שנה אחרונה שלי בתיכון.
אני עדיין חיוורת, שיער פרוע ומתולתל, עדיין רזה אבל בתולה מתמיד והכי גרוע, החליפו את המורה שלי למוסיקה.
רונן, המורה שלנו בשנתיים הראשונות היה מצחיק וידע איך להגיע אל המוחות המתבגרים והמעוותים שלנו. הוא גם היה רווק בודד בן 35 וסוף סוף הוא מצא בן זוג. בקיץ האחרון הוא הכיר את מרכוס שלקח אותו איתו לברלין. שם מצחיק קצת – מרכוס, כלומר לגבר שאוהב זרגים.
בכל מקרה, איתן הוא המורה החדש. גבר בסביבות ה55+ לא נשוי. יש לו בלורית מרשימה וזיפים לבנים לגמרי. הוא גבוה, בעל מבנה
חסון, נאה מאוד ונראה כאילו השנים עשו לו רק טוב.
בשונה מרונן, ארשת פניו הייתה קשוחה ולא מזמינה ובמהלך השיעורים היה אדיש ויבש. בכל זאת, ככל שהזמן עבר, גיליתי שהגוף שלי מגיב אליו, ממש בצורה לא רצונית, נמשך אליו בצורה חייתית כמעט. מגיב למראה הידיים העבות והגבריות שלו ולתנועה המדויקת של כפות ידיו הגדולות, להליכתו ועמידתו ששידרו סמכות וביטחון, לקולו העמוק שהעביר צמרמורות עדינות בכל גופי וגרם לי להתפתל בכיסאי כל פעם מחדש. מצאתי את עצמי מתבוננת בו בהשתאות, בשיערו המבריק, אח רק רציתי להעביר בו את אצבעותי הרכות.
למרות החזות הקשוחה והקפדנית שלו, המלתחה שלו כללה בעיקר את אותו טי שירט בגזרת וי במגוון צבעים ומכנסי ג׳ינס פשוטים. מכנסי הג׳ינס שלבש תמיד נראו כאילו ליטפו את אחוריו המוצקים והבליטו את איזור חלציו. רציתי להעביר את אפי בשיערות החזה שבצבצו מבעד לחולצתו ולהסניף. דמיינתי את גופו העירום, מתהלך בכיתה. נשכתי את שפתיי והרגשתי את גופי מתכווץ ואת קצב נשימתי גובר. תמיד הערצתי והתפעלתי מיופיו של הגוף העירום. חף מכל הגנה או הסוואה. פחדתי, אבל גם כמהתי להרגיש כך עם מישהו, להתמסר לתחושת השיחרור וחוסר המעצורים.
הצילצול נשמע ברקע והשיעור נגמר. ליום חמישי צריך להכין אינטרפטציה משלנו לקטע מוסיקלי מוכר, נפגשים באודיטוריום.
יום חמישי אחה״צ. אני ישובה בקצה שורת כיסאות באודיטוריום באי נוחות, מסכלת את רגליי בחוזקה ומחכה לתור שלי, בקושי מצליחה להכיל את הלחץ שנבנה לי בין הרגליים, מבקש להתפרץ ולהשאיר אותי חסרת אונים.
אני שולחת מבטים חטופים אל עבר התיבה הפתוחה שמונחת על הרצפה לצידי. נועצת מבט בצ׳לו שלי. תמיד חשבתי שהצ׳לו הוא כלי סקסי, כמו גוף האישה, בעל קימורים וצוואר ארוך ואצילי. הבטתי לעבר איתן עומד משולב ידיים עם גבו אלינו הישובים ומקשיב. הלחץ בין רגליי הלך והתחזק. הרגשתי את הבערה בלחיי הסמוקות, את העקצוצים העדינים על שפתות פי ואת פטמות שדיי הזקורות והמגורות.
אורן סיים סוף סוף את הסולו וכולנו מחאנו כפיים.
״טוב״ אמר איתן באדישות, ״הלאה״.
