זוג חסידים

הכול התחיל לפני כשלוש שנים.
נכנסנו לדירה חדשה. חיים חדשים מחוץ ליישוב החרדי.
כל חיי גדלתי בקהילה חסידית סגורה בביתר עילית, וגם אחרי החתונה שכרנו דירה קטנה ליד ההורים שלי. מעולם לא הכרתי את העולם שבחוץ, וכל חיי כמעט שלא יצאתי מביתר.
העניינים התחילו להסתבך כאשר בעלי, עם הדעות הקיצוניות שלו, התחיל לדבר על האדמו”ר בזלזול, משום שלדעתו הוא מקל מידי בהלכה. הקצף שלו יצא בעיקר על ההיתר שנתן האדמו”ר לכמה בעלי מקצוע להשתמש בטלפון עם גישה לאינטרנט, עניין שבעלי החליט שהוא בגדר של “ייהרג ובל יעבור”.
כמובן שהתנגדות לאדמו”ר היא האיסור החמור ביותר בקהילה שלנו. על חילול שבת עוד יכולים אולי לסלוח, אבל לא על התנגדות לאדמו”ר. השמועה התפשטה וההצקות התגברו עד שנאלצנו לברוח מביתר עילית. לא היה עניין לעבור למקום חרדי אחר, בו היו שומעים עלינו בסופו של דבר, וחוזרים להציק לנו. מצאנו דירה קטנה ברמת גן, קרוב מספיק לבני ברק, שם תכננו לעשות את הקניות שלנו, ואולי אף למצוא כולל שקט לבעלי.

הסתכלתי סביבי. כל הארגזים היו מפוזרים בסלון. הדירה הייתה ישנה, מוזנחת ומלוכלכת. בעלי אמר שהוא ביטל המון תורה במעבר הדירה, והוא חייב לחזור ללמוד. לפני שהבנתי מה קורה הוא השאיר אותי עם כל הבלגן והלכלוך. הפשלתי שרוולים והתחלתי לנקות את הדירה. עבדתי כשש שעות, ולא ראיתי כמעט שום שינוי במצב הדירה. הלכתי לישון מיואשת. בעלי הגיע בלילה ונכנס לישון לידי. מהר מאוד שמעתי את הנחירות הכל כך מוכרות, שכבר חמש שנים לא תורמות שום דבר לאיכות השינה שלי.
למחרת קמתי מוקדם וחזרתי לעבוד על הבית. בעלי קם כרגיל בשעה שמונה, לקח את הטלית והתפילין ונעלם. גם זה לטובה. תמיד העדפתי להיות בבית לבד, לרוב הוא חוזר רק מאוחר בלילה. לזכותו יאמר שהוא באמת לומד תורה ברצינות ראויה לציון.

כאשר ההורים שלי שידכו אותי עם חיים מאיר שטייניץ, בעלי, דאגתי להראות להם שאני לא מתלהבת, אבל בציבור שלנו זכות ההחלטה של החתן והכלה היא משנית. נפגשתי איתו רק לחצי שעה, בנוכחות ההורים של שני הצדדים. הייתי רק בת שמונה-עשרה, ולא הבנתי כלום. לפגישה הגיע בחור שמן מאוד, עם פנים נוקשות ומבט עז בעיניים. אני נחשבתי תמיד לבחורה נאה מאוד, עם שיער בלונדיני ארוך ושופע. האפשרויות שלי היו להתפשר, או לצאת למלחמה נגד האדמו”ר, ההורים שלי וכל שאר החסידות. כמו הרבה בנות אחרות – נאלצתי להתפשר. אחרי החתונה הוא התחיל להשמיע לי את הדעות הקיצוניות שלו בכל עניין. עם הזמן למדתי להנהן בלי להקשיב לשטויות שלו.
