אני יורד משמירה. טינופת. העמדה בה עמדתי חסר מנוחה בששת השעות האחרונות גמורה מקץ שלושה עשורים של חיילים שהשאירו בה תאי עור מתים ואריזות חטיפים. מדי הב' שלי נספגו בזיעה שהפיק הלילה החם הזה, באמצע אוגוסט. הבסיס היה לעיר רפאים, את מנורות הדרך לא משאירים לשומרים. מרחוק נראו אורות העיר, לועגים למי שאינו חופשי דיו על מנת לנצלם. רשרוש חולדות החריד את הליכתי למגורים, מכשיר הקשר מצפצף גם הוא קלושות, בוודאי שומר משועמם שמנסה להטריף את החמ״ליסטיות, עוד תורנות של שבוע התחילה היום, אולי הפעם לא יתפסו אותי על שבירת שמירה.
הרשרוש נמשך והתקרב.
החולדה המתועבת, אחת ממאות בוודאי ששורצות בבסיס, זינקה לי על היד. פלטתי צווחה וניסיתי לנער אותה, אבל היא נתלתה לי על האצבע כאילו היא מסוק חילוץ. השיניים שלה ננעצו בבשר שלי. דפקתי אותה על המעקה והצלחתי להבריח אותה אבל הדם החל לזרום לאורך האצבע כנחל קטן של תרעומת. ידעתי ממקרים דומים שקרו לחבריי לבסיס, שאפשר וצריך לחטא את הנשיכה על מנת לא לחטוף כלבת.
אחרי התלבטות שארכה כמה שניות בנוגע ליתרונות הכלבת בכל הנוגע לשחרור מצה"ל, החלטתי לבקר במרפאה בכל זאת, על מנת להביא פלסטר.
האורות במרפאה היו דלוקים. זה היה מבנה ישן מכוסה טיח שפריץ, עם חלונות נפתחים החוצה שפנו לגינה קטנה ומוזנחת שעמדו בה כמה עצי דקל עלובים ואיי דשא שהוקפו באוקיינוסים של חול. האצבע החלה לכאוב. עטפתי אותה בידי השנייה בכדי למנוע את המשך טפטוף הדם, הפצוע האנגלי.
אף אחד לא נענה לדפיקת הדלת שלי, התחלתי לצעוק.
"הלו! אני יודע שאתה שם! תורן! אני צריך עזרה!" תוך מודעות לזה שאם אני מעיר אותו משינה התורן כנראה יעדיף להזריק לי מנה כפולה של אנתרופן במקום חיסון לכלבת.
נשמעו צעדים.
ואז היא פתחה.
חלוק לבן שהתרחב מפאת חזה גדול, שיער סתור שניכר שנאסף במהירות למבנה שיזכיר את צורתו של קוקו, משקפיים שגרמו לעיניים שלה להיראות כמו בריכות חלב ומבע מותש אך נרגש של חובשת שרצתה להיות בגדודים אבל נדפקה בקל״בים ומזיזה ניירת שקשורה לצליאק ולפלטפוס של גו'בניקים רכרוכיים כמוני. היא לא נעלה נעליים. אצבעותיה היו שחורות מהמגע ברצפה המלוכלכת וקורי שינה טיפסו על עיניה. היא לא נראתה כמו מישהי שיכניסו לחדר ניתוח, אבל בשבילי היה מספיק רק פלסטר.
"נשכה אותי חולדה".
"מזל טוב. בשביל זה אתה מעיר אותי?" אמרה וטרקה את הדלת, לא לפני שהצבתי את רגלי במפתנה.
"אני רק צריך פלסטר!"
היא התלבטה. היא הכירה טיפוסים כמוני יפה וידעה שיותר פשוט להביא פלסטר מאשר להתווכח.
"תיכנס".
המרפאה הייתה מוארת. חדר הטיפולים אף הוא. היו על השולחן כל מיני טפסים במגוון צבעי הקשת, נורת ליבון שפכה אור צהוב על מיטת המטופל, ובמידה פחותה גם על המטפל.
היא הובילה אותי לחדר. התחת שלה היה במצב צבירה מוצק היטב גם מאחורי החלוק. בהיתי בו ולא הספקתי להסתכל על שאר המרפאה, אבל היה נדמה לי שאני מרגיש בנוכחות מוזרה. אולי גם פה יש חולדות.
"שכב".
"אני רק צריך.."
"שכב!" ציוותה ונעלמה מחוץ לחדר.
הטון שלה עורר את הליבידו הגואה גם כך תודות לשעמום ולעייפות.
