דייט ראשון

דייט ראשון במסעדה רומנטית, בן זוגי להערב נראה כמו חלום רטוב של כל בחורה ועונה לכל סעיף שאימא יהודיה חולמת עליו. לצערי מאז שהגענו, הבחור פתח בהרצאה ארוכה ומאוד מנומקת תחת הכותרת "למה גרושתי בת זונה" ולאחר כמה ניסיונות כושלים להעביר נושא, נאלצתי להרים דגל לבן ולהודות בתבוסה. כנראה שלא אחלוק איתו משהו חוץ מחשבון.

…"וכשהיינו בחופשה עם ההורים שלה…" – מבטי המשועמם נופל על זוג יפה שיושב כמה שולחנות מאיתנו, הגבר קולט את המבט שלי ומחייך, אני מחייכת חזרה, אני בחורה מנומסת סך הכול. אנחנו בוחנים אחד את השני כמה דקות. פאאק הוא נראה טוב, יש משהו במבט שלו שגורם לי להרגיש צמרמורת נעימה בבטן ולתהות מה גודל ה… – "איך הסלט שלך?" – אני כמעט קופצת כשהוא פונה אלי, לשנייה שכחתי שאני לא לבד – יש כאן אחלה סטייקים. – הוא חותך חתיכה מהסטייק ומכניס לפה עם הבעת הנאה אינסופית על פניו.
אני לוקחת לגימה מהיין ועוברת שוב על הטקסט, הדמות של הדייט יוצאת לי קצת שטוחה, אולי צריך להוסיף בה עניין. אני מדליקה סיגריה, כותבת כמה משפטים נוספים ומוחקת, עוד לא בטוחה לאן בא לי לקחת את הסיפור. אני יכולה לעשות עם הדמויות כל מה שבא לי, לשחק איך שאני רוצה בעולם הקטן שאני יוצרת.
אני עוצמת את העיניים ונשענת על הקיר, אני מתגעגעת לבחורה הזאת, הבחורה שהייתי לפני שהתבגרתי, לפני שהכול נהייה כל כך נורמטיבי ויציב. אוהבת לכתוב עליה, על דברים שקרו, על דברים שהייתי רוצה שיקרו, לשלב בין זיכרונות לפנטזיה כמו פאזל וליצור עולם שלם בו קיים רק עונג וחופש מוחלט ממוסכמות חברתיות.
אבל מה איתי? מתי תכלס עשיתי משהו טיפשי, ספונטני ולגמרי בשבילי? אולי היום בבוקר, כשזייפתי מיגרנה ושיגרתי באלגנטיות את החוקי עם הילדים וההורים שלו לאילת בלעדי, אני מחייכת לעצמי ולוקחת עוד לגימה מהיין לצלילי הפאנק רוק שבעלי כל כך שונא. מה זה קצת ייסורי מצפון לעומת סופ"ש שלם עם עצמי? פשוט להסתובב ערומה בבית, לשתות יין ולשמוע שירים ישנים בפול ווליום.
אני נעצרת מול המראה ובוחנת את גופי, שמחה לגלות שהוא עדיין צעיר וחלק.
אני אוהבת את הפטמות שלי ואיך שהן מגיבות מיד למגע. אני מעבירה עליהן את היד, מרגישה אותן מזדקרות. צמרמורת נעימה מתפזרת בגופי ועולה לאורך עמוד השדרה, אני עוצמת את העיניים. היד, כאילו קיבלה חיים משל עצמה, ממשיכה לאורך הבטן וירדת לעבר משולש של שיער בהיר, הכוס הקטן שלי מתכווץ ודורש יחס. האצבעות כבר מרחפות סביב הדגדגן ואני מרגישה איך הוא מתקשה, מגיב למגע. אצבע מחליקה על הרטיבות וחודרת פנימה, אני נאנחת כשדפנות הנרתיק עוטפות אותה. אני שוב מביטה במראה וכבר בקושי מזהה את האישה בתוכה. היא מחייכת אלי חיוך זנותי ולוחשת לי בקול נמוך שכולו תאווה:

"למה אי אפשר פשוט להזמין מישהו שיבוא, יתן לך את הזיון של הלייף ויעלם מהחיים שלך?"
בעצם למה לא אם כן? אני לוקחת את הטלפון, נכנסת לתיקיה הסודית ושולחת הודעה למישהו שבחודשים אחרונים הפך לפרטנר קבוע שלי למשחקים ולא פעם ראה אותי גומרת מולו במצלמה. הוא קיבל את זה שלעולם לא ניפגש במציאות, אבל עדיין תמיד מעדכן כשהוא מגיע לעיר.