בכל מה שנוגע למין, לא ידעתי כלום עד החתונה. כמו הרבה בנות שגדלו בביתר עילית, במיוחד בקהילות סגורות כמו שלנו, כל נושא המין היה “בל יראה ובל ימצא”. עד כמה שזה נשמע אבסורדי, לא היה לי שום מושג איך מגיעים ילדים לעולם. ההורים שלי, כמו רוב ההורים בציבור החרדי, לא נגעו אחד בשני בנוכחותנו, ולא הפגינו שום אמפתיה בנוכחות הילדים. בחדר ההורים המיטות היו תמיד מופרדות בשני צידי החדר, ולא הייתה שום אינדיקציה לאיזה שהוא קשר פיזי ביניהם. רק כחודשיים לפני החתונה עברתי ‘הדרכת כלות’, בה הסבירו לי מה אמור לקרות בחדר, דווקא מאחורי דלתיים סגורות, בחושך ומתחת לשמיכה.
פעמיים בשבוע חיים מאיר היה מטפס עליי, עם כל מאה ושלושים הקילו שלו, מאתר את הכלי שלו בין מפלי השומן, עושה מה שעושה והולך לישון. אני הייתי מקווה כל פעם שהוא יסיים את העניינים שלו לפני שהוא מועך אותי למוות. תמיד קידמתי בברכה את הזמנים בהם הייתי באיסור “נידה” וחיים מאיר לא יכול היה לגעת בי. סבלתי בשקט את כל חמשת שנות הנישואין, והשתדלתי להיות אישה טובה, כמו שכתוב: “אישה טובה עושה רצון בעלה.” קיוויתי שילד ייתן לי קצת עניין בחיים, אבל מסיבה לא ברורה, לא הצלחתי להיכנס להיריון.
רק בעניין אחד סירבתי להתפשר. שלא כמו כל הנשים בחסידות שלנו, לא הסכמתי לגלח את שיער הראש לאחר החתונה בשום פנים ואופן. הדבר עורר לא מעט וויכוחים ומריבות, אבל לבסוף חיים מאיר השלים עם “פריצת הגדר שלי”. אני הקפדתי לכסות היטב את שיער ראשי, כך שלא ניתן יהיה לראות שהוא לא מגולח, עניין שהיה מבדיל אותי מרוב הנשים החסידיות הנשואות.

סיימתי לנקות את הבית והתחלתי לסדר את כלי המטבח בארונות הישנים. דפיקה בדלת הפסיקה אותי. פתחתי את הדלת. לפניי עמד בחור חילוני בשנות העשרים לחייו. הוא היה לבוש במכנסיים קצרים, גופייה וסנדלים. הורדתי את המבט לרצפה ושתקתי.
“שלום, קוראים לי איתי. אני השכן ממול. ראיתי שעברתם לכאן אתמול. רק רציתי לומר שאם אתם צריכים עזרה במשהו, אל תהססו לפנות.” הנהנתי וסגרתי את הדלת בלי לומר מילה. מעולם לא דיברתי עם גבר חוץ מקרובי המשפחה שלי ועם בעלי.
החלטתי לעשות הפסקת קפה. פתחתי את הארגזים, אבל לא הצלחתי למצוא את הקפה. חזרתי לעבוד, אבל דווקא אז הרצון לקפה לא עזב אותי. החלטתי לנצל את ההצעה של השכן ודפקתי בדלת שלו. הוא פתח את הדלת מופתע. הסתכלתי על המרצפות של הדירה שלו וגמגמתי בביישנות:
“אהההה, ממש סליחה, אולי יש לך קצת קפה. אני לא מצליחה למצוא אותו. אני אחזיר לך אחרי שאני אמצא אותו.”
“כן, בטח. לא צריך להחזיר. שנייה, אני אלך לשים לך כמה כפיות קפה בכוס חד פעמית.” איתי הלך למטבח ואני חשבתי פתאום שאולי הקפה שלו בכלל לא כשר. דפקתי בעדינות על הדלת הפתוחה.
“ממש לא נעים לי, אבל אני יכולה לראות לרגע את הקופסה? אני פשוט צריכה לוודא שזה כשר למהדרין.”
“כן, בטח, כנסי. למה את עומדת בפתח?”
