אשת עסקים – חלק א

אני מתעוררת, השעה 10 בבוקר, לא אכפת לי.
בתור סמנכ"לית החברה אני יכולה להרשות לעצמי לאחר בטענה שמשהו בלתי צפוי קרה ואנשים יאכלו את המידע השקרי הזה בלי מלח.
על מנת לחסוך לעצמנו אי נעימויות אציג את עצמי.
שלום, אני אמיליה רוז, אני בת 24 ואני סמנכ"לית בחברת הייטק.
אין לי הרבה זמן להקדיש לזוגיות, למשפחה לדייטינג או לסקס, לכן הומצא בעולם פתרון מדהים העונה לשם "ויברטור".
יש לי 3 כאלה. אחד במשרד, אחד בשידה שעל יד המיטה ואחד… בתיק.

מכיוון שאני נשואה באופן רשמי ומוחלט לעבודה שלי ונמצאת תחת המון לחץ לעיתים עליי לפרוק אותו בצורה כזו או אחרת.
חשוב לי לציין בכדי שתדעו, שאני תמיד מגיעה לאורגזמה, אני יכולה לעמוד, לשכב, לשבת, אפילו אם זה תופס אותי בשירותים במסעדה, פשוט אסגור את כיסוי האסלה, אניח רגל ואאונן.

אני לא משקיעה באוננות שלי הרבה זמן וניגשת למטלה הזו כמו שאני ניגשת לעבודה, באופן ענייני, מהיר, וכמובן מסיימת בצורה הטובה ביותר.

מה שכן, אני משקיעה במראה שלי, בטיפוח. מדוע? אומנות הפיתוי.
אני הופכת את עצמי לחלום הרטוב של כל גבר ובחורה ובכך משיגה מה שאני רוצה בקלות וביעילות.
אני מקור להערצה, אבל לעולם לא אוכל להיות של אף אחד. קרובה אך רחוקה שנות אור.
כזאת אני.
נחשקת.

פעם בחודשיים, באופן קבוע, אני הולכת לספר שלי שדואג לשיערי הבולנדיני, מכיוון שאני בלונדינית טבעית, יש לדאוג באופן מיוחד לשיער שלי. כמובן שגם את הספר בחרתי בקפדנות, שכן רק ספר שמסוגל לעבוד ביעילות ובמהירות יכול להיות הספר שלי.

אני גם דואגת שהמלתחה שלי, כמו הגזרה שלי, תהיה בהתאם. אימון של 3 שעות פעמיים בשבוע, והליכה של שעה כל יום.
אני מחוטבת, בעלת גזרה דקה, עם תחת עסיסי, וחזה עגול, עומד וגדול. אני דואגת ללבוש לגופי חצאיות עיפרון עסקיות שמדגישות את היריכיים והתחת שלי ולובשת לנז'רי שמחזיק ועוטף את החזה שלי, חולצות משי ושיפון איכותיות.

זה היה עוד יום שני בשבוע, וכמו שכבר התחלתי ואמרתי, התעוררתי בשעה 10:00. מדוע? לא יודעת. אני לעולם לא מתעוררת כל כך מאוחר אך מכיוון שזה כבר קרה אין טעם לבחוש בעניין, אלא רק לשים ארשת פנים עיסקית ולהגיע למשרד כמה שיותר מהר.

אני מתקלחת, מתאפרת, לובשת חזייה שחורה וחוטיני תואם, לגופי חצאית עיפרון אפורה, וחולצת משי ארוכת שרוולים בצבע סגול בהיר בעל מחשוף איכותי. כמובן שלעולם לא עוזבת את הבית בלי נעלי עקב שמחמיאות לרגליי ומרימות את התחת שלי עוד קצת.

אני יורדת לרחוב מדירת הפנטהאוס שלי שנמצאת בקומה ה-18, שם מחכה לי הנהג שלי צ'רלס, שם בטח חיכה לי כבר מהשעה 7:30 בבוקר, הוא פותח לי את דלת המוכנית.

