כן, הקוקיה. חלק ט – שירות חדרים

זהו המשך לסיפור כן, הקוקיה. חלק ח – פגישת מחזור ומומלץ לקרוא אותו תחילה

ביום שני מצאה מלכה'לה את ההזדמנות לומר לי שציון ייצא למחרת מן המשרד לפני הצהריים לפגישה במשרד ממשלתי שאמורה לקחת שעות רבות.

– אני יכולה לבקש מדוד שיביא לנו אוכל לשם? – אמרה, מתכוונת לדירתה של נעמה.
– הוא יכול לעשות את זה? אם הוא יכול אז למה לא. גם אני לא התלהבתי מהסנדביצ'ים.

וכך, למחרת ציון אכן יצא בעשר מהמשרד והעבודה שהשאיר למלכה'לה היתה מעטה. היא התייצבה בפתח חדרי בשתים-עשרה והניחה על שולחני ערימת חומר שאספה לפי מה שבקשתי יומיים קודם. עברתי עליו – היא עשתה עבודה מצויינת, כרגיל.  לא היה חסר כלום ולא היה מה לסנן, הכל היה בדיוק מה שרציתי. פתאום הבנתי שזה יותר מדי בדיוק, היו שם מסמכים טכניים שחיפשתי ולא ביקשתי ממנה כי הם לא שייכים לתיקי השיווק שאני מכין. או אולי הזכרתי אותם בלי לשים לב?

סימסתי למלכה'לה לצאת. המתנתי שעובדי הפיתוח יעברו על פני דלת חדרי בדרך לאוכל והצטרפתי אליהם. כשהגענו לקומת הקרקע, "נזכרתי" שיש לי משהו לסדר בהרצליה, פרשתי מהחבורה ונכנסתי לאוטו שהשארתי במגרש החניה הסמוך. כשהגעתי לדירתה של נעמה רכבה של מלכה'לה כבר חנה שם.

– מאסטר. זה מעיק לקרוא לך "ליאור", במשרד. מאסטר, מאסטר, מאסטר. הרחוב הזה ממש מתאים לנו. אני יושבת פה עשר דקות ולא ראיתי נפש חיה.

– אני מכיר את הרחוב – חייכתי – גרתי שם, בהמשך, בבית של אחי וגיסתי אחרי שנסעו לאוסטרליה. ככה הכרתי את נעמה. בעצם הכרתי אותה בצ'אט באינטרנט ואז גילינו שאנחנו באותו רחוב.

נכנסנו לדירה. הפעם לא היה צורך בתזכורת ומלכה'לה לא רק הסירה את המטפחת התכשיטים והנעליים אלא גם התפשטה לגמרי בלי שום הוראה. שקלתי אם להעיר על זה והחלטתי שלא. זה חלק מהאופי שלה לעשות כל דבר ב-110 אחוז, לנסות לצפות מראש מה שארצה לפני שאמרתי. לכל שפחה טובה יש אופי, ואני לא מחפש סמרטוטים ולא מנסה לייצר אותם.

קשרתי לה את העיניים בצעיף דק ואטום מאחת המגירות, הובלתי אותי למיטה וקשרתי אותה באזיקי המיטה לארבע הפינות.

– אני יוצא. חכי כאן בלי לזוז ובלי להוריד את כיסוי העיניים.

– מה…? – אבל אני פשוט יצאתי ונעלתי את הדלת מבחוץ. נגשתי אל הרכב שלי ודיברתי קצת עם סיל בסידני. עכשיו כשרחלי השלימה עבורי את הזמנות הטיסה והמלונות לסיבוב הראשון שלי סביב העולם, יכולתי לעדכן אותה בתאריך הגעתי ולוודא שמיטתה תהיה פנויה עבורי. אחרי כחמש דקות הוצאתי מתא המטען את שוט הרכיבה בעל הקצה הרחב, העליתי על ידי זוג כפפות לטקס וחזרתי אל מלכה'לה. היא שכבה על המצעים השחורים, עיניה מכוסות כפי שעזבתי אותה, דרוכה למשמע קולות כניסתי וידעתי שהיא חוששת שלא אני הוא הנכנס.