נכנסתי בביישנות לדירה המאוד מטופחת. הדבר הראשון שראיתי היה הטלוויזיה הדלוקה. על המסך הענק הופיע גבר יפה תואר רודף אחרי גבר אחר, שניהם חמושים באקדח. הגבר הבורח קפץ מעל גדר, והגבר השני אחריו. הטלוויזיה ממש הפנטה אותי. בהיתי בה, מתנתקת מהמציאות. איתי הגיע עם קופסת הקפה, ראה אותי בוהה במסך עם פה פתוח וגיחך.
“תני לי לנחש, זו פעם ראשונה שאת רואה סרט…” הנהנתי.
“אבל איך זה יכול להיות? למה את לא רואה סרטים בטלפון?” צחקתי ושלפתי את הנוקיה שלי מכיס החצאית.
“הטלפון שלנו כשר. אין בו חיבור לאינטרנט. זה איסור חמור אצלנו.”
“טוב, תשבי, למה את עומדת? זה אותו מחיר…” לרגע לא הבנתי על איזה מחיר הוא מדבר. הוא מתכוון שהוא מוכר לי את הקפה? הרי הוא אמר שלא צריך להחזיר, אבל אז ראיתי שהוא מחייך והבנתי שהוא צוחק. התיישבתי על הספה ואיתי ניגש לסגור את הדלת.
“אני מעדיפה שלא תסגור את הדלת אם אפשר. זה ייחוד. אסור לאישה נשואה להתייחד עם גבר.”
“אפשר לסגור ולא לנעול?”
“אני לא יודעת. אולי…” איתי סגר את הדלת.
“אולי אני אשים לך סרט מהתחלה? ככה תביני מה קורה בסרט…” הפנים שלי בערו מבושה, היה לי ברור שזה ממש לא לעניין, אבל הייתי כל כך מרותקת והנהנתי שוב. איתי שיחק קצת עם המכשיר ושם סרט בשם “פארק היורה”. מהר מאוד שכחתי את עצמי ונזרקתי לעולם לא מוכר. מעולם לא הייתי מרותקת למשהו בצורה כזאת. חזרתי למציאות רק כשהסרט הסתיים ושמתי לב שאני נמצאת בדירה בערך שעתיים. התנצלתי מעומק הלב על הטרחה שגרמתי וחזרתי הביתה. אחרי כמה דקות שמעתי דפיקה בדלת. איתי עמד שם עם הקפה.
שתיתי קפה וחזרתי לעבודה.
למחרת בבוקר חזרתי לארגן את הבית. הוא כבר נראה הרבה יותר טוב. יותר מכל דבר רציתי לראות עוד סרט, אבל כמובן שהתביישתי לדפוק על הדלת של איתי. הוא כנראה הבין מצוין כמה זה מושך אותי, ובשעה 11:20 הוא דפק על הדלת שלנו.
“אני מתחיל לראות סרט. חשבתי שאולי תרצי להצטרף.” לא היה לי ספק שזו הדרך המנומסת שלו להזמין אותי. הנהנתי ונכנסתי לדירה שלו. הוא שם סרט אחר – “תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים”. שקעתי בסרט, שנטה מהר מאוד לכיוון המיני. נדהמתי מהתוכן הנועז. לא ידעתי שתכנים מיניים כאלה נצפים בגלוי בצורה כזאת. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי התעוררות מינית. שוב ושוב החלטתי שאני חייבת לקום וללכת, אבל הרגליים פשוט לא נשמעו לי. המשכתי לצפות בסרט הארוטי, מרוגשת וסמוקת לחיים. הרגשתי רטיבות שלא הכרתי בין הרגליים. הסרט הסתיים ואני נותרתי חסרת נשימה מהעלילה והתוכן המיני.
“מה את חושבת?” הוא שאל.
“קפיצה קטנה מהסרט של אתמול, אבל אני מעריכה שידעת את זה, לא?” איתי חייך במבוכה, מרגיש קצת לא נעים לגלות שאני לא כל כך טיפשה. לא נורא, מגיע לו.
“לא ענית לי.” הוא התעקש.
“טוב, היה מרתק, אני  מודה, טוב לך?” צחקנו ביחד.
“עוד אחד?”
“למה לא?” עניתי. “זה מה שאתה עושה כל היום?”
