מפנטזת – חלק ז

זהו המשך לסיפור מפנטזת – חלק ו ומומלץ לקרוא אותו תחילה

הסיפור והדמויות בו הם פרי הדמיון וכל קשר בינם ובין המציאות הוא מקרי בהחלט.

זיינתי את בעלי חזק ועמוק בעזרת התותב הגדול והמשומן, הוא כבר לא הביע התנגדות ואני נהנתי מהרגע בו דפקתי אותו, עם כל כניסה לתוכו הכאב שהרגיש הפך להתענגות קלה והוא אפילו התחרמן מזה, יכולתי להבחין באיבר מינו מזדקר, אני חושבת שזה מהנאה של האקט לא? זיינתי אותו בחור התחת, דפקתי אותו ואחזתי לו באיבר המין הזקור, שפשפתי לו את הזין, הוא נאנח בפה מלא בתחתוני החוטיני, יכולתי לשמוע את נסיונות הגניחה שלו, הוא כבר נהנה לגמרי, הן מהשפשוף והן מהחדירה החזקה שלי אל תוך פי הטבעת שלו.

המשכתי לדפוק אותו בתחת עוד מספר רגעים תוך כדי שאני משפשפת לו את הזין הגדול שבידי, מרגישה איך הוא קרוב להשפריץ, הגברתי את השפשוף, עוד כניסה חזקה לתוך חור התחת שלו והוא גמר, השפריץ מטחי זרע לבן ודביק על הסדין. יכולתי לשמוע היטב את גניחותיו שיצאו מפיו המלא בבד החוטיני השחור והרטוב, הטעים לו כל כך. ידעתי שהוא נהנה ממה שהיה כאן כרגע, שהגמירה הזו, ההשפרצה הזו שהשפריץ עכשיו הייתה מיוחדת במינה. היא לא הייתה כמו כל האחרות, היה בה משהו שונה, משהו אחר, משהו מיוחד. אם אני כל כך נהנית מחדירה אנאלית, אין סיבה בעולם שהוא לא יהנה!

יונתן32 חילק לי מחמאות, על התלבושת המיוחדת שלבשתי, התמונה ששלחתי לו חירמנה אותו מאוד, הוא חשב בדיוק כמוני שרק שוט היה חסר להופעה שלי. הוא טען שאני שולטת מצויינת, הוא אמנם מעדיף אותי כלבה קטנה ומושפלת אך ללא ספק ידעתי גם את עבודת השליטה, עשיתי את זה מצויין ומגרה. לא השארתי מקום לספק. המיניות שלי יצרה שתי שירות, שירה הכלבה המושפלת ושירה המלכה השולטת.
יונתן32 אהב את שתיהן אך אמר שהוא מעדיף את הכלבה, הוא רוצה לשלוט בה, לאלף אותה, להשפיל ולקרוע לה את הצורה. הוא אמר שאני חייבת לפעול בכיוון שהוא מעוניין בו כבר הרבה זמן, בעצם מרגע שהכיר אותי, אנחנו חייבים להיפגש אמר. “מפגש בינינו ישבור שיאים!” ואני התלבטתי נורא, מצד אחד מאוד רציתי להגשים לעצמי את הפנטזיה הגדולה שלי, אך מצד שני פחדתי. קודם כל אני לא בוגדת, לפחות לא במציאות, שנית אני יודעת שברגע שאפגש עם יונתן32 זה סוף הפנטזיה הגדולה ביותר שלי, מרגע שאפגש אותו והוא יהיה במציאות כפי שהוא מצטייר לי בפנטזיה זו סופה של הפנטזיה כי היא תתגשם. השאלה ששאלתי את עצמי היא האם תפקידה של פנטזיה להתגשם בסופו של דבר או להישאר פנטזיה כי זה בעצם תפקידה?

