תני לי בוקר

״אני רוצה שתתני לי בוקר״, הוא ביקש.
אני בתקופה מאתגרת, מתרוצצת, מתזזת ועובדת בין לבין לבין. אין מצב.
״אאסוף אותך ב-8:30 ואחזיר אותך בריאה ושלמה ב-12:30״.
הוא ביקש כל כך יפה, ואני יודעת שרק טוב יכול להיות בשעות האלה, אז לא יכולתי לוותר על ההזדמנות.
עשיתי חישוב מחדש והודעתי לו, ״מחר״.

8:30 נכנסתי לרכב, חיבוק נישוק והתחלנו לנסוע.
״לאן זה?״ שאלתי.
״מה אכפת לך?״ הוא ענה בחיוך ערמומי. ת'כלס, מה אכפת לי באמת. אני אוהבת את הזמן איתו.
״מצידי, תסע לאילת״, עניתי.
הגענו לצימר מקסים. מעוצב מהמם, כולל מיטת אפיריון ואיך לא, מראה מלמעלה. הכנתי לנו קפה, פטפטנו בזמן שהוא חיבר את המחשב והפעיל פלייליסט של מוסיקה טובה.
״תתפשטי״, הגיעה בקשתו.
עם כל המבוכה שלי, הורדתי קודם כל חזיה. לאחר מכן פשטתי את השמלה ונשארתי בתחתונים.
״קחי, תלבישי על עצמך״ והגיש לי כיסוי עיניים.
בעיניים מכוסות, הוא הוביל אותי אל המיטה והשכיב אותי עליה בעדינות. שמעתי רעשים לא ברורים וזה לקח מספר קט של רגעים עד שהבנתי. הרגליים שלי נקשרו אל עמודי המיטה. הידיים נקשרו באזיקונים זו לזו. ״מקווה שהבאת משהו לחתוך אותם בסוף״, שאלתי בחצי חיוך, חצי דאגה. הרגשתי מתכת קרירה על הבטן והבנתי שאלו ככל הנראה מספריים.
״את לא חוששת ממני״, אמר והוא צדק. אני לא חוששת. אני מרגישה בטוחה מאוד איתו ויחד עם זאת, הייתי צריכה לשאול בכדי להיות על הצד הבטוח מבחינתי.

אני באפלולית שלי, קשורה ונתונה לחסדיו. זה לא שחששתי אבל הלא נודע הזה קרקר לי בבטן. בקטע טוב. מיד ראשו היה בין רגליי ולשונו החמימה הרטיבה את הדגדגן. אני לא יכולה לזוז, על אף העונג שמתרחש בי. יש משהו מאוד מסתורי, מאוד מרגש, מאוד אחר, כשאני לא יכולה לראות, לא יכולה לגעת, לא יכולה לדעת מה עומד לקרות.