– מאסטר?

שתיקה מצידי. עמדתי לצד המיטה והתחלתי לגעת בה בשוט, להעביר אותו על צידה החיצוני של הירך הקרובה אלי. היא ניסתה להבין מה קורה ומה נוגע בה, לוודא שזה אני. ראיתי שהיא מתכוונת להסיר בטלטול את הצעיף שלא היה קשור חזק במיוחד והעברתי את קצה השוט אל מצחה, לוחץ אותו קלות אל המיטה. היא ויתרה בינתיים על הרעיון. החזרתי את השוט אל ירכה, גבוה בצד הישבן, וטפחתי שם טפיחה קלה. ועוד אחת. וקצת יותר חזק. ועוד.

לא הכנתי אותה לזה בכלל והיה מעניין לראות כמה היא יציבה ואינה נתקפת בהלה או כעס במצב הלא צפוי. נתתי לה צליפה של ממש באותו מקום.

– תודה, מאסטר – היא נכנסה לתפקיד בטבעיות ובבטחון. אח, הבטחון הזה, איפה מוצאים אנשים כאלו, נזכרתי בסיטואציות דומות שהיגיעו חיש מהר להתקפת חרדה והפסקת הסשן. התקרבתי והושטתי יד עטוייה לטקס אל הבטן, שכבר נראתה שטוחה כמו בשבוע שעבר. הליטוף ביד זרה, מגע אצבעות הלטקס בעור, זעזע אותה לרגע אבל היא שלטה בעצמה וחזרה לשכב בלי נוע, קשובה לתחושותיה. היד זחלה למטה, אל הכוס שחוט של טמפון השתלשל ממנו. אצבעות הלטקס אחזו בקצה החוט ומשכו לאט לאט. מלכה'לה הגביהה קצת את האגן ככל שאפשרו הכבלים לאפשר יציאה חלקה. אחזתי בידי הימנית את שולי הכפפה השמאלית האוחזת בחוט, הפכתי את הכפפה מבפנים החוצה כך שהטמפון החליק לתוכה והנחתי אותה בשקט בצד. עכשיו העברתי על גופה את היד הימנית, ושלא כהרגלי לא צבטתי בפטמותיה אלא חגתי בכף ידי במעגלים סביב כל שד. אין תגובה. אצבעותי טיילו מעלה, אל פניה, על לחיה, על שפתיה והיא לא זזה, כאילו היתה לבד בחדר. הושטתי את היד אל הכוס שלה, החדרתי שתי אצבעות לטקס עמוק פנימה, והקרח נשבר בבת אחת.

– מאסטר – היא גנחה – מאסטר אני רוצה אותך, בבקשה, מאסטר, זיין את שפחתך, אני לא יכולה יותר – היא התפתלה על האצבעות, מנסה להפיק מהן מגע רב ככל האפשר. שיחקתי קצת באגודלי בדגדגן והיא החלה להיאבק בכבלים ולהניע את חלציה בתנועות חזקות שידי הגיבה להן בתנועות חזקות יותר. בידי הפנוייה התרתי תוך כדי כך את שרוכי נעלי וחלצתי אותן, הסרתי את הגרביים בזו אחר זו ועליתי בברכי על מיטת הברזל השחורה לצידה, הכל מבלי לאבד את המגע שיצרו שלושת האצבעות עם מרכז העונג במוחה. מלכה'לה החלה להאנק כהרגלה לפני שהיא גומרת ואז משכתי את ידי ממנה בבת אחת. לקח לה שניה להבין שזה נפסק.

– מאסטר! זה לא פייר! – היא קראה בתסכול – אתה מחמם אותי ולא נותן לי לגמור!
– אני רואה שאת מתלוננת – אמרתי בטון חמור – זה לא יעבור לך בשקט.

