עבודות הבית

“מה את?” אתה שואל אותי כשאני נכנסת.
“השפחה שלך” אני עונה בלי להסס. 
“ומהם התפקידים שלך?” 
“לציית לך, לענג ולשרת אותך”
“ויש גבול שלא תרדי אליו כדי לשרת אותי?”
“אין גבול.”
“טוב מאוד”, אתה אומר, “אבל לא מספיק להגיד, צריך גם לעשות. היום נחנך אותך להיות משרתת טובה ולעשות את כל עבודות הבית ואני בהחלט מתכוון לבדוק עד כמה נמוך תרדי כדי לשרת אותי. קדימה, תתפשטי ותפשקי. בנוכחותי את צריכה תמיד להיות ערומה ומפושקת, אלא אם הוריתי אחרת.”

עומדת ערומה ומפושקת מולך, אתה סוקר אותי במבטך. זה מביך שאני ערומה ואתה לבוש. אני כמובן שותקת.

פרק 1 – איך למדתי מה עושים אחרי יום עמוס בעבודה 

“מה את עומדת כמו גולם?”, אתה נשמע לא מרוצה, “האדון שלך נמצא מולך, אחרי יום עמוס בעבודה, בחום, בלחות. אם אני הייתי במקומך, הייתי דואג להכניס את כפות הרגליים שלו לקערה עם מים כדי לרענן אותו”. 

אני מסתכלת מסביב, לא רואה שום קערה. הולכת לחפש במטבח ובאמבטיה – אין. 

“אין קערה, הא?” אתה שואל בלגלוג. וגם עונה – “היא שמורה לאח”כ, עכשיו הפה שלך יהיה הקערה שלי. גשי לעבודה”.

אני מבינה מה נדרש ממני ומתכופפת מולך, מורידה לך את הנעליים והגרביים, ומתחילה לעבוד. מלקקת את כפות הרגליים מכל הכיוונים. בהתחשבות אתה מרים קצת את הרגל כדי שאוכל לעשות עבודה טובה גם בתחתית כף הרגל. אתה בהחלט מוודא שאני מגיעה לכל פינה ופינה ומכוון אותי במקרה שיש נקודה שפיספסתי. לפי הוראותיך אני מעבירה את הלשון במרווח שבין כל אצבע ואצבע, מכניסה את אצבעות הרגליים שלך לפה שלי מנסה להרטיב ולרענן כל אחת ואחת מהן. “תדאגי שהכל יהיה רטוב, תעסי אותי עם הלשון שלך. לא להפסיק בלי אישור ממני”.

כשאתה מרוענן מספיק אתה אומר – “עכשיו ננגב. תשכבי על הרצפה לפניי”. אני נשכבת ואתה מנגב את הרגליים שלך על הפנים ועל השדיים שלי. משאיר את הרגליים שלך על השדיים שלי, כמו עושה לעצמך עיסוי, ואני שמחה שאתה נהנה מהרכות שהשדיים שלי מספקים לך. 

כשאתה מסיים, אתה דורך שוב על הפרצוף שלי ונוזף בי: “נראה לך הגיוני שאני עדיין בלי כוס קפה ביד? גשי מהר להכין ולהגיש לי קפה. ובזמן שאשתה את הקפה ארשה לך למצוץ לי”.

פרק 2 – איך למדתי להכין לך קפה

אני קמה מהר, ניגשת למטבח, מכינה לך קפה ומגישה. מדמיינת איך עוד רגע הזין המופלא שלך ממלא לי את הפה.     

אתה לוקח שלוק מהקפה ואז קם וצועד כמה צעדים למרכז החדר בזמן שאתה תופס את השיער שלי ומושך אותי בכוח אחריך. לפני שאני מבינה מה קורה… אתה יורק את הקפה מהפה שלך היישר בפרצוף שלי. “איך הכנת את הקפה שלי?” אתה שואל בכעס. אני עונה בחשש – כפית סוכר, כפית קפה, מים חמים. סטירת לחי. “תגידי תודה שאני כזה נדיב שיש לי סבלנות לחנך אותך וללמד אותך. בקפה שחור שמים את הסוכר אחרון אחרי המים החמים”. אתה שופך את כל הקפה על הראש שלי. ואני נוטפת קפה, ניגשת שוב למטבח ומכינה לפי ההוראות. מגישה לך. 

