליד הרכבים. אני מובכת עד מאד מהסיטואציה, מרגישה את המבט שלך סורק אותי מכף רגל ועד ראש. לא מעזה להסתכל, אבל מרגישה שאתה מחייך. אני מתפתה...