הוא נישק אותי, צבט את הפטמות, שיחק באצבעותיו בתוך הכוס. התחיל בעדינות וברכות והמשיך בחוזקה.
״זונה שלי״, הוא לחש לי לאוזן. ״גמרת?״
״לא״. עניתי לו.
״את רוצה לגמור?״
״כן!״
הוא המשיך לשחק עם אצבעותיו בפתח הכוס, הרטיב את הדגדגן, ריכך אותו, חימם אותו, הזקיר אותו והקפיץ את החושים שלי גבוה בחשיכה בה הייתי. בבת אחת הכניס את ידו עמוק יותר וסחט את הכוס שלי ללא הפסקה. הזרמים שנשפכו הרטיבו את הסביבה. הרגשתי את הטיפות משפריצות על ירכיי.
״גמרת״, הוא אמר.
״כןןן״ המהמתי בהנאה.
הרגשתי את ידו יוצאת ממני ואז מגיעה אל פי. הוא נתן לי ללקק את האצבעות הרטובות במיצים שלי.
״את נהנית?״
״את גומרת?״
שאלות שאין צורך לענות עליהן בקול.
זמזום נשמע באויר.
מעניין, אני חושבת לעצמי. ויברטור מצטרף אלינו.
הוא הניח אותו בפתח הכוס, צמוד לדגדגן. רטט עליו והרטיט את כולי. הרטט הזה כל כך אחר כשאני "חסרת אונים" לא רואה ולא זזה. מטריף חושים. הויברטור רטט על הדגדגן ובינתיים הוא שוב צבט את הפיטמות והפעם יותר בחוזקה. במה להתרכז? בכאב או בעונג? העונג משגע אותי ואז הכאב קצת מוציא אותי ממנו. ניסיתי להפסיק להתייחס לכאב אבל זה פשוט הגיע. תעתע בי, רגע של תענוג, רגע של כאב, מה יותר ומה פחות. ושוב ידו נכנסה לתוכי, כשהרוטט הוסיף והרטיט את הדגדגן. עונג כפול. הצלחתי להוריד את הידיים הקשורות זו לזו ולהניח אותן בפתח הכוס. רציתי לגעת, להעביר אצבע על הדגדגן, להרגיש את הרוטט.
הוא עצר והחזיר את ידיי לאחור.
״את לא נוגעת!״
הרטט התחיל להציק לי, ביקשתי הפסקה. הוא הוציא אותו והמשיך לחפור עמוק בתוך הכוס.
״זונה שלי, את רוצה לגמור שוב?״ לא המתין לתשובה והמשיך לשחק בתוכי וכאילו פתח את המנעול ושוב הזרמים נשפכו ממני. המיטה נרטבה לגמרי.
הוא הניח את ידו על פתח הכוס, סגר אותו, חימם אותו, הרגיע אותו.
״אני רוצה את הלשון שלך״, ביקשתי.
״מה זה? זונה דורשת?״ הוא התפלא אבל מילא אחר בקשתי. ירד שוב אל פתח הכוס וליקק אותי כמו שאני אוהבת. ליקק את הדגדגן, דחף את הלשון פנימה והחוצה. ניסיתי לכוון אותו. אני הזונה הדורשת, צחקקתי והוא הפסיק.
נשכב לרגע לצידי.
״התעייפת?״ שאלתי.
״זונה, מתוך הכוס את גומרת הרבה יותר מהר ופשוט הרבה יותר. את אוהבת לגמור מהדגדגן וזה לוקח זמן.
אבל באתי מוכן לעבודה״ הוא ענה.
״העבודה משחררת״, עניתי לו בחיוך.
הוא חזר והכניס את ידו פנימה עמוק.
הכוס שלי כבר היה מגורה, הדגדגן קצת התעייף והיה רגיש, אבל הוא יודע את העבודה. ליטף באצבעותיו את דפנות הכוס, הרגיש, הרטיב אותו באיטיות והמשיך בתנועות חזקות יותר. נענע אותי מבפנים ורוקן אותי שוב. הרטיבות השפריצה לכל עבר.
״את רוצה לגמור מהדגדגן?״ שאל.
״כן כן, אני אוהבת״, עניתי.
הכל חשוך מסביבי, הרגליים שלי קשורות, אין אפשרות להרים אותן, למתוח אותן. זה שיגע אותי. לא יכולתי לעשות כלום עם הידיים. זה שיגע אותי יותר. הוא המשיך ללקק והגיע לנקודה המאוד מאוד מסויימת, זאת שטיפול וליקוק ממוקד בה, גורם לי לראות את האור גם בחושך.
״כאן כאן, אל תזוז. ככה בדיוק. זאת הנקודה. תמשיךךךךךךךך…״ הרגשתי שהאור מתחיל להאיר בתוך החשיכה. גלי עונג עברו בי לאורך הגוף. זה התחיל מהראש, עבר לבטן, ירד לרגליים והתפוצץ כשאני עדיין לא יכולה לזוז יותר מידי. ״הזונה שלך גומרת״, אמרתי וניסיתי להרגיע את תנועות הגוף.
״וואוו״, לחשתי והרגשתי שאני מרוקנת, גמורה שגמרה וגמרה וגמרה.

״איפה את רוצה שאגמור?״ הוא שאל.
״על הגוף שלי״, עניתי.
הרגשתי אותו קרוב אליי, עומד בין רגליי. מאונן.
הגשתי את ידיי קדימה.
״אני רוצה למצוץ לך״, אמרתי, ביקשתי.
״לא! היום את לא נוגעת בי, את לא מוצצת לי. זה יהיה בפעם הבאה״. הוא המשיך לאונן מעליי, הצלחתי להרגיש את התנועות שלו שהלכו והתגברו עד שהזרע החמים הרטיב לי את הבטן.

הוא פרם את הקשרים מהרגליים, חתך במספריים את האזיקונים וגם כיסוי העיניים ירד ממני. תוך רגעים מעטים התרגלתי בחזרה לאור. הבטתי סביבי וראיתי את זירת האירוע. בצד היתה מונחת מברשת שיניים חשמלית. ״זה?? מברשת שיניים???? באמת????״ לא היה לי שמץ של מושג, לא הייתי מצליחה לנחש.
״קחי, היא שלך״.

סיימנו את הפאן בעוד קפה שחור, ישבנו במרפסת וחזרנו למציאות הרגילה היומיומית, כאילו כלום לא קרה בחדר הזה בשעות האחרונות.

12:30 חיבוק, נישוק, תודה. ירדתי מהרכב מחויכת, מעונגת ומוכנה להתחיל את פרק ב' של היום.
״העבודה משחררת״, קרצתי לו כשסגרתי את הדלת מאחוריי.