טיפול משפחתי

לקח לי המון זמן להחליט ללכת לטיפול פסיכולוגי. אני יודע שזה טרנדי נורא עכשיו ושכולם עושים את זה, אבל המחשבה של ללכת בעצמי, לשתף מישהו בהכל עדיין הפחידה אותי. אבל בסוף מצאתי פסיכולוגית שמצאה חן בעיני, שמה רחל, והפגישות הפכו לדבר קבוע. כבר יותר מחצי שנה שאני בטיפול, ודברים בהחלט החלו לזוז. 

אבל זה היה כשהחלטתי לפתוח נושא עמוק וסודי שדברים החלו להשתנות. אחרי חצי שנה של פגישות, חשתי שזהו הזמן הנכון לפתוח בפני הפסיכולוגית את העניין שלי בגילוי עריות. מאז שהייתי נער היתה לי הפנטזיה הזו- לקיים יחסי מין עם אמא. חשבתי שלפתוח את הנושא הזה עם הפסיכולוגית רחל יכול להיות מאוד קתרטי ויגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. לפגישה הזו הגעתי לחוץ מהרגיל. היססתי, אבל החלטתי עם עצמי שהפעם אני חייב לפתוח את הנושא הזה. וכך עשיתי. במשך השעה שלנו דיברתי איתה על הכל- על הפנטזיה, על הרגשות, על האשמה. זה היה מביך, משחרר ומרגש לעיתים. 

בסוף הפגישה רחל אמרה לי שהיא שמחה שסיפרתי לה על הנושא. היא אמרה שלא נראה לה שיש משהו לא תקין ביחסי עם הוריי, ועם אמי בפרט. מאחר והיא קבעה כי הפנטזיה הזו לא באה לייצג משהו בחיי, או לבטא טראומה כלשהי- היא החליטה שאין לה יותר מדי איך לעזור לי בזה. הייתי קצת מאוכזב, כי רציתי להמשיך לדבר איתה על הנושא. 

"תראה", אמרה רחל, “אני מצטערת שאני לא יכולה לעזור לך בנושא הזה יותר מדי. אבל אם אתה מעוניין"…

"כן"? שאלתי.

"אני מכירה פסיכולוגית אחרת, חברה. קוראים לה דפנה והיא מתמחה בנושאים כאלה". רחל ציינה.
"אוקי", אמרתי, מתחיל להתלהב.
"אבל אני חייבת להזהיר אותך. היא קצת שנויה במחלוקת".

לקחתי את המספר והכתובת של דפנה והלכתי לדרכי. בערב, התקשרתי אליה וקבענו להיפגש לטיפול ראשוני בעוד יומיים.

אל המשרד של דפנה הגעתי ביום חמישי. חיכיתי בחוץ בחדר ההמתנה הריק. התחושה במשרד הייתה שונה מזו אצל רחל. היה חשוך יותר, ואינטימי יותר. חיכיתי מחוץ לדלת, שהייתה מאוד עבה. לבסוף הדלת נפתחה ויצאו ממנה זוג. הם החזיקו ידיים ונראו חייכנים במיוחד. שיערה של הבחורה היה קצת מפוזר. אחריהם יצאה דפנה- בחורה יפהפיה, בת כ-40, עם שיער ארוך וגולש. 

“נתראה ביום שני"? היא אמרה לבני הזוג לפני שהלכו. ואז היא קראה לי להיכנס. משרדה היה מואר באור אדמדם. בניגוד למשרד של רחל ששידר עסקים, המשרד של דפנה שידר אינטימיות. זה הרגיש כמו מקום בו אפשר באמת לדבר על הכל. 
"שב", היא אמרה לי.

התיישבתי על הכורסא הארוכה. היא הייתה נעימה למגע ורכה מאוד.

"ביקשתי מרחל שלא תספר לי עלייך יותר מדי. היא רק אמרה לי שיש לך עניין בגילוי עריות", היא מיד קפצה לעניין.

"אה…כן". השבתי.

"קודם כל אני רוצה שתדע שפה אתה יכול להרגיש בנוח. כמו שאתה רואה מהעיצוב של החדר, אני מתמחה בטיפול בנושאים מיניים". 

"כן, נורא נחמד פה", אמרתי מהוסס.
"אז תספר לי…מה בדיוק העניין שלך בנושא"? היא שאלה.
"אהמ..תמיד עניינו אותי יחסים בין אמא לבן", השבתי.
"כפנטזיה, או שאתה מדבר על אמך האמיתית"?
"גם וגם, אני מניח".
"אתה ואמא שלך קרובים"? היא בחנה.
"לא יותר מדי. רגיל".
"אבל אתה חושב עליה באופן מיני"?
"כן". השבתי.

זה היה משחרר להגיד את הכן הזה. להודות בפניה שאני חושב על אמא שלי ככה. 

"ראית אותה פעם במצב מיני"? היא שאלה.

