תחשבי שאת בסופר

זה היה סתם צהריים עמוס של יום שלישי, בין העבודה לארוחת צהריים עם הילדים. יענקי היה צריך להשלים קניית ארבע גביעי לבן, גבינה וסלק. הוא הלך בין מעברי החנות הקצת מלאה, בחלק של השימורים הוא נעמד לחפש מלפפון במלח. היא נעמדה לידו, זקורה ויפה, היא חיפשה גם כן משהו בשימורים. היא שלחה את ידה סנטימטר ממנו לקחת שיפקה, שיפקה זה של מזרחיים חשב, היא לא נראית מזרחית, אולי כן, היא היתה קצת שזופה אך פאתה בלונדינית נוטה לחום, איזו יפה, חשב בליבו, הוא הרגיש שהיא מסתכלת עליו והשפיל מבט.

הוא המשיך לשוטט בחנות, ניסה להמשיך בדרכו, לא יפה, לא לעניין וגם חסר כל תועלת לחשוב על האשה הזו בפאתה הבלונדינית הארוכה, ז’קט הבז’ וחצאית הג’ינס. אך ליד הגבינה הוא ראה אותה שוב, ושוב הרגיש בלב מפרפר מעט, שוב הוא הרגיש שגם היא מסתכלת עליו, אולי אפילו עוקבת. הוא החליט שגם הוא משתדל להיות לידה, הוא אחריה לכיוון הגבינה הצהובה ואפילו לקח את אותה גבינה ממש אחריה. די, זה לא לענין חשב והמשיך בקנייה, מנסה להסיט את מחשבתו ממנה.

הוא פנה לכיוון התור, חושב לעצמו מה השעה וכמה הוא צריך למהר, היו שני תורים, אחד עם שלושה אנשים והשני עם שלושה גם, אבל האחרונה בתור הזה זו היא. למה לא להתבונן בחצאיתה מאחור בזמן המשעמם של התור? הוא נעמד בתור מאחוריה. הוא הרגיש שליבו מפרפר שוב. בזוית עינו חישב כמה צר הוא התור. אם רק הוא ינסה לעבור בחוסר התחשבות על ידה הוא יצליח להתחכך או בישבנה או בביטנה אולי אפילו בחזה הזקור שלה. ליבו פירפר בחוזקה.

הוא עשה את עצמו כאילו הוא לא רואה ומילמל לכיוונה ‘תשמרי לי על התור אני רק לוקח משהו ששכחתי’. נראה היה לו שהיא ננערה מהתבוננות במשהו – ‘בכיף’ חייכה לעברו רבע חיוך. הוא צעד לכיוונה תוך שהוא משתדל לחכך את צלעותיו בה, היא הסתובבה עם ישבניה כביכול לתת לו מקום לעבור אך כנראה גם לא התכוונה שיהיה לו הרבה מקום, הוא הרגיש בגופו את ישבנה הראשון את החריץ ואחר כך את ישבנה השני. עמד לו. אבל הוא מיהר ללכת לכיוון הסוכר בכניסה לחנות. ממש לא צריך עוד סוכר אבל לא יזיק. כשהוא חזר לכיוון התור המתקדם הוא ראה שהיא רואה אותו מרחוק וכשהוא מתקרב מסתובבת לכיוון התור שלא יבחין ששמה לב. ידה הימנית מונחת על יד גופה והשקיות של הקניה שלה בצד שמאל, מקום לעבור לא ממש יהיה לו. זה בכוונה, חשב. הוא התקרב למקומו בתור. הוא התבונן בה מרחוק, פאתה הפרועה, אפה הקטן והשובב, החזה הזקור, חצאית הג’ינס. רגליה היוצאות מתחת. בא לי להחתכך בך שוב. איש אחד היה בתור לפניה, אחר כך היא ואחר כך הוא, מאחוריו היו עוד זוג ילדות. הוא צידד עצמו במעבר הצר, ידה נגעה בגופו. הוא הבליט קצת את אזור בין הרגליים וגב כף ידה נגעה באברו הזקוף מעבר למכנס ולתחתון שלבש. הוא לא יכל להשתהות אפילו שניה במצב הזה בתוך חנות עמוסה אך חלקיק השניה שבה השתהה נראה בעיניו כנצח.

