המרכזת – חלק ג

זהו המשך לסיפור המרכזת – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה

נרדמתי תוך דקה. הייתי זקוקה לשינה ארוכה וטובה. הגוף שלי היה צריך מנוחה ובעיקר הנפש שלי.

ישנתי שתיים-עשרה שעות ברצף. כשהתעוררתי היו לי כבר שמונה שיחות שלא נענו ועוד כמה הודעות, כולן ממתן. תוך כמה רגעים כל אירועי אמש חזרו אלי. הרגשתי שאני חייבת הפסקה, חייבת להבין מה קורה פה ואיך הגעתי לזה. עד לפני כמה זמן הייתי הילדה הכי צדיקה, מתפללת כל יום, מעבירה הדרכות לצוות שלי. ממש דוגמא לאיך בחורה צעירה שגדלה בחינוך הדתי לאומי (אולי אפילו החרדי לאומי), צריכה להתנהג. הכל השתנה, הכל הכל הכל.

החלטתי לא לענות למתן ולקחת הפסקה מכל הסיפור הזה. לנסות לחזור לשגרה כאילו שום דבר לא קרה. מתן המשיך לשלוח הודעות שהוא מצטער והוא לא זוכר מה קרה. שהוא מקווה שהכל בסדר.

אחרי שעה נוספת שהעברתי במיטה הצלחתי לאסוף כוחות וללכת להתקלח, לבשתי את הפיג'מה ויצאתי מהחדר. ראיתי שמיכל יושבת על הספה, עסוקה בטלפון שלה, המשכתי למקלחת בשביל לנקות את היום הקודם ולהתרענן. המקלחת הייתה מצוינת, בדיוק מה שהייתי צריכה. מים חמים ששטפו את כל הזיכרונות מאתמול. התנגבתי וחזרתי ללבוש את הפיגמה שלי, מכנס ארוך עם גופייה ארוכה.

מיכל עוד הייתה על הספה, מתעלמת מכך שנכנסתי לסלון. להפתעתי, מיכל הייתה לבושה בגופיית ספגטי, תחתונים וזהו. מה לעזאזל קורה פה? חשבתי לעצמי.

"בוקר טוב" ניסיתי לגרום לה להתייחס אלי. מיכל נתנה לי מבט מזלזל, חייכה לעצמה וחזרה מיד לטלפון, ממשיכה להתכתב, מידי פעם לצחוק בקול.

"תקשיבי מיכל, אני מצטערת על כל הבלאגן שהיה פה בימים האחרונים, אני יודעת שזה השפיע גם עלייך אבל אני חושבת שהכל היה טעות. אני מבטיחה שהכל עכשיו יחזור לשגרה. אני ממש ממש מצטערת".

"כן, קיבלתי עדכון" מיכל זרקה לאוויר וחזרה לטלפון.

"עדכון? ממי? מה הכוונה?!" התרוממתי מהספה לכיוון מיכל וחטפתי לה את הטלפון. הסתכלתי מהר לראות עם מי היא לעזאזל מתכתבת כל הבוקר.

הייתי פשוט בהלם. בצד השני של השיחה היה מתן. התרסקתי חזרה על הספה. מכיל בכלל לא התרגשה ואפילו לא קמה לרדוף אחריי בשביל לקחת את הטלפון.

"ממתי אתם מדברים..?" ניסיתי להבין מה קרה. "מאתמול, כשהייתם פה ביחד, בזמן שהלכת להתלבש הוא לקח את המספר שלי והשאיר לי מהסיגריות שלו. היום מהבוקר אנחנו מדברים" מיכל סוף סוף שיתפה איתי פעולה.

"תקשיבי, נראה לי שאנחנו צריכות להתרחק קצת ממתן" אמרתי.

"היית צריכה לחשוב על זה לפני כל מה שקרה אתמול" מיכל עקצה חזרה.

היא באמת צדקה, לא היה לי מה לומר, לא רק שהרסתי את החיים שלי גם הכנסתי לזה את מיכל. הבחורה הכי תמימה וצדיקה שאני מכירה. דמעות החלו לזלוג מעיניי והפכו לבכי של ממש. ברגע שמיכל ראתה אותי בוכה היא מיד השתנתה, כל העוקצניות שבה נעלמה והיא התיישבה לידי וחיבקה אותי.