אורן קם וירד מן הבמה חזרה למושבו כשראשו מושפל לרצפה.
״אוף! האיתן הפוץ הזה!!״ מלמלתי לעצמי.
״נינה״, קרא איתן בקול והקפיץ אותי ממקומי, כווצתי ידיי לאגרופים בזעם בעודי צועדת לבמה, לבי דופק בעוצמה, ידי השמאלית אוחזת בצ׳לו והימנית בקשת. התיישבתי על הכסא שבמרכז הבמה ונשכתי את שפתי התחתונה. פישקתי את רגליי, מקרבת פנימה אליי את הכלי, מעבירה את ידי על צווארו וממקמת אצבעותיי על המיתרים, עוצמת את עיניי ומתחילה… מרגישה את החיכוך של הקשת עם המיתרים, רועדים ומנגנים, משמיעים אנחות עונג כאילו מתנים אהבה.
חזק יותר, מהר יותר ואז לאט יותר ובעדינות, מושכת את הצליל כמה שאפשר ושוב בחוזקה, בתנועה חדה ומחזורית, אצבעות ידיי רוקדות על המיתרים לוחצות ומרעידות.
צווארי נשמט לאחור, ברכיי מתכנסות פנימה ונתמכות בשקעים שבצידי גוף הכלי, מחזיקות אותו יציב ובמשיכה אחרונה וגסה של הקשת על מיתרי הכלי, שפתות פי נפתחות ומשחררות פרץ אוויר.
אני מרגישה את הנוזל החמים בין רגליי נשפך ממני, ממלא לי את התחתונים. אני כ״כ רוצה לשלוח יד ולגעת, לטעום את המנגינה.
אני מיישרת את ראשי ונושכת בתסכול את שפתי התחתונה, מרימה את מבטי הנבוך אל איתן. עיניו פתוחות לרווחה, לרגע הוא נראה נבוך גם כן, אך מיד מתגנב לו בקצות שפתיו חיוך מתרצה.
״יופי״ הוא משחרר בטון רציני אך שונה מבד״כ. מבטו שעדיין נעול על שלי התחלף כעת למשועשע.
״אה…תודה איתן, אה המורה! המורה איתן!״ ממלמלתי כמו אידיוטית גמורה ומיהרתי לאסוף את עצמי מהבמה.
בעודי צועדת חזרה לכיוון המושבים, מסוחררת ומתנשפת, קולו העמוק נשמע ברקע, ״נינה, גשי אליי אחרי השיעור״.
זרם פנימי נעים ומוכר מכה בי שנית וגורם לי להיעצר. נשכתי את שפתי התחתונה, מציצה לכיוונו, מבטו נעוץ בי, עיניו נוצצות.
הזדרזתי לכיוון המושבים אדומה כמו עגבניה.
אחריי עלו ויקטור, יעל ומאור.
אחרי מה שהרגיש כמו נצח, סוף השיעור הגיע, איתן מכתיב משימה ואני מתלבטת אם לברוח בריצה מהאולם. מאור מתיישב לידי, מניח את ידו על כתפיי ושואל ״את בסדר? רוצה שאחכה לך ונקפוץ כל החברה אח״כ לפיצה?״
מאור חיבב אותי, קצת יותר מחיבב בעצם. האמת שהסתדרנו ממש טוב אחד עם השניה.
״תודה, אבל נראה לי שאני מעדיפה לקפוץ רק אל הכרית שלי היום״ עניתי עם חיוך.
״סבבה״ הוא צחקק, ״שינה מתוקה״ אמר וקרץ לי.
האודיטוריום התרוקן. אני עדיין ישובה במקומי מחכה, איתן יושב על קצה הבמה כותב.
״המורה איתן, רצית לדבר איתי?״ (אוף עוד פעם יצא לי ״המורה איתן״! כמו בכיתה א׳ ממש, מה עובר עלי לעזאעזל!?)