“אני סטודנט למשפטים. עכשיו תקופה יותר רגועה. עד לפני חודש היה לי שותף לדירה, אבל הוא טס ללמוד שנה אחת באנגליה.” הוא שתק קצת ואז שאל, “יותר נועז?” היססתי קצת ולבסוף הנהנתי. הוא שיחק עם המכשיר ומהר מאוד הופיעה תמונה של אישה דופקת על דלת של בית. הדלת נפתחה והיא הציגה את עצמה באנגלית בתור מתווכת הדירות שהוא כביכול המתין לה. לפני שהבנתי מה קורה הם התנשקו. שוב הרגשתי התעוררות חזקה, אבל זו הייתה רק ההתחלה. מהר מאוד היא הייתה על הברכיים, פותחת את כפתורי המכנסיים שלו, שולפת משם את הכלי הענק שלו ומכניסה לפיה. זה היה יותר מידי בשבילי. קמתי מהר, התנצלתי וחזרתי הביתה. שתי דקות אחרי כן נשמעו הדפיקות בדלת. איתי עמד שם מבויש.
“אני ממש מתנצל. זו הייתה טיפשות מצידי. בבקשה, זה לא יקרה שוב. ממש הגזמתי, אני יודע שאת…”
“אני רוצה לראות את ההמשך…” קטעתי אותו, ואיתי הסתכל עליי המום. חזרנו לבית שלו.
במשך חמש דקות האישה ליקקה, מצצה, וליטפה את הכלי שלו. הרגשתי כל כך רטובה למטה, שפחדתי שאשאיר כתם על הספה שלו. איתי בעצמו הסתכל על המסך עם בליטה ברורה במכנסיים שלו. הסתכלתי עליו בעיון בפעם הראשונה. פנים אינטליגנטיות ונאות עם גוף אתלטי ורזה. כל כך שונה מבעלי המזוקן והשמן.
“את לפעמים מטפלת בעצמך?” הוא שאל בזהירות. חשבתי שהבנתי מה הוא שואל, אבל לא הפריע לי לראות אותו מתענה קצת.
“מה הכוונה מטפלת בעצמי?”
“את יודעת… אם את מרגישה צורך ובעלך לא בסביבה.” הוא הסמיק. הייתה מתיקות כל כך מושכת במבוכה שלו. התחלתי ליהנות ממנה.
“אני לא מבינה. מה זאת אומרת צורך? איזה צורך?” הסתכלתי עליו בעיניים תמימות בלי שום חיוך.
“טוב. לא משנה.” שתקנו לרגע ואז צחקתי. הוא קלט פתאום שהבנתי אותו מצוין והסתכל עליי מופתע.
“מעולם לא שעשעתי את עצמי אם זה מה שאתה שואל. אני אפילו לא יודעת איך. אני חושבת שרוב הנשים שגדלו כמוני לא יודעות איך. ומה שהוספת על בעלי בסביבה – בעלי לא תורם כלום לעניין. הוא רק מועך אותי ומדגדג את הפנים שלי עם הזקן הארוך שלו פעמיים בשבוע – כשאני לא נידה.”
שתקתי רגע, אזרתי אומץ ושאלתי,
“אתה ודאי משעשע את עצמך, נכון?”