הוא עמד במקומו בתור. בא לו לעבור לידה שוב. עוד רגע תורה ואחר כך תורו. היא עמדה על מקומה, נעה אנה ואנה, הוא ראה שהיא מסובבת את גופה לכיוון המעבר, הוא ראה את פאתה, את זויות פיה את עיניה השובבות, חש את נשימתה, הכל ממרחק של עשרים ס”מ. הוא השפיל את מבטו, לא נעים להישיר בה מבט ככה. גם בולט מדי. החזה שלה זז מתחת לחולצת הפרווה בצבע בז’ בכל תזוזה שלה. חזיה לא משהו יש לה, חשב באירוניה. ואז, כשהיא מסובבת לכיוונו הוא ראה שקצה חולצתה אינו מגיע ממש לחצאית. סדק צר נפער ביניהם וביטנה העגולה הבהירה במפתיע, נגלתה אליו, כמו חיוך קטן לכיוונו. זה כבר בטוח לא במקרה, במגזר שלנו לא הולכים עם חולצות בטן, גם לא סדק צר. לא שמה שהיה עד עכשיו נראה היה לו מקרה, אך עכשיו היתה כאן ממש אמירה, חשב. מה אני עושה? חייב לשמור איתה על קשר איכשהו, לדבר איתה לא בא בחשבון. בתוך חנות בצהרי היום בשכונה שהוא גר, וכנראה גם היא.

הדבר היחיד שעלה בדעתו זו האופציה הגרועה לבקש ממנה טלפון ולחייג אל עצמו כך שיישאר לו המספר שלה. לעשות את זה? הוא נשם שתי נשימות ואז, בקול הכי רגיל שלו, פנה אליה. היא היתה עם הגב אליו, או יותר נכון מבחינתו היא היתה עם הישבנים אליו. ״סליחה, אפשר טלפון רגע?״ פנה. היא הסתובבה הוא ראה אותה משתהה רגע, ליבו החסיר פעימה ואז היא ענתה ״כן בשמחה״. היא הוציאה מהתיק הקטן שביד שמאל גלקסי בינוני, פתחה את נעילת הטלפון והושיטה לו. הוא חייג את מספרו בחשש, מקווה שהוא זוכר נכון והטלפון שלו על רטט. הוא חש רטט קל בכיסו, ניתק את השיחה, המתין עוד שניה והחזיר לה את הטלפון. ״תודה״ אמר בקול רגיל. הוא התבונן בכל תנועה שלה כמה שרק היה אפשר במידה הגיונית, כשהתכופפה להרים את מוצריה מהרצפה ושדיה התנועעו יחד עם חולצתה. כשאספה את מוצריה לשקית וכשפסעה מעדנות אל מחוץ לחנות.

אני לא מחכה דקה, חשב יענקי לעצמו, בא לי לדבר איתה עכשיו.

הוא יצא מהחנות עם שתי שקיות, הוא ראה אותה מיד בתוך מכונית חונה מול הכניסה, מחכה גם היא. רק יצאה והחלה להתעסק עם הטלפון. היא מחכה ממש כמוני, שמח.
הוא חייג לשיחה האחרונה שלא נענתה.
״היי מאמי״.
״ההיי..״.
הוא לא ידע מה לומר ושאל עניינית –  ״איפה ממשיכים?״
״תראה, אצלי יש בית עם ילדים״, אמרה בקולה המלטף.
״גם אצלי״.
ואז, בהחלטה של רגע שאל ״איפה את גרה?״
״ברחוב שאול 23״
״ויש מעלית?״
״כן.״
״אז אנחנו לשם. אל תדאגי, הכל הכי דיסקרטי בעולם. ננצל כמה שניות שנוכל, פשוט נשלים מה שהתחלנו״ אמר בחיוך.
הוא ראה אותה מחייכת בריכבה והחל ללכת לרחוב שאול 23, שתי דקות הליכה. הוא שמע את ריכבה מתניע וראה אותה אחרי שניה מחליקה עם ריכבה. הוא נשאר איתה על הקו ושניהם שתקו.
״תיכנס אתה ראשון ותזמין את המעלית״, אמרה.

הוא נכנס והזמין את המעלית. כשהמעלית נפתחה היא היתה לידו, מרחק אפס. הוא נכנס היא נכנסה פסיעה אחריו.
״יש לנו 27 שניות״ אמר לה. היא חייכה והוא קירב אותה אליו, מקרב את שפתיו לשפתיה וביד השניה אוחז בגבה ומצמידה אליו. שדיה היפים נצמדו אליו והוא הרגיש בעננים. הוא הכניס את ידו לגבה והחל ללטף, הוא הגיע לקשרי חזייתה מאחור והוריד את ידו עד שיפולי ישבניה, דחף את תחתוניה למטה ושפתיו בשפתיה, היא לא נשמה, התנשפה והתנשפה.
״מה אתה עושה לי?״ פלטה בתשוקה.

