כן, הקוקיה. חלק ו – למידה עמוקה

זהו המשך לסיפור כן, הקוקיה. חלק ה – תרשימי זרימה ומומלץ לקרוא אותו תחילה

את הפגישה הבאה קבענו ליום רביעי בגלל ההזדמנות המיוחדת שבה התאפשר למלכה'לה ולדוד להישאר איתי כל הלילה בלי לעורר שאלות. ביום חמישי בצהריים אביו של דוד מטיס את כל המשפחה לבר-מצווה של הנכד הראשון, בנו של בנו הבכור לייזר החי בשטרסבורג. זה אומר שביום חמישי בבוקר מלכה'לה במילא לא נוסעת לעבודה ודוד לא לומד בכולל, מבחינת המשפחה הם אורזים ומתכוננים לנסיעה ומבחינת השכנים החטטנים והחברים הם פשוט נוסעים ביום רביעי בערב, אף אחד לא יחפש אותם בבית.

לכן ישבתי לי ביום רביעי בערב בבית על הספה מול מסך הטלוויזיה הגדול שהותקן סוף-סוף עם שאר עבודות החשמל שהזמנתי. ההסכם עם ציון אביחי היה מודפס אצל עורכי-הדין וחיכה לחתימה למחרת. בטלוויזיה לא היה דבר מלבד חגיגות הנצחון של טראמפ והפרשנים החכמים לאחר מעשה יצאו לי מהאף. הרצתי סרט ישן מאוסף הדיסקים שהשארתי אחרי בארץ וחיכיתי שהדלת תיפתח. ברגע שהדלת נפתחה צלצל הסלולארי שלי ותמונתה של נעמה הופיעה על הצג.

מלכה'לה ודוד נכנסו והביטו בי בעיניים שואלות. בעודי משקיט את הטלוויזיה ועונה לטלפון סימנתי להם להניח את חפציהם ולשבת למרגלותי.

– היי, נעמה.
– שלום מאסטר. אני כאן עם אחותי. אני שמה אותך על הספיקר.
– אחותך? – לנעמה יש רק אח אחד, אוטיסט, הצעיר ממנה בתשע שנים. היא לא מתכוונת ל…
– אושרה?
– שלום מאסטר – נשמע קולה של אושרה. מלכה'לה התיישבה על השטיח לימיני, נושאת אלי את עיניה ודוד כרע לשמאלי ונשק לכפות רגלי היחפות, טקס שכנראה נהיה קבוע אצלו. אחר כך התיישב והביט בטלוויזיה. על המסך חבט ג'יימס ספיידר חבטות נמרצות באחוריה של מגי ג'ילנהול הרוכנת על גבי שולחן הכתיבה שלו. הבחנתי במבטו הנדהם של דוד והקפאתי את התמונה על המסך.

– מה שלומך אושרה? הרבה שנים עברו מאז דיברנו.
– לא כל כך טוב עכשיו, מאסטר. חזרתי לגור עם הבנות אצל אמא שלי.
– מאסטר – נשמע קולה של נעמה – אולי אנחנו יכולות לבוא יחד בסוף שבוע? – ניסיתי להבין לפי נימת הקול מה קורה מעברו השני של הקו מבלי להכנס לשיחה ארוכה. החלטתי שמה-שלא-קורה, אפשר לחכות עם זה ליום ששי ולראות אז.
– טוב. ששי בערב, שמונה, ארוחת ערב אצלי.
– אני מבקשת רשות להביא קינוח – אמרה נעמה, מבינה שאני חותך את השיחה כאן.
– תודה רבה, מאסטר, תודה, תודה! – אמרה אושרה ונשמע שכבר רווח לה.
– להתראות – אמרתי וניתקתי. מלכה'לה עדיין הביטה בי בשאלה ודוד עדיין הסתכל בסצינה הקפואה על המסך.

– נעמה ואושרה מכירות אותי לפני שנסעתי. נעמה היתה שפחתי כמה שנים ואושרה… אושרה היא סיפור מסובך יותר, אבל גם היא היתה שפחתי בחלק מהזמן ההוא.

– והן תבאנה לכאן בליל שבת? – שאלה מלכה'לה – כמו… כמו שאני באה אליך?
– כמו שכולן באות, כל אחת מהסיבות שלה. הרבה שנים לא דיברתי עם אושרה, אני לא יודע מה עובר עליה עכשיו, אבל נעמה היא בחורה טובה ואני מזיין אותה כשמתחשק לי.

