כיפה אדומה והזאב

פנטזיה חופשית על… כבר תבינו לבד.

״בואי מתוקה!״ – נשמע קולה של אמא מאזור המטבח. – ״אני צריכה שתקחי לסבתא עוגיות שאפיתי עם התבלין הזה שהיא אוהבת, יש לה יום הולדת מחר ואת יודעת איך היא תמיד בדאון ביום הזה״.

״בכיף אמא, אני גם ככה התכוונתי לקפוץ אליה היום״.
היא לקחה מהמגש עוגיה חמה עם ריח ווניל, נשפה קלות והכניסה לפה. – ״וואו תקשיבי, זה מטורף!!!״ – פתאום תפסה את עצמה בוהה בידה, לא מבינה איך היא נהייתה כזאת גדולה. – ״יואו אמאאא! כמה מריחואנה הכנסת לכאן?!״

״מה אני מודדת? שמתי לפי העין. זה בריא ועושה מצב רוח. הבנתי שמספיק רק אחרי שאכלתי שני מגשים בעצמי״. – היא צחקה בעודה מסדרת את העוגיות בסלסלה. – ״טוב שנשאר קצת לסבתא״.

״אמא, למה את מתעקשת לקרוא למילנה סבתא?!״ – היא הורידה את הגלימה האדומה מהמתלה ושמה על כתפיה. – ״הבחורה בת 27, היא רק כמה שנים מבוגרת ממני״.

״אם סבא הוריש לה את מקומו כזקנת השבט, אז ככה אקרא לה! חוץ מזה, זה מצחיק אותי כל פעם מחדש. כך או כך, אני מתה על המכשפה הזאת וגם די התחברתן לאחרונה, לא?״ – היא כיסתה את העוגיות בבד, חשבה רגע, הכניסה גם בקבוק יין והושיטה לה את הסלסלה. – ״רק תתרחקי מהיער מתוקה, היום הירח מלא״.

השמש כמעט שקעה כשהיא יצאה מביתה. מזג האוויר המושלם התאים למצב רוחה המרומם. היא הרגישה חום נעים מתפזר בגופה ומתרכז איפשהו בבטן התחתונה כשנזכרה בביקור האחרון אצל מילנה ובמשחקים עם חוטבי העצים. עוד פחות משעה היא כבר תוכל להרגיש את לשונה חודרת לתוכה. כשעברה את הגבעה היא עצרה לדקה, נשמה עמוק ועשתה צעד קדימה… עכשיו רק צריך לחצות את היער.

היא בחרה בשביל הצר בין העצים שהשמש עדיין האירה. היא חייבת להגיע לכפר לפניי שהשמש תשקע והיער היפה יהפוך למקום מסוכן מאוד עבור נשים צעירות עם גלימות אדומות. היא הכירה את השביל הזה מילדות ועשתה את דרכה בין העצים בביטחון, אבל הלילה היה שונה, היא חשה שמישהו צופה בה. היא נזכרה בסיפורים ששמעה מנשים בכפר על לילות ירח מלא והגבירה את קצב ההליכה.
תחושת הכוח הזר באוויר הייתה מטורפת, היא ידעה שהוא כאן, שהוא זה הצופה בה. היא שמעה רעש בין השיחים ועברה לריצה, אבל מעדה על משהו ונפלה אחורה על הישבן. הריח הזר עטף אותה לגמרי והיא עשתה מאמץ לפתוח את עיניה. הזאב עמד מעליה, חושף שיניים ענקיות. השמש השוקעת קישטה את פרוותו השחורה בגווני זהב וזה היה אפילו יפה.

״כמה נחמד מצידך לבוא לבקר אותי, בת אנוש. בחרת שעה מצוינת!״ – הוא אמר בשפת זאבים שידעה מצוין. שניהם ידעו שברגע שהשמש תשקע סופית תתחיל שעת הזאבים והוא יהפוך לאדם. היא הרגישה את נשימתו החמה על פניה ושחררה צרחה שהעיפה את כל הציפורים מהעצים הסמוכים.

״בבקשה אל תפגע בי!״ – היא לחשה בקול רועד וניסתה לסמן לעצמה נתיב בריחה.
הוא התיישר והסתכל עליה במבט צוחק.
״באמת?״ – שאל הזאב והרים גבה. – ״את אשכרה הולכת על כל פנטזיית האונס עכשיו?״
היא סגרה את הפה והרימה אליו מבט מבולבל.