המעלית ננערה, מתקרבת לקומה השלישית. הוא עזב אותה לרגע, לחץ קומה חמש והושיט את ידו לכיוון שדיה, מרים את חולצתה, בטן מרהיבה נגלתה אליו, בהירה ויפה.
״איזו סקסית״ אמר ודחף את חזייתה כלפי מטה. שדיה בינוניים ויפים, פיטמות לא קטנות נעו אנה ואנה, הוא ניער אותם למעלה ולמטה והיא התנשמה בכבדות. הוא קירב את גופו אליה שוב בחיבוק חזק. ״שנים חיכיתי לגבר כמוך״, אמרה. המעלית ננערה שוב והוא לחץ לקומה ראשונה, בכוונה לא לקומת קרקע, כמה שפחות סיכוי לפגוש מישהו מחכה למעלית. קולות נשמעו מקומת הכניסה. מישהו מחכה למעלית. הוא לחץ שוב קומה שלוש, היא הסתכלה עליו לרגע לבדוק משהו ובחיוך שובב הכניסה את ידה לתוך מכנסיו. היא תפסה באיברו הזקור. בידה השניה פתחה את מכנסיו, הביטה באיבר המתנועע בשקיקה. נשקה לו שניה לפני שהמעלית ננערה לקומה שלוש.

״אני יוצאת הביתה, תצא ותרד ברגל״, אמרה. היא סידרה את חולצתה, את פאתה ויצאה מהמעלית שנפתחה. היא התקדמה שתי פסיעות והוא יצא מהמעלית, הולך בחרישיות לכיוון המדרגות. הוא שמע את דלת ביתה נפתחת ורעש של ילדים לשניה. הדלת נסגרה. הוא המשיך לרדת, לא מבין איך הלך לקנות גבינה ולבן, והגיע לכאן. הוא צנח לביתו בלי לדעת איך, עשה כל מה שצריך בצורה הכי עניינית שיכל, לא רצה להתנהג מוזר. שמר על הטלפון, אולי תהיה שיחה ממנה אך זו לא היתה. מעניין אם זה ימשיך. הוא קיווה, כל כך קיווה.

בשעה שמונה בערב הוא תמיד יוצא מהבית להתפלל וללמוד, יש לו שעתיים שבהן צריך לקרות משהו. הוא יצא מהבית כרגיל לכיוון רכבו וחייג אליה. היא לא ענתה. ליבו פירפר בדאגה, אבל בשכל הבין שקשה יהיה לה לענות. 12 דקות אחרי זה היא התקשרה אליו.
״היי, מה רצית?״ היא שאלה בקול שהיה לו קשה לקרוא, אם זו זרות או חשש.
״רציתי שנמשיך.. היית כל כך טובה״, ענה יענקי בלב דואג.
״’תבין אותי, קשה לי אני, לא רגילה לכאלה דברים.. לא יודעת..״
יענקי חשב שניה.
״תראי, אנחנו לא הולכים לעשות שום דבר שהוא מעבר לדברים סטנדרטיים, תחשבי שאנחנו במפגש במכולת, הולכים בין המעברים, רק נעשה את זה באופן יזום. שום דבר לא מעבר״.
היא שתקה רגע ואמרה ״אני באה אם אתה מבטיח״.
״מבטיח״ ענה יענקי.
״עוד עשר דקות אני יוצאת״.
״אני אהיה עם הרכב שלי ביציאה מהשכונה, חכי כמה מטרים אחרי הטרמפיאדה״
״בסדר״.

היתה שתיקה של דקה ארוכה כשעלתה אל הרכב.
״היה כאן מישהו מוכר לי״, אמרה, ״נס שעלה על אוטובוס שניה לפני שבאת. לאן אנחנו? נראה שאתה נוסע למרכז קניות״. שאלה כשכבר ישבה ברכב, אחרי שכבר נודע לו ששמה הדסה. מרכז הקניות היה אזור תעשיה וקניות לא רחוק מהשכונה.
״כבר תראי״. ענה יענקי ובליבו התרוצצו מחשבות, איך שוברים את הקרח הזה? לדבר על ילדים ובית לא מתאים, לשניהם. נדבר על פנטזיות.
״ספרי לי רגע, אם מותר לשאול, סתם סקרנות, כמה אנשים זכו לראות את המראות המרהיבים שראיתי היום במעלית?״
היא חייכה, ״שאלה קשה, מהתיכון? לא הרבה כמו שאתה חושב אבל היו כמה. היתה פעם, שבת אחרי הסמינר, כשנשארנו רק כמה חברות רווקות ונסענו לשבת בצפת, שבת של קיץ בצהריים, לא זוכרת איך הגענו לזה, לנחש אחת על השניה אם אפשר לפי מבנה גוף לדעת על צבע הפיטמה וזה, איזה בדיוק צורה של חזה יש לה״, היא חייכה שוב, ״ואז איכשהו ישבנו שם בבית והורדנו חולצות. בהתחלה, זה לא היה נעים אבל אז אחת שברה את הקרח ובסוף שלושתינו עיסינו אחת את השניה. היה כיף, אפילו שזה לא היה עם בנים. זו היתה החוויה המינית הראשונה שלי״.

