ההודעה

אני רוצה אותך

כמה פעמים אפשר לקרוא 3 מילים? מסתבר שהרבה. הודעה אחת וכמעט שנתיים של ניסיונות לשכוח, להמשיך הלאה, הלכו לפח. זאת לא הייתה פרידה קשה, אף אחד לא אשם, אתה לא יכולת להישאר ואני לא יכולתי לעזוב, אז סיימנו, כאנשים בוגרים שמבינים שהחיים שלהם הולכים לכיוונים שונים.

אני רוצה אותך

הכרתי מישהו שבוע אחרי שעזבת ואחר כך עוד מישהו ועוד. לימודים, עבודה, חברות, חיים מלאים. היה לי כמעט טוב בלעדיך, כמעט.

אני רוצה אותך

המבט שלי נופל על הודעה קודמת, לפני כמעט שנה שלחת את הכתובת אי שם בגרמניה, סתם שיהיה לי, אפילו לא עניתי, חשבתי שאני חזקה בשביל שנינו.

אני רוצה אותך

אני מפליגה בזיכרונות לאותו לילה גשום אחרון שהיה לנו. קר בחוץ, אתה חם וקשה בתוכי, נועלת את רגליי סביב מותנייך ומתמסרת לקצב, אתה מניח את ידך על צווארי ולוחץ… כן מאמי…יותר חזק… ריח של גשם, ריח של זרע…נשיקה שלא נגמרת.

אני רוצה אותך
גם אני פאקינג רוצה אותך!

ברגע שההחלטה התגבשה נהיה פשוט קל, זורקת כמה דברים לתיק גב, אין צורך בהרבה בגדים, לא מתכוונת להשתמש בהם. נכנסת לאוטו ושמה GPS לנתב"ג, טיסה לפרנקפורט יוצאת עוד 4 שעות.

לקראת הערב, אני מגיעה לעיר קטנה בגרמניה, צמודה לאוניברסיטה בה הוא מלמד, אחרי 2 טיסות ושעה ברכבת, קצת קשה להגיד שפשוט עברתי במקום. לא הודעתי שאני מגיעה כי… רציתי להפתיע או להשאיר לעצמי מקום להתחרט, כנראה קצת משניהם.

אני מוצאת את הבניין בלי בעיה, מתיישבת בבית קפה קטן מעבר לכביש ומזמינה קפה. מסתכלת על החלון בקומה השלישית, אור צהוב, וילון לבן, משום מה אני בטוחה שזה החלון שלו.

כמה שעות לפני הטיסה שלו

״למה באמת נפרדנו?״ אנחנו יושבים על ספה במרפסת, עטופים בשמיכה, האוויר צח וקריר כמו שהוא יכול להיות רק בשעות כל כך מוקדמות של הבוקר. הוא מעביר לי סיגריה ומסתכל עלי – ״חשבתי על זה המון, את יודעת, זה הרבה יותר מורכב מזה שאני עובר למדינה אחרת, יכולנו הרי לפתור את זה אם היית רוצה״.

״יכולנו…״ – אני שמה את הראש על הכתף שלו ומסתכלת על העשן שמתפזר באוויר.

״אז?״ – הוא לא מוריד ממני את המבט, ההבנה חשובה לשנינו, בשביל שנוכל להמשיך. – ״למה באמת את רוצה לסיים את זה?״ – אני לוקחת אוויר לריאות ומסתכלת עליו, אני חייבת לו הסבר.

״כי אני נעלמת איתך, מאמי״ – המילים שלא נאמרו אף פעם פשוט מתחילות לזרום – ״עם כל יום שעובר יש קצת יותר אותך וקצת פחות אותי וזה גדול עליי״ – הדמעות זולגות על הפנים, אבל אני ממשיכה – ״אני מרגישה שאם אבוא איתך עכשיו ואוותר על עולמי לטובתך, אני אעלם סופית, אתה מבין? פשוט אתפוגג בך לגמרי ולא יישאר לך מה לאהוב. אני לא יודעת אפילו אם אפשר להבין את זה…״

״אפשר״ – הוא מחבק אותי ומנשק את פניי הרטובות – ״אני באמת מבין אותך״. אנחנו שותקים, המילים שחנקו אותי סוף סוף יצאו ואני יכולה לנשום.