״כככן..״ – גמגמה – ״חשבתי שזה מה שאתה עושה לנשים שעוברות כאן, שמעתי סיפורים״.
הוא נאנח בכבדות והתיישב לידה על גזע עץ ישן. – ״אל תביני אותי לא נכון, אני אוהב את המשחק, אבל בא לי גם קצת ונילי לפעמים, את יודעת, קצת פינוקים, מה אני לא בן אדם?״ – הוא קלט אותה מרימה גבה וגיחך… – ״נו הבנת אותי. איך קוראים לך בכלל?״

״תקרא לי… ׳כיפה אדומה׳״ – היא פלטה אחרי רגע של התלבטות. הוא רק משך בכתפיו, רגיל שנשים מעדיפות לא לחשוף את זהותן, הוא גם ככה כבר הריח את כל מה היה צריך לדעת עליה. היא קמה מהאדמה, התיישבה לידו וסידרה את שיערה. – ״אזזזז, יש הרבה דרישה לממ.. לשירות?״ – היא שמה דגש על המילה אחרונה, חייכה במבוכה והסמיקה, מוציאה ממנו חיוך חזרה. פתאום הוא היה כזה מתוק ולא מפחיד בכלל, היא רצתה לחבק אותו ולתת לו עוגיה.

״את לא מבינה!״ – הוא צחק בקול. – ״מאז שהמחזה הזה יצא, נשים בכלל השתגעו, פתאום זאבים זה סקסי! כבר התחילו להגיע מהעיר לא רק מהכפרים הסמוכים. כולן רוצות את הזאב הרע… ׳בבקשה, בבקשה זאב גדול… אל תפגע בי!!!׳ אבל עושות פאקינג סיבוב של שעתיים בשביל לעבור כאן…״ – הוא עצר בחצי משפט, קולט שהשמש שקעה לגמרי וקולו הפך לאנושי. הוא הרגיש את מבטה עובר על גופו הערום ולמרות שהסיטה אותו מייד, הזאב שבו ידע בדיוק של שנייה מתי הדופק שלה נסק וגם מתי גופה שחרר מנה ראשונה של חומר סיכה. זו גם הייתה שנייה בה הוא ידע שלא ילדת כפר תמימה יושבת לידו.

״ומה קורה אחרי שהן אומרות את זה?״ – היא שאלה בקול רועד והעבירה לשון על שפתיה היבשות. היא ראתה את מבטו משתנה וכבר הבינה שנתפסה… "פאאאק!" היא בקושי הספיקה לסיים את המחשבה כשהוא רכן לעברה בתנועה מהירה, תפס בגרונה והצמיד עם הגב לעץ הסמוך.

״באמת חשבת שלא אגלה מי את??! איפה זה??! תעני לי!״ – אבל היא רק בהתה בו עם מבט מבוהל וניסתה להשתחרר. – ״איך שאת רוצה!״ – בתנועה אחת הוא קרע את בגדיה לגזרים. היא ניסתה להסתיר את עצמה אך הוא תפס את ידיה ביד אחת והחזיק אותן חזק מעל ראשה. מבטו בחן באיטיות את גופה הערום, נהנה משליטתו המוחלטת עליה. הוא מצא את מה שחיפש די מהר ולמרות שהתחננה שיניח לה, מחק את לחשי ההסתרה מגופה. הוא ראה איך היא מתהפכת מולו, איך צבע עיניה הופך לירוק בוהק ושיערה לאדום. כן, הוא ידע שהיופי של מכשפות היה כל כך מסוכן עד שהחוק העתיק חייב אותן להסתיר אתו מהעולם, אבל עדיין כמעט נחנק ממראה האישה שהחזיק בידיו.

״את הרבה יותר מסוכנת ממה שחשבתי, אבל עדיין כל כך שברירית. אני הרי יכול לשבור אותך ביד אחת אם ארצה, לגרום לך לצרוח מכאב…״ – הוא אמר בשקט, כשידו עוברת על גופה הרועד והוא נהנה מדמעות הפחד בעיני אויבתו.

״ואני גם יכול לעשות את זה!..״ – היא עצמה את עיניה והפסיקה לנשום כשהאצבעות שלו חדרו לתוכה. הוא הרגיש את גופה נכנע לו ללא התנגדות ועמוק בפנים שמח שהמכשפה ידעה מתי לשחרר ושלא היה צריך להכאיב לה.

״תסתכלי עלי!״ – הוא ציווה, היא פתחה את העיניים והביטה בו במבט מעורפל. לרגע הזאב הרגיש שהולך לאיבוד בתוך הירוק הבוהק של עיניה. הוא קילל וקיפל את האצבעות בתוכה, לוחץ על נקודה נסתרת וכשהתחילה להתפתל ולרעוד מעונג שחרר אנרגיה לתוך גופה.