אחרי התלבטות לא קלה של כמה ימים ולילות, אחרי עוד התכתבויות עם יונתן32, עוד גמירות ליליות, השפרצות על הסדינים בחדר הנוסף שלבעלי אין מושג מה קורה בו, החלטתי לעשות מעשה, הגעתי להחלטה סופית שזהו זה, אני שמה לזה סוף. אני חייבת להגשים לעצמי את הפנטזיה ואין אף אחד שמתאים לי לזה יותר מיונתן32.
ביחד איתו חשבתי על הדרך הכי נוחה והכי חשוב מבלי להיתפס שנוכל לעשות את זה, להיפגש ולהגשים את הפנטזיה הגדולה שלי. עלה בראשי רעיון קצת מסוכן אבל החלטתי שככה אני רוצה את זה. החלטתי שיונתן32 יגיע אליי כשבעלי לא יהיה בבית, לא חשבתי על יום עבודה רגיל, ידעתי שבסוף החודש בעלי יוצא לשבועיים מילואים ורשמתי ליונתן32 שכאשר הוא יצא למילואים אני אשלח לו את הכתובת שלי ואנחנו ניפגש בביתי. יונתן32 חשב שזה מסוכן לי, בכל זאת, זה לא מספיק דיסקרטי למרות שבעלי בוודאות לא נמצא בבית, ניסה להציע איזה חדר במלון או צימר מרוחק אך אני החלטתי שאני רוצה אותו בביתי, יותר מזה, החלטתי שאנחנו נעשה משחק תפקידים של ממש. אנחנו נבחר לי הופעה לפני המפגש, נקבע שעה מסוימת שבה אני אשב בבית הקפה שבקרבת ביתי, הוא יגיע לאותו בית הקפה בשעה שנקבע ונזרום משם. הוא ממש יתחיל איתי כמו שני אנשים זרים שלא מכירים בכלל, שום היכרות, משם נזרום לדירה שלי שבה הוא כבר יראה לי בדיוק מה אני צריכה וייתן לי את מה שאני הכי זקוקה לו, את מה שאני מבקשת כבר כל כך הרבה זמן מבעלי, רק שזה יהי במינון כבד בהרבה, אני באמת אהפוך לכלבה מושפלת, כלבה אמיתית.

כשפנטזיה מגיעה לידי מימוש הפחד הכי גדול הוא שלא תעמוד בצפייה והבועה תתנפץ

בעלי הלך למילואים, ערב קודם לכן הזדיינו בטירוף, רכבתי עליו והוא חדר אליי מאחור וגמר בי עמוק באנאלי. באותו הלילה ישנתי לידו וחיבקתי אותו, חיבקתי אותו חזק ולא בגלל שפחדתי שבבוקר הוא הולך למילואים, זה היה בסך הכל אימון, אני אומרת זאת בזלזול, אך ממש לא מזלזלת בזה. ברור לי שגם באימונים יכולים לקרות דברים וחס וחלילה תאונות למינהן, אך חיבקתי אותו מפני שידעתי שאחרי הלילה הזה, אחרי הזיון המטורף הזה שהיה לנו, אני יותר לעולם לא אהיה אותה אישה “קטנה” ומושלמת, לעולם לא אהיה שוב רק שלו, ממחר אני כבר אהיה אחרת. אני אהיה אשתו של אופק והכלבה של יונתן32, הכלבה במציאות.

נפרדתי מבעלי בנשיקה רטובה, דרשתי שישמור על עצמו, שיחזור אליי הביתה בריא ושלם כפי שאני שולחת אותו. הוא יצא ממפתן דלת ביתנו, הדלת נסגרה אחריו ואני נשענתי עליה, מתבוננת בו דרך העינית שבלדת. דמעה החלה לזלוג מעיני, מאושר ומפחד שהדבר שאני הולכת לעשות עכשיו ישנה את חיינו לעד, ישנה אותי לעד. עליתי לחדר השינה, נשכבתי על הסדינים שעד לא מזמן ישנו בהם, הרחתי את הריח של בעלי על הכרית שעליה הונח ראשו בכל לילה. הסתובבתי לצד השני של המיטה, לקחתי בידי את הסמארטפון ונכנסתי לאפליקציה של יונתן32 ושלי.
בלי יותר מידי מילים, בלי שלום ובלי היי רשמתי לו שבעלי יצא למילואים, רשמתי את שם בית הקפה שעליו דיברנו ואמרתי לו שיחליט הוא על שיעה ויום חוץ מהיום.

הייתי צריכה את הזמן הזה בשביל עצמי, להבין מה אני הולכת לעשות, לעכל. רציתי שהוא יבחר את השעה ואת היום, מפה הוא השולט, הדבר היחידי שרציתי לשלוט בו הוא שזה לא יקרה היום. לא משום שחיפשתי זמן שאולי יניע אותי מלשוב לאחור ולוותר על כל העניין, כבר החלטתי, רציתי בזה, רק רציתי עוד יום אחד לפחות לחשוב על השינוי שאני מביאה על עצמי, לתת עוד יום אחד לפנטזיה להיות כפי שהיא, רק פנטזיה.