״?Madam, would you like to order something else״
קולו של המלצר מחזיר אותי חזרה להווה, אני מחייכת ומסובבת את הראש בשלילה.
״No, just a check please״

האם אני עושה טעות? אני עדיין יכולה פשוט לחזור לארץ ולשכוח שהייתי פה. אבל הדבר היחיד שאני רוצה זה פשוט להפסיק לחשוב כל כך הרבה על התוצאות. אני יוצאת מהבית קפה, מעיפה מבט אחרון על החלון וחוצה את הכביש.

האקס המיתולוגי

אני נרגעת סופית כשרואה את השם שלו על הדלת, היא נפתחת עוד לפני שאני מספיקה לדפוק, הוא פשוט עומד מולי, בשר ודם בדיוק כפי שאני זוכרת אותו. 90 ק"ג של חלום רטוב בוהים בי בשוק טוטאלי מזה שאני מולו.
אין דרך חזרה.

״היי מאמי, עברתי בסביבה״ – אני פולטת את הדבר ראשון שעולה לי בראש ומחייכת, הוא עדיין בוהה בי, מחזיק ביד מפתחות של האוטו. ״זה לא זמן טוב?״ – איכשהו לא חשבתי על התרחיש הזה.

״זה כבר לא חשוב, אם את כאן, אני אבטל״. – הוא יוצא מההלם ומחזיר לי חיוך, מזמין אותי להיכנס. אני נגשת לחלון ומציצה החוצה, לא טעיתי, אני רואה את כוס הקפה שלי עדיין על השולחן. אני מסתובבת אליו, הוא כותב הודעה בנייד, מספיקה לקלוט שם של בחורה על מסך הטלפון, הוא רואה את זה ונראה קצת נבוך מהעניין, אבל באמת שאין לו סיבה, עברו שנתיים, שניינו המשכנו.

״זה רציני?״ – אני פולטת לפני שמצליחה לעצור את עצמי ומסמיקה. ״יכול להיות, זה די בהתחלה״ – לא נראה שהוא מתכוון לפתוח את הנושא. ״כששלחתי את ההודעה.. הייתי מת לראות אותך, אבל אפילו לא ציפיתי שזה יקרה״.

״אתה מכיר את הסיפור על הילדה שהייתה ממש ממש טובה ועשתה רק מה שציפו ממנה כל החיים?״ וכשהיא מתה אף אחד לא בכה, כי אף אחד לא שם לב״ – ״אני זוכר את הסיפור הזה״ – הוא מסתכל עליי במבט צוחק – ״את מזכירה אותו כל פעם שאת עושה משהו אימפולסיבי״.״

״איפה הדברים שלך? אל תגידי שבאת בלי תיק״. – הוא שואל אחרי שההלם הראשוני עבר וכבר הספקתי לקבל כוס קפה וסיור בדירה. ״זה כל מה שלקחתי״ – אני מצביעה על תיק הגב – ״מחר בערב אני צריכה לחזור לארץ״.

״חבל שלא התקשרת, הייתי בא לאסוף אותך״.

״ולוותר על הפרצוף המופתע הזה? אין מצב בחיים!״ – אני צוחקת – ״אני עדיין מתבאסת שלא צילמתי ועשיתי מזה חולצה למזכרת״.

״אפשר לחזור על זה אם בא לך״ – קולו משתנה וליבי מחסיר פעימה, אני יודעת מה הולך לקרות. הוא מוריד את החולצה ומסתכל עלי במבט האחר שלו, הוא יודע מה מראה של הגוף שלו עושה לי. ״זה היה רגע חד פעמי, הוא לא ניתן לחקוי״… – אני עומדת מולו בלי להתקרב ומורידה את החולצה והחזייה, נשארת רק עם הג'נס ומחזירה לו את אותו המבט – ״חוץ מזה, הגעתי בלי שום בעיה, אתה יודע שאני מטיילת מנוסה״.

״מאמי״ – הוא מתקרב אלי ולוחש – ״הלכת לאיבוד בבודפשט פעמיים…״ – שפתיו כמעט נוגעות בשלי, מרגישה חום נעים מתפשט בבטן התחתונה.

״מטרו חסר הגיון…״ – אני ממלמלת יותר לעצמי, מאבדת לגמרי את חוט השיחה מהקרבה שלו, אני פאקינג גרועה במשחק הזה.