"בוקר טוב צ'רלס".
"בוקר אור העלמה רוז".
נכנסת למכונית, צ'רלס סוגר אחריי את הדלת, ואנחנו יוצאים לדרך.

בעודי מגיעה למשרדים אני רואה כאוס. כולם רצים מצד לצד, אני מאחרת מעט וזה מה שקורה ואז נופל האסימון.
כבר ידעתי על העניין לפני חצי שנה, משום שהמנכ"ל מן הסתם סומך עליי בעיניים עצומות. לא הגעתי לאן שהגעתי בגיל כזה צעיר אילו לא היו סומכים עליי ולא הייתי מוצלחת כל כך בתפקיד שלי.

חצי שנה לפני כן

"מה? רוב! אתה לא רציני!"
"אני שלם עם החלטתי, אריק השתנה והוא השלים את לימודיו ונראה שהוא בדרך להיות מנכ"ל ומנהיג מושלם".
"רוב! אתה יודע שאני מכבדת אותך! אבל הילד הזה הוא בעייתי וכבר פעמיים ניסית לתת לו להשתלב בחברה והוא איכזב אותך! אתה לא יכול לעזוב ככה! בטח לא בתקופה הלחוצה שבה אנו נמצאים כרגע!"
"להיפך, זו בדיוק התקופה להתחלף. המניות שלנו בעלייה והחברה משגשגת בצורה פנומנלית על אף המשבר הכלכלי. נכון אריק היה עד כה ילד קטן, אך הוא התבגר. הוא לא את אמיליה יקירתי, הוא היה זקוק לעוד כמה שנים כדי להתבגר, אבל הוא כבר בן 28, הוא אינו ילד יותר".

הבטתי ברוב, שגילה אותי כשלמדתי עוד בקולג', הוא הרצה שם ולקח אותי תחת חסותו. מאז אני נאמנה לו בעיניים עצמות. אני לא יכולה לראות את מפעל החיים שלו מתרסק לנגד עיניי בגלל הבן הלא יוצלח ורודף השמלות שלו.
אריק מעולם לא התעניין בעסקיו של אביו. מעולם לא פגשתי את אריק אך לא היה קשה לדמיין שבטח יהיה גבר נאה כמו אביו. תקופה ארוכה חשקתי באביו, בכריזמה שלו, בכוחניות שלו, אבל ידעתי שלעולם זה לא יקרה. רוב היה גבר נאמן ואהב את אשתו אהבה עזה.
אני חושבת שגם העובדה שלא עשיתי צעד לעברו גרמה לו לפתח אליי הרבה יותר הערכה. וחוץ מזה, תמיד היה לי את פתרון הויברטור.

בחזרה להווה

רוב החליט שיהיה חכם לשים את אריק תחת חסותי ובמשרד שלי כדי שיילמד מעט את הלך הרוח של העסק של אביו.
תענוג. עכשיו אני גם בייביסיטר. אני נושכת את שפתיי, כי אני באמת חייבת לרוב הכל על התקדמותי בעולם העסקים.

אני צועדת בביטחון לעבר המשרד שלי, נחושה במשימה הראשונה שעליי לבצע והיא ממש לא קשורה לעבודה. אנשים מתרוצצים סביבי, כמעט נתקעים בי, אבל אני? לא נרתעת.

אני נכנסת למשרדי, שכולו חלונות שקופים על מנת שאוכל להשקיף אל עבר שאר המשרד, נועלת את הדלת ולוחצת על מתג על הקיר שאוטם את חלונות המשרד וככה, רוכשת לעצמי פרטיות. זורקת את התיק על הכורסה, מוציאה ממנו את הויברטור, פותחת את הרוכסן של החצאית והנה אני במשרד העסקי והמודרני שלי בחוטיני שחור וחולצת משי. אני מתיישבת על הספה מול כסא העסקים השחור שלי, כשגבו מופנה אליי, מפשקת רגליים, מפעילה את שרביט הקסמים שלי ואז..

הכסא מסתובב ומולי נגלה אריק.
"איזו קבלת פנים…"

המשך קריאה – חלק ב