אתה ניגש לאותו מקום במרכז החדר ומסמן לי עם האצבע להגיע. לוקח שלוק ו… שוב יורק. כנראה שהתכוננתי ליריקה, אז אתה לוקח עוד שלוק, מצווה עלי להסתכל לך בעיניים ולפתוח את הפה גדול. ואז שוב יורק היישר בפרצוף שלי. חלק מהקפה משפריץ לתוך הפה שלי. “תבלעי!”. בולעת. “זה לא היה מספיק חם”, אתה מסביר בזמן ששופך את יתר כוס הקפה על הראש שלי. 

בפעם השלישית שאתה יורק את הקפה בפרצוף שלי אתה אומר – “זה היה קפה מצויין, בדיוק ככה רציתי אותו, ובכל זאת עכשיו תעשי שוב פעם”.

בפעם הרביעית אתה מרוצה. מתיישב עם הקפה, מוציא החוצה את הזין המהמם שלך. 

“בואי תגידי תודה על העבודה הקשה שאני עושה כדי לחנך אותך”.

אתה שותה את הקפה שלך בנחת, ואני מלקקת ומוצצת את הזין שלך, מנסה לענג אותך בכל כוחי. ממקדת את כל המחשבות שלי ברגע הזה, בזין שלך, ובלגרום לך להיות מרוצה. מאושרת לשמוע את אנחות העונג שאני מצליחה להוציא ממך.

פרק 3 – ככה שפחה צריכה לנקות

אחרי שסיימת לשתות אתה מצביע על מרכז החדר, שם נותרה שלולית של קפה שחור ודביק. אתה מוציא מהארון שלידך את הקערה שהסתרת מקודם, מושיט לי אותה וגם סמרטוט קטן שהיה בתוכה ומצווה – “תמלאי במים, רדי על הברכיים ותנקי את הלכלוך שעשית שם”. אני מצייתת. אתה מסתכל עלי כשאני כורעת ערומה ומשפשפת את הרצפה.

כשאני מסיימת אתה שואל: נקי? אני מהנהנת. את בטוחה? מהנהנת. את תצטרכי לשכנע אותי שזה מספיק נקי. איך? תלקקי את הרצפה. אני קצת בהלם מהדרישה אבל כמובן שמצייתת ללא ויכוחים. אתה נעמד לידי ובודק שאני מלקקת טוב טוב את הרצפה. אני למרגלותיך, מלקקת ומושפלת בטירוף. לרגעים אתה דורך עם הרגל על הראש שלי, משאיר אותי צמודה עם הפנים לרצפה, ולרגעים אתה אפילו מתכופף לבדוק שאני ממש מלקקת כמו שצריך. 

כשאתה מרוצה אתה אומר לי – “הרצפה נקייה אבל את עדיין מטונפת”. 

אתה צודק לגמרי. השיער, הפנים, החזה וגם הברכיים והרגליים, הכל מלא בקפה. אתה מצביע על הקערה והסמרטוט שבתוכה, זה לא נראה נקי בכלל ואני מהססת ומסתכלת עליך, אבל אתה אומר לי – “אם זה היה טוב מספיק לרצפה, זה טוב מספיק לגוף שלך. קדימה!”. ואני משתמשת בסמרטוט ובמים החומים האלה כדי לנקות מעצמי את שאריות הקפה. לסיום אתה מצווה עלי לדחוף את הפרצוף פנימה לתוך הקערה עם המים המטונפים. אני שוב מהססת, זה נראה ממש דוחה. “קדימה!”, אתה מצווה עליי ובועט בי בעוצמה בתחת. דוחפת את הראש פנימה. מוציאה, ואתה מצווה: “שוב. תישארי יותר זמן”. מבצעת. “שוב”, מבצעת. כנראה שזה לא סיפק אותך כי עכשיו אתה דוחף את הפרצוף שלי למים ומחזיק אותי בכוח.

“יופי, הרצפה נקייה, עבודה טובה”, אתה אומר ואני מאושרת מהמחמאה ועוד יותר מאושרת כשאתה מרשה לי למצוץ לך עוד קצת.   