ליענקי התחשק שהיא תיגע לו באבר המין דווקא עכשיו, אבל נשאר נאמן להבטחתו אליה. לא רצה להפחיד או להלחיץ אותה, הבין לנפשה, גם אצלו היה הכל מוזר. הוא נוסע עם אשה זרה מהשכונה, מאיפה בכלל הוא מכיר אותה ובכלל בשביל מה הם נוסעים? ומי אמר שיהיה להם מה לעשות? אולי הכל יהיה קפוא כזה?

״יפה, אז זו החוויה הלסבית היחידה שלך?״
״כן״, אמרה הדסה.
״וחוויות עם בנים?״
״זהו, שכמעט ולא היו, אל תבנה על הרבה. היתה פעם לפני איזה שנה, הגעתי לרופאת נשים, משום מה הרופאה לא היתה ושלחו איזה סטז’ר במרפאה פה בשכונה, היה צריך לעשות לי בדיקת אולטרהסאונד חיצוני על הבטן, זה היה מוקדם בבוקר ומאוד מיהרתי לרופא אחר כך לעבודה, הרופא, לא יודעת למה, היה נראה לי חתיך, לא ידעת מה עבר עלי.. הוא לא אשם בכלל. כששכבתי הייתי צריכה רק להרים את החולצה קצת, הרמתי עד מעל החזה, וגם, בגלל שכל כך מיהרתי לא היתה עליי חזיה, הוא לא אמר כלום, רק הניח את ידו החסונה על החזה שלי בזמן האולטרה סאונד. היה כיף. זהו יותר מזה כלום לא היה״. היא חייכה. ״אה כן, והיתה עוד פעם אחת במעלית עם מישהו, גם כן לא יודעת איך הגעתי לזה, אני מרגישה הזויה, או מטורפת״.
״אני נזכרת בקטע נוסף״ אמרה אחרי שתיקה של כמה שניות, ״זה היה בחופש האחרון, בקיץ תכננתי נסיעה עם שתי אחיות לים והם ביטלו לי פתאום, אני כבר מאוד רציתי אז נסעתי לבד, ואז אמרתי לעצמי למה לא ללכת לחוף הלא נפרד? למה רק לחילוניות מותר? הלכתי לאיזו סככה לא ריקה בכלל, היו שם איזה שתי בחורות וארבע בחורים, לא נראה לי שהיו קשורים, התחלתי להתפשט היה, כיף״. ״מה, הורדת הכל?״
״לא״, צחקה הדסה, ״זה הכיף להשאיר במתח, אבל כן צימצמתי למקסימום, הסתכלו עלי והיה נעים כזה, אחר כך שכבתי על החוף רק עם חזייה ותחתון, כל גבר שעובר מסתכל. בסוף היה הכי כיף במלתחות, סוף סוף יש תירוץ להוריד עוד כמה סנטימטרים, עם היד בתוך התחתון והחזיה והגבר שעומד מולי לא מזיז את העיניים, אז שיפשפתי טוב טוב בישבן כשאני מסובבת אליו, לא הסתרתי הרבה בכלל״ צחקה.
״וואו, חבל שלא הייתי שם״ אמר יענקי בקול, ״כי נראה לי שהייתי נוגע״.
״נראה לך״, אמרה.

״ומה, אילו חוויות היה לכבודו?״ שאלה הדסה.
״אם נוריד את הפורנו?״ שאל בחיוך.
״כמובן״, צחקה ובלב הוא חשב ‘ונוריד איזה שתי התנסויות נוראיות עם נערות בתשלום’, הוא לא קרא לזה זונות, לא לכבודו.
״גם היה לי קטע הזוי, מטורף, מסעיר, במעלית עם מישהי, היא היתה יפה כל כך״ הוא צחק. ״חוץ מזה כלום, החיים שלי משעממים, עד שבאת״,
״אני לא בטוחה שהם הולכים להשתנות״ אמרה בקול מסוייג.
״הכל בסטנדרטים של הסופר השכונתי״. אמר.

״לאן אתה נוסע?״ הם כבר עברו את כל הכביש המרכזי של אזור התעשייה.
״פה, מאחורי אזור התעשייה יש שביל שמוביל לפרדס״.
זה היה פרדס תפוזים גדול שצמח לו ליד השכונה באמצע שום מקום. מוסתר מאחורי אזור תעשייה. הוא נכנס לשביל העפר. שתיקה היתה באוטו. הוא המשיך בתוך הפרדס עד שהגיע לשביל מסוים הפנה את האוטו לתוך השביל ונעצר אחרי כמה מטרים.
״מה עכשיו?״
״בואי״, אמר לה יענקי בקול הכי עליז שהצליח, ״תחשבי שאת בסופר״.