"די, אל תבכי. הכל בסדר!" ניסתה להרגיע אותי.
"אני לא יודעת מה עובר עלי" מלמלתי בין כל הדמעות.
"יש לי רעיון!" מיכל הודיעה בשמחה "מה את אומרת שנלך לטבול במעיין? ננקה קצת את הראש, בלי לדבר עם או על מתן".

"אני אשמח" עניתי "מזל שיש לי אותך" אמרתי בזמן שאני נותנת למיכל חיבוק חזק.

בשעה שאחרי ארגנו את הדברים והתלבשנו חזרה בבגדים הרגילים שלנו. שמלות ארוכות, חולצה עם שרוול שלושת רבעי, מתחת גופיה נוספת ומתחת להכל בגד ים.

אחרי שעשינו את הדרך באוטובוסים וטרמפים הגענו בשעות הצהריים החמות אל מעיין אבו סעיד. מעיין שנמצא כרבע שעה מהעיר ולא רחוק מהכפר הערבי אל-בדק. זה מעיין שאנחנו תמיד אוהבות להגיע אליו, הוא יחסית שקט משאר המעיינות באזור וככה אפשר להיות בו בלי לחשוש מבנים שירצו לבוא ולטבול במים.

"מוכנה?" מיכל שאלה אותי ברגע שהורדנו את התיקים בצמוד למעיין. "מוכנה למה?" ניסיתי להבין. בקושי סיימתי את המשפט ומיכל דחפה אותי לתוך המים. אחרי שניה של הלם "אני לא מאמינה! יש לך מזל שהטלפון בתיק.. תני לי יד, תעזרי לי לצאת החוצה". מיכל בתמימותה הושיטה את ידה ואני מיד משכתי אותה לתוך המים. מיד כשהוציאה מיכל את הראש התחלנו במלחמת מים של כמה דקות עד שהתעייפנו.

"איך אני שמחה שבאנו לפה, תודה" אמרתי ומיד התחבקנו חזק.

פתאום שמענו רעש ומהצד ראינו רועה צאן ערבי, בערך בן 60, יושב בצד ומסתכל עלינו. לרגע קפאנו במקום, מסתכלות עליו חזרה עדיין מחובקות. מיכל התאוששה ראשונה. "בואי נצא" אמרה והובילה אותנו החוצה. רועה הצאן המשיך להסתכל עלינו בלי הפסקה.

"אולי אנחנו צריכות ללכת? אולי כדאי להתקשר למישהו?" אמרתי בלחץ למיכל. "שטויות, אל תילחצי, הוא פה לבד והוא מבוגר, הוא לא יעשה לנו כלום" מיכל ניסתה להרגיע אותי "אני לא יודעת, אני לא יודעת, אני לא יודעת!" התחלתי להיכנס להתקף חרדה. "די את חייבת להירגע" מיכל הושיבה אותי וכיסתה אותי במגבת.

התחלתי לבכות.

"אני חושבת שאני יודעת מה הפתרון" מיכל אמרה תוך כדי חיפוש בתוך התיק שלה. "מצאתי!" אמרה בשמחה כשהוציאה שקית מהתיק ומתוכה הוציאה 2 סיגריות כמו של מתן. "מה זה?" רציתי להיות בטוחה במה שאני רואה "זה ממתן?" המשכתי. "כן, וזה בדיוק מה שאת צריכה עכשיו".

מיכל לא חיכתה להסכמה שלי וכבר הדליקה את הסיגריה, לקחה שאיפה גדולה והחזיקה לי את הסיגריה צמוד לפה שלי "קדימה, את יודעת שזה יעשה לך טוב" פתחתי את הפה ונתתי שאיפה קטנה. "אגב, הבנתי שקוראים לזה בכלל גו'ינט" מיכל הסבירה בזמן ששאפתי עוד עשן לריאות.