אין לי הרבה זמן להנות מהרגע הזה כי אתה מודיע לי שאמנם הרצפה נקייה אבל על המדף ממול יש הרבה אבק שצריך לנקות, וזה יהיה הזמן לבחון עד כמה אני מסורה לתפקידי. אני צריכה לעמוד ולשלב ידיים מאחורי הגב. אתה מצביע על מברשת נוצות לניקוי אבק שמונחת בצד ומצווה עלי לקחת אותה בעזרת הפה ולהתחיל לעבוד. אני מצייתת וחושבת לעצמי בראש שזה מבחן לא כזה קשה. ובכן… המבחן עוד לא התחיל. אתה מתקרב אלי ודורך לי על הרגל. אני עוצרת ומסתכלת עליך, מנסה להבין. “עובדת מסורה לא מפסיקה בלי רשות גם כשקשה” אתה אומר בטון קשוח. אני מבינה וחוזרת לעבודה, נחושה שלא לעצור בלי רשות. אתה תופס את השדיים שלי משחק איתם ומועך, צובט את הפטמות. אחחח זה טוב וכואב כאחד. מסתבר שבלי שאפילו הרגשתי עצרתי את עבודת הניקיון. אתה מעדכן אותי שעל כל הפסקה בלתי חוקית שכזו אתה תסמן בטוש קו קטן על הגב שלי. בסוף נספור את הקווים, ולפי זה ייקבע עונש – בדרגה 1, דרגה 2 או דרגה 3. אני ממשיכה לנקות במסירות ואתה ממשיך בשלך – צובט לי את הפטמות, מפליק קשות על התחת, דוחף לי אצבעות לכוס. אי אפשר לעמוד בזה. כשאתה דוחף לי את האצבעות לכוס, מרוב כאב והנאה נופלת לי המברשת מהפה. אני מתכופפת להרים (עם הפה כמובן) ומרגישה שאתה מסמן על הגב שלי שלושה קווים בבת אחת. “נפילה כזו שווה שלושה קווים לפחות”, אתה מסביר. 

סוף סוף המדף נקי לשביעות רצונך. אתה סופר את הקווים ומודיע לי שהגעתי לעונש בדרגה 3 שזה אומר עונש בשלושה חורים. “אני קצת מרחם עליך שהגעת עד לרמה הזו אבל חינוך זה חינוך, אין מה לעשות”. מה העונש? אני לא מעיזה לשאול, אבל אתה רואה את השאלה במבט שלי ואומר: “את העונש תקבלי אח”כ, אני אגיש את העונש הזה קר. בינתיים – את תצאי לקנייה קצרה בסופר פה ליד”. אתה מצווה עלי לסדר את השיער, שכבר התבלגן לגמרי, ומכין לי רשימת קניות.

פרק 4 – וככה שפחה יוצאת לקניה בסופר  

“טוב, צריך להכין אותך ליציאה החוצה”, אתה אומר, “את צריכה להרגיש בצורה החזקה ביותר שאת לא סתם בקניה בסופר אלא בקניה עבור האדון שלך, בשירותו. לכן אנחנו נדאג שאת תרגישי את זה טוב טוב גם כשאני לא לידך”. 

דבר ראשון, אתה כותב עם הטוש על החזה שלי “שפחה – רכוש פרטי”, ועל התחת אתה כותב “שני חורים לשימוש האדון של השפחה הזו”, ומצייר חץ אחד לכיוון חור התחת וחץ שני לכיוון הכוס.

דבר שני, אתה מסביר שאני צריכה להרגיש אותך פיזית גם כשאני בחוץ ולא לידך. לכן שולח אותי להביא את החגורה שלך ומצווה עלי להתכופף לצד השולחן, ידיים קדימה אוחזות בקצה השולחן, התחת שלי נגיש היטב ואתה מחטיף לי עם החגורה, משאיר עלי סימנים פיזיים וגם כאב כזה שאני יודעת שילך איתי לא רק לסופר אלא גם כמה ימים אח”כ.

