תחתונים

״ככה אני רואה את הפגישה שלנו, נשמע לך טוב?״
״נשמע כמו אחלה פנטזיה״.
״את יכולה לפרסם אם בא לך, יהיה מעניין לראות את התגובות״.

אני לא מפרסמת דברים של אחרים, אבל יכולה לכתוב סיפור בהשראה.
הוא שולח לי כתובת של בית קפה קטן אי שם בדרום ושעה להגיע. מבקש שאלבש שמלה שחורה עם חוטיני ועקבים כי ככה הוא אוהב. אני חונה בחניה של בית הקפה בדיוק בשעה 18:00 כפי שהוא הנחה, אני יודעת שהוא כבר שם, עשה הזמנה עבור שנינו ובחר שולחן נוח בכדי לראות אותי נכנסת, לנצל כמה שניות בהן הוא רואה אותי ואני עוד לא מזהה אותו.
הרי אפילו לא ביקשתי תמונה, חוסר הוודאות תמיד מוסיף טעם לחוויה. זה מוזר להכיר מישהו מבפנים אך לא מבחוץ, מעניין אם אפשר לזהות אותו ככה, רק לפי הכוח שהוא משדר.
אני נעצרת בכניסה לכמה שניות ומזהה אותו ישר. לפי המבט החודרני, שפת גוף וכמובן מקום הכי נוח לראות אותי נכנסת. ניגשת לשולחן בביטחון, מתיישבת מול גבר שאני רואה לראשונה בחיי ומחייכת, אני יודעת שזה הוא.

״היי Stranger״.

״היי לינה״, הוא מחייך חיוך מרוצה. ״הזמנתי לך אספרסו ובראוני״.

איזו הפתעה נעימה, אני מתה על שוקולד.
האמת קפה זה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו, אני כל כך מפוצצת באדרנלין שאם להוסיף לזה קפאין, כנראה אצא למרתון ריצה בסגנון פורסט גאמפ, בכל זאת לוקחת לגימה קטנה מהקפה, הוא באמת טעים.

״הקפה לטעמך?״
״כן, בחירה מעולה… תודה.״

אנחנו מנהלים שיחת נימוסים, כאילו יצאנו לקפה בהפסקת צהריים בעבודה. בין הנאמר אין שום קשר למה שהעניים שלנו באמת אומרות. למילים אין שום משמעות. לא מצליחה להפסיק להסתכל על הידיים שלו, הוא ראה את זה ומחייך, הוא יודע על מה אני חושבת. המשחק הזה נמשך כמה זמן, אנחנו לא ממהרים, נהנים מהמתח. בית הקפה מתרוקן לאט לאט, איפשהו באמצע משפט נוסף על מזג האוויר או על מפלס הכינרת הוא עוצר ומסתכל עלי.

״גשי לשרותים ותורידי תחתנים, אני מחכה בחניה״. – הוא אומר בטון הכי רגוע בעולם, כאילו מבקש ממני להעביר את המלח.
אני מחייכת רק עם העיניים וקמה הכי לאט שאני יכולה, נותנת למבטו לעבור על כל סנטמטר בגופי. המבט שלו כמעט פיזי, הטון הרגוע לא מטעה אותי לשנייה. נכנסת לשרותים, אין לי צורך להוריד תחתונים, פשוט לא לבשתי אותם. אבל אני צריכה רגע להסדיר את הנשימה וגם ההוראות של מה ללבוש היו די מפורשות, רק שאני לא טובה במילוי הוראות, יש לי תוכניות משלי.
בחוץ כבר חשוך לגמרי, מרגישה את הרוח הקרירה על פניי, היא נכנסת מתחת לשמלה, מלטפת את העור החשוף… זה נעים. החניה כמעט ריקה פרט לשני רכבים שאחד מהם שלי, כל כך שקט שאני שומעת את עצמי נושמת. ההפסקה הקטנה בשרותים לא עזרה כלל, האדרנלין בשמיים. הוא ניגש אליי ולוקח את ידי.

״בואי, אלווה אותך לאוטו״. – הוא נראה כל כך רגוע שאני כבר מתחילה לחשוב שכל המתח היה רק פרי דמיוני ואז הוא מסתובב אליי ואין שום דבר רגוע במבט שלו! הוא מצמיד אותי לאוטו עם הגב ומנשק בתשוקה מטורפת… כמה חיכיתי לזה!
הלשון שלו חודרת פנימה וגופי מגיב מייד, הפטמות מזדקרות והבטן מתכווצת. הוא מרים את השמלה שלי ושולח את היד בין רגלי, אני מפשקת אותן כמו ילדה טובה, הוא עובר עם היד על השפתיים החיצוניות ולוחץ אותן בין הבוהן לאצבעות, תפיסה חזקה. הכאב פתאומי ומחרמן בטרוף, הלשון שלו משגעת…. אני כל כך רטובה…פאאאאאק זה טוב!!
הוא משחרר אותי ומתרחק, מסתכל עליי מתנשפת… נראה מאוד מרוצה מהסיטואציה.

״מספיק לפעם ראשונה, אשלח לך הודעה עוד כמה ימים״. – אני פשוט בוהה בו, האוויר עוד לא חזר לריאות.
״ושימי תחתונים בפעם הבאה״ – הוא מסכם בחיוך – ״אני רוצה אותך ממושמעת….ורעבה״.