לומדים יחד

״בואי״ – הוא מסתכל עליי במבט מלא תקווה.

״אסי די!״ – אני צוחקת – ״אני לא הולכת להזדיין איתך בשרותים רק כי נשבר לך ללמוד״. – אנחנו יושבים בספריה כבר שעתיים, קבורים עד האוזניים בנוסחאות ואינטגרלים והמוח שלי פשוט מסרב להתחיל לעבוד. אני מסתובבת לחלון, העולם בחוץ כל כך מושך, הוא מלא בחיים, ים וחברים… כל כך בא לי להיות עכשיו שם ולא בספריה אבל אני הופכת דף ומתחילה תרגיל חדש.

״נו לינה, תחשבי כמה זה משחרר״ – הוא ממשיך לנדנד – ״אנחנו נכנסים לשרותים… אני מצמיד אותך לקיר…״ – הוא עובר ללחש.

״אממממ… אתה זוכר שלפני חודש סירסתם את הכלב? יש לך עדיין את המספר של הוטרינר?״
״צריך להיות לי״ – הוא מתחיל לחפש, רגיל שאני לא מתייחסת להצעות שלו – ״אבל אין לך כלב!״
״נכון״ – הוא קולט את המבט הציני שלי ומתחיל לצחוק.
״בת זונה!!! כמה זמן שמרת את היציאה הזאת?״
״נו די עם זה עכשיו!״ – אני לא יכולה להפסיק לצחוק – ״בן אדם, זה פאקינג מבחן אחרון לסמסטר! אם אני עוברת… אני עלולה למצוץ לך מרוב אושר״.
״באמת?!!״ – הוא נראה כמו ילד קטן שהבטיחו לו עוגה שלמה רק בשבילו.
״היית מת!!!״ – אני קוטעת את החלום שלו באכזריות – ״נו תהיה רציני כבר, המבחן מחר״.

האמת אני לא מתרגשת מהשטויות שלו, אפילו מתה על הגסות הזאת. אנחנו לומדים ביחד למבחנים עוד מימי המכינה, אני אחראית לחומר מסודר ורצינות והוא לאווירה של צחוקים והסברים, עם כל השטויות שלו הוא סוג של גאון ואנחנו מסתדרים מצוין. אם להיות לגמרי כנה כאן, אני נמשכת אליו בטירוף כבר הרבה זמן, אבל הוא בזוגיות ואני לא רוצה שיהיה מוזר אחר כך, אני לא טובה עם מוזר, עכשיו הדינמיקה בינינו מושלמת. הוא סוף סוף מתרכז והעסק מתחיל לרוץ ממש טוב, או שהוא הבין את החשיבות או שההבטחה המעורפלת למציצה עשתה פלאים אבל אנחנו סוגרים את כל החומר תוך כמה שעות.

״טוב, לא יודע מה איתך אבל אני חייב הפסקה. בא לך קפה?״
״אני חייבת! המוח שלי כבר לא עובד. אבל יש לנו עוד להכין דף נוסחאות והספריה נסגרת עוד חצי שעה…״
״כבר דאגתי לנו, ארגנתי מהחנוניות.״
״איזה מלך! אז אפשר להתקפל״ – דפי הנוסחאות שלהן ממש טובים – ״כבר אמרתי שאני חולה עלייך?״ – אני מחבקת אותו.
״לא אמרת את זה אף פעם״ – הוא מחבק אותי ומצמיד אותי אליו – ״אני עדיין מציע דרך יותר טובה לשחרר את הראש״ – הוא כבר לא נראה צוחק.
״נו מה נהיית לי רציני פתאום? אנחנו צוחקים ככה שנים״ – הוא עדיין לא משחרר אותי והגוף שלי מתחיל להגיב למגע.
״כי אני מרגיש שבא לך גם, אבל את פוחדת שיהיה מוזר… אין לך מה לדאוג, מחר נתנהג כאילו כלום לא קרה ולא נדבר על זה אם לא תרצי. לינה, אני מת לזיין אותך ואני יודע שאת רוצה גם!״
״חשבתי שאני מסתירה את זה יותר טוב…״ – שיט! אני מרגישה שהפנים שלי בוערות.
״לא! את גרועה בזה, הכל כתוב לך על הפנים״ – הוא צוחק.
פאאק איט! אני לא עשויה מברזל!

״טוב, אבל פעם אחת! אם אתה רק מזכיר את זה מחר, אני הורגת אותך!״

אנחנו נסגרים בתוך חדר שרות ומתנפלים אחד על השני, קורעים אחד מהשני את הבגדים, נתקעים במטאטאים וחומרי ניקוי כמו זוג שיכורים. לא יכולים להוריד אחד מהשני את הידיים. הנשיקות שלו משגעות את הגוף, האצבעות שלו כבר עמוק בתוכי… אני נושכת שפתיים, מנסה לעצור את הגניחות.

הוא יורד מטה ואני מרגישה את הלשון שלו על הדגדגן, הברכיים שלי נחלשות, נראה שהקיר שאני דבוקה אליו זה הדבר היחיד שמחזיק אותי על הרגליים. הלשון שלו לא נחה לרגע, מוצאת את כול הנקודות הסודיות, חודרת לתוכי שוב ושוב, הדגדגן שלי כבר עומד להתפוצץ ואז הוא מוצץ אותו… אני נושכת את היד ומשחררת צרחה… ״פאאק מאמי! מה אתה עושה לי…״ אני מושכת אותו אליי ומוצאת את השפתיים שלו, מלקקת מהן את הנוזלים של עצמי… מכניסה יד לתוך המכנס שלו, הזין שלו כל כך חם וקשה, פועם לי ביד… אני חייבת אותו בתוכי!
עכשיו!!

״מאמי בבקשה…״ – אני משתפשפת עליו… מתחננת
״את רוצה שאכניס אותו?!״ – הוא נצמד אלי עם כל הגוף, נושם בכבדות.
״כןןן!״ – אני אמות אם הוא לא יזיין אתי.
״לפני שעה רצית לסרס אותי, כלבה מיוחמת! עכשיו את מתחננת שאכניס אותו?!״
״תעשה את זה כבר!״ – אני לא יכולה יותר… הצורך להרגיש אותו בתוכי כמעט בלתי נשלט! הוא מסובב אותי עם הפנים לקיר, אני נשענת עליו ומקמרת את הגב, מרגישה את החדירה… ״אוחחח, כןןן מאמי יותר חזק!״ החדר הקטן מתמלא בגניחות ורעש החדירה לכוס הרטוב שלי. אני מרגישה כל כך זונה וזה כל לך טוב!!!!! הוא תופס אותי במותניים ומתחיל לזיין בקצב מטריף, אני עפה לעל חלל מכל תנועה… ״כןןןן מאמי, יותר עמוק״ והוא מרגיש אותי, חודר הכי עמוק שאפשר ולוחץ על הדגדגן… אני צועקת.

״תגמרי איתי! עכשיו!״ – ואני מתפוצצת באורגזמה מטורפת… תעצרו את העולם אני יורדת! פאאאאק זה מושלם!
זה באמת היה משחרר ולמרות שלא יצא לי לישון באותו לילה, קיבלתי אחלה ציון במבחן, הכי גבוה שהיה לי בתואר.