“אם לא היית כאן, הייתי עושה את זה כאן ועכשיו. סרטים כאלה הם בדיוק הזמנים לזה.” שוב אזרתי אומץ ואמרתי,
“אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, זה בית שלך – כל עוד אתה לא נוגע בי.” איתי הסתכל עליי לראות אם אני רצינית, ואחר כך הפשיל את המכנסיים והתחתונים בתנועה אחת. הכלי הזקור שלו פרץ החוצה. הנשימה שלי נעתקה. הוא קם, התיישב קרוב אליי והתחיל ללטף את הכלי שלו. מעולם לא ראיתי את בעלי ערום, אבל עזרתי לו כמה פעמים להכניס את הכלי שלו לנרתיק שלי, ולא היה לי ספק שיש כאן הבדלי גודל משמעותיים מאוד. גניחה של אישה נשמעה מהטלוויזיה. היה לי קשה להחליט על מה עדיף להסתכל. עכשיו האישה שכבה עם רגליים מפושקות והגבר עלה וירד בין ירכיה, חודר אליה בכוח שלא הכרתי. הכלי שלו יצא נוצץ ממיצי הנרתיק שלה והיא גנחה ללא בושה. במשך כמה דקות העברתי את המבט בין הסרט לבין איתי שלאט-לאט הגביר את קצב השפשופים שלו. הזוג במסך שינה תנוחה כל כמה רגעים – כמובן שכולן היו חדשות לי. גם איתי החליף את המבט שלו ביני לבין הסרט. הוא פתאום נאנק, והתחיל להשפריץ את הנוזל הלבן על החולצה שלו. הייתי מהופנטת למטחים הלא נגמרים שלו. לא יכולתי יותר להחזיק מעמד.
“איפה השירותים?” שאלתי בקול רועד. הוא סימן לי עם היד על סוף המסדרון. נכנסתי לשירותים והכנסתי את היד לבין הרגליים בפעם הראשונה. מצאתי את המקום מאוד-מאוד רטוב. אחרי כמה שניות מצאתי את הנקודה הנכונה, וכעבור דקה בלבד נזרקתי לגן העדן האבוד, שבפעם הראשונה בחיי כבר לא היה כל כך אבוד. לאט-לאט הנשימה שלי חזרה. שטפתי ידיים ויצאתי החוצה, מנסה לא להסגיר את מה שעברתי בשירותים שלו. מבט אחד לעיניים הפיקחיות של איתי הבהיר לי שזהו ניסיון אבוד. למזלי הוא היה עדין מספיק כדי לא להעיר כלום. התיישבתי לידו, אבל במרחק בטוח. המכנסיים שלו היו עדיין מופשלים, והכלי שלו רפוי. לא יכולתי להפסיק להגניב מבטים לאזור האגן שלו.
“ראיתי את בעלך. איך יפיפייה כמוך מתחתנת עם בעל כזה?”
“אני לא בחרתי אותו. ההורים שלי הלכו לאדמו”ר, והוא החליט עם מי אתחתן.” איתי צחק, הסתכל עליי ופתאום הבחין שאני רצינית לגמרי. החיוך נמחה מעל פניו.
“את רצינית?”
“רצינית לגמרי.”
“ככה כולם עושים בחסידות שלך?”
“כן.”
“כל החרדים?”
“לא. בציבור הלא חסידי ההחלטה האחרונה היא של הבחור והבחורה.”
“וואו, מסכנות החסידיות…”
“לאו דווקא. שתי החברות הטובות שלי ממש מאושרות. הן התחתנו עם בעלים טובים ואכפתיים שגם נראים נחמד ויש להם ילדים מקסימים ומחונכים. עניין של מזל…”
“עדיין, לוותר על כל כך הרבה. בלי טלוויזיה, אינטרנט וטיולים בחו”ל ועוד המון דברים…”
“זה נכון, אבל מצד שני אנחנו גדלים בקהילה מאוד מגובשת שתומכת בך בכל צורה שניתן. קשה להבין את זה מבחוץ. אני גדלתי עם אותן בנות מגיל שלוש ועד היום, ואנחנו נפגשות בכל החגים והאירועים. לעומת הקהילה החמה של החסידות, העולם בחוץ נראה קר ומנוכר.”