"היי מאמי אתה עדיין באזור שלי?"

"כן, בדיוק סיימתי פגישה, בא לך לדבר?"

"גם, אבל העניין הוא שאני לבד לסופ"ש ובא לי לראות אותך. זאת הזמנה, אם לא הבנת." – אני שולחת אחרי כמה שניות של היסוס.

"את רצינית?!" – חבל שאני לא רואה את הפנים שלו עכשיו.

"לגמרי!" – אין לי מושג מה לעזאזל יש ביין הזה, אבל אני בטוחה שאני רוצה את הגבר הזה בתוכי, עכשיו!

"לינה אם זה אחד המשחקים שלך, זה אכזרי".

"זה לא, פשוט רצון אימפולסיבי שאני זורמת איתו כי פעם באף פעם יש לי את האפשרות." – וכי אני סומכת עליו בעניים עצומות.

"שלחי כתובת, אני בדרך אלייך." – אני מחייכת לעצמי, זה היה מהר, בטח חושש שאשנה את דעתי. – "להביא משהו?"

"אממממ, יש לי שכנה קצת חטטנית, אזזז תבוא עם פיצה! שתיראה כמו שליח."

"איפה אמצא לך פיצה עכשיו? ואיך לעזאזל נראה שליח??!"

"נו שים כובע או משהו. יש לי פיצרייה ליד הבית, מחכה מאמי." – אני שולחת את הכתובת ומרוקנת את כוס היין, אני באמת עושה את זה?? פאאאאאאק!
פעמון הכניסה מצלצל לאחר חצי שעה. אני מביטה שוב במראה. היא עדיין שם, סמוקה וחרמנית, מביטה בי עם עניים ירוקות ומחייכת חיוך מסתורי… אני קורצת לה ופותחת את הדלת.
הוא נכנס, סוגר אחריו את הדלת ונעצר בכניסה. הגבר הזה אפילו יותר מושך במציאות! גבוה, שחום ומהמם עטוף בריח טעים של פיצה טרייה. הוא נראה קצת בהלם ממה שהוא רואה ולא מוצא את המילים. אני פשוט עומדת מולו, מחייכת חיוך רחב ונהנית מהנוף. הסצנה האילמת נמשכת כמה שניות עד שהוא מציין עובדה שברורה לשנינו.

"את ערומה..!!"

"אני מודעת לזה."

"כל הדרך חשבתי איך להתחיל שלא תקבלי רגליים קרות, מצאת פתרון יצירתי!" – הוא צוחק – "אני מרגיש כמו שחקן פורנו עם הפיצה הזאת." אני לוקחת ממנו את הקרטון ומניחה על השולחן. – "יהיה לך יותר נוח אם אתלבש?"

"לא מאמי… – הוא מתקרב אליי ולוחש – אני לא רוצה שתתלבשי יותר בחיים". – הוא מעביר את ידו לאורך גופי ומניח אותה בין רגלי, הברכיים שלי נחלשות ואני סוגרת את העניים. – "ראיתי את הגוף שלך הרבה פעמים אבל לא חשבתי שאי פעם ארגיש אותו."

"היום תוכל לעשות בו כל מה שבא לך." – אני נצמדת אליו עם כל הגוף, נטרפת מהעובדה שאני כל כך חשופה מולו והוא עוד לבוש.

"הכול..?" – ידו חופנת את ישבני ואני נצמדת אליו עוד יותר, מרגישה צורך מטורף להרגיש אותו בכל החורים שלי.

"גם את זה…" – אני מחייכת ופותחת לו את המכנס – "לזה אני מצפה במיוחד."