הרכוש שלך

הפגישה היום היא שונה מתמיד. שנינו כאן ביחד, אבל אנחנו יודעים שמשהו שונה ואחר הולך לקרות. אתה מצווה עלי להתפשט, נשאר בבוקסר וחולצה, ונותן לי למצוץ לך קצת, ככה כדי להרגיע את המצב. מסכה עם דמות של כלבה מצוירת עליה מונחת בצד וכמה דקות אחר כך אתה אומר לי לעטות אותה.

דפיקה נשמעת בדלת ואתה מסמן לי לפתוח. ניר נכנס פנימה, מסתכל על גופי הערום. זה מאוד מביך, אני לא מכירה אותו בכלל. הוא מתיישב לידך על הספה. אתם חברים הרבה שנים, מתחילים לפטפט תוך כדי שאתה מסמן לי עם היד לעמוד מולכם. אני עומדת ומחכה. אתם בכלל לא מתייחסים אלי. ואז אתה נזכר: “איזה מין מארח אני?”. מצווה עלי להכין לשניכם קפה, להביא קצת כיבוד, להגיש על השולחן. בלי מילים אני משרתת אתכם.

בינתיים אני שמה לב שגם ניר עבר לבוקסר. ואז אתה מתחיל לדבר איתו עלי – “תראה את הרכוש שלי, אני עושה ממנה מה שבא לי, והיא – רק מילה אחת מותר לה להגיד. מה את אומרת?” ואני עונה “כן”. “יפה כלבה. ויש עוד מילים שאת אומרת? נניח – לא? אולי? אחר כך?” אני שותקת. ואתה מסביר לו – חינכתי אותה להגיד לי רק “כן”, או מקסימום “כן אדוני””. ואתה גם מדגים: את המשרתת שלי? כן. את השפחה שלי? כן. את תעשי כל מה שאני אומר לך? כן. אני יכול לדרוך עליך כמה שבא לי? כן. אני יכול להשתין עליך אם בא לי? כן. אתה חייבת את הזין שלי? כן. את שפחה מושתנת ומושפלת? כן. רכוש פרטי שלי? כן. אתה ניגש ומצליף בי עם החגורה שלך. רוצה עוד? כן.

ואז אתה אומר לו: “ראית איזה שדיים יש לה? גדולים וכאלה רכים”. מסמן לי להתקרב, לרדת על הברכיים, כשהחלק העליון שלי ממש מולכם, אתה מתחיל לגעת לי בשדיים, ללטף, לצבוט, להפליק. “קדימה אחי, אתה מוזמן”, אתה מעודד אותו להשתתף. הוא מושיט את היד ולופת את השד שקרוב אליו. אינסטינקטיבית אני מסתכלת לראות מה הוא עושה. סטירה. “אין לך מה להסתכל, אנחנו נעשה מה שבא לנו”. אתה מסמן לי עם האצבע על נקודה בקיר ממול – “את מסתכלת לשם, ולא מזיזה את המבט בלי רשות”. שניכם מתעסקים לי בחזה, אתה מצד אחד והוא מהצד השני. לפעמים זה נעים, לפעמים זה כואב. אני לא זזה. מרגישה שאתה כותב על החזה שלי עם אודם. לא יודעת מה כתבת וזה משגע אותי, אבל אני יכולה לנחש (אח”כ גיליתי שצדקתי, היה כתוב שם “הרכוש של ש’).

כשאתה מתעייף אתה אומר “אני חייב להרים קצת רגליים”, מסמן לי עם היד לעמוד על ארבע מולך, שיהיה לך הדום נוח לרגליים. הגב שלי משמש לך הדום, וצלחת בייגלה מונחת על התחת שלי כמגש. אתם אוכלים ומקשקשים ביניכם. בשלב מסוים אתה משתעמם, ושולח אותי לעמוד על ארבע, כמה צעדים מהכורסא, כשהתחת שלי מופנה אליכם. אין לי מושג מה אתה מתכנן, אבל זה לא מאחר להגיע. תחרות קליעה למטרה: אתם זורקים לעבר התחת שלי בוטנים או אני לא יודעת מה זה בדיוק. פגיעה בחור מזכה ביותר נקודות ותשואות, בפלחים קצת פחות. זה משפיל כל כך, אבל אני לא זזה.

כשנמאס לכם אתה אומר לו “יאללה אחי, בא לך לזיין אותה?”. הוא רוצה. קודם כל אתה נותן לי הוראה לאסוף את כל הלכלוך והבלגן שנוצר ממשחק הקליעה למטרה שלכם. “תאספי את הכל”, אתה מורה לי. אני אוספת עם הידיים כל בוטן וקליפה שזרקתם על הרצפה ולעברי. כמעט סיימתי, אבל אז אתה אומר – תראי, פספסת פה. לא באמת פספסתי, אתה זורק לרצפה באותו הרגע. אבל אני אוספת ואתם מגחכים. ואז אתה עושה את זה שוב.

“באיזו תנוחה בא לך לזיין אותה?” אתה שואל אותו תוך כדי שאני מסיימת לנקות. הוא רוצה בתנוחת המזכירה. אתה מסמן לי לגשת לשולחן הכתיבה שבצד ולחכות שם בתנוחת המזכירה. ידיים על השולחן, אסור להרים את כפות הידיים. הרגליים מפושקות ואני מחכה. אני יודעת שלא תבואו כשאני מוכנה אלא כשיתחשק לכם. אתה אומר לו לשים קונדום, חבר חבר, אבל שישאר נקי שם בשבילך.
“תעשי עבודה טובה”, אתה מצווה עלי, “חסר לך שיהיו לניר תלונות על התפקוד שלך”, אתה אומר תוך כדי שמחטיף לי על התחת כמה מכות ממש חזקות. ואני שומעת אותך אומר לו “בכיף אחי, תתכבד”. אני לא מאמינה שאני במצב הזה, שבו אתה משתמש בי כמו רכוש שאתה משאיל לחבר. ידעתי שזה מה שעומד לקרות אבל קשה לדמיין כמה זה משפיל.

בהתחלה הוא מזיין אותי ואתה מסתכל. אתה רואה איך הוא חודר לתוכי ומזיין אותי בכוח, תופס בשדיים שלי תוך כדי. אני יודעת שאתה גם מצלם. אחר כך אתה מגיע מהצד השני של השולחן, מרים קצת את מסכת הכלבה מהפנים שלי, כדי שהפה יהיה פנוי לזין הנפלא שלך, ואז אתה מזיין לי את הפה בזמן שהוא מזיין לי את הכוס. אח”כ הוא צריך הפסקה לנוח, אתה עובר לזיין אותי והוא מסתכל. אחר כך אתה מפרגן לו להמשיך, עד שהוא גומר. אתה לא גומר עדיין. עוד לא סיימנו.

אבל קודם אתם מתיישבים קצת בחזרה על הספה, נחים. אני צריכה כמובן להישאר לעמוד בתנוחת המזכירה עד שתורה לי אחרת. ניר מתלבש, בדרך החוצה הוא עובר לידי, מפליק לי בתחת ואומר לך – יש לך אחלה כלבה, תודה שנתת לי לנסות אותה קצת. ואתה עונה לו – בכיף אחי, אין בעד מה (מה זאת אומרת שאין בעד מה?? אבל אני שותקת). אתה מלווה אותו לדלת ואומר לו – “יאללה אחי, יש לי עוד בוקר עמוס עם הכלבה”. אני שומעת את הדלת נסגרת, ואתה ניגש אלי, מלטף לי את הראש, “כלבה טובה, ממשיכים”.