אבל כל זה עוד לא מספיק. “לכי תביאי לי אטבי כביסה, בכל זאת, עבודות בית או לא עבודות בית?”. אני מביאה אטבי כביסה. אתה מחבר לי אטב קטן על כל פטמה. זה לא לגמרי מסתדר עם החזיה שאתה מורה לי ללבוש, אבל אתה אומר שהחלופה היא שאצא בלי חזייה. “גם ככה את תצאי בחצאית בלי תחתונים, אני מוכן להתחשב ולאפשר לך חזייה, תמצאי פתרון”. אני מוצאת. מצליחה לסדר את האטבים שיישארו על הפטמות ובתוך החזיה. לובשת חולצה. “אפשר ללבוש גם את החצאית?” אני שואלת. אתה מחייך… לוקח עוד ארבעה אטבים ומחבר לי אותם לשפתות הכוס, שניים מכל צד. זה כואב. זה משפיל. זה מרגיש מוזר ממש. “בואי נראה איך את הולכת…”, אני הולכת בחדר מצד לצד, האטבים עושים רעש וזה מוצא חן בעיניך. “עכשיו תקראי היטב את רשימת הקניות, היא לא תהיה מולך בזמן הקנייה, ואני מציע לך שלא להתבלבל”. אני קוראת ומשננת. עכשיו אתה לוקח את רשימת הקניות ומחבר אותה לאטב שתלוי לי על שפת הכוס. “הנה, תראי איך אני מתחשב. אם תתבלבלי או תרצי להיזכר ברשימה – את רק צריכה להושיט ידיים מתחת לחצאית, ולהוציא את הרשימה”. איך בדיוק? באמצע הסופר?? זה לא מעניין אותך, מעניין אותך רק דבר אחד – “אם את עושה כזה דבר – בשמחה, אני נדיב ומתחשב, אבל את צריכה גם להחזיר את הרשימה למקום. כשאת חוזרת כדאי לך מאוד שהיא תהייה שם”. 

עכשיו אתה מרשה לי ללבוש את החצאית ואני יוצאת לקניה. לפני שאני יוצאת לדרך אתה מציין שאתה גם מודד זמנים, וכדאי לי למהר לחזור, כל דקה תשפיע. אין לי מושג על מה היא תשפיע אבל אני בהחלט מנסה למהר. ההליכה עד לסופר היא קצרה, פחות מ-5 דקות, והרשימה גם כן לא הייתה ארוכה – ארבע עגבניות, שלושה מלפפונים גדולים עבים וארוכים, פיצוחים, קופסת שוקולד נוטלה. ובכל זאת, קל זה לא היה. במשך כל ההליכה והקניה הסתכלתי מסביב בחשש, לראות האם מישהו קולט משהו ממצבי. עשיתי הכל כדי שההליכה שלי תיראה נורמלית וטבעית למרות הכאבים בתחת והאטבים בכוס. עוד חשש שהיה לי הוא שמרוב חרמנות אני פשוט אטפטף, ואני בלי תחתונים. החיכוך של האטבים הגביר עוד יותר את החרמנות המוטרפת שהרגשתי.

סיימתי את הקנייה והגעתי בחזרה עם המצרכים. מבלי אפילו להרים את הראש לעברי אתה מצווה: “דבר ראשון – להתפשט ולפשק, בנוכחותי את צריכה להיות תמיד ערומה ומפושקת”. אני מתפשטת ומפשקת. רק אחרי שאתה מוודא שרשימת הקניות עדיין במקומה אתה עוצר את הסטופר שהפעלת כשיצאתי ומעדכן אותי שהסיבוב הזה לקח 16 דקות. 

פרק 5 – העונש מוגש קר 

אתה מהדק מחדש את האטבים על הפטמות ואז שולח אותי לשים את המצרכים במקרר. “את המלפפונים תשימי בפריזר”, אתה מוסיף, “הם יהיו שם 16 דקות לפחות”. עד שהדקות האלה יעברו, אתה רוצה קצת לנוח על הספה. כשאתה מתיישב אתה מסמן לי עם היד לרדת על ארבע למרגלותיך, אני כבר מבינה – עכשיו אהיה ההדום שלך. אתה מניח את הרגליים שלך עלי, גם את השקית עם הפיצוחים שקניתי אתה מניח על הגב שלי כאילו אני השולחן שלך, אפילו מניח על הגב שלי קערה לקליפות. אתה מתעסק בפלאפון, מחזיר הודעות וגם שיחה של העבודה. זה משפיל כל כך כשאתה משתמש בי כמו רהיט, אני כאובה ומושפלת וגם מגורה בטירוף.

