כן, הקוקיה. חלק ד – רימוט קונטרול

זהו המשך לסיפור כן, הקוקיה. חלק ג – מלווה מלכה (סעודתא דדוד מלכא) ומומלץ לקרוא אותו תחילה

– ליאור…
– שלום מלכה'לה.
– מה שלומך?
– טוב, ושלומכם?
– דוד לא נמצא עכשיו, הוא צריך לחזור מהכולל.
– אני מקשיב.

– נורא טוב לנו… דיברנו רק עליך ביומיים האחרונים. על הזין שלך. איך שהוא לא מתעייף ורוצה עוד. התחלנו גם להתקלח יחד ולחשוב על המקלחת איתך. אחרי שאמרת לו לסבן לי את הרגליים הוא גם מנשק לי את הרגליים כמו שנישק את שלך, במקלחת וגם במיטה. הלילה הוא בא אלי למיטה ובסוף הוא גמר לי בפנים ולא הרגשתי כלום, אבל זה היה נהדר בשבילו, כאילו הוא הסגן שלך, ממלא-מקום. הוא בשני התפקידים, גם במקומך וגם בפינה עד שאני מרשה לו. הוא גם ליקק אותי כמו שעשה אצלך למרות שלא נזל הרבה. נעים לי שהוא מלקק לי בחור של התחת. פינטזתי שאתה נוגע לי שם.  סליחה, לא איכפת לך שאני אומרת?

– למה שיהיה לי איכפת? תפנטזי חופשי, ובהזדמנות תביאי את התחת החמוד שלך הנה ונטפל גם בו.
– רטוב לי רק מלשמוע את הקול שלך. אני אאונן אחר כך ואחשוב על הקול הזה.
– לא. תאונני עכשיו, אני רוצה לשמוע.
– אבל דוד יכול להכנס כל רגע!
– מלכה'לה, את מתווכחת איתי.

– סליחה, סליחה. הנה  אני מורידה את התחתונים… אני נוגעת בעצמי… אני חושבת על הידיים שלך… כבר שורף לי שם, כל כך הרבה פעמים שיפשפתי… כשחזרנו במוצאי-שבת לא יכולתי להרדם, שכבנו במיטות והסתכלנו אחד על השני מאוננים, גם אחרי שנרדמתי התעוררתי בלילה ושפשפתי עד שגמרתי ודוד התעורר מהקולות שלי.

השיחה הזו התקיימה ביום שני בערב, אחרי יומיים שבהם שוב עבדתי בקדחתנות והתרוצצתי ללא הרף. נסעתי לפגוש ולחדש קשרים עם כל מי שהכרתי בתחומים הקשורים לרובוטיקה ושנמצא בארץ. זו גם התוכנית בימים הקרובים עד שייסגר סופית ההסכם עם ציון אביחי.  הקשבתי לפטפוט הנרגש של מלכה'לה, מספרת על המפנה המסעיר שחל בחיים שלהם אחרי הפגישה איתי, ועוברת מדי פעם לשידור ישיר מהנעשה מתחת שמלתה. מלכה'לה התכליתית, הבטוחה בעצמה והמאורגנת נעלמה מאחורי מסך התשוקות.

– אוף, זה כל כך נעים להרגיש את הזין שלך, אתה מזיז אותו כמו שרביט של מנצח תזמורת ואני רוקדת. אני גם צובטת לי את הפטמה עכשיו חזק כמו שעשית. אני אוהבת את הידיים שלך גם. אתמול בבוקר התקלחנו ביחד, סיפרתי לך, אוננתי במקלחת עם הזרם ודוד עמד בפינה והסתכל עד שגמרתי ואז הוא זחל אלי ונישק את הרגלים ואמר שאתה אוהב את הרגליים שלי אז עכשיו הוא מתגרה רק מלחשוב איך שאמרת לו לסבן אותן ואם אני מרשה לו לעשות את זה בבית. הוא הלך מאוחר לכולל ובצהרים התקשר אלי מהטלפון הציבורי להגיד לי שהוא לא יכול להתרכז, שהחברים אמרו לו שהוא נראה חולה. אני מכניסה עכשיו שתי אצבעות עמוק… אההה. דאגתי לו אבל הוא אמר שזה כלום… הוצאתי את האצבעות, אני נוגעת בחור של התחת עם האצבע הרטובה, איי זה נעים ככה מסביב מסביב. תגיד לו לעשות את זה שוב? כשהוא חזר הביתה אתמול הוא חיבק אותי ושוב אמר שהוא לא שווה כלום, שהוא לא גבר, הוא סיסי, שמגיע לי להיות איתך. אוי, הוא בא, אני חושבת. ליאור?

