בראשית הקיץ הנאה צרופה היא לטייל לאורך חוף קרית חיים, אחרי הסרת החומה החלודה החוף נפתח והפך לרצועת טיול מקסימה, צידנית בירה צוננת בקוביות קרח וכלב בוקסר חביב ומרושע, מדוע מרושע? עלי להסתיר ממנו את המובן מאליו, פחית בירה צוננת, היה ושמע את הקול המעיד על משיכת הסוגר ופתיחת הפחית, מיד חש אל הציידנית ומתישב עליה בהצהרת בעלות מאימת וכן,לצערם של יפי נפש סוגדי זכויות, עלי להתחלק בפחית עם הבוקסר.
באחד הבקרים, במרחק מה מהחוף הציבורי, משכה את עיני בין שתי ערימות חול, מגבת צבעונית. הבוקסר בחושיו הטבעים
מיהר לבדוק את הנוף החדש ולהפתעתי צץ לו ראש בהיר, השייך לאשה צעירה והבעת חשש על פניה.
"נושך?״ שאלה במבטא זר.
מיהרתי לקרוא לו וליתר בטחון פתחתי בקול סוגר של פחית צוננת, המרושע רץ לכיווני והתיישב על הציידנית.
היא חזרה לשכב, ראשה מוגבה ורגליה פשוקות מול עיני, ידה שיחקה על ביטנה ובעיניה חיוך ממזרי, מחכה.
בקול רועד שאלתי ״100 שקל, עכשיו, תעשי ביד עבורי?״
הביטה לימינה ולשמאלה ,החוף היה שומם.
"אל תיגע״ ביקשה בלחש.
הנהנתי לאישור.
ברכות חושנית נשכבה לאחור, ידה על הכוס הנשי היפה ביותר שראיתי בחיי, ידה שיחקה, חדרה, מוללה וצבטה, אנחות קלות ליוו את המעשה הקסום הזה וכשאגנה עלה וירד ופורקנה גבר, עצמה עיניה וידעתי שגמרה.
קמתי ממקומי, הבוקסר עוד עסוק בריסוק שארית הפחית, זיקפה ענקית לפני, מסרתי שטר של מאה שקלים לידה ונאמן להבטחתי, הלכתי לביתי הסמוך ואוננתי.
גם אני מוכן לשלם -:)