אור השחר

בדידות גורמת לעשות שטויות, יותר נכון היא גורמת להדיר שינה מעינינו. הבדידות גורמת לחשוב מחשבות שהן אפלות בדרך כלל, מחשבות שנמשכות עד השעות הקטנות של הלילה, הן לוקחות גם את השנה וגם את שפיות הדעת.

כזאת הייתי, חסרת שפיות, מחשבות בלתי פוסקות על חום, מגע, מין וכל מה שבאמצע. מה שנמצא באמצע עבורי זאת אהבה שהייתה חסרה לי יותר מכל.

עד שאור הגיע לחיי, ולא סתם אור, זה היה גם שמו. החיוך המתוק שלו משכיח את כל הצרות, משכיח את כל העול.

יצאנו לדייט ביער סבוך באמצע שום מקום, היה קשה להגיע לשם אבל הנוף עוצר הנשימה היה שווה את זה.

פרסנו סדין על האדמה, התיישבנו, התחלנו לדבר מעט, המבט הזה שלו… אמממ… למה הרגשתי בדידות?

רציתי לדבר הרבה, רציתי לספר את כל מה שכבד עליי, את כל מה שאף אחד לא מוכן אף פעם לשמוע.

אבל איך אפשר להתרכז כשאור מתקרב ומהפנט אותי כל כך. לא הספקתי לחשוב על כלום ושפתינו כבר נפגשו. זה היה עדין כל כך, חדש כל כך, אבל יותר מהכול זאת הייתה תחושה זרה לחלוטין. הוא היה עדין כל כך, בצורה כזו שכבר לא רואים יותר. לא יכולתי יותר לעצור בעצמי והתמסרתי לנשיקה. לאט לאט הרגשתי את ידיו מלטפות את החזה הגדול שלי, וידיי הסקרניות החלו ולטייל עליו. הוא מכניס את ידו מתחת למכנסיים, זה ממש קרוב לפתח שלי. לרגע לא יכולתי לשלוט בעצמי ונשכתי את שפתיו. אנחנו ממשיכים להתנשק בלהט עוד רגע אחד, ואז אני מרגישה טעם מתכתי מר בפה. אני מתרחקת בבת-אחת ורואה את אור היפה שלי מדמם מהשפה התחתונה שלו.

”אני כל כך מצטערת אני לא מצליחה לשלוט בעצמי”.
”אל תדאגי אהובה, זה בסדר, אני גם בתוך זה עכשיו, ואני לגמרי בסדר עם זה”.

למשמע הדברים הללו אני מזנקת על אור כמו לביאה נועלת את ידיו מעל ראשו, ומנשקת בעוצמה רבה מזו שהתחלתי. אני מתרחקת מאט כדי להכניס יד לתוך מכנסיו.. והבעה חוששת עולה על פניו. 

”אני ממהרת מידי?”
”לא, אני פשוט מקווה שלא מפריע לך שאין לי כל ניסיון”

היד שלי עדיין בתוך מכנסיים, היד השנייה עדיין נועלת את שתי ידיו יחד מעל ראשו, אך פניי הלם מוחלט. אלוהים שלח לי מלאך? מה לעזאזל עשיתי שזה מגיע לי?

”לא מפריע לי שאין לך שום ניסיון כל עוד לא מפריע לך שיש לי יותר מידי ניסיון”
”זה לא מפריע לי אהובה, חוץ מזה שאני יודע שנעדנו להיות יחד”

”למה אתה חושב דבר כזה?”

מה אם אתה רק חלום? אני חושבת לעצמי.

”אני לא חושב את זה, אני בטוח בזה, לך קוראים שחר, לי קוראים אור. יחד אנחנו אור השחר, וזה לא יכול להיות משהו שלילי, פשוט אין סיכוי כזה”.

אני מבינה, יכול להיות שהוא צודק, אבל עכשיו הגיע הזמן להפוך את כל הרגשות האלו למשהו חם הרבה יותר…

אור שוכב על גבו ואני מעליו, אני כבר לא יכולה לחכות יותר וגם לא רוצה לחכות עוד.

