יומנה של אנה – חלק ב

זהו המשך לסיפור יומנה של אנה – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה

הסיפור והדמויות בו הם פרי הדמיון וכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בהחלט.

08/12 יומני היקר!

התחלתי היום לכתוב את הסיפור שלי, כן, הגעתי להחלטה ואני עומדת בה. אני מאמינה שיש בי את היכולת לעשות זאת, לכתוב, לעניין
ולסקרן, אני בטוחה בזה! החלטתי שאני כותבת על יהונתן ועליי, ככה מרגיש לי הכי נוח, בא לי לחלום, בא לי לפנטז ולשתף בזה אחרים.
זו הפנטזיה שלי ואני ארשום אותה, אתאר לי מה יכול היה להיות אם הייתי קצת פחות פחדנית, הלוואי ויכולתי.
אני יודעת שזה מה שהרס לי איתו, מה יכולתי לעשות יומני היקר? מה?
ישבתי כל הערב מאז שחזרתי מהבסיס וחשבתי, חשבתי איך אני כותבת את זה, החלטתי לכתוב חלק ממה שהיה, חלק קטן במועדון
שהיינו רגילים לצאת אליו, הפכתי את יהונתן לבעל המועדון, מה שלא כזה רחוק מהמציאות והשארתי את שמו כפי שהוא במציאות, את שמי ושמות החברות הייתי חייבת לשנות, שם אחד לא יוביל קורא שבמקרה מכיר אותי לדעת שאני הכותבת, אבל חמישה או שישה שמות
אמיתיים יגרמו לאותו אחד או אחת לזהות מיד ולא רציתי בזה.

מבחינתי התחלתי לכתוב את מה שתמיד רציתי שכל כך יקרה, אבל פחדתי לעשות את הצעד. אני כותבת על הפעם הראשונה שלי יומני היקר.
אל תבין אותי נכון, לא ככה חלמתי על הפעם הראשונה, לא במקום כזה בכל אופן, אבל לשם נמשכתי לכתוב על המועדון שכל כך הזדהה איתו האופי שלו, אליל הבנות.
אני כותבת איך אני נמסה מלראות אותו לראשונה, כמו שנפגשנו שם במציאות, איך נשימתי נעתקה, איך בהיתי בו והחברות ניסו להחזיר אותי לקרקע כמעט ללא הצלחה. אמרו לי שהוא אליל הבנות כאן בעיר, למה לא הקשבתי? איך זה קרה שמכולן הוא התחיל איתי בסוף אותו ערב?
בסיפורי אני כותבת איך הוא מושך אתי לתוך חדר חבוי במועדון, סוויטה של ממש. אני נפעמת מיופיו, שאליל יפה כמותו מסתכל עליי.
אני כותבת איך אני מדמיינת אותו משכיב אותי על המיטה, איך מבטיח להיות עדין איתי כשמגלה שאני עדיין בתולה. כמה פעמים הוא הבטיח להיות איתי עדין במציאות, כמה פעמים היינו כל כך קרובים לזה ואני נרתעתי ולקחתי צעד לאחור.
אני מתגעגעת לנשיקות העדינות שלו, לריח הבושם שלו.

11/12 יומני היקר!

אתמול שלחתי את הסיפור לאתר, אני מתרגשת מהמחשבה שבעוד כמה ימים הסיפור יתפרסם באתר. סיפור שלי שאנשים יקראו, אני מקווה שיאהבו. כתבתי את עצמי אל הדף, אל המקלדת יותר נכון. אני מרגישה שזה עוזר לי, עוזר לי לפרוק מתוכי את מה שקשה לי לדבר עליו.
אני רוצה לצעוק לו שאני אוהבת אותו, שאהיה אמיצה, שאני רוצה להיות שלו ורק שלו!
אבל אני לא כזו, זו לא אני. ואילו הוא, יהונתן שלי, הוא אליל הבנות. רק אתמול הבנתי ששוב הייתה איתו בחורה חדשה במועדון.
כזה מרגיז, לא יודעת מה אני רוצה, לשכוח אותו או להיות שלו לנצח, לא יודעת!

20/12 יומני היקר!

איזו התרגשות, איזו שמחה. הסיפור ששלחתי התפרסם, ידעתי שזה יעשה לי טוב. איזה כיף לראות את הסיפור שהוא שלי, המילים שלי
שכתובות באתר. מעניין מה יהיו התגובות, מה יחשבו? אם יפרסמו, אז הם אהבו נכון? מי שאחראי על האתר?
מה זה משנה עכשיו, אני מתחילה מחר לכתוב את ההמשך, אני חייבת!