שתיקה מתוחה השתררה. איתי הושיט יד ונגע ביד שלי בזהירות בקצה האצבע שלו. המחשבה שגבר אחר ייגע בי, הייתה רק אתמול אבסורדית ומגוחכת, אבל עכשיו לא הזזתי את היד. הוא ליטף את היד שלי ומשם עבר ללטף את הפנים שלי. הרגשתי שהגוף שלי עולה באש. היד שלו עברה לחזה שלי והנשימה שלי נעתקה. יותר מכל דבר רציתי להושיט יד ולהחזיק את הכלי שלו, אבל כמובן שלא הייתה לי את העזות לעשות דבר כזה. הוא החזיק את שולי החולצה שלי ואני הרמתי את הידיים, מייד אחרי החולצה הגיעה תור החזייה. הוא ליטף את החזה הערום שלי ואני הבחנתי שהכלי שלו מתחיל להתקשות. הוא הגיש יד זהירה לכיסוי הראש שלי, וכשראה שאני לא מתנגדת – הסיר אותו. השיער הבלונדיני נפל על הכתפיים שלי, אסוף בקוקו. הוא הסתכל על הפנים שלי מהופנט. איתי לקח את היד שלי והניח על הכלי שלו. התחלתי ללטף אותו בעדינות. הנשימה שלי רעדה מהתרגשות. מהר מאוד הוא התקשה כעץ. הוא קירב את שפתיו לשפתיים שלי והתחלנו להתנשק. אחרי כן הוא הפשיט את החצאית והתחתונים שלי. איתי הושיב אותי על הספה, פישק את הרגליים שלי, התיישב על הרצפה וצלל אל בין הרגליים שלי. הלשון המיומנת שלו מצאה מהר מאוד את המקום הנכון, ואני התעופפתי לשמיים. הלשון שלו עברה בין הנרתיק לפתח האחורי שלי. זה נראה לי קצת מוזר, אבל החלטתי לתת לו לעשות כל מה שהוא רוצה ורק ליהנות מהמצב החדש. הוא לא נזקק ליותר מדי מאמצים, וכעבור פחות מדקה גל חדש של עונג שטף אותי, משאיר אותי שיכורה מהנאה. איתי התיישב לידי בעוד אני מסדירה את הנשימה שלי.
“וואו, איתי, אני לא מאמינה. מה עשית לי…” מלמלתי. נזכרתי במה שראיתי בסרט, אזרתי אומץ, התכופפתי והכנסתי את הכלי הזקור שלו לפה שלי, מנסה לחקות את מה שראיתי, ממשיכה ללטף את בסיס הכלי שלו ביד שלי. כנראה שעשיתי עבודה טובה, שכן אחרי שלוש דקות בלבד הוא התפוצץ בפה שלי באנחה עמוקה. הטעם לא נראה לי בכלל וירקתי את הכול על הירכיים שלו.
“וואו, אני מצטער,” הוא אמר. “לא הייתי צריך לגמור בפה שלך. פשוט שכחתי שזו פעם ראשונה שלך.”
“וואו, אני מצטערת,” חיקיתי אותו, “לא הייתי צריכה לירוק הכול על הרגליים שלך. פשוט זו פעם ראשונה שלי.” איתי פרץ בצחוק ושוב הסתכל עליי מופתע. ישבנו בשקט למספר רגעים, שנינו נבוכים מכל מה שקרה.
“אני מקווה שאת לא כועסת עליי.”
“אני בכלל לא כועסת עליך. אולי נעשה הפסקה קטנה ונשתה קפה?”
איתי הלך למטבח ערום. אני הרגשתי לא נעים להסתובב ככה, התלבשתי והגעתי למטבח אחריו.
“יש לך כוס חד פעמית? אני לא יכולה לשתות בכוס לא טבולה.”
“את אמיתית? אחרי כל מה שעשינו זה מה שמטריד אותך?” משכתי בכתפיי, מודעת לאבסורד. איתי הכין לי קפה בכוס חד פעמית והוציא קופסת עוגיות מהארון.