מיכל לקחה את הג'וינט חזרה ועישנה ממנו עוד כמה שאיפות והחזירה לי אותו, הפעם כבר עישנתי בכוחות עצמי. "אני חושבת שזה עשה לך טוב" מיכל הודיעה כשראתה שנרגעתי. "כן, זה באמת עוזר" ושתינו נקרענו מצחוק. אחרי כמה רגעים של צחוק מתגלגל, נזכרתי ברועה הצאן. הרמתי את הראש, הוא עדיין ישב באותו מקום ולא זז, רק המשיך להסתכל.

מיכל ראתה שאני חוזרת להתעסק בזה ואמרה "תעשני עוד קצת, אני מתחילה להכין לנו פסטה" ומיד קמה, ארגנה את הגזיה והניחה עליה סיר עם מים. בדקות שאחרי עזרתי למיכל וביחד סיימנו להכין את הפסטה ורוטב העגבניות. ישבנו לאכול ולשתות כשהרגליים שלנו מונחות במים.

"סליחה" שמענו פתאום קול עם מבטא ערבי קרוב אלינו. שתינו סובבנו את הראש במהירות. רועה הצאן עמד ממש מאחורינו.

"סליחה, לא התכוונתי להבהיל אתכן, אבל ראיתי שנשאר לכן הרבה אוכל. אם לא תרצו את מה שנשאר אני אשמח לקבל ממנו קצת"

פתאום הוא כבר לא היה נראה מפחיד בכלל, רק מסכן ורעב. "בטח, בוא אני אתן לך הכל" אמרתי ומיד התרוממתי. לקחתי צלחת נוספת מהתיק ושמתי עליה את כל מה שנשאר. "אתה צריך גם מים?" הושטתי לו את הבקבוק הנוסף שהיה בתיק.

"תודה רבה, אני באמת מצטער שהבהלתי אתכן" אמר והתיישב לא רחוק מאיתנו. "האמת שאני מצטערת. סתם נבהלתי ממך, אני סתם בתקופה לא קלה" עניתי. מיכל ישבה לידי והדליקה לנו עוד ג'וינט. "אני מיכל וזאת תמר" מיכל הצטרפה לשיחה. "היי מיכל ותמר, שמות יפים. אני אבו ג'לל".

בזמן שאבו ג'לל סיים לאכול ולשתות המשכנו לדבר ולהכיר, הוא סיפר שהוא גר בכפר הסמוך, יש לו תשעה ילדים ושבזמן האחרון הוא מתקשה להביא כסף הביתה אז בזמן הפנוי הוא לוקח את הכבשים לטיול ארוך בשביל לנקות את הראש. אנחנו סיפרנו לו שאנחנו בנות שירות, מאיפה אנחנו ומה אנחנו עושות. אבו ג'לל התגלה כבחור נעים מאוד עם ידע רב בהרבה נושאים.

"אמרת בהתחלה שאת בתקופה לא קלה" הוא פנה אליי "רוצה לשתף? אולי יש לי עצה לתת" הסתכלתי על מיכל, התלבטתי אם לשתף ואם כן אז מה לומר לו. "זה בסדר, את לא צריכה, הכל בסדר" הוא ניסה להרגיע אותי. "לא לא, אני פשוט לא כל כך יודעת איך לספר את זה.." מיכל לקחה את המושכות והחלה לדבר "אז ככה, כמו שהבנת כבר אנחנו בחורות דתיות, ובימים האחרונים קצת סטינו מדרך הישר", "קצת הרבה" אני הוספתי.

"ועכשיו יש לכן הרגשה רעה בנפש?" אבו ג'לל המשיך להתעניין בזמן שהעברנו בינינו את הג'וינט. "מאוד, אבל זה עוזר" עניתי והרמתי את הג'וינט.

"לא יודעת אם אתה בקטע, אתה רוצה?" מיכל שאלה ברגע שהעברתי לה אותו חזרה "כן, למה לא.." ענה ולקח אותו הישר לפה. אחרי שתי שאיפות הוא העביר את הג'וינט אלי ובטעות האצבעות שלנו נגעו זו בזו, ביד המחוספסת שלו, פתאום הרגשתי שאני מתעוררת והיה נראה שהוא מרגיש את זה. "אתן צריכות להשתחרר, להנות מהחיים, זה הגיל לעשות שטויות. בגיל שלי יש כבר אחריות וילדים ואי אפשר לנסות דברים" אבו ג'לל חזר לשיחה שלנו.