איתן לא הרים את ראשו, רק גיחך כאילו משועשע. ״גשי הנה נינה, אני כבר מתפנה אליך״.
מה הולך פה? למה אני פה בכלל? הייתי עד כדי כך גרועה שאפילו הפוץ לא נשאר אדיש?
התיישבתי מולו, קרוב מספיק כדי להריח את הבושם שלו. אוף…לא שוב, סיכלתי את רגליי בחוזקה ונשכתי את שפתי התחתונה.
איתן הרים את מבטו אליי, ״נינה, בקשתי שתישארי אחרי השיעור לא כדי לגזול מזמנך לשווא. רציתי לאמר לך באופן אישי שאני חושב שיש לך כישרון ופוטנציאל ממשיים״. עיניי נפערו לרווחה.
״אה…תודה״.
הוא חייך והמשיך, ״יש לך רגש ורגש בטווח הארוך, זה מה שמייחד ומבדיל את המוסיקאים האמיתיים. המגמה הזו היא המקום שלך ללמוד ולהתפתח, אבל אני לא יכול להתעלם מכמה סימנים שמסגירים שיש משהו שעוצר בעדך, איזשהו מחסום״.
נשכתי את שפתי התחתונה בחוזקה.
״למשל כשאת נושכת את השפתיים שלך״ הוא אמר עם חיוך. לחיי בערו ברגע והרגשתי איך אני מסמיקה.
״אני חושב שאני יכול לעזור לך לפרוץ את המחסום הזה״ המשיך, ״נינה, היית מעוניינת לקבל את העזרה שלי?״ שאל ברוגע אך מבטו נעוץ בי ברצינות מתריסה. הלב שלי דהר והבערה בין רגליי עמדה לכלות אותי.
״אני אשמח לקבל את עזרתך המורה איתן״, אמרתי, משתדלת להסוות את קולי הרועד ואת נשימותיי הכבדות.
איתן חייך.
״בואי״ הוא הורה בקולו העמוק. נשמתי עמוק, קמתי וצעדתי לעברו. איתן עדיין ישב על קצה הבמה, מבטו לא זז ממני, גופנו כעת במרחק נגיעה. הוא שלח ידו אל פניי, לטף באצבעותיו לאורך לחיי, ירד עד פי והעביר באיטיות את אגודלו על שפתי התחתונה. עצמתי את עיניי. ״תסתובבי״ הוא לחש. הסתובבתי. הוא אחז בזרועותיי וקרב אותי אליו פנימה ברכות. ״את הצ׳לו שלי נינה״ הוא ממשיך ולוחש באוזני. את ידו האחת העביר על צווארי שנשמט אחורה, מתמסר למגע המחשמל. ידו השנייה ליטפה בעדינות במעלה בטני, הרימה את חולצתי ולפתה בחוזקה אחד משדיי. אנחה השתחררה מפי בקול.
איתן נשק לצווארי החשוף והסניף אליו. ״את מריחה נפלא״ הוא לחש ,נשכתי את שפתי. הוא שלח את שתיי ידיו וחשף את שדיי הזקורים מתחת לחזייה. הוא המשיך, מעסה אותם, מלטף ומושך בפטמותיי הקשות. עיניי עצומות, חוששות להיפתח שמא מדובר בחלום. הוא מחליק את ידו בעדינות למטה, מלטף מעט ואני מרגישה איך התחתונים הספוגים נצמדים לכוס הפועם שלי.
הוא פותח את מכנסיי ומחליק את ידו תחת התחתון הספוג.
״מממ…כל כך רטובה״ הוא מלטף את שפתי הכוס שלי בעדינות מכאיבה. אני נאנחת בקול. ״אוי נינה, חיכית לזה הרבה זמן״. הוא ממשיך ללטף, עכשיו מהר יותר, מפריד ופותח את השפתיים הפנימיות, מעסה את הדגדגן באצבעו, נהנה להרגיש את גופי המתענג מתפתל בין רגליו. הוא מכניס אצבע לתוכי, אני משמיעה זעקה. הוא מוציא ושוב מחזיר, מוציא ומכניס שתיים. הוא ממשיך בקצב, מחזיק בגופי המתפתל ברגליו החזקות.