– זה בסדר, תגידי לו שלום ושאת מדברת איתי.

היא הניחה את שפופרת הטלפון ושמעתי אותם מחליפים כמה מילים ברקע. נדרכתי. את מלכה'לה אני קולט היטב, גם בטלפון ויכול להפעיל אותה מרחוק. דוד הוא משחק חדש לגמרי בשבילי וצריך להיזהר לא לרסק אותו בטעות. בלי לראות את שפת הגוף שלו ובלי לקבל פידבק קולי רצוף זה בדיוק מה שיכול לקרות.

– ליאור? אמרתי לו שאני מאוננת בשבילך בטלפון.
– עכשיו אני אדבר עם דוד, ואני אגיד לך דרכו מה לעשות.
– שלום ליאור – שמעתי את הרעד בקולו של דוד כשהיא מסרה לו את הטלפון.
– שלום חמוד. שמעתי שאתמול לא הרגשת טוב. איך היה לך היום?
– ברוך השם בסדר. השתדלתי מאוד והכל היה כרגיל, אבל בפנים אני חושב עליך כל הזמן.
– אז תתקרב עכשיו למלכה'לה ותשב על הרצפה ממש לידה אבל אל תיגע בה בכלל. אתה תהיה העיניים שלי שם ותספר לי מה היא עושה ואני גם אגיד לך מה לומר לה. תסתכל טוב ותספר הכל.

– היא בלי תחתונים – נשמע קולו לאחר רגע – היא יושבת על קצה המיטה שלה והחצאית לגמרי למעלה ואני רואה לה… מסתכל על הכוס.
הוא עשה מאמץ להשתמש במילים "הנכונות", המילים שלי.

– הוא קצת אדום, אני חושב שהיא שפשפה כבר קודם.
– תגיד לה שתתחיל שוב, לאט ותסתכל לך בעיניים – שמעתי אותו חוזר על ההוראה.

– היא נוגעת בכוס שלה לאט, היא פותחת אותו עם שתי אצבעות כמו פה גדול ואני רואה את הבשר האדום והורוד והרטוב בפנים, ובפנים עמוק יותר, החור, ולמעלה כמו כפתור אדום כזה ששמה זה עושה לה טוב, ה… הדגדגן? ועכשיו היא מחייכת שאמרתי דגדגן והיא נוגעת בו ביד השניה באצבע אחת ועושה ככה עיגולים כמו שמנקים יהלום בטבעת. היא מכניסה את האצבע, שתי אצבעות לכוס ודוחפת ככה… היא אומרת שאני יכול להתקרב ולהריח אבל לא לגעת כי הכוס שלה רק שלך. אני יכול לבקש?

– לבקש מה? – שאלתי.
– לבקש שתגיד לה להוריד נעלים וגרבים ושאני אסתכל לה על האצבעות של הרגלים.
– כן, אבל אל תבקש יותר ואל תיגע גם ברגליים, זוכר? אני רוצה אותה עכשיו בשבילי.

הוא חזר על תגובתי באזניה ושמעתי אותה חולצת ומפילה לידו על הרצפה נעלים קלות, כאלו שנעלה בעבודה.

– תודה, ליאור. היא שלך. גם… אני שלך – מראה ראשו של דוד העולה ויורד מעל הזין שלי חזר אלי כברק.
– תגיד לה להמשיך, סיסי ואתה תסתכל ותתאר מה היא עושה בשבילי.

הוא המשיך ותאר כמיטב יכלתו את מלכה'לה מאוננת עשרים סנטימטר מפרצופו וחזר בנאמנות על קריאות התשוקה שלה אלי ששמעתי אותה צועקת גם ללא עזרתו.

