סיפור של פרידה אחת

המנורה על התקרה הייתה יפה ומעוצבת, צורות משונות בשחור ולבן. היא נמשכה לתוך הציור ועקבה אחרי הצורות האסימטריות, איך שהן עוברות באלגנטיות אחת לתוך השנייה.

טוב לך? – הוא קטע את הקו המחשבה שלה, עוצר לרגע את התנועות בתוכה. – את נראית קצת מרוחקת היום.

טוב לי מאמי, אל תעצור. – הוא ממשיך והיא שוב מתמקדת במנורה. היא ספרה 34 צורות שחורות, לפחות מהצד שיכלה לראות, היא תספור כל דבר רק לא לחשוב.
רק לא לחשוב על זה. הוא מגביר את הקצב.
אפשר להגיד שיש סה"כ 68 צורות שחורות.
לא לחשוב על זה שהיא לא מרגישה כלום!!!

גמרת? – הוא נשכב לידה עם חיוך מסופק והדליק סיגריה. היא הסתכלה עליו והוא כל כך רחוק… כבר לא שלה.
היא סגרה את העיניים שלא יראה את הדמעות, כשהיא מרגישה את הפרפר האחרון נופל ומת איפשהו בתחתית הבטן, משאיר אותה חלולה.

אנחנו צריכים להיפרד. – היא אמרה בשקט.
זה כבר לא כואב כשאהבה מתה וכל הפרפרים קפאו.
זה פשוט הזמן ללכת.