נשכבתי על המיטה ונתתי למנורה לסנוור אותי. היא חזרה עם כוס מים ומזרק מלא בחומר שקוף. היא מדדה בזהירות, השפריצה טיפה למעלה ואז הזריקה את היתרה לתוך כוס המים ובחשה. "תשתה את זה" היא אמרה, ושמתי לב שהמבע שלה היה רחום הפעם. היא הזכירה לי את הציורים הנוצריים שיש במוזיאונים, את ההבעה של מריה.
"פלסט.."
"תשתה חמוד, זה יותר אפקטיבי מפלסטר". היא אמרה וליטפה את היד שלי.
שתיתי. מיד נהייתה לי סחרחורת. הדם נזל על מיטת הטיפולים וכבר טפטף על הרצפה.
"נרגעת?"
"כן." אמרתי, בלי לדעת איזה חלק בתוכי מחליט להוציא את המילים, בחוסר שליטה מסוים.
"עכשיו תביא לי את האצבע שאראה."
נתתי לה. היד שלה הייתה רכה וקרירה. היא מיששה את ידי לכמה שניות לפני שהחדירה את אצבעה עמוק בתוך הפצע שלי ופתחה אותו. היה לה חיוך מקסים.
"עכשיו תמצוץ" אמרה והושיטה לי את האצבע.
מצצתי, לא ידעתי מה אני עושה, אבל ידעתי שעמד לי זקוף כמו רס"ר במסדר.
העיניים הרחבות שלה גדלו עוד טיפה. היא פשטה את החלוק וציוותה עלי לזוז לכיוון הקיר. היא נשכבה על הברכיים שלי והתחילה להניע את הירכיים שלה על הגוף שלי. לא היה טעם למנוע ממנה כלום עכשיו. הייתי שלה. היא הורידה לי את המכנסיים, השאירה אותי בתחתונים והורידה לעצמה את החלוק. לא היו מכנסי ב' מתחתיו. היא כלאה את הפנים שלי בין הכוס שלה למיטה ואמרה "נצטרך להישאר ככה עד שהאצבע שלך תחלים. בינתיים אתה מוזמן להתחיל ללקק".
ליקקתי בקווים ארוכים את הכוס שלה, מהדגדגן עד החיבור לתחת. זה לא הספיק לה. היא התחילה לזוז כחיה מיוחמת על הפנים שלי. הרגשתי את הריח שלה נמרח על כל הפרצוף שלי, הרגשתי שאני טועם, מריח ורואה רק אותה. היא תפסה את הראש שלי בידה ודחפה אותו עמוק יותר לכמה שניות, ושיחררה לסירוגין, תוך כדי שפשוף של הכוס שלה בפרצוף שלי. מבעד לטשטוש, הרגשתי משהו נוגע לי בזין. זו הייתה הרגל שלה. שתי הרגליים ליתר דיוק.
"מעכשיו בכל פעם שאתה בא למרפאה אתה כורע ברך. זה ברור? ורק אני יכולה לטפל בך. אם אני לא נמצאת, אתה יכול לחכות עד שאגיע, רק אני אדע איך לטפל בך" אמרה ברוך.
הרגשתי שאני נחנק וניסיתי להרים אותה מהפנים שלי, אבל היא רק דחפה לי את הראש עמוק יותר ואמרה.
"עוד טיפה, זה חיוני לטיפול".
התחלתי לרעוד. הייתי קרוב לגמור. היא הבינה את זה וירדה ממני. האוויר הצח היה מתוק פחות מהכוס שלה, ובכל זאת היה שינוי מרענן.
"עכשיו, כדי לגמור את הטיפול, אני מבקשת שתאונן לתוך כוס על מנת לאפשר לחלבונים להיספג טוב-טוב בגוף ולמנוע את הפציעה הבאה."
לא הייתי סגור על ההגיון הרפואי, אבל ירדתי על הברכיים ביוזמתי וגמרתי בכוס המים שהיא הביאה לי. היא לקחה את הכוס מידי והשקתה אותי בזרע של עצמי. הסתכלתי על האצבע. היא כבר לא דיממה.
"עדיין צריך פלסטר?"
"לא, המלכה".
הייתי מחליף אותו !!
יש כאן פטישים שאני מחשיב לקצת מוזרים. אני כן אשמח להסבר למה את/ה חושב/ת שזה סקסי
הלוואי שהייתה לי תשובה טובה יותר לתת מאשר ככה. אני לא כותב בשם עט, באתר של סיפורי ארוטיקה, בשביל שאצטרך להצטדק בפני אנשים אטומים 😌