“כתוב על זה ‘בד”ץ מהדרין’, זה בסדר?” הנהנתי. סיימתי את הקפה בזמן שאיתי עדיין שותה את הקפה שלו, המבט שלו לא עוזב את הפנים שלי לרגע. אני הרגשתי איך הגוף שלי מתעורר שוב לחיים. נכנסתי מתחת לשולחן והכנסתי את הכלי הרפוי שלו לפה שלי. שמעתי אותו נושף בקול. מהר מאוד הכלי הגיע לשיא שלו. קמתי והתפשטתי. החזקתי את הכלי שלו, נעמדתי מעליו והורדתי את עצמי על הכלי שלו, עם הפנים אליו, בדיוק כמו שראיתי שהאישה עושה בסרט. הכלי הגדול שלו החליק פנימה והנשימה שלי נעתקה. עונג חדש לגמרי הציף את כל כולי. איתי רק ישב שם המום, ואני עליתי וירדתי על הכלי שלו, מחבקת אותו בכוח. גל ענק של עונג עובר בי עם כל כניסה של הכלי שלו לנרתיק שלי. הוא חפן את הפנים שלי ונישק אותי בלהט. שוב עבר בגוף שלי גל ענק של אורגזמה והתמוטטתי עליו מותשת. הוא הקים אותי, השעין אותי על השולחן עם הגב אליו וחדר לנרתיק שלי מאחור, אוחז באגן שלי. הרגשתי שיכורה מהעונג שהציף אותי. איפה זה היה כל החיים שלי? עוד שתי דקות של הטחת הגוף שלו בשלי ושוב הגעתי לשיא שלי. התמוטטתי על הרצפה. הוא נשאר לעמוד עם כלי זקור, מסתכל עליי המום. אני מניחה שאפילו בחלומות הכי וורודים שלו, הוא לא חלם שנגיע לזה כל כך מהר. קמתי על הברכיים והכנסתי את הכלי שלו לפה שלי. אחזתי בו חזק והכנסתי אותו לפה במרץ עד שהוא התפוצץ שוב בפה שלי. ירקתי הכול לרצפה. שנינו לקחנו כמה דקות להירגע. חזרנו לסלון, התיישבנו על הספה והתנשקנו. התחלתי ללטף את הכלי שלו, אבל לצערי הוא לא הגיב.
“אתה כבר לא חושב שאני יפיפייה?”
“כבר גמרתי שלוש פעמים. עם כל הרצון הטוב, אני לא יכול עוד פעם. אני חייב  לנוח.” לא הבנתי בכלל על מה הוא מדבר.
“מה זאת אומרת? למה אני יכולה ואתה לא?”
“כי אני בן ואת בת. ככה זה.” הוא משך אותי לחדר השינה שלו. הנחתי את הראש שלי על הכתף שלו ונרדמנו מחובקים.
התעוררתי אחרי שעתיים. איתי היה ער לגמרי, מלטף את הראש שלי ומתבונן בי ישנה.
“הכול בסדר?” שאלתי.
“כל כך בסדר שאני מודאג.”
“מודאג? אני לא מבינה…”
“אני פוחד שמחר את תשברי לי את הלב. אני חושב שאת פשוט אישה מדהימה.” נשארתי עם פה פתוח. לא היה קשה לראות שהוא מתכוון לכל מילה. למה בעלי לא אמר לי דברים כאלה בכל חמשת שנות הנישואין שלנו?
“אני רוצה שתעברי לגור איתי.”
“לא הגזמת קצת? אחרי יום אחד שאנחנו מכירים כבר החלטת שאתה רוצה שאני אגור איתך?”
“אמרה זאת שפגשה בחור למשך חצי שעה ומייד התחתנה איתו.”
“אם האדמו”ר ימליץ גם עליך, אני אסכים מייד.” צחקתי.
“ברור, כי כבר ראית כמה ההמלצות של האדמו”ר עובדות בשטח…” צחקנו ביחד.
“אני לא מבין, את פשוט תחזרי לבית שלך תיכף?”
“זה לא פשוט כמו שאתה חושב. לעבור לגור איתך אומר לנתק קשר עם ההורים שלי ועם כל מה שאני מכירה. חוץ מזה, אם מחר לא נסתדר, אין לי בכלל לאן ללכת.”
“אז את באמת חוזרת תיכף לבית שלך?”
“אל תהיה טיפש, ברור שאני לא יכולה לחזור אחורה. אני רק מקווה שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים.”