"לא". השבתי.
"לא הצצת לה אף פעם? ראית אותה בתחתונים"?
"לא. אבל כשהייתי צעיר יותר"…
"כן, ספר לי" היא הפצירה בי.
"כשהיא לא הייתה בבית, הייתי מתפשט בחדר שלה".
"היית מאונן"? דפנה המשיכה.
"כן".
"עם הבגדים שלה"?
"כן. עם חזיות ותחתונים".
"זה לגמרי נורמלי. לא תאמין כמה פעמים שמעתי על דברים כאלה כבר". היא הרגיעה.
"באמת"?
"כן. תגיד לי, איך אתה מרגיש לדבר איתי על זה"? היא שאלה.
"זה נחמד. משחרר". השבתי.
"זה מרגש אותך"? היא המשיכה.
"אהה…קצת".
"רחל סיפרה לך על השיטות שלי"?
"לא ממש. היא רק אמרה שאת שנויה במחלוקת".

"אז תשמע. בפגישות שלי עם המטופלים אני שואפת לקירבה מקסימלית. אם השיחה שלנו מעוררת אותך מינית, הייתי רוצה שלא תתעלם מזה". 

"מה זאת אומרת"? שאלתי.
"אם אתה מרגיש את הצורך, אני רוצה שתרגיש חופשי להתפשט".
"באמת"? שאלתי.
"כן".
"או.קי. אני די מעורר מינית עכשיו, למען האמת".
"אז קדימה". היא הפצירה בי.

קמתי מהספה והורדתי את החולצה. איברי היה זקור וזעק ממכנסיי. התפשטתי לחלוטין והתיישבתי בחזרה על הספה.

"תספר לי מה הפנטיזה שלך". היא אמרה.
"מה, על אמא שלי"?
"כן".

"אני חולם שהיא מגיעה לישון אצלי בדירה, בגלל איזה אירוע בעיר או משהו. והיא מתקלחת אצלי בדירה, ואני יושב לי בסלון ויודע שאמא עירומה עכשיו, מתקלחת". 

התחלתי לגעת בעצמי תוך כדי הסיפור.

"ואז אמא יוצאת, עטופה במגבת שמדגישה את החזה הגדול שלה. היא שואלת אותי אם יש לי בגדים לתת לה, ואני מביא לה חולצה ישנה שלי". 

התחלתי ממש לשפשף במרץ, נסחף עם הסיפור. דפנה מביטה בי.

"תמשיך", דפנה אמרה.

"ואנחנו חולקים מיטה, ישנים יחד. היא בחולצה שלי ובתחתונים, ואני רק בתחתונים. והשיער שלה מריח טוב מהמקלחת. ובאמצע הלילה שנינו מתעוררים באותו זמן. ואנחנו חושבים שזה מצחיק ששנינו קמנו ככה כי בדרך כלל אנחנו ישנים מאוד חזק". 

"כן…תמשיך", דפנה הפצירה.
"ואמא מחבקת אותי ואומרת לי שהיא נהנית לישון איתי. והיא מנשקת אותי בפה".
התחלתי להזיע על הספה, מאונן במרץ, מפנטז על לילה עם אמא.

"ואז אמא מורידה את התחתונים. היא אומרת לי להיכנס, רק הפעם. שזה יהיה הסוד שלנו. ואני נשכב מעליה וחודר פנימה. ושנינו נאנחים. היא קוראת בשם שלי ואני קורא לה אמא. ואני נע בתוכה לאט לאט, מרגיש אותה. ואני מרגיש כל כך חזק, שאמא שלי במיטה שלי, מוסרת עצמה לחלוטין. ואני מרגיש שאני לא יכול יותר ועומד להתפוצץ". 

שיפשתי חזק מול דפנה.

"דפנה, אני גומר"!
"זה בסדר, תגמור. אל תפחד להיסחף", דפנה הרגיעה אותי.

התרוממתי מעט וגמרתי. זרם עצום נוחת על הריצפה ועל ידיי. סחטתי את איברי עד הטיפה האחרונה. התיישבתי בחזרה על הספה, ודפנה הביא מגבונים. 

"אוי, דפנה. זה היה מדהים. האוננות הכי טובה שהייתה לי". הודיתי לה.
"אני שמחה. אני רוצה שתדע שאין שום דבר רע בזה. זה בריא שיש לך פנטזיה. גם אם היא על אמא שלך".

התלבשתי. דפנה בדקה ביומן שלה ושאלה אם נוח לי להיפגש בכל יום חמישי. אמרתי לה שכן. 

"ועוד דבר", היא המשיכה. “הייתי שמחה לפגוש את אמא שלך".
"מה"? שאלתי בתמיהה.
"אם תוכל להביא אותה לכאן. אני חושבת שיהיה לנו הרבה על מה לדבר".
"אני לא יודע"…היססתי.
"תשקול את זה.אני מבטיחה שלא תתחרט".

יצאתי מהחדר בחזרה לחדר ההמתנה. ראיתי שעל הספה שם יושבים ילד בן 18 עם אשה מבוגרת עם מחשוף נדיב. הם החזיקו ידיים. כשדפנה יצאה, הם חייכו אליה. ואני חייכתי בלב.