הפסדת

״הפסדת – לא הגעת מוקדם הבוקר״.
הוא: ״לא הצלחתי לצאת מהמיטה״.
״הפסדת״.
הוא: ״מה הפסדתי, מה קרה?״
״זהו, שלא קרה״.
הוא: ״אז גם את הפסדת, אם כך״.
״כן, גם אני״.
הוא: ״ומה היה קורה אילו הגעתי מוקדם?״

הייתי מחכה לך בכניסה למשרד עד שתחזור מהמשרד הראשי. לא הייתי עולה לשלי. מחכה לך שם בפנים, איפה שאף אחד לא רואה שהגענו. היית פותח את הדלת אבל לא את האור, החלונות הקטנים והמוגפים חלקית היו מאירים מעט את המקום. הייתי פותחת את החולצה. הנה תראה, באתי במיוחד עם אחת קלה לפתיחה. היית אמור לשלוף לי את השדיים מהחזיה המנומרת הזאת… תראה אותה… ואני הייתי אמורה ללחוץ אותך אליי צמוד צמוד. להכניס את ידי בינינו ולשחרר את החגורה והמכנסיים שלך. הייתי אוחזת בזין המתוח שלך ומלטפת. הייתי מתכופפת מעט ומכניסה אותו לפה שלי, מרטיבה קלות, מלקקת, טועמת, מכינה אותו לקראת הבאות. היית אמור להפשיט ממני את המכנסיים. תראה, אין רוכסן, גם על זה חשבתי כשהתעוררתי חרמנית עליך הבוקר.

היית מפשיט את המכנסיים ואני הייתי מכוונת את הזין שלך לנגיעה בדגדגן שלי. כמו שאתה יודע שאני אוהבת. הייתי משתמשת בו כמו שאתה אוהב והייתי מגרה את עצמי ואותך עד האורגזמה שתיווצר מההתחככות המדויקת ועד שאי אפשר היה בלי להרגיש אותך בתוכי. אז הייתי מסתובבת, נשענת על שידת המתכת ומפנה אליך את הכוס מהצד האחורי שלי. היית נדחף אליי פנימה, מזיין אותי בחוזקה ולוחש לי לאוזן כל מיני מילים שלא תמיד אני מבינה ומודיע לי שאתה גומר ואז הייתי שולחת את ידיי לאחור להחזיק את שני הישבנים שלך, הישבנים השריריים המתחזקים בזמן שאתה גומר.

אחרי כל זה, היינו מתלבשים. היית מכין לי קפה. היינו שותים אותו ביחד בחוץ על הספסל כאילו כלום לא קרה. ואז כשהייתי צריכה להכנס למשרד הייתי אומרת לך: ׳עכשיו הבוקר טוב׳.

את זה הפסדת.

בזוית העין אני רואה את הג׳ינס מתפקע וזה מטריף אותי. הוא מחייך אלי ויודע שהפסיד.
״מחר״, הוא אומר, ״מחר אגיע מוקדם ואת תלבשי את שמלת הג׳ינס שלך ואני אראה לך מי הפסיד״.