התחלנו להתנשק. כנראה שהשינה הקצרה עשתה את שלה. הכלי שלו חזר לפעילות. הוא העמיד אותי על ארבע, נעמד על ברכיו מאחורי והכניס את הכלי שלו לנרתיק שלי. בתוך מספר שניות הגעתי לשיא שלי בסדרת רעידות. הוא שלף את הכלי שלו החוצה והחדיר אצבע לפי הטבעת שלי. האצבע שלו שיחקה במקום במיומנות ואני התחלתי להתנשם בכבדות, נהנית מההרגשה החדשה. במשך כמה דקות הוא ריכך את המקום, ואז הוא נעמד אחרי והתחיל להכניס את הכלי שלו לפתח האחורי שלי. הרגשתי שאני רועדת מתשוקה. הוא התחיל להוציא ולהכניס את הכלי שלו בעדינות, לאט-לאט מגביר את הקצב. היד שלו גיששה בין הרגליים שלי ומצאה את הנקודה הרגישה שלי. התחלתי לטפס שוב אל השיא. הפעם גמרנו ביחד. הוא השפריץ את הזרע שלו בתוכי ונשכבנו על המיטה באפיסת כוחות. איתי חיבק אותי ובפעם הראשונה התחלנו לפטפט. הוא מאוד התעניין בחיים בחסידות, ואני שאלתי המון שאלות על החיים החילוניים שלו ועל הבנות שהיו איתו.
“אולי אתה רוצה שאני אכין לנו משהו לאכול?” שאלתי אחרי שעה.
“מאוד רוצה.”
“מצוין. רק תגיד לי איך קוראים לי, ואני אכין לך משהו מיוחד.” איתי הסתכל עליי נבוך.
“אתה לא יודע, נכון?” עכשיו הוא נראה ממש מבוהל, חושש מהתגובה שלי. צחקתי.
“קוראים לי חנה לאה, אבל אתה יכול לקרוא לי חני.” התקלחנו ביחד וקמנו להכין אוכל. מבעד לדלת שמעתי את חיים מאיר דופק על דלת הבית שלנו וקורא בשם שלי. הלכתי לבדוק מה יש לאיתי במקרר.

עמדתי מתחת המטרייה הוורודה. גשם שוטף ירד, ומידי פעם משב רוח אגרסיבי ניסה לקטוף את המטרייה מהידיים שלי. איתי הגיע אחרי עשר דקות. נכנסתי למכונית.
“וואו, נודניק, מצאת לך יום לאחר.” אמרתי ונישקתי אותו על הלחי.
“מצטער, פקקים מטורפים. איך עבר היום?”
“מצוין. יש לי המון ללמוד למבחן של מחר. היום אתה מכין ארוחת ערב.” איתי עשה פרצוף עצוב.
שלוש שנים עברו מאז אותו יום. אחרי שהשלמתי את הבגרויות, התחלתי ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה.
איתי התחיל לעבוד כשכיר במשרד עורכי דין קטן עם משכורת צנועה, אולי אפילו צנועה ביותר.
כמובן שהגירושין שלי היו שיחת היום בחסידות, כנראה שאפילו שיחת השנה. כולם דיברו על חנה לאה המופקרת, שבגדה בבעלה והורידה את כיסוי הראש. למרות זאת, המצב היום פחות נורא ממה שציפיתי. אבא שלי כמובן ניתק איתי כל קשר, אבל אמא שלי מדברת איתי כמעט כל יום, כמובן ללא ידיעת אף אחד בחסידות. מבין שמונת האחים והאחיות שלי, האחות הקטנה גיטי מדברת איתי לפחות פעם בשבוע. גם אחת החברות נשארה איתי בקשר. מידי פעם אני אפילו נפגשת איתן.
חיים מאיר התחתן שוב כחצי שנה אחרי הגירושין. כמובן שאני מכירה את אשתו החדשה, היא למדה בשכבה מעליי. בעלה נפטר מסרטן בגיל צעיר. מכיוון שהיא לא האישה הכי רזה בעולם, אני מניחה שיש לה אפשרויות טובות יותר להחזיק את המשקל שלו פעמיים בשבוע. למרות זאת אני בטוחה שהיא מקבלת בברכה את ימי הנידה שלה.
“על מה את חושבת? את שקטה היום…”
“לא, סתם, על המבחן של מחר.” אמרתי, איתי הסתכל עליי עם העיניים החכמות שלו וחייך,
“כן, אני בטוח.”