היא פתחה את הפה בצרחה אילמת, בקושי מצליחה להכיל את עוצמת האורגזמה שהרעידה את גופה. הוא נהנה להרגיש אותה מתפתלת, צורחת, מתכווצת מכל תנועה, היא כבר לא התנגדה, רק נצמדה אליו יותר וקישתה את הגב. היא הרגישה גל חום מטורף מתפזר בגופה ומתפוצץ במוחה בעוצמות שלא הכירה לפני. וכשהיא כבר לגמרי איבדה שליטה… הוא עשה זאת שוב… ושוב וכל פעם הגל היה חזק יותר עד שהרגיש שהיא כבר מאבדת הכרה והחליט לשחרר אותה. היא נפלה לאדמה רועדת, מובסת ומרוקנת לגמרי מכוחה.
הוא התנשא מעליה כמו התגלמות של אל הנקמה והביט באויבת הכנועה במבט מלא שנאה. – ״יכולתי לקרוע אותך לגזרים עכשיו! מה חשבת לעצמך שבאת לכאן היום, מכשפה?״
היא הרימה אליו עיניים ענקיות מלאות בדמעות. – ״אני מצטערת! זו הייתה התערבות מטומטמת שאצליח לעבור כאן בירח מלא, לא התכוונתי לפגוע באף אחד, פשוט לעבור מהר בלי שמישהו יבחין בי. ואז נתקלתי בך וחשבת שאני אחת הבנות האלה שרוצות לשחק עם זאבים, פשוט זרמתי איתך״.

״התערבות? את סתומה לגמרי ילדה? את חושבת שזה משחק?! לפי החוק זכותי המלאה להרוג אותך על זיוף ריח והשגת גבול!״ – היא עדיין עמדה מולו על הברכיים ומבטה נפל על איברו שלמרות כל האיומים על חייה עמד כמו טיל. הוא עדיין רק גבר, היא חייכה לעצמה וליקקה את שפתיה, אולי עוד תצליח לצאת מזה בריאה ושלמה.

״אז תן לי לפצות אותך״. – היא אמרה בקול שקט. – ״אני בטוחה שאפשר לפתור את אי ההבנה הזאת בלי שמישהו מאיתנו יפגע.״

״מה את יכולה לתת לי שלא אוכל פשוט לקחת? לא נשארה בך טיפת כוח מכשפה!״

״אתן לך את מה שאתה באמת רוצה! אתה הרי לא רוצה פשוט לקחת, נכון?״ – היא שלחה את ידה וליטפה בעדינות את הזין שלו. הוא ניסה להתרחק אבל היא רק נצמדה אליו יותר. – ״חכה מאמי… פשוט תן לי לפנק אותך… אתה לא מתאר לעצמך איך אני יכולה…״ – היא לחשה ללא הפסקה, כאשר לשונה החדה כבר מלקקת את איברו לכל אורכו.

״מה את עושה לי מכשפה?!״ – הוא הביט מהופנט מטה, על איך שהכניסה את הזין שלו לפה בשלמותו, בלי לנתק קשר עין לרגע והתחילה למצוץ. הוא צעק כשהרגיש את שרירי גרונה מעסים את הכיפה של הזין שלו ואז היא שוב מצצה כאילו זה הדבר הכי טעים בעולם. היא שיחקה עם העוצמה וקצב היניקה עד שהוא איבד שליטה וזרם חם של זרע מילה את גרונה, היא לא הצליחה לבלוע את הכול והזרע נזל לה על הסנטר והחזה. הוא לא יכל להוריד את העיניים מהמחזה הזה, אישה עם יופי בלתי אפשרי מלקקת את הזרע שלו משדיה. הוא ידע שלא ישכח את התמונה הזאת בחיים.

״פאאאק את טובה!!!״ – הוא סיכם עם חיוך מרוצה, היא הסתכלה עליו מלמטה כשהיא עוד על הברכיים וליקקה את שפתיה. – ״איפה לעזאזל למדת לעשות את זה??״

״מסבתא!״ – היא צחקה למראה הפרצוף המבולבל שלו וקפצה על רגליה. – ״סיפור ארוך״. – הוא ניסה לזוז והבין שקפא במקום.

״אני רואה שהכוח חזר אלייך, מכשפה!״ – היא צחקה ומשכה בכתפיה. – ״זה מדהים כמה מהר ידעת לרוקן מכשפה מכוחותיה ולא היה לך מושג איך היא מחדשת את כוחה״. – היא לחשה כמה מילים ועשתה תנועה עם היד ובגדיה ברגע הפכו לשלמים וכיסו את גופה.

״אין לך מה לדאוג, לא אפגע בך בחיים, אתה פשוט יפה מידי… וגם חסת על חיי. לא אשכח זאת. אתה תהיה בסדר ברגע שאצא מהיער״. – היא התקרבה ונישקה את שפתיו בנשיקה ארוכה. – ״ביי מון שרי, חבל שלא נתראה עוד״. היא נפנפה לו לשלום ונעלמה בין העצים.

המכשפה לא שיקרה, אחרי זמן מה היכולת לזוז חזרה אליו, יותר מזה הוא הרגיש רענן וחזק מתמיד. הוא הרים את הסלסלה ששכחה בחיפזון ושילב את ריח ביתה עם ריח גופה שעוד היה ספוג בו. אנחנו ניפגש מהר יותר ממה שאת חושבת ילדה, חייך הזאב לעצמו ופנה לשביל הקצר לעבר הכפר.