תזדייני איתו ותחשבי עליי

"אנחנו יוצאים היום עם חברים, בא לך להצטרף?"
ידעתי מראש את התשובה, לא סתם שאלתי.
"תשלחי לי מיקום בווטסאפ כשתהיו שם".
"ברור".
המחשבות כבר מטריפות אותי.
מתיישבים בפאב שכונתי חמוד מאין כמוהו. כמו שאני אוהבת, לא גדול מידי, ספון עץ, שולחנות פזורים ברחבה הלא מאוד גדולה, בר גדול וכמיטב המסורת העכשווית, מסכי ענק על הקירות. כדורגל זה לגמרי לא בשבילי אבל המשחק הנהדר שהיה תרם לאווירה מחשמלת ובעיקר לרעש גדול שרק יתרום לזימה שלנו.

דלת העץ הגדולה נפתחת מפעם לפעם ונכנסים לפאב בחבורות וזוגות ומוצאים מקומות ישיבה. המקום מלא כמעט עד אפס מקום וצעקות הגולים נשמעות בלי הרף. עברה כמעט שעה וכשראשי טוב בבירה ששתיתי, דלת העץ נפתחת שוב. מסובבת את ראשי לפתח ורואה אותו נכנס, בוחן את המקום, עיניו תרות אחריי עד שהוא קולט, חיוכים קטנים בזויות הפה של שנינו מכריזות – אנחנו כאן.

הוא מתיישב על הבר ומזמין כוסית, ניתן האות ואני מחליפה את מקום מושבי ומתיישבת מולו.
הכוסית מוגשת אליו ומרחוק מרים אליי – לחיים.
נותנת לו את הזמן ללגום, לספוג קצת אוירה. הוא מיד מוצא שיחה עם היושב לצידו וכולו בתוך המשחק.
מפעם לפעם מגניבים מבט שואל וחיוך שעונה. מתכוננת לקום לעברו בדרכי לשרותים, אך בדיוק שריקת סיום המחצית. משנה תכנית וממשיכה לשבת, להתעסק עם החברים ולהגניב מבטים.

הוא קם וניגש לשירותים. מה הוא עושה? אני לא יכולה ללכת עכשיו. מיד הוא חוזר ובדיעבד מסתבר שהלך לבדוק אותם.
השמחה בפאב ממשיכה, שוטים מוגשים לכל השולחנות. רואה אותו מתלחש עם המלצרית ומסמן בעיניו. מגיע הרגע והיא ניגשת לשולחן שלנו ומניחה כוסיות קטנות ולוחשת באוזני ״זה מיוחד בשבילך״ ומצביעה בעיניה עליו.
״מה היא אמרה?״ שואל החוקי. ״סתם…שהם מחלקים לכולם טעימות״ ובלגימה אחת מזרימה את הוויסקי המשובח לגרוני. הגרון מתחמם ואיתו כולי מתחילה לבעור. מביטה עליו שם על הבר שמביט בי ועושה סימנים עם עיניו. יושבת עם החבר׳ה ומצחקקת, המשחק חוזר למחצית השניה וכולם מרותקים למסכים.

קמה ממקום מושבי והולכת לאיטי לשירותים, מרגישה את המבט מאחורי גבי ונעמדת ממתינה לתורי.
לא עוברת דקה וגוף גברי נצמד אליי מאחור. שולחת יד אגבית לאחור ומרגישה אותו, יודעת שזה הוא, מתחככת בגופו ומחכה שהתור יתקדם, נכנסת לתא הפנוי, ממתינה שנייה והדלת נפתחת מעט והוא נדחף פנימה.

מצמיד אותי עם הגב לדלת, מנשק בלהט, דוחף את לשונו לפי. מלחמת לשונות מתחוללת ברגע.
נהימות של תאווה מטורפת והיד שלו מרימה את השמלה, מסיטה את התחתון ונדחפת למעמקיי.
שולף את השדיים מהמחשוף הנדיב ומנשק מהר וחזק.
תופסת את הזין שלו מבעד למכנס, אין לי סבלנות וגם לא הרבה זמן. שולפת אותו מהרוכסן ומכוונת אותו לפתח הרטוב שלי. החיכוך הזה משגע אותי, כבר מזמן שכחתי היכן אני נמצאת, מרחפת בעולם שכולו טוב. מרימה רגל על מותניו ומכוונת אותו עמוק לתוכי. הוא נדחף ויוצא, מזיין אותי חזק ומהר, מפמפם את עצמו בתוכי, הראש נדפק על דלת התא, מתאמצת ומיישרת אותו, נצמדת ומצמידה אותו אליי כמה שיותר, שיכנס הכי עמוק שאפשר.
את רחשי הזיון המהיר שלנו שומעים למרחוק, כך נדמה לי, על אף שאגות הגולים שבפנים הפאב.
״את לא גומרת עכשיו״ שומעת אותו לוחש בתוך אוזני, כשהוא שולף את הזין מתוכי.

זמננו עבר כבר מזמן ומתחילה לסדר את עצמי מול המראה הקטנה, כשהוא מרים את השמלה מאחור ומשפשף את הזין על הישבן שלי, מאונן עליי כשאני מתארגנת, מסדרת את שיערי, מיישרת חזיה וחייבת כבר לצאת. בצער רב ובלית ברירה נוטשת אותו בתא וחוזרת למקומי כשחיוך רחב נמרח על פניי.

ההודעה לא איחרה להגיע.
תמונה של הזין שלו ברגע השיא מכוסה בשכבה לבנבנה וכיתוב ״הלילה תזדייני איתו כשהכוס שלך רטוב ובוער ממני, תזדייני איתו ותחשבי עליי״.