– עוד לא התרגלתי לעניין הזה של "שפחות"… אני אוהבת לקרוא לך "מאסטר", זה נורא מתאים לך, אבל זה עושה אותי לשפחה?
– גם אני אוהב לקרוא לך מאסטר – אמר דוד – ואני דווקא רוצה להיות שלך, העבד שלך, אם אתה מרשה.
– אני לא מבקש מכם שום דבר, בטח שמתם לב. אני נותן לכם למצוא את המקום שלכם בעצמכם. תואר זה עניין קצת מחייב, אני חושב. נכון, סיסי?
– נכון, מאסטר.
– יופי. תנו לי חיבוק, חמודים. אני שמח שבאתם לכל הלילה. – דוד חיבק את רגלי ממושכות ומלכה'לה קפצה והתיישבה לידי, מחבקת בשתי ידיה ומגישה את פיה לנשיקה. טעם של אש וטעם של פרי הספודילה וטעם של כוס שעלה מן הרחצה יש בנשיקות של הילדה הזאת.  הושטתי יד מתחת לחצאיתה ואחזתי בין רגליה ביד חזקה כשאגודלי לוחץ בדיוק בנקודה הנכונה בחריץ. יש דברים שידי השמאלית מתורגלת לעשות גם אם ינתקו אותה מגופי. היא התנשפה ונשמה נשימה חדה כאילו הלמו בבטנה. נשקתי לה שוב נשיקה קצרה.

– יש לי רושם שאני הולך לזיין לך את הצורה, מלכה'לה. אבל כדי שלא תגיעי למטוס עם בגדים קרועים – קומו ותתפשטו.

הם עשו זאת בזריזות. על הפיפי שנתגלה תחת בגדיו של דוד היה קשור בצורת פרפר סרט-מתנה אדום.
– אני קשרתי לו כשהכנתי את המתנה לבר-מצווה – צחקה מלכה'לה – ראיתי באיזה וידיאו במחשב. נכון מתאים לו? אם הוא לא עושה כלום לפחות שייראה מקושט.

– יפה לו. תשאיר את זה שם בינתיים, סיסי. עשיתם שיעורי בית?
– כן מאסטר – אמר דוד ועיניו נוצצות – מלכה'לה נהנתה מאוד, רק פחדתי שהשכנים ישמעו אותה צועקת, הויברטור בארנק, שם.
– אז תביא אותו ובואו לחדר – אמרתי והלכתי לחדר השינה, אוחז בפטמתה של מלכה'לה שלא היתה זקוקה לזירוז כל שהוא.

שני סיבובים נמרצים לאחר מכן שלחתי את דוד אל המטבח להביא לנו את שני בקבוקי היין, הכוסות ומגש הגבינות שהכנתי. אני אוהב לנשנש לפעמים במיטה בעיקר אחרי פעילות נמרצת עם תוכניות להמשך.

– הכל תוצרת הארץ וכשר, אין לכם מה לדאוג – הם אפילו לא חייכו. הם היו ונשארו דתיים ולא היו מעלים על דעתם לטעום אילו היו על המגש גם בשרים קרים כפי שאני אוכל לפעמים. רבצנו לנו במיטה, ראשי בחיקה של מלכה'לה ורגלי על בטנו של דוד, כשאנו מכרסמים את פיסות הגבינה השונות בעצלתיים ושוטפים אותן בלגימות קטנות של יין.

– מותר לי לשאול שאלה, מאסטר? – שאל דוד.
– מה השאלה?
– במגרה של הג'ל, יש שם אזיקים ו…עוד דברים כאלה. זה שייך לעניין של השפחות?

– זה שייך לחיים שלי. לדרך שבה אני והנשים בחיים שלי אוהבים לסמן בצורה ברורה מי מוביל את מי. זה כמו שאתה קורא לי עכשיו מאסטר ואני קורא לך סיסי. יש גם הנאה בכאב, אצל אחדים יותר ואצל אחדים פחות, אז אתה רואה שם את המחבט, למשל.

מלכה'לה התמתחה והתכופפה הצידה לחטט במגירה. היא שלתה משם ספנקר קצר שחור וכבד והביטה בו בחוסר אהדה בולט.

