הבר

את תכנסי לבר, תגידי שקבעת איתי, הם יושיבו אותך למעלה ואז אני אגיע.
הכל טוב ויפה, אבל נתחלף. ביקשתי.
אתה תגיע, תשב במקום שלך ואני אגיע לשם.
בואי… הגיעה ההודעה.
חוצה את הכביש ולא במעבר החציה. יש חלונות בבר, מה? שהוא יראה אותי צועדת? אין סיכוי.
הוא למעלה, אומר הברמן כשאני נכנסת.
עולה במדרגות, מראה ממולי, הוא מביט. גם אני.
לחיצת יד, אולי נשיקה על הלחי, לא זוכרת.
2 גביעי יין לבן על השולחן. לחיים. דווקא טעים לי.
לוגמים מביטים, שותקים.
מובכת, מתרגשת, נוחתת.
צוחקים. הכל פתאום מתעורר לחיים, 2 אנשים באמצע החיים.
הידיים גולשות לנגיעות וליטופים עדינים, איטיים, מחרמנים.
תגיד משהו.

חושב, מביט בתוך עיניי ולשונו לפתע מתערבלת בפי.
טעמה המשכר חוקר לעומק, מתלקקים.

הידיים נמשכות לגוף, מלטפות, נוגעות, אני חמה, הוא זקור להפליא.
הוא גולש אל השדיים מבעד לחזיה. תגע כבר… אני צורחת בראשי.
הוא כנראה שמע… אצבע קטנה נוגעת בפטמה, אני משתגעת, הגוף נצמד אליו, מפרפרת בין ידיו.
היד גולשת אט מטה. הג׳ינס הדוק, הוא לוחץ ואני מרחפת. פותח את הרוכסן, אני עוזרת עם הכפתור.
רק משהו קטן אני רוצה, הוא אומר כשמכניס את ידו וטובע ברטיבות. שוב הפרפורים האלה, הגוף מתנועע בחוסר שליטה והוא שולט בכל נגיעה שמקפיצה ומטריפה.
אופס, מישהו עולה, אין ברירה, הוא מוציא את ידו ואנחנו מסתדרים, מתיישרים. מדברים מביטים רוצים.
היא הלכה.
מחובקים ושוב מתנשקים, כמו קודם אני רוצה, תכניס את היד, אני דורשת. רק עוד קצת. אתה לא יכול רק להתחיל.
אני כבר משתוללת, הרטיבות מטריפה אותי, הנגיעות משגעות אותי, אני גומרת, לוחשת לו באוזן, נאנחת בטירוף.
לא זוכרת איפה אני.
מניח כף יד שניה על פי שששששש הוא משתיק אותי.
את כל כך יפה כשאת גומרת… ואני רק התחלתי, בליבי חושבת.