כשסיימנו לדבר אבו ג'לל נעמד ליד המים, "מקווה שלא יפריע לכן שאני אכנס לכמה דקות לשטוף את עצמי" ובלי לחכות לתשובה הוא הוריד את החולצה והמכנס, נשאר עם תחתון קטן וקפץ לתוך המים. אני ומיכל היינו מהופנטות. רק אחרי כמה רגעים שנינו קלטנו שאנחנו מסתכלות עליו ונקרענו מצחוק "מה מצחיק?" אבו ג'לל ניסה להבין מה קרה "נו, אתן צוחקות עלי?" הוא אמר וכשעדיין המשכנו לצחוק הוא השפריץ עלינו מים. לא הצלחנו לעצור את הצחוק, פשוט בכינו מרוב צחוק. פתאום אבו ג'לל תפס את הרגליים שלנו ומשך אותנו לתוך המים.

לשנייה אחת התעצבנו אבל מיד חזרנו לצחוק אבל הצלחנו להגיב והשפרצנו מים חזרה עליו.

אחרי שתי דקות של מלחמת מים היינו כבר עייפות. "נראה לי מסורבל ולא כיף להיכנס למים ככה עם כל הבגדים, לא?"

"להזכיר לך, אתה משכת אותנו ככה למים!" מיכל ענתה בציניות. "כן, אבל גם שהייתן פה לבד נכנסתן ככה" הוא ענה. "כן, אבל אחרי שעישנו ונרגענו, עכשיו אנחנו קצת יותר משוחררות" צחקתי.

מיכל הסתכלה עלי במבט שואל, אני הסתכלתי עליה, אחר כך על אבו ג'לל ושוב על מיכל "חיים פעם אחת, לא?" לחשתי לה והורדתי השמלה, זורקת אותה מחוץ למים. "פשש איזו אמיצה!" אבו ג'לל עודד אותי. כבר הייתי בשוונג והורדתי גם החולצה עם הגופייה שמתחת, נשארת עם בגד ים שלם כחול כשכל הגוף מתחת למים.

אבו ג'לל נתן לי כיף ואמר "נו, זה גם עושה לך רע בנשמה?"

"האמת שמרגיש ממש כיף" אמרתי ונתתי למיכל מבט מזמין להצטרף למסיבה. מיכל חשבה עוד רגע ואחרי כמה תנועות, השמלה של מיכל פתאום צפה במים. אבו ג'לל תפס את השמלה "יש פה בנות שנהנות מהחיים!" וזרק את השמלה מחוץ למים. "להוריד גם את החולצה?" מיכל לחשה לי ואני סימנתי כן בהתלהבות.

מיכל פשטה את החולצה נשארת גם היא עם בגד ים שלם בצבע לבן.

בהתחלה הקפדנו להישאר עם רק עם הראש מחוץ למים אבל ככל שהמשכנו לדבר ולצחוק כבר לא שמנו לב שמידי פעם אנחנו עומדות גבוה לפעמים אפילו באזור שכל החזה מחוץ למים.

אחרי כמה דקות של דיבורים קצת נגמרו לנו נושאי השיחה אז השפרצתי מים על מיכל, היא השפריצה עלי ועף על אבו ג'לל ושוב חזרנו למלחמת מים. אבו ג'לל צלל מתחת למים, תפס אותי וזרק אותי לכיוון מיכל. בתגובה שתינו עברנו להשפריץ רק עליו. הוא צלל שוב, תפס את מיכל וזרק לכיוון השני ונעמד עכשיו מאחורי "כולם על מיכל!" הוא צעק ושנינו עברנו להשפריץ עליה. בזמן שהשפרצנו עליה מים אבו ג'לל נעמד קרוב יותר ויותר עד שהרגשתי אותו ממש צמוד אלי. הרגשתי את הפטמות שלי נעמדות ושאני מאבדת ריכוז. ניסיתי להמשיך ולהתנהג כרגיל אבל הרגשתי עכשיו גם את הזקפה שלו צמודה אלי.