– ועם זה הרבצת לשתי האחיות?
– נעמה ואושרה? הן לא אחיות – הבהרתי – הן היו שפחות-אחיות, הן קראו אחת לשניה "אחותי" כי הן היו איתי באותו זמן, בלי לריב ובלי לקנא. כמעט בלי לקנא. אבל כמו שאמרתי אושרה היא בן אדם עם נטיה להסתבך ולסבך את החיים, אז זה נמשך שנה בערך ביחד והיא עזבה. כן, היא גם צריכה הרבה כאב ושישארו סימנים וצלקות, אז המחבט הזה קטן עליה. איכשהו היא גם פיזיקאית וכשהכרתי אותה היא עשתה את הדוקטורט בבר-אילן וגידלה ילדה לבד. בבר-אילן יש עוד שמסתובבות בקיץ עם חצאיות עד הרצפה וחולצות סגורות עד הצוואר עם שרוולים ארוכים. ככה אף אחד שם לא ידע על הסימנים והחתכים.

– אבל אני כן מקנאה – אמרה מלכה'לה – זה אולי נשמע טפשי, יש לי את דוד ואני אוהבת אותו אבל אני רוצה אותך וקשה לי לשמוע על נעמה ואושרה ובטח יש עוד. "היא בחורה טובה ואני מזיין אותה כשמתחשק לי". אני באמת טפשה, הרי ידעתי, רחלי אמרה שאתה פרפר. אוף, שתיתי יותר מדי יין ואני מדברת שטויות. סליחה, מאסטר – היא דחקה את עצמה מתחתי והלכה לשירותים. שמענו אותה משתינה עת ארוכה ואחר כך השתרר שקט בחדר. שלחתי את דוד עם המגש והכוסות חזרה למטבח ונכנסתי לחדר השירותים. מלכה'לה ישבה עדיין על האסלה בהבעה קודרת והספנקר היה מונח על השיש בצד הכיור.

– מאסטר, אתה אוהב אותי? – שאלה פתאום – אתה מסכים שאני אהיה שפחתך? אני אעשה כל מה שתגיד.

היא השמיטה את עצמה מן האסלה למרגלותי ושכבה על רצפת הקרמיקה ופניה למטה, מצחה על זרועותיה החבוקות ככרית. דוד שחזר מן המטבח נכנס בהיסוס ועמד בצד, סרט המתנה האדום, כבר לא קשור בפרפר, משתלשל בין רגליו. הוא הביט במלכה'לה ובי עומד בשתיקה מעליה וציפה שאומר משהו, אבל לאחר רגע כרע לידה ואחז בכתפיה. היא הרימה את פניה והן היו שטופות דמעות. דוד הביט בי שוב, ואני עדיין לא הגבתי. הוא משך אותה למצב כריעה, חיבק אותה ולחש באזנה משהו. אחר כך דחף בעדינות את ראשה לכיוון חלצי, והיא, בצייתנות, הושיטה את פיה אל הזין שלי.

כן, זה היה מאוד נכון. לא ידעתי שיש לו את זה, לדוד. מלכה'לה נכנסה יותר ויותר לפעולה והזין שלי רץ בפיה בטפיפות קלות, שמח להיות שוב במוקד תשומת הלב. הצבעתי לדוד על המקלחת והוא הבין את הרמז ופתח את הברז, מכוון את הטמפרטורה. הפסקתי את מלכה'לה והרמתי אותה מולי, מנשק אותה על פיה. נכנסנו שלושתינו תחת מטר המים החמימים ואני העמדתי את מלכה'לה ופניה לקיר, הדפתי אותה כך שתשעין את ידיה וראשה לקיר, פישקתי את רגליה וזיינתי אותה מאחור, אוחז בשדיה משני הצדדים ומקפיץ את עכוזיה עם כל דחיפה. כיוונתי את דוד להכנס בזחילה ברווח הלא גדול שבינה לבין הקיר ולצפות מקרוב בכוס המשופד ובאשכי החובטים בו מאחור. פתאום הרגשתי תנועת-נגד שלא באה משריריה של מלכה'לה  והבחנתי שהוא הושיט את ידו מול פניו והצמיד אותה לקדמת הכוס. אולי הוא עשה את זה כדי למנוע מעצמו לדפוק את הראש בקיר, אבל זה עשה אותו משתתף פעיל בנעשה. איכשהו כל מה שהתרחש שם גירה אותי במיוחד. מלבד חמודותיה של מלכה'לה אני מוצא את עצמי נמשך יותר ויותר לשיתוף הפעולה הכנוע של הקוקהולד. שוב גמרתי עמוק בתוכה, מתגבר על התנגדותו ומועך אותו אל הקיר. מבטים ומגעים שהחלפנו שלושתינו הבהירו ששוב אנחנו על אותו גל.  יצאנו מן המקלחת ומלכה'לה חיבקה את צווארי כשנגבה אותי היטב במגבת העבה ודברה אל תוך אזני.