אני משחררת את ידיו הנעולות על מנת להוריד במשיכה אחת את מכנסיו. הוא חשוף בפניי ואני עוצרת את הנשיקה בשביל לרדת במורד הצוואר, אל עצמות הבריח, אל החזה היפה שלו, מלא השיער הגברי והמושך שלו. אני יורדת בשובל של נשיקות שגורמות לאור להיאנח בקול.. עד שאני מגיעה אל הזין היפה שלו אך תחילה מסניפה בכל כוחי את הריח הנפלא והגברי במפשעותיו. גניחה חנוקה נפלטת מפי, הריח הזה.. כמו סמים בשבילי.

אני מיישרת אליו מבט, לא חשבתי שזה אפשרי בכלל אך החום במבטו התרחב עוד יותר, ואני רואה בבהירות את הציפייה בהבעת פניו. הציפייה הזאת זה בדיוק האישור שאני צריכה, אני מכניסה את הזין היפה שלו לפי ועוטפת אותו לכל אורכו. הפעם אור זה שמוציא גניחה חנוקה. ואני ממשיכה, עולה ויורדת ומידי פעם מיישירה אליו מבט נוסף. גבר חתיך עם זיפים עדינים, מזיע מעט במצחו, וברקע עשרות עצי אורן, וקרן אור שבקושי מגיעה אלינו.

זה המראה הכי אירוטי שראיתי בחיים שלי. 

אני לא עוצרת לשניה, אני עולה ויורדת עליו, כשאני מרגישה את גופו מתחיל כמעט לרעוד. אני נושכת בעדינות את הזין היפה שלו. וזה כל מה שהוא צריך בשביל להתפוצץ לרסיסים בתוך הפה שלי.

”אהההה אתה מתוק כל כך!”
”אני שמח לשמוע כי עכשיו אני הולך לבדוק עד כמה את מתוקה ואני בטוח שזה הרבה”

אני מלקקת את שאריות הגבריות שלו משפתיי ונשענת אחורה, עכשיו זה הגבר היפה שמולי שמוריד את מכנסיי. הוא לא נגע בי אפילו לשנייה ואני מרגישה את החום הנוזלי יותר ממני. אני בוערת לגמרי אבל אני לא רוצה לגלות לו, הוא אף פעם לא חווה את זה הוא צריך להבין לבד.

הייתי בטוחה שקודם כל יכניס את אצבעותיו, אך הוא רוכן קדימה, ובשנייה אחת מצמיד את פיו למקום הרגיש לי…

”אאאההההה!!!…”

כן הוא בהחלט מבין.  לשונו נעה על הכוס שלי במיומנות בלתי מוסברת, אבל זה כבר לא משנה אני רק רוצה להגיע לקצה. כמה זמן לא הרגשתי כל כך חיה…

אור ממשיך להצליף בי בלשונו, תוך כדי שהוא מכניס אצבע אחת לתוכי, אני לא מספיקה לגנוח ואצבע נוספת כבר בפנים.

”כן! ככה! בבקשה, אל תעצור!!!”

הלביאה החמה מתחננת? מה לעזאזל עובר עליי? ממתי אני נותנת לשלוט בי… המחשבות ניסו להשתלט עליי שוב אבל אז הרגשתי אצבע נוספת בתוכי וזה כל מה שהייתי זקוקה לו, בשביל להתפוצץ לאלף רסיסים.

אני רועדת בחוזקה שלא ידעתי שאפשרית בכלל, ומתנשמת בכבדות. אור מנתק את הפה שלו ממני ועולה למעלה לפגוש את הפנים שלי, הוא מנשק בעדינות לשפתיים, באותה עדינות יוצאת הדופן שלו… ואני מרגישה את הדופק של שנינו משתולל.

”מה אתה מחייך ככה?” אני שואלת במבוכה קלה.
”ידעתי שתהיי מתוקה מאוד, לא ידעתי עד כמה. אור השחר שלי… אהבה שלי”.

הוספה למועדפים שלי