זה נמשך רק עוד כמה רגעים עד שעצרנו את מלחמת המים וכל אחד חזר לפינה שלו. אני ומיכל התנשפנו, היא כי היא התעייפה אבל אני מחרמנות.

היו כמה דקות של שקט. אבו ג'לל שבר את השתיקה "האמת שהרבה פעמים שאני בא לפה, אין פה אף אחד, ואז אני נכנס למים ערום, יושב בחוץ ככה, זאת הרגשה אחרת לגמרי" אמר והסתכל עלינו. לא ידענו איך להגיב אז פשוט המשכנו לשתוק.

פתאום משהו צף מתוך המים, לא הבנתי מה זה בהתחלה. "מה? הורדת את התחתונים??" מיכל שאלה בקול. אבו ג'לל לא ענה, רק היה עם חיוך גדול על הפנים. מיכל תפסה את התחתון וזרקה לי על הפנים. "איכס!" צעקתי וזרקתי מיד על המיכל, המשכנו עד שהוא עף החוצה.

אבו ג'לל עדיין היה עם חיוך גדול על הפנים.

"פאק איט" מכיל הודיעה, צללה מתחת למים. עוד לפני שהיא חזרה מעל המים הבגד ים שלה עלה וצף ואחריו מיכל עלה, נשארת רק עם הראש בחוץ כך שלא רואים כלום.

הייתי קצת בהלם, לא ציפיתי שהיא תתפשט. אבו ג'לל סימן לי עם האצבע להתקרב. הרגליים שלי התקדמו עוד לפני שהחלטתי שאני רוצה. אבו ג'לל סובב אותי והעמיד אותי בינו לבין מיכל. "תעזרי לי גברת מיכל?" אבו ג'לל שאל בזמן שהניח את היד על כתפיה אחת שלי. מיכל תפסה את הצד השני ובתאום מושלם הם ירדו מתחת למים ומשכו איתם את הבגד הים.

אבו ג'לל עלה ראשון מעל המים ולחש לי "ילדה טובה, כל הכבוד" ונתן לי נשיקה קטנה בראש.

מיכל הוציאה את ראשה מהמים, רואה את אבו ג'לל צמוד אלי. "אני חושבת שאני צריכה עוד קצת לעשן" הכרזתי והלכתי לקצה המעיין, מושכת אלי את התיק ושולפת משם עוד ג'וינט אחד והדלקתי, לוקחת שאיפה עמוקה, ועוד אחת.

סובבתי את ראשי חזרה, מיכל עמדה לפני אבו ג'לל עם עיניים עצומות. "מישהו רוצה?" שאלתי, מיכל פתחה את העיניים, הסתכלה עלי ומיד עצמה חזרה. "בואי, תביאי לי קצת" אבו ג'לל אמר לבסוף. התקדמתי אליהם, דואגת שלא להרטיב את הג'וינט.

כשהגעתי צמוד אליהם ראיתי שמיכל ממש צמודה לאבו ג'לל. הוא הרים את היד תוך כדי ליטוף היד והכתף של מיכל ולקח ממני את הג'וינט. אבו ג'לל לקח שתי שאיפות ולאחר מכן העביר את היד קדימה, מניח את הגוינט בפה של מיכל בזמן שהוא מצמיד אותה עוד אליו.

מיכל השעינה את ראשה על כתפו של אבו ג'לל, מעשנת מידו את מה שעוד נשאר. אבו ג'לל הניע את ידו בתוך המים, מה שגרם למיכל להתנשם בחוזקה יותר ויותר.

הייתי מהופנטת, לא שמה לב שאני עומדת פשוט צמוד אליהם ורק בוהה. מיכל החלה לגנוח, תחילה בשקט אבל מהר הגבירה את קולה.

אבו ג'לל סובב את מיכל כך שהפנים שלה יהיו מולו. הוא נתן לה נשיקה ארוכה, מועך ומלטף את החזה שלה. לבסוף אבו ג'לל הרים את ראשו והסתכל אלי עם חיוך מרוצה על פניו. הוא ניגש לקצה המעיין ועלה שתי מדרגות ואז הסתובב אלינו.