– היא נשכבה על המיטה, לוחצת לעצמה על הציצי ומשפשפת בכוס כמו מכונה. היא אומרת שהיא עוד מרגישה את הזין שלך עמוק בתוכה. – שידר דוד מתא העיתונות – היא עוצמת את העיניים, מתגלגלת, קשה לי לראות… אני רואה רק את ה..תחת והרגליים, היא מתחילה לגמור, אני חושב, היא זזה ככה…

נגמרו לו המילים.  עכשיו כשהוא לקח חלק בנעשה היא היתה כנראה משוחררת יותר וגמרה מהר, בגניחות שזכרתי היטב.

– יפה עשית את זה – עודדתי אותו – תגיד לה שתנקה את עצמה לבד ושעד הבוקר אתם לא נוגעים אחד בשני.
הוא חזר למענה על דברי – עכשיו תן לה את הטלפון, סיסי ולך תעמוד בפינה.

– תודה, ליאור.
– תודה! – שמעתי את קולה של מלכה'לה – ליאור אתה כל כך טוב אלינו. מתי אנחנו יכולים להיפגש?
– אני חושב שזה לא יהיה השבוע, מלכה'לה, אני אהיה עסוק. תתקשרי אלי מחר בהפסקת צהריים מתישהו ונתאם.
– אתה מגיע לחברה בימים הקרובים?
– לא עד כמה שאני יודע.
– אני אתקשר.
– יש לך את הטלפון שלי – אמרתי וניתקתי.

למחרת היתה לי איתה שיחת טלפון ארוכה. כשהתקשרה ישבתי במכונית שלי בפינה מוצלת על הכרמל ושרפתי שעה בין פגישות בטכניון בקריאת מאמר שהורדתי מהאינטרנט.

תחילה פשוט ניסינו למצוא מועד מתאים לפגישה והתברר שאכן רק במוצאי שבת זה יסתדר. אז גילגלתי את הכדור אליה בכמה שאלות מנחות והיא התחילה לשפוך גירסה שניה לסיפור חייה כפי ששמעתי אותו בבית הקפה. בלי להלאות אתכם בפרטים = היו שם מספיק רמזים בשביל לתת לי להבין את המוטיבציה העיקרית של מלכה'לה בקשר איתי ובחיים בכלל, הצורך להיות נאמנה ולרצות. מלכה'לה נאמנה ללא סייג למי שגמל לה טוב והיא תעשה עבורו הכל. ואני, כמו שהבנתם, עשיתי לה טוב מאוד.

אחרי שניתקה עברתי לפנטז על הפגישה הצפויה במוצאי-שבת ואיך אזיין אותה מכל כיוון.  הזין שלי, שלא יודע להבחין בין דמיון למציאות, הרים ראש וצהל במכנסי. כשסיימתי בשעות אחר הצהריים לקחתי אותו לדהירה קצרה בדירתה הקטנה של נעמה. אבל בערב מאוחר התקשר דוד.

– ליאור, שלום, זה דוד. אנחנו יכולים לדבר?
– דוד!? – אמרתי בתמיהה והסתובבתי על הכורסה, מניח את הלפ-טופ הצידה – מה קורה?

– אמא של מלכה'לה לא הרגישה טוב ולקחו אותה למיון. מלכה'לה נסעה לשם עכשיו. אני מפחד שמשהו יקרה ולא נוכל לבוא במוצאי שבת.
– אבל עכשיו רק יום שלישי, יום רביעי, בקושי – העפתי מבט בשעון שהראה חצות וחצי – ואתה עוד לא יודע מה קרה, אז למה אתה מודאג?- אני מאוד רוצה להיות איתך… לא חשבתי שזה ירגיש ככה… למצוץ.
– תספר לי איך הרגשת.
– אני לא יודע… לזין שלך היה ריח שלך וגם ריח של מלכה'לה… והטעם של הזרע שלך שליקקתי מהציצי, מהשדיים של מלכה'לה היה לי עוד בפה. והוא היה גדול ונפוח אפילו כשלא עמד, והוא זז ככה תיכף כשהשפתיים שלי נגעו בו, הרגשתי את הכוח שלו… אני לא יודע איך להגיד, הכוח הזה… רציתי את הכוח הזה, רציתי להרגיש אותו, רציתי להיות חלק ממנו, רציתי אותו בתוכי… אני עוד רוצה. אני מבין עכשיו למה מלכה'לה אמרה שהיא סומכת עליך. זה מה שגם אני הרגשתי מהתחלה, מהמילים שלך, אבל מהרגע שנגעתי בזין שלך והרגשתי את הכוח שלו ואיך הוא יודע לאן הוא רוצה ללכת ולקחת מה שהוא רוצה… אתה בטח לא מבין מה אני אומר, אני בעצמי לא מבין מה אני אומר. כל כך רע היה לי כל השנים ועכשיו כל כך טוב לי עם מלכה'לה ואתך ואני מפחד, בטח אני מפחד שלא ניפגש.