אני מרגישה את הזרם מתקרב, חזק מתמיד. אני נאנחת בעוצמה, ״כן, כן״, גופי נע מעצמו.
איתן ממשיך במרץ, ״תגמרי מותק, מגיע לך״.
״אההה״ פרץ של נוזל חמים יורד על אצבעותיו של איתן ובמורד ירכיי, גופי מרפה בבת אחת והוא תופס אותי ומחזיק חזק. הוא מוציא את אצבעותיו מבין רגליי, מכוסות בנוזל בהיר ונוצץ. הוא מקרב אותן אל פי המתנשף, ״תטעמי את המנגינה שלך נינה״ ומחדיר אל פי. אני מלקקת ומוצצת את אצבעותיו העבות ובולעת. הוא מסובב אותי אליו, מכניס את האצבעות אל פיו ומוציא, ״ממממ….מנגינה מתוקה״, מקרב פיו אל פי ומנשק. לשונו מעסה את לשוני במרץ כאילו מבקש לטעום עוד. הוא מפסיק ומתרחק. מביט בגופי מלמעלה למטה.
״את כל כך יפה נינה״ ומחייך.
״תודה״ אני מחייכת חזרה.
״זה היה השיעור הראשון״ הוא ממשיך, חצי רציני חצי מחוייך.
״אם זה בסדר מצידך נינה, יש עוד כמה שיעורים חשובים שהייתי רוצה ללמד אותך״.
נשכתי את שפתי התחתונה ״אני כבר לא יכולה לחכות״.
מטווווווווווראאאאאאף
אני מלכה,
את מלכה,
חבר שלי מלך,
ואנחנו מחפשים מישהי נוספת לשמיניה….
אם תביני..
ומצאנו כבר 5 אנשים, ככה שאנחנו 7, ואת תשלימי את זה, את יודעת, תנגני לנו קצת באמצע;)
אז את מכירה את הסידרה הישנה הזאת?
"השמיניה?"
אוממייגאד הסיפור הזה מטריף ! 🙂
מורה המתמזמז עם תלמידה על במת האודיטורים? חרטא.
חשבי כמה אמינות היתה נוספת לסיפור אילו הציע לה המורה שעור פרטי בביתו ושם היה קורה מה שתארת. המיקום היה משדרג את הסיפור והופך אותו למשהו מסקרן ומסתורי.
לא קראת את חלק ב׳ אני רואה
פנדורה זה לא משנה אם הוא קרא את חלק ב׳, אם קרא את החלק הזה..
תביני משהו, רמי הוא כמו המגיבה דליה!
הם תמיד יבואו בטענות לכותב, תמיד יצפו לכתיבה מעל ומעבר, הם פשוט רואים את עצמם כמבקרי ספרות
של האתר.
שיהיה להם ולנו בהצלחה :/
אני מלך
את מלכה
פנדורה את פשוט אלופה סיפור מדהים מחרמן ומלא רגש אמיתי ממש אלופה את
נהנתי ממך אשה יקרה
פנדורה יקרה פעם ראשונה שאני כותבת תגובה באתר ואני מוכרחה… בבקשה
בבקשה
תכתבי
עוד!
וואו איזה כיף! תודה לך…שמחה שנהנת
וואוו…. מחרמן בטירוף…. הההה….
כתיבה מדהימה
מליסה אני מתחרמן שמהחרמנות שלך את מדהימה ואת יודע לפרגן ……
הייתי רוצה שוב שוב להחמיא לפנדורה איך שאת כותבת !!!!! ממש תענוג ללקק …..אני ממש רוצה והמשתוקק ללקקק את ……האצבעות …..חחחחחחח
תמשיכי עם זה את מדהימה ……
מליסה / פנדורה בנות כמה אתן ??? אם אפשר לשאול ??.