הפארק בימי הקורונה שקט. מעט מאוד אנשים מטיילים, אם בכלל. די עצוב לראות את המקום ככה חשוך, רגוע, שקט, מבודד ויחד עם זאת כל כך נעים לנו. טיילנו חבוקים לאורך השדרה, נעצרים כל כמה רגעים להתחבק חזק ולהתנשק, עד שהגענו למעין מרפסת המשקיפה על הפארק. שנינו לבד. אני והוא. הוא ואני. נשענים על הגדר, מתחבקים מתנשקים מדברים, צוחקים והאוירה מתחממת, אולי נכון יותר לומר מתחרמנת. לחיבוקים החמים מתווספות נגיעות עדינות, בכל זאת, מישהו עשוי לעבור שם. היד שלו מחליקה על השד שלי תוך כדי נשיקה, זה ממיס אותי, זה מרטיב אותי, זה מחרמן אותי יותר. אני מעיזה ומרימה בעדינות את הברך אל בין הרגליים שלו. אני חייבת להרגיש. חייבת לדעת מה מתרחש שם. האנחה שיוצאת מפיו היישר לתוך פי, יחד עם ההרגשה של הזין שעומד מתחת לג'ינס, גורמות לי להתחרפן.
ממשיכים להתנשק ולהתמזמז ביתר להט ומחליטים להתיישב על הספסל. הידיים ממשיכות ללטף אותי ואותו, הנשיקות מסחררות. ידו מונחת על רגלי ומלטפת אותה, גם את הירכיים, מטפסת מתחת לשמלה ועולה מעלה אט אט. ממש עד לחיבור בין שתי הירכיים. הוא מפריד אותן ומלטף מעל התחתונים. תחתוניי רשת כך שהיד מורגשת היטב על העור. היד מרגישה היטב את הרטיבות. הוא מסתכל לי בתוך העיניים ומהמהם ״נעמי…״ בטון מחוייך ואולי אף מתפלא.
״כן, כן״ אני מחייכת בחזרה ומרימה רגל אחת על הספסל, מפנה את הדרך.
הוא מסיט את התחתונים ומלטף את פתח הכוס. אני כבר בוערת, מחכה למגע הצמוד בדגדגן. לא צריכה לחכות יותר מידי, הוא הבין מהר מאוד. אצבע מלטפת את הדגדגן, הראש שלי מונח על מסעד הספסל ואני מתענגת מהמגע. מלטף אותו הלוך וחזור, מחדיר את האצבע ואוסף רטיבות. הוא מוציא את האצבע ואני מופתעת, מרימה את ראשי בפליאה ורואה אותו מלקק את האצבע מול עיניי ומחזיר אותה למקום. ממשיך ללטף את הדגדגן ומחדיר אותה פנימה.
״אתה מזיין אותי בפארק״ אני לוחשת לו והוא מחייך וממשיך.
כל העת, שקט בפארק, איש אינו עובר. המשפט שלי מדליק אותו והוא מעמיק את החדירה לתוך הכוס, מכניס ומוציא, מזיין, מהמהם ומחייך, עד שברגע אחד האצבע חודרת עמוק, הוא מסובב אותה בפנים כמו פותח שער ובו ברגע קילוח משפריץ מתוכי, מרטיב את הספסל והריצפה ואני יוצאת מדעתי, העונג הזה מטריף אותי ואני מחניקה קולות, תופסת את רגלו הצמודה אליי וצובטת אותה. הוא מפסיק רק אחרי שהזרימה מפסיקה ואני במעין אפיסת כוחות. מלטף את הפתח הכוס, מרגיע את האזור.
״וואוו״ אני אומרת לו, ״לזה לא ציפיתי היום״.
אחרי מספר דקות של רגיעה אני חייבת להרגיש את הזין שלו. פותחת את הג'ינס, שולפת אותו ומתכופפת לחוש בתוך הפה. רציתי רק להרגיש. רק להרגיש אבל לא יכולתי לעצור. ליקקתי ומצצתי, חשתי וטעמתי. הרגשתי אותו מתמסר לליקוק, הקולות שיצאו ממנו רק הגבירו את הרצון שלי להמשיך. ליקקתי את קצה הזין ועברתי לעטרה, ליקקתי מסביבה עם קצה הלשון. בבת אחת פתחתי את הפה והכנסתי אותו פנימה. ערסלתי את הזין בתוך הפה, שיחקתי עם הלשון עליו, מעלה, מטה ובבת אחת כשהשפתיים צמודות אליו שחררתי אותו לחופשי. הרגשתי את פעימות הלב שלו, את ההפתעה וחזרתי ללקק מקצהו עד הבסיס. בידי אוחזת בביצים, מלטפת אותן תוך כדי המציצה, מרגישה את הדם זורם עוד ועוד עד הרגע הבלתי נשלט הזה בו הוא התפוצץ בתוכי ומילא את הפה בנוזל חמים וסמיך.
מחוייכת מעונג ליקקתי את השאריות והבטתי בו מלמטה.
״היית מאמין שאחרי כל כך הרבה שנים של ׳בוקר טוב׳ ו׳שלום שלום׳ מנומסים כאלה, הזין שלך יתפוצץ בפה שלי?״
״אף אחד אצלנו לא יאמין לזה״, אמר וחיבק חזק חזק.
הקורונה עשתה משהו טוב אחד, לפחות עבורנו.
אחלה סיפור, ומזכיר נשכחות, עם המופרעת שאהבה את זה על ספסל בטיילת ארמון הנציב… אין כמו התרגשות של הפחד