– אז אתה המאסטר שלי? ואני שפחתך? בבקשה?
– מה אתה אומר, סיסי? – אמרתי וחזרתי אל חדר השינה.
– מאסטר, כשראיתי כמה טוב לה אתך, בלב שלי כבר נתתי לך אותה לגמרי. קח אותה, בבקשה. תלמד אותה להיות השפחה שלך.

– בואו אלי, חמודים.

ביטלתי את הרעיון לתת לו לישון על מזרון דק למרגלותינו והתכרבלנו יחד מתחת לסדין הפשתן הגדול כשדוד לימיני ומלכה'לה לשמאלי. עמעמתי את האורות למינימום וחיבקתי אותו כמו שחיבקתי את מלכה'לה. שכבנו ככה בשקט, אני לא זוכר כמה זמן חלף, אולי נמנמתי, אבל הייתי לגמרי ער כשהרגשתי שתי ידיים שונות זוחלות אל הזין שלי ונפגשות שם. ידה של מלכה'לה טיפסה מעל ידו של דוד ואחזה בשורש כף היד, מכוונת ומעודדת אותה ללטף ולחקור את הסביבה. הוא ליטף את אשכי לאט כשמלכה'לה אוחזת בידו וכמו כל ההתנסות איתו, זה היה מוזר. התחושה היתה של מגע אשה אוהבת והמחשבה התעקשה שזהו גבר. הייתי צריך שוב לנשום עמוק ולהרגיע את עצמי. הוא שכב על זרועי הימנית וידי דחפה את גבו והצמידה את מותניו אלי. מלכה'לה ירדה למרגלותי ושבה ונדחקה למעלה בין הרגלים, מפשקת אותן ומקרבת את ראשה לחלצי. הנחתי לה ליזום, סקרן למה היא חותרת.

חשתי את לשונה מלקקת את אשכי מלמטה כשדוד אוחז בזין ביד לחה ומעסה אותו לאט בתנועות עולות ויורדות. מלכה'לה הניחה את ידיה תחת ירכי ודחקה אותן למעלה כך שעכשיו היו הברכיים כפופות. היא הניחה את כתיפיה תחת הירכיים והמשיכה לדחוף ואני הבנתי שהיא מנסה להגיע תחתי, אל פי הטבעת. מזמן לא עשו לי רימינג, חשבתי ונזכרתי בצ'וקי שעושה רימינג בתשוקה ובמומחיות ללא מתחרים. אני צריך לדבר איתה בסקייפ אחרי שייחתם ההסכם. התהפכתי לאט ימינה ונתתי להם להמשיך. מלכה'לה שיחזרה מה שדוד עשה לה בפעם הקודמת לפי הוראותי. היא נהנתה מזה מאוד והניחה, או קיוותה, שגם אני אהנה מזה באותה מידה. בשבילי זה לא היה חדש כפי שהיה בשבילה, זה היה סתם נעים, ומה שהיה חשוב לי זו ההבנה שכך היא רוצה להביע כניעה. אבל אני עדיין לא רציתי לתת הגדרה ליחסינו. שכבתי שם נינוח, מרוצה מהטיפול, שקט וממתין.

הזין שלי, כמובן, היו לו דעות משלו.

קשוב לתחושות פי-הטבעת הוא תפח והזדקר בכיוונו של דוד שלא נשאר אדיש. תנועות ידו תכפו והלכו והוא נשכב בתנוחת 69 אלי, מכוון אל פניו את הזין המאיים להתפרץ. הסרט האדום שעבר מקלחת נראה מסמורטט למדי אבל עדיין נאחז בעקשנות בפיפי שנע ברפיון, חיקוי קלוש לזין אמיתי. משכתי קצת בסרט ודוד לחץ קצת יותר על הזין שלי. משכתי שוב, והוא שוב הגיב בלחיצה. חלצי החלו לנוע בתגובה לכל הגירויים הללו. מלכה'לה השוכבת מאחורי נאחזה בישבני ותקעה את פניה עמוק בתוכו. דוד השוכב לפני השתמש עכשיו בשתי ידיו. סילון ראשון הפתיע אותו וניטח בפרצופו על הפה, לתוך הנחיר ועל העין. את היתרה הוא קלט אל פיו הפעור. כששככה הסערה הוא ליקק סביב פיו ומחה את פניו בידו.