אני מיכל היינו עם פה פעור, אבו ג'לל אמנם היה מבוגר אבל היה לו זין עבה וגדול הרבה יותר משל מתן. אבו ג'לל התיישב על המדרגות וסימן לי להתקרב.

התקדמתי בצעדים איטיים. "אני יודע שאת רוצה את זה" הוא אמר והחזיק את הזין שלו לכיווני. הייתי כבר צמודה עליו, רגעים אחרונים של הרהור ואבו ג'לל הניח את ידו על ראשי, מוביל אותו כלפי מטה.

תפסתי את הזין הענק שלו, מובילה אותו לתוך פי. תחילה נשיקות קטנות, ליקוקים עדינים, נעזרת ביד השנייה בשביל ללטף את האזור שאני לא מצליחה להכניס לפה. אבו ג'לל ליטף לי את השיער, מכתיב לי את הקצב.

הרגשתי תנועה לצידי, הרמתי את עיניי וראיתי את מיכל נצמדת לאבו ג'לל. הם התנשקו בתאווה גדולה, אבו ג'לל מעך וליטף את החזה של מיכל, צובט מידי פעם את הפטמות, מוציא ממנה גניחות קטנות.

אבו ג'לל הרים אותי אליו לנשיקה חושנית. כשהתנתקנו הוא קירב את ראשי למיכל, הבטנו זו בזו, עצמנו את העיניים בשלווה ופתחנו את פה לנשיקה רטובה, מרגישה את לשונה המחוספסת חוקרת את פי, מזמינה את לשוני לתוך פיה. אבו ג'לל ליקק לי את החזה, עובר מידי פעם בין שלי לזה של מיכל. מלקק, מוצץ, נושך.

אני מנתקת ממיכל כשאני מרגישה את אבו ג'לל מרים אותי מעט, מכוון אותי מעל איבר מינו ונותן לי את השליטה לקבוע את קצב החדירה. אני יורדת למטה לאט, נותנת לגוף שלי להתרגל. מיכל מלטפת לי את הפנים, מנשקת את הלחי, את הצוואר, את החזה. אני עולה ויורדת ואבו ג'לל מסייע מהכיוון שלו. כל ירידה אני מרגישה אותו עמוק כל כך.

בדקות שלאחר מכן אבו ג'לל הוא זה שקובע את הקצב עד שאני גומרת פעמיים ברצף ומתרסקת, נשכבת בצידו של המעיין.

אני רואה את אבו ג'לל משכיב את מיכל, מכניס את ראשו בין רגליה, גורם לה לגנוח בקולי קולות עד שהיא כבר לא מסוגלת ומרחיקה אותו. הוא מתמקם עכשיו בין רגליה ואני אומרת לו "תהיה עדין, זה פעם ראשונה שלה". חיוך עולה על פניו והוא מסתובב להסתכל חזרה על מיכל שמסמנת לאישור הדבר. "אל תדאגי יא בינתי" הוא אמר ומניח את קצה הזין בסמוך לאיבר מינה של מיכל. כל פעם מכניס מעט, נותן לה לה להתרגל, להנות מהרגע.

התרוממתי ונשכבתי בסמוך למיכל, מלטפת לה את הפנים. אבו ג'לל הגיע לקצה והיה נראה שמיכל הגיעה לעולם הבא. לאט לאט הוא החל להגביר את הקצב ולזיין אותה במהירות. מידי פעם התנשקנו, מלטפות אחת את השנייה.

"כן! כן!" מיכל צעקה, ובגניחות משותפות הם הגיעו לשיא ואבו ג'לל גמר בתוך מיכל. שלושתנו נשארנו לשכב עוד דקות אחדות עד שאבו ג'לל התרומם, לבש את המכנס והחולצה שלו. "הגיע הזמן לחזור הביתה" הוא הודיע. לקח את הטלפון, שמר בו את המספר שלי והלך לו לדרכו.

כבר היה מאוחר. אני ומיכל התארגנו, אוספות את בגדי הים הפזורים. חוזרת לבגדים הארוכים והצנועים שלנו, מסתכלות אחת על השניה ונקרעות מצחוק, מתחבקות, מתנשקות ויוצאות לדרך, חזרה אל הדירה שלנו.