– אתה זוכר מה אמרתי לך בסוף, כשנפגשנו בלובי, לפני שהלכתי? אמרתי לך "ככה אני רוצה אותכם". אז לפעמים דברים לא מסתדרים, אבל אם אתם איתי ועושים מה שאני רוצה אז הכל בסדר.

סיפרתי לו קצת על אלו שעשו מה שרציתי, על החיים שלי בקהילת הBDSM, עד שנסעתי לאוסטרליה. זה היה נושא שמלכה'לה לא חשפה אותו אליו למרות שהנחתי שהשכלתה התיאורטית בפורנוגרפיה מקיפה ויסודית כמו כל דבר שהיא עושה. הוא האזין בלי תגובה ואני מניח שההבעה על פניו היתה כשל כל אותם אנשים ששמעו מפי לראשונה על שפחות ואדונים, על קשירות, הצלפות, השפלות ושליטה. מה שבא אחרי התדהמה, ידעתי, הוא שהשומע מחפש מהר בתוך עצמו מה, אם בכלל, מדבר אליו.

– אני יכול לקרוא לך מאסטר? בבקשה?
– אני רגיל שקוראים לי מאסטר – אמרתי בחיוך. כמה אני אוהב את החמודים האלה והתפיסה המהירה שלהם. מספיק לומר משפט אחד והם שמעו, קלטו, הבינו, הפנימו ומיישמים בדייקנות – כן, סיסי, אתה יכול לקרוא לי מאסטר, אבל אתה לא חייב.

– תודה, מאסטר. א..אני… לא יודע אם מלכה'לה תאהב לשמוע את זה.

– גם היא לא חייבת, אבל אני די יודע מה היא תאהב ומה לא, אז אל תדאג. לא רק הזין שלי יודע מה הוא רוצה ואיך לקחת את זה. תשמע, סיסי, אני מנתק עכשיו ומתקשר למלכה'לה לראות מה העניינים. אם אתפוס אותה אגיד לה שתתקשר אליך. תחכה בסבלנות עד שהיא תתקשר.

התקשרתי ושמעתי שאמה של מלכה'לה עברה א.ק.ג., שלא מצאו כלום ומעבירים אותה למחלקה להשגחה עד לביקורת רופא בבוקר. ברקע שמעתי את אמה שואלת, מי זה? וקולה נשמע לי צעיר ובריא, פתאום חשבתי שאם מלכה'לה היא בתה הבכורה והיא התחתנה צעירה כמו רוב החרדיות, אז היא בגיל שלי בערך! זה היה מוזר מהרבה בחינות.

שמעתי את מלכה'לה מתרחקת ממנה ולוחשת לי – היא שמעה שאני מדברת אחרת, לא כמו למשפחה… תודה שהתקשרת, ליאור. זה קשה לי להיות פה ולחשוב שגם לאמא יכול לקרות אותו דבר שקרה לאבא. ברוך השם שזה לא. היא כבר מרגישה יותר טוב.

– תתקשרי לדוד עכשיו.
– אני אתקשר.
– יש לך את הטלפון שלו – אמרתי וראיתי אותה בעיני רוחי, מחייכת.

ואני חשבתי על דוד הסיסי ועל העבדים שזרקו את עצמם לרגליי מפעם לפעם, במשך השנים ואני לא התכופפתי להרים.

המשך קריאה – חלק ה