כנראה שעברו 16 דקות כי אתה מוריד ממני את הרגליים ומודיע: “זוכרת את העונש שלך? עונש בשלושה חורים, שהבטחתי לך שיוגש קר? למעשה הוא יוגש אפילו קפוא. לכי למטבח ותביאי מהפריזר את המלפפונים”. אני מביאה בחשש. “מה הפרס הכי גדול שאני נותן לך?”, אתה שואל, ואני עונה: “הזין שלך בתוכי”. “אז העונש הוא שבמקום הזין החם שלי את תקבלי בכל חור מלפפון קפוא”. אני מפוחדת והכוס שלי בוער אליך. את המלפפון הראשון אתה דוחף לי לפה, אני צריכה לדמיין שהוא הזין שלך ולמצוץ אותו. אחר כך אני יורדת על ארבע ובלי הרבה רחמים אתה דוחף לי מלפפון קפוא אחד לכוס ואת השני משמן קצת ודוחף לתחת. זה קר, זה כואב. אני מייבבת אבל אתה מצווה: “שקט!”. אני עומדת לפניך על ארבע, בכל אחד מהחורים דחוף לי מלפפון קפוא, אטבים מהודקים על הכוס והפטמות ואני כאובה ומושפלת בטירוף. אתה משועשע מהמראה ומצלם קצת תמונות. אתה עובר בין שלושת החורים ודופק אותי באמצעות המלפפונים הקפואים. אחר כך מוציא את המלפפון שבתחת, מנצל את העובדה שהחור פעור לכבודך וחודר לתוכי. הקור של המלפפון הקפוא מתחלף ברגע לחום של הזין שלך. אני לא מצליחה לנשום, לא יודעת האם זה מכאב או מעונג, ואתה מזיין אותי בתחת בעוצמה.     

פרק 6 – ארוחה שמסתיימת בנשיקה צרפתית  

“כל הקור הזה עשה אותי רעב”, אתה מודיע לי ומורה לי לערוך את השולחן – “שימי מפה, תביאי גליל של נייר סופג, כף ואת קופסת הנוטלה”. אין לי מושג מה אתה מתכנן אבל אני מצייתת בלי לשאול שאלות.

עכשיו אני צריכה לשכב על השולחן. אתה לוקח את השוקולד, מוציא כף גדושה, מורח על השדיים שלי, ואז מתחיל ללקק להנאתך. וואוו, איך אני אוהבת להרגיש את הלשון החמה והנעימה שלך על השדיים. מתמסרת כולי לתחושה ועם כל תנועה של הלשון אני מרגישה את הכוס נרטב עוד יותר.  

אחרי האוכל אתה מעדכן אותי: “עכשיו תקבלי גם את לאכול, תאכלי את האוכל האהוב עליך ביותר – התחת שלי”. 

תגידי לי, מה המאכל האהוב עליך ביותר? “התחת שלך”, אני עונה.  

איפה את הכי אוהבת לתקוע את הפרצוף שלך? “בתחת שלך”.

מה המקום הטבעי ביותר של הלשון שלך? “בתחת שלך”. 

תגידי את זה בקול – “הלשון שלי שייכת לחור התחת שלך”. אני אומרת. 

“יופי, אבל לא מספיק להגיד, עכשיו תיישמי”. 

בטובך, אתה עובר לעמוד על ארבע. לרוב כשאני עובדת על התחת שלך, אני צריכה להתפתל כדי למצוא זוויות טובות. אבל במצב שאתה על ארבע, הגישה שלי היא ישירה וטובה בהרבה ואני יכולה להתרכז בליקוק.