״אפשר להגיד שסגרנו את הפינה של הסמול טולק?״ – הוא צוחק.

״אני אפילו לא זוכרת על מה דיברנו…״ – אנחנו כבר כל כך קרובים שהפטמות הזקורות שלי מרגישות את חום גופו, הריח שלו משכר, הראש מסתובב… הסם הפרטי שלי.

תשוקה

הוא מצמיד אותי לקיר, נצמד אליי עם כל הגוף ומנשק, הלשון שלו משגעת את הגוף, אני סוגרת את העיניים ונמסה בתוך ידיו, כאילו לא היו השנתיים האלה, כאילו המשכנו מאותה נקודה. היד שלו יורדת לאורך הבטן, פותחת כפתורים של הג'ינס.

״כמה את רטובה עכשיו?״ – הוא לוחש לי באוזן, נצמד אליי, נותן לי להרגיש את הזיקפה שלו, אני גונחת… לוקחת את היד שלו ומכניסה לתוך התחתון.

״תרגיש…״ – האצבעות שלו נכנסות כל כך חלק לכוס הרטוב שלי, נהייתי רטובה עוד לפני שהוא פתח את הדלת. אני גונחת כשהאצבעות שלו חודרות לתוכי, זרמים של הנאה מתפזרים בכל הגוף… עד קצות האצבעות… עד השיניים, אני נושכת אתו בכתף… כמה שהוא טעים. הרצון להרגיש אותו בתוכי בלתי נשלט!

״תזיין אותי! מאמי עכשיו!״ – פעם הוא היה גורם לי להתחנן לזה, אבל כנראה גם הוא לא עומד בזה ומאבד שליטה. הוא מפיל אותי על המיטה, קורע ממני את הג'ינס עם התחתון… אני פותחת את הרגליים והוא חודר אלי בתנועה אחת חזקה, ממלא אותי באופן מוחלט. אני צועקת, מרגישה את העולם סביבי נשרף ושום דבר אחר לא קיים יותר, רק קצב, העונג והזין הפועם שלו בתוכי. הוא תופס את הפנים שלי, מאלץ להסתכל עליו… האישונים שלו כל כך מורחבים שהעיניים נראות שחורות.

״איך קוראים לו?״ – הרגשת הזין שלו בתוכי מטורפת… אני לא מבינה מה הוא אומר, אני לא שומעת כלום עכשיו. – ״תעני לי!״ – המבט שלו חודר לתוכי כאילו אין לי עור – ״איך קוראים לו?!״ – הוא מגביר קצב, אני גונחת ונצמדת אליו.

״פאאאק, מאמי, על מה אתה מדבר?!״ – כמעט בלתי אפשרי להתרכז, לנשום… אני נשרפת מהנאה מטורפת שרק הגבר הזה יכול לתת לי.

״הגבר שמזיין אותך בארץ, איך קוראים לו?״ – אני באמת רוצה לענות אבל האותיות מתפזרות ולא הופכות למילה, הדמות המרוחקת מאבדת חדות ומתפזרת בחלל, מפסיקה להתקיים בשבילי.

״אני לא זוכרת!!!״

״ילדה טובה!״ – הוא מגביר קצב, יש משהו חייתי בתנועות שלנו… הוא תופס אותי בישבן, הופך ומושיב עליו בתנועה חדה, חודר הכי עמוק שאפשר ונוגע בנקודה מעל הדגדגן שרק הוא מכיר, גל של אופוריה מציף אותי וחודר לכל תא בגוף… אני צועקת ומקמרת את הגב.

״תגמרי איתי! עכשיו!״ – קולו נקטע בצעקה.
אני מרגישה את האורגזמה שוטפת את גופי, העולם מתנפץ למיליון רסיסים ואני נופלת עליו מותשת.

בוקר

קרן אור ראשונה שחודרת לתוך החדר תופסת אותנו עדיין מחובקים. השמש העולה צובעת את שכבות האטמוספירה בגוונים של כתום וסגול, חוגגת את לידתו של היום החדש. היה לנו לילה ארוך והעיינים כבדות מעייפות. אני נצמדת אליו ומתחילה לשקוע בשינה הכי מתוקה בעולם, מחשבה אחת חותכת את מוחי המעורפל כמו סכין ואני פותחת את העיניים בבהלה.

איך לעזאזל אני אמורה להתחתן עוד שבוע?!