אחד הימים האלה

איזה יום מגעיל, פשוט אחד הימים האלה שכלום לא