שקי לי בתחת, אתה אומר. ואני מנשקת בהערצה כל אחד מהפלחים. אח”כ מתחילה ללקק, מעבירה את הלשון מהביצים לחור התחת וחזור. “תדחפי את הלשון עמוק”, אתה מצווה, ואני – מיישמת, מנסה להיכנס כמה שיותר עמוק לחור שלך. אתה שולח ידיים אחורה, תופס את הראש שלי ומצמיד עוד יותר אליך, מחכך את התחת בפרצוף שלי. אני ממשיכה ללקק ולדחוף את הלשון, ואז אתה מצווה עלי להביא את הנוטלה, למרוח כף גדושה על חור התחת וללקק. אתה מדגיש שכדאי מאוד שאשאיר את האזור נקי לחלוטין. אני מושפלת לחלוטין אך מצייתת. מלקקת את השוקולד, אוכלת מתוך חור התחת. ‘זה בטח מצמיא כל השוקולד, תראי כמה אני נדיב – לכי תביאי כוס מים”. מביאה. “עכשיו תשפכי קצת ותלקקי את המים מהחור”. זה מסובך, המים נשפכים ואני מלקקת אותם מהתחת ומהביצים שלך. “תלקקי טוב, תמצצי, תשאבי את המים מהחור”. מצייתת. פתאום, אתה מבין טוב יותר את המשמעות של ההוראה שלך ממקודם – שקי לי בתחת: “את תתנשקי צרפתית עם התחת שלי!”, אתה צוהל, “שמעת פעם על מישהי שהתנשקה צרפתית עם תחת? קדימה, תתנשקי מכל הלב, אני רוצה לשמוע קולות חזקים של הנשיקה הצרפתית. את שפחה של החור הזה. את שייכת לחור הזה. מחוץ לחדר הזה את אולי מנהלת בכירה וכישרונית שהמון אנשים מעריצים, אבל כאן את שפחה נחותה, שמעריצה חור של תחת ומתנשקת איתו צרפתית. באמת אין גבול שלא תרדי אליו כדי לשרת אותי. ואין גבול שאני לא אוריד אותך אליו”. 

פרק 7 – חלוקת תעודות 

אתה מצווה עלי לנסות לצלם את הלשון שלי בתחת שלך מזוויות שונות, אני מצלמת, ומראה לך את התוצאות שוב ושוב עד שאתה מוצא תמונה שמספקת אותך – “יופי, זו תמונת סיום הקורס של היום. עכשיו לטקס חלוקת התעודות…”

ההתרגשות שלי גדולה, הכוס כל כך חם ובוער, אתה הופך אותי וחודר אלי בעוצמה, שגורמת לי לצעוק מעונג. ובזמן שאתה מזיין אותי, אתה מצווה עלי לסכם את הקורס של היום – למדתי לרענן את הרגליים של האדון שלי אחרי יום עבודה ארוך, (דופק אותי בעוצמה) למדתי איך להכין לאדון שלי קפה (דופק אותי בעוצמה), למדתי איך לנקות לאדון שלי את הרצפה (דופק אותי בעוצמה), למדתי גם איך לנקות אבק (אחחחחחחח), ולמדתי את המחיר של הפסקה בעבודה בלי רשות (אני בקושי נושמת, אתה קורע לי את הכוס בכוח), למדתי איך לצאת לקניה בשביל האדון שלי (הלוואי שזה לא ייגמר לעולם), תרגלתי איך לשרת את החור שאני שייכת אליו ומעריצה אותו, למדתי להתנשק צרפתית עם חור של תחת. תודה אדוני על כל מה שאתה מלמד אותי תמיד ועל מה שלימדת אותי היום. אתה אוחז בשדיים שלי, דופק את החורים שלי בעוצמה, הזין שלך ממלא אותי, חם, חזק, פראי, עד שאתה גומר באנחת הנאה נפלאה, שהיא מבחינתי תעודת הסיום של הקורס.

אחרי התאוששות, אתה מתנקה ומתלבש. כשאתה רואה שאני מתחילה גם כן, אתה עוצר אותי. “אני צריך להתחיל את השיעור מחדש?”. אני מסתכלת עליך מבולבלת ואתה מסביר: “תראי מה שנעשה פה מסביב – שוקולד מרוח, מלפפונים על הרצפה, קערת מים חומים, טפטופי שפיך. “אני הולך להמשך היום שלי, אבל את נשארת פה לנקות את כל זה. כשתסיימי, תתקשרי בשיחת וידאו כדי שאבדוק שהכל נקי, ואם כן – ארשה לך להתלבש ולצאת”. אני מהנהנת. “אה”, אתה מוסיף, “תעשי את כל זה כשהמלפפון תקוע לך בפה”. אתה דוחף מלפפון לפה שלי (האם זה זה שהיה תקוע בכוס, בזין או בפה שלי? – זה באמת לא מעניין אותך), נותן לי נשיקה על המצח, והולך.

הוספה למועדפים שלי