02/01 יומני היקר!

כתבתי לו, כתבתי ליומן התשוקות. אני יודעת שזה לא מוצא חן בעיניך יומן שלי. הרגשתי צורך, לא כתבתי לו לדואר האלקטרוני.
כתבתי לו הודעה אישית בפורום של האתר. הרגיש לי נכון יותר, אבל משהו מוזר קרה באתר, נראה לי שהוא הפסיק לעבוד פתאום.
אולי אני טועה וזה רק זמני. לי זה לא משנה, אני ממשיכה לכתוב את ההמשך לסיפור שלי ושל יהונתן. כתבתי ליומן התשוקות שהוא השראתי לרצון לכתוב, לפרסם סיפורים שאחרים יקראו, להביע את עצמי. אני כותבת לך מהחדר בבסיס יומני היקר, לילה קר מאוד, אבל לי חם נורא, כולי בוערת. אני מתחת לשמיכה עם תחתונים וחזייה בלבד, שוב לילה לבד שבו אני יכולה להנות ולענג קצת עצמי. אני חייבת.
אני אכנס לאתר ואקרא איזה סיפור שיוסיף לי לחרמנות. אני מחפשת סיפורי אוננות. אני מקליקה על סיפור של כותבת בשם אביטל. אני רוצה לקרוא על אוננות שתלווה את העינוג הפרטי שלי. סיפור נהדר על אישה דתיה וצעירה שנשואה ולא מספיק מסופקת מינית שמחליטה לקנות לעצמה דילדו לעזור לעצמה בהנאה, היא כותבת איך היא מתפעלת מאותו חבר חדש שגדול בהרבה מאיברו של בעלה. היא כותבת נפלא על הרטיבות והפטמות המתקשות. מחרמן אותי איך היא מתארת שהיא רואה את עצמה בראי הגדול שמעל השידה, המראה הזה בדמיון מגרה אותי מאוד וידי נשלחת אל בין רגליי, נכנסת מתחת לתחתון הקטן שהחל להיות לח מהרטיבות. היא מדמיינת בחור חזק ושרירי שמסיים אותה
ואני מדמיינת ביחד איתה את האליל שלי, את יהונתן שלי שמזיין אותי.
יומני היקר, אני רוצה אותו, אני חייבת! כמה ימים לאחר מכן, אחרי התלבטויות רבות החלטתי שאני מתקשרת ליהונתן, אני חייבת לנסות.
הטלפון צלצל וצלצל והוא לא ענה, אולי עוד מוקדם. כתבתי לו הודעה במקום.
׳יונתן אני חייבת לדבר איתך!׳ זה מה שכתבתי. כמה דקות אחר כך צלצל הטלפון, זה היה הוא. הוא ממשיך כמובן לשחק בי!
עניתי, לא יכולתי לאכזב את עצמי, את הרצונות שלי. או הקול שלו, כמה התגעגעתי לקול הרדיופוני שלו. רק מלשמוע את קולו אני נמסה.
״אני חייבת לפגוש אותך!״
הוא הסכים, לא הייתה לו עם זה שום בעיה, קבענו שהוא יבוא לאסוף אותי בערב בסביבות שבע וחצי, שהוא ישלח לי הודעה לרדת למטה.
אני אקפוץ עליו, אני אנשק אותו ואקרע מעליו את החולצה, הוא ידע ישר מהמבט המטורף שלי מה אני רוצה ממנו. על מי אני עובדת?! לא אהיה מסוגלת, הרי בזמן שאראה אותו כל הביטחון שלי ייפול, אני אתבונן בו שוב פעורת פה, לא אאמין שהוא שוב מולי, יושב ברכב בתנוחה המגניבה עם הכיסא נשען עד הסוף וידו אוחזת בהגה בגבריות מוחצנת. אני מדמיינת את ריח שיערו השחור והפרוע, את ריח הבושם הממכר שלו. אני אלבש הג׳ינס הצמוד, זה שמבליט טוב את ישבני העגול, אסדר את שיערי בפן גלים, שהשיער ירקוד על כתפיי לפי קצב הליכתי, אני רוצה שגם הוא לא יוכל להוריד ממני את העיניים, אתאפר בצבעים עזים וחמים שיכבשו אותו מחדש.
אני רוצה שהלילה יהיה הלילה, אני בטוחה בזה!

המשך קריאה – חלק ג