בגלל הכדורסל – חלק ב

זהו המשך לסיפור בגלל הכדורסל – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה

מאז לא דברתי עם אמא שלי על המקרה אבל פנטזתי עליו המון.
לפעמים אני מתעורר בבוקר עם זקפה מטורפת ומאונן עם אמא שלי בראש. פעם אחת טלי אחותי נכנסה לחדר בדיוק כשהייתי קרוב לגמור, היא חזרה מהצבא בחמישי בלילה ורצתה לשאול אותי מה שלומי עם השבר בידיים. מהר שמתי עלי את השמיכה אז היא לא ראתה כלום… כמעט. כבר לא הצלחתי לעצור ופתאום היא ראתה אותי קצת אדום, קצת לחוץ וכתם רטוב שמבצבץ מהשמיכה.
"מה אתה עושה?" היא שאלה אותי ואני באותו רגע החלטתי שכבר אין לי מה להסתיר.
"מאונן!" עניתי לה בנחרצות, "מפנטז על אמא שלך".
היא נזפה בי "אתה דפוק? זאת אמא!"
החלטתי עוד יותר לעצבן אותה, "את יודעת מה? גם עלייך אני מפנטז. מאז שראיתי אותך מתמזמזת עם החבר שלך…"
"הוא לא חבר שלי!" היא צעקה, ואני עוד יותר נדלקתי.
"ההוא שממשש לך ת'שדיים".
באמת לא ראיתי שום דבר כזה, סתם רציתי לעצבן אותה וזה עבד. היא התעצבנה והלכה מהחדר טורקת אחריה את הדלת. לבשתי בוקסר, לקחתי מהר גליל של נייר טואלט שהיה לי ליד המיטה וניקיתי את עצמי ואת השמיכה. פתאום נפתחה הדלת ואחותי עמדה שם רק עם בגד הים הביקיני שלה.
"זין עליך! זה המקסימום שתראה בחיים שלך מבחורות. תמשיך לאונן כל החיים שלך יא מגעיל".
היא אמרה ואני הרגשתי שמתחיל שוב לעמוד לי, הדליק אותי העניין הזה.
הסתובבתי אליה וראיתי פתאום כמה היא דומה לאמא שלי. יש להן אותו מבנה גוף עגלגל, אפילו מלא כמעט גוצי, ממש לא מושלם אבל מתוח ומדליק. שדיים ותחת מלאים, בדיוק כמו שאני אוהב. ראיתי שאחותי לא מגולחת בכוס, היו לה בצבוצי שער שהיא כנראה לא הספיקה לגלח בזמן שלה בצבא. בהיתי בה ולאט נעמד לי, לא עניתי לה.
"מה אתה מסתכל???״ היא כבר ממש כעסה וזה שלא דברתי עוד יותר עצבן אותה.
"קח!" היא הורידה מהר את החזייה וזרקה לי על הפרצוף, תתעורר.
"אלה שדיים. נעים להכיר! הגוף הנשי! הגיע הזמן שילד בגילך כבר יפסיק לאונן".
כבר ממש עמד לי והיא ראתה את זה.
"חשבתי שבאת לראות מה שלומי" אמרתי לה. "אבל אם את ככה, אז תדעי לך שהזין הזה כבר פגש כוס" ומיד הורדתי מעלי את הבוקסר, תופס בזין העומד ומכוון אליה.
היא הסתובבה והלכה.

הייתי כל כך דלוק מכל המצב, סגרתי את הדלת ונעלתי אותה לשם שינוי וגמרתי שוב, מנקה אחרי עם נייר טואלט. ישבתי קצת על השלמות של הלימודים – הפסדתי חודשיים של שיעורי בית עם הידיים השבורות ותכף בגרויות. לא הולך לי כלום עם השיעורים במתמטיקה, כל התרגילים שלי טעויות ואני עצבני רצח! פתאום דפיקה בדלת.
"אופיר, זאת אמא". פתחתי את הדלת.
"שמעתי צעקות מלמטה ושאלתי את טלי מה קרה, היא אמרה לי שרבתם ממש, היא בוכה בגללך, אתם ילדים גדולים ויכולים להסתדר לבד אבל מה עשית לה?"

מרוב עצבים עניתי לה בשיא החוצפה, אבל גם בשיא הכנות "עשיתי לה מה שהייתי עושה לך!"

המשך קריאה – חלק ג