יונתן32 השיב לי מאוחר יותר שבכל מקרה לצערו היום ומחר הוא לא יכול כי הוא לא באזור בכלל ושיש לו מחויבות קודמת, אבל שבעוד יומיים הוא יתפנה, יהיה לו קשה לחכות מכיוון שכבר הבין שזה ממש הולך לקרות, אך זה שיהיה עסוק יטיב עימו ויעביר את הזמן מהר עד שניפגש, הוא קבע את השעה חמש וחצי ובתור אחת שאין לה הרבה מה לעשות זה היה מושלם. כל שעה הייתה נוחה לי. הצטערתי שזה לא מחר כי לי תהיה ההמתנה לעוד יום נוסף כבר ארוכה מידי, אבל אתגבר. החלטנו שמעכשיו עד הפגישה לא נתכתב, קבענו איזו הופעה אני אלבש והתנתקנו מהאפליקציה.

הבנתי שבעוד יומיים זה הולך לקרות, לא רציתי לשקוע במחשבות מיותרות ורק לפנטז על זה כדי להירגע קצת, הרגשתי לחוצה מאד והחלטתי לחשוב על דברים אחרים. יצאתי  עם הגורים לטיול מוקדם, טיילנו בשדרות שליד ביתי אז קיבלתי טלפון, זו הייתה אחותי הקטנה תמר.
תמר, אחותי הקטנה, בת 21. לא כל כך רציתי לגעת בעברי, אבל כנראה שאין ברירה מלהסביר קצת, תמר ואני באות מבית דתי, אנחנו דתיות לשעבר. אני חזרתי בשאלה קצת לפני גיל 18 והוריי זרקו אותי מהבית, ממש ככה. כל אחיי הבוגרים נתקו איתי קשר, אף אחד מהם (חמישה) לא היה מוכן לפתוח לאחות בת השמונה עשרה את דלת ביתו בשעה הכי קשה שלה, מיותר לציין שבחתונתי אף אחד מהם לא היה, חוץ מתמר. אנחנו הקטנות, שתי בנות לאחר חמישה בנים, כשקצת הסתדרתי תמר יצרה איתי קשר, היא הייתה צעירה ממני בגיל כשעזבה את בית הורינו גם היא ובאה לגור איתי. כשהכרתי את אופק בעלי היא הכירה את החבר שלה והם עברו לגור ביחד, כך שהכל הסתדר איכשהו לשתינו.

תמר נשמעה נסערת בטלפון וביקשה לבוא לישון אצלי מספר ימים ואני חשבתי לעצמי מה הסיכוי לכזה צירוף מקרים, דווקא עכשיו שיש לי את כל הזמן הפנוי, באמת זמן פנוי רק לעצמי בלי הפתעות של בעלי שאמנם לא נמצא בבית בשעות היום, אך נמצא מרחק נסיעה של עשרים דקות, דווקא שיש לי זמן פנוי אמיתי להגשים את הפנטזיה הגדולה שלי זה קורה לי. איך אצא מזה? מה, אגיד לה לאחותי הקטנה לא לבוא אליי?, אז הסכמתי.

מה אני עושה עכשיו? חשבתי לעצמי, אין ברירה, לבטל אני לא מוכנה, פשוט נעתיק את מקום המפגש, אני אצא מהבית, לתמר זה לא אמור להיות משנה, זה שהיא פה איתי לא אומר שאני צריכה לשנות את חיי. אני אגיד שיש לי תוכניות ושאני חייבת ללכת, כשיונתן32 יגיע אל בית הקפה אנחנו נזוז משם ואני אסביר לו למה אני משנה את התוכנית המקורית שלנו.

חזרתי הביתה עם ראש מלא בדאגות, זה יעבוד חשבתי לעצמי, למה תמר אמורה להפריע לי, מה אם היא תגלה? אך אין שום סיבה שהיא תגלה, שום סיבה.

באותו הערב תמר הגיעה אליי, הייתי בחצר כשהיא ירדה מהמונית, היא כל כך הזכירה לי את עצמי. אנחנו מאוד דומות, היא טיפה יותר נמוכה ממני אך אנחנו ממש דומות ואי אפשר להתבלבל ולטעות שאנחנו לא אחיות. היא לבשה ג’ינס בהיר וחולצה אפורה זרוקה עם  כתף חשופה והיה ניתן להבחין בבירור שחזייה היא לא לובשת, נו, אחותי הקטנה מה ציפיתי. בידה אחזה בתיק לא גדול והבנתי שאולי באמת זה לא משהו כזה רציני ואולי זה באמת רק לכמה ימים כפי שאמרה, אולי אוכל להזיז את זמן הפגישה, לדחות אותה במספר ימים, אך באותה מחשבה החלטתי שלא, כך נקבע וכך יהיה.

המשך קריאה – חלק ח