ֿ- הזין שלך כמו כספומט, מאסטר – אמר בהערצה – תמיד יש לו עוד ועוד לכולם. ברור שיש מספיק ממך לעשר שפחות.

הרגשתי את שפתיה של מלכה'לה מנשקות שוב ושוב בפלחי עכוזי ואת ידה מושטת מעבר למותני להחזיק בידו של דוד. כל זה התרחש באור הדימדומים של החדר ואנו שקענו זה אחר זה בנמנום נעים.

בחלומו רדף הזין שלי כקנטאור מיוחם אחרי נעמה, אושרה, סיל וצ'וקי מצחקקות וערומות בשדות הציד הנצחיים שדמו באופן מוזר לפארק ליד דירתה של צ'וקי בסינגפור. כשפקחתי את עיני שוב לתחושת תנועה לידי ראיתי שמישהו הגביר את האורות. שכבתי על גבי, באמצע המיטה. מצד ימין לפני ראיתי את דוד, על ארבע, ראשו כבוש בכרית ואחוריו מזדקרים אל מראשות המיטה לכיווני . הוא נע קדימה ואחורה, מטלטל קלות את הסרט האדום שנסרח על הסדין. מאחוריו, לידי, היתה מלכה'לה, מזיינת אותו בתחת בויברטור הורוד. שפשפתי את עיני ומשכתי את עצמי לכמעט ישיבה על הכרית. עוד לא חזרתי לגמרי משדות הציד.

מלכה'לה הבחינה שהתעוררתי, עזבה את הויברטור והתרפקה עלי.

– מאסטר שלי. ישנת כל כך חמוד… ואני, מיוחמת כזאת, רוצה עוד… עוד נורא מוקדם ולא רציתי להעיר אותך.
– אל תפריעי לעצמך. אני הולך להשתין – אמרתי וטפחתי על אחוריו של דוד כשאני קם מן המיטה. הויברטור החלק מג'ל ניתר החוצה מן הישבן.

– בוא איתי, סיסי – אמרתי לדוד. הוא קם והלך אחרי אל האסלה.
– תחזיק לי את הזין כשאני משתין – הוא ציית וראיתי התרגשות עולה בו.
– תנער.
– תלקק את הקצה – הוא התכופף, עשה זאת בהתלהבות ואזניו הסמיקו. מלכה'לה התבוננה מן הדלת. סימנתי לה לבוא אלי. היא באה, אבל תחילה פנתה אל השיש שליד הכיור ולקחה את הספנקר. אחר כך פנתה והושיטה לי אותו, הידית תחילה.

– מאסטר. אם הרגזתי אותך במה שעשיתי קודם אתה יכול להרביץ לי. אתה יכול לעשות בי מה שאתה רוצה. רק אל תכעס עלי בבקשה שאני עוד לא יודעת איך להתנהג אתך.

אחזתי בה וסובבתי אותה בכוח ופניה אל הכיור ואל הראי הגדול. השענתי אותה ומרפקיה אל השיש וזיינתי אותה בתחת בכוח, בלי שום הכנה מוקדמת, מביט כל העת אל עיניה דרך הראי. דוד עמד מאחורי במקום שעזבתי אותו, בולע בעיניו את המתרחש.  החיכוך היה חריף ובלתי מתפשר ונמשך עוד ועוד ללא ירידה בקצב. כשהרגשתי שאנו לקראת הסוף נתתי לה צליפה אחת בספנקר. היא צרחה אבל זה לא היה כאב. הגמירה שלה היתה חזקה ובפעם הראשונה ראיתי אותה מתיזה את נוזליה תוך כדי כך על הרצפה.

גהרתי עליה בעודי נעוץ עמוק בישבנה ואמרתי לאוזנה.
– זה לא היה עונש, שפחתי.

קרני השמש הראשונות של יום חמישי האירו את הזגוגית האטומה בחלון חדר הרחצה.

המשך קריאה – חלק ז