הסרתי את כפפת הלטקס והשלכתי אותה לכיוון הכפפה הקודמת. רכנתי לעברה והסרתי את הצעיף מעל עיניה. חמודה אחת, חשבתי. עוד יותר חמודה כשהיא כועסת. נשקתי אותה על שפתיה נשיקה לוהטת במבט קר והבעה קפואה.

– מגיע לך עונש, נכון?
– מגיע לי עונש, מאסטר – אמרה בהכנעה – אבל תלמד אותי בבקשה איפה טעיתי.
– טעית בזה שחשבת ששפחה יכולה לגמור מתי שהיא רוצה. מהיום והלאה את תגמרי רק כשאתן לך רשות. זה ברור?
– כן מאסטר.

פתאום צלצל פעמון הדלת. לא ממש צלצל, מישהו סידר אותו לבקשת נעמה כך שישמיע צעקה חדה, כמו אדם שדפק בטעות בפטיש על האצבע. ירדתי יחף מן המיטה ופתחתי את הדלת ושם עמד דוד ובידו צידנית. הכנסתי אותו ואמרתי לו להניח את הצידנית ולהתפשט. הוא כרע ונשק לרגלי ואחר קם והתפשט במבואה, מעיף מבטים אל חלקי החדר שנראים משם, מחפש בעיניו את מלכה'לה. כשעמד ערום הוציא מן הצידנית סינור קצר, לבן עם הדפס פרחוני.

– מאסטר, אני יכול ללבוש את הסינור כשאני מגיש לכם? – חייכתי אליו והוא חגר את הסינור. הוא נראה מגוחך יותר עם הסינור מאשר עם הפיפי הקטן שהוסתר עכשיו, מגוחך להפליא וגם נשי יותר. רק שדיים חסרים לו, חשבתי. חזרתי אל מלכה'לה והוא בעקבותי, קולט את המיטה השחורה, את מלכה'לה עקודה עליה, ואת מראהו החריג של החדר שמלכה'לה בוודאי סיפרה עליו בפעם הקודמת שהיתה פה.

– מלכה'לה, תסבירי לסיסי מה קורה פה.
– עשיתי טעות, דוד. פגעתי במאסטר ומגיע לי עונש. שפחה טובה גומרת רק כשהמאסטר מאשר לה לגמור ואני קיטרתי שהוא לא נותן לי לגמור.

הוא עמד קצת תוהה, אבל הוא כבר התרגל לעמוד בצד ולצפות בנו. ניגשתי והתרתי את רגליה של מלכה'לה ואחר כך גם את יד ימין אותה אזקתי עכשיו במקום יד שמאל שהותרתי משוחררת, היא ניצבה על ברכיה, יד שמאל נתמכת במיטה ויד ימין אזוקה למראשות המיטה. עליתי על המיטה מאחוריה ולקחתי בידי את שוט הרכיבה.

– כמה הצלפות מגיעות לה, סיסי? – ראיתי אותו נבהל קצת למראה שוט הרכיבה.
– א..אני לא יודע, מאסטר. אל תרביץ לה בבקשה. היא לא תעשה את זה שוב – עלה בדעתי שהיא לא סיפרה לו על הצלפות החגורה שהזמינה לעצמה בפעם הקודמת.

– דוד, מגיע לי מכות. המאסטר יודע מה שהוא עושה.
– כמה הצלפות מגיעות לך, מלכה'לה?
– כמה שאתה חושב, מאסטר. אנחנו סומכים עליך. נכון, דוד? תכה אותי בבקשה, מאסטר.

לא הייתי צריך שיבקשו ממני, אבל הבקשה בהחלט הוסיפה. התחלתי להצליף בישבנה, עוקב אחר תגובותיה ואחר תגובותיו של דוד. היא לא השמיעה הגה ולא זזה למרות שההצלפות היו קשות ממה שספגה עד כה. אולי כי די נהנתה מהעניין ואולי בגלל נוכחותו של דוד. ראיתי שגם דוד מתרשם מתשוקתה החדשה לכאב. בחטף ראיתי את אצבעות רגליו נעות בהתרגשות ואולי היתה גם תנועה קלה מתחת לסינור. אחוריה של מלכה'לה הלכו והאדימו והיא קיפלה את ידה השמאלית, משעינה את לחיה על הסדין השחור, פניה פונות אל דוד, עיניה עצומות ומצחה מקומט בהבעה של ריכוז. חדלתי והיא פקחה את עיניה שהאירו באור חדש.

– מעכשיו כשתרצי לגמור תבקשי רשות.
– כן מאסטר.
– גם כשאת מאוננת, בבית – היא שתקה, נתתי לה כמה שניות להבין מה זה אומר – תתקשרי אלי לקבל אישור, כל עוד אהיה בארץ. כשאסע לחו"ל הכלל הזה מושעה.  אתה יכול להתקשר בשבילה – פניתי לדוד – ואם אני לא עונה אז אתם מחכים עם זה.

– כן מאסטר.
– בסדר, מאסטר – אמר דוד. נדמה לי שהוא קלט שבמידה מסויימת זה עירב אותו ועשה אותו למשגיח כשרות על האוננות שלה.

התרתי את ידה מן המיטה וחזרתי לעמוד מאחוריה כשהיא על ברכיה, אחוריה זקורים למעלה וחזה ופניה מונחים על הסדין. הושטתי ידי אל בין רגליה ושבתי לשחק בדגדגנה. גופה חזר לתנועתו המתפתלת והמתנדנדת להגביר את שפשוף הדגדגן בידי. פתחתי את חנות מכנסי והוצאתי את הזין שהתלבט כבר זמן רב באריזה הצרה מדי. זיינתי אותה בכוח, בכוס שכבר היה רטוב למדי. עכשיו לקח לה הרבה זמן לגמור, אולי עצם המחשבה שהיא צריכה לקבל רשות עכבה אותה. דחפתי אותה לשכיבה ושכבתי עליה בכל כובד הגוף, נושם את ריחה, בוטש בה ללא הרף. דחפתי את שתי ידי מתחת לשדיה ותפסתי בפטמות בכוח. זיהיתי כבר שבשד השמאלי היא רגישה יותר והתרכזתי שם. היא פירפרה תחתי וגנחה.

– מאסטר, לגמור, בבקשה.

– שפחה טובה, מלכה'לה. קדימה, תגמרי – עוד שניה והיא גמרה בצעקות. הרמתי אותה שוב לדוגי וגמרתי עמוק בתוכה. אחר כך שלפתי את הזין החוצה ובדקתי שאין נזקים בקדמת המכנסיים. הכל היה כתקנו, עד כמה שאפשר לראות. הסרתי את הבגדים וזרקתי אותם לדוד.

– סיסי, תסדר את זה יפה על הכסא שם ובוא תנקה.

התיישבתי כשגבי נשען אל הכרים על מראשות המיטה, מלכה'לה שכבה על צידה, מחבקת את ירכי ומלטפת את הזין שהלך ונרגע, מכניסה אותו לכוננות מחודשת.

– מאסטר, זה נורא מוזר לבקש רשות. אבל זה נתן לי להרגיש נורא שלך, לגמרי שלך – דוד, מאחוריה, הרים את ירכה האחת כדי ללקק את הכוס.

– המחזור עבר די מהר, כמעט נגמר – אמרתי, מעודד אותו להתגבר על הריח.
– מפקידה לפקידה ממעטת – חייך דוד, ממשיך את הבדיחה שלי ממוצאי שבת. הוא מחה את פיו בידו והלך סביב אל צידה השני של המיטה ללקק אותי. שם פגשה לשונו בידה של מלכה'לה והוא ליקק גם אותה. הם החלו לשתף פעולה במאמצי החיאה, הוא מזיל רוק על הכיפה ומוצץ אותה קלות והיא משפשפת את המוט הרטוב מרוקו. זה עבד יפה. הנחתי יד אחת מאחורי ראשה של מלכה'לה ויד אחת על ראשו של דוד, מעביר להם את תחושותי ומכוון את הקצב.  מלכה'לה התרוממה לאפשר גם לידה השניה להשתתף בחגיגה. הזין חזר למלוא הדרו, נפוח כתרנגול הודו, פועם כמו מטרונום ומוכן לריצה נוספת.

– בואי תשבי עליו – היא קמה על ברכיה לעשות כדברי ופניו של דוד הביעו אכזבה. הוא קם לעמוד בצד ולהסתכל. מלכה'לה התיישבה בחיקי כמו באוכף והתחילה לדהור כשאני אוחז במותניה. שדיה קיפצו בעליזות מול פני. נתתי לה להשתולל כמה שרצתה, אבל כשהראתה סימני גמירה ידי אחזו בה והכתיבו האטה בקצב. היא נזכרה בהוראה החדשה מהיום.

– מאסטר, אני מבקשת, רשות לגמור – התנשפה בקצב הדהרה.

– יופי. תגמרי – וגמרתי יחד איתה, עמוק מאוד, אם להאמין להרגשתי זה היה איפה שהוא קרוב לסרעפת. נותרנו ככה חבוקים, ודוד, מעביר את משקלו מרגל לרגל, חיכה בצד.

– המקלחת כאן קטנה – אמרתי להם – יש מגבות בארונית מתחת לכיור. מלכה'לה תלך ראשונה ואתה יכול ללכת למטבחון ולהכין את האוכל. מלכה'לה צריכה לחזור תיכף אחרי האוכל לפני שרחלי תתחיל לשאול אותה שאלות. אתה תישאר איתי לנקות ואחר כך אני אקפיץ אותך לאן שאתה צריך להגיע.

נשארתי במיטה והמתנתי. בצידנית היו זוג צלחות וסכו"ם שדוד הביא מהבית מהבית ואוכל מן המסעדה הכשרה למהדרין באחוזה. הוא חימם קצת את האוכל במיקרוגל וכשמלכה'לה יצאה מן המקלחת כבר היה הכל מוכן. מלכה'לה ואני ישבנו אל הדלפק ודוד, לבוש בסינור הפרחוני הגיש לנו את הצלחות.

– מה זה הסכו"ם הזה? – שאלתי. אלו היו כלי כסף כבדים ומפוארים שנראו שלא במקומם על דלפק האוכל של נעמה.

– כלי השבת שלנו. קיבלנו לחתונה, ירושה מאמא של סבתא – אמר דוד – רציתי להביא לכם את הכלים הכי טובים שיש, אבל חשבתי שהחרסינה שקיבלנו עם זה תישבר בצידנית והחזרתי אותה לארון.

– יפה מצידך, סיסי – אמרתי – והאוכל לא רע בכלל, הרבה יותר טוב מסנדביצ'ים. וגם השרות טוב – שלושתנו צחקנו.

– תשאיר לי טיפ, מאסטר?
– טיפ טיפה.
– כל טיפה שלך יקרה לי, מאסטר.
– באיזו ישיבה לימדו אותך לדבר ככה, סיסי?
– אני לומד ממלכה'לה וממך, מאסטר. אתה יודע שאני כבר לא רוצה להיות שם. זה עולם יפה ומעריכים אותי אבל אני רוצה כבר משהו אחר, אני לא רוצה להיות תמיד תלוי במשפחה. בינתיים אנחנו חושבים איך לעשות את זה. אולי יסתדר לי ללכת למכינה שמתחילה בפברואר, ועד אז אני אלמד מתמטיקה עם מלכה'לה ונבקש מאמא שלה שתלמד אותי אנגלית.

– אמא שלי מורה לאנגלית. היא אמריקאית, אתה יודע. היא מלמדת רק פרטי בבית ורק נשים, אבל היא תלמד את דוד, אם היא לא תחשוב שזה ירגיז את אשר.
– כן, הבעיה זה אבא שלי – אמר דוד ופניו עגמומיות – עוד לא מצאנו איך להגיד לו שאני לא רוצה להישאר בישיבה.
– אנחנו חושבים על זה – אמרה מלכה'לה בנימה אופטימית – אני בטוחה שנמצא דרך.

היא סיימה לאכול בזריזות, משאירה חלק נכבד על הצלחת.
– ברשותך מאסטר, אני אתלבש וארוץ למשרד.

נתתי לה נשיקה מכל הלב, לחמודה. כעבור כמה דקות שוב עמדה לפנינו מלכה, העוזרת האישית היעילה והמסורה של ציון אביחי, אשה חרדית נשואה בבגדים ארוכים ומטפחת מסתירה את כל שערה. היא יצאה ושמעתי אותה מניעה את רכבה ונוסעת.

– רוצה לגמור מה שהיא השאירה? – שאלתי את דוד.
– אני אתחיל לנקות, מאסטר. אני אוכל בבית – הוא רוקן את צלחתה לאשפה והחל לשטוף את הכלים. סיימתי גם אני והלכתי אל המקלחת.

– אני יכול לרחוץ אותך, מאסטר? – שאל בתקווה.
– המקום פה קטן מדי. תמשיך עם הכלים – אמרתי ופתחתי את הברז. הסתבנתי בקצרה ושטפתי את עצמי וכשהסטתי את וילון המקלחת לקחת את המגבת דוד עמד שם והחזיק אותה, מוכן לנגב אותי. יצאתי והנחתי לו לעשות זאת. הוא העביר את המגבת על גופי יותר במטרה לחוש את שרירי וללטף אותם דרכה מאשר לייבש את עורי.

– אני שמח להיות אתך קצת לבד, מאסטר.
– יש לך סודות ממלכה'לה?
– לא, בכלל לא. אבל כשאנחנו ביחד אתה מתעסק רק איתה. אני לא מקטר, מאסטר, אני מאוד שמח שאתה מזיין אותה ושהיא פורחת ככה, זה ממש הציל אותנו. אבל גם אני… אוהב אותך, מאסטר – הוא הסמיק מאוד ואוזניו בערו. הוא התרכז במגבת שעכשיו ירדה אל חלצי. פישקתי קצת את רגלי כדי שיוכל לנגב ביניהן. הוא עשה זאת בעדינות, מעביר דרך ידיו את כל מה שהתכוון לומר ב"אוהב אותך".

– זה משהו שחשבת עליו לפני שנפגשנו? כשמלכה'לה סיפרה עלי?

– לא מאסטר, בכלל לא. לא תיארתי לי איך זה יהיה. זה בכלל לא דומה… לא דומה לשום דבר שחשבתי. לראות אותך מזיין את מלכה'לה, לראות את הזיין שלך, לגעת בו, וואו, לטעום אותו, זה… זה נורא חזק. זה יותר חזק ממני. אני לא יודע מה לעשות עם זה שאתה לא נותן לי להתקרב יותר. זה משגע אותי – דמעה או שתיים נזלו על לחיו האחת והוא ניגב בגב ידו – אני מציק לך, מאסטר, סליחה. אני לא אשה כמו שאתה אוהב, אני מבין. אבל אני גם לא גבר, נכון? – הוא כרע על ברכיו ונישק את כפות רגלי. אחר כך קם, הסתובב ויצא מחדר הרחצה הקטן והביא לי את הבגדים שקיפל על הכסא, גם הוא התלבש בדממה.

לקחתי אותו לפתח תקווה והורדתי אותו ואת הצידנית בחניון הומה של מרכז קניות כדי שאיש ממכריו, אם יזדמן למקום, לא יידע מאיזה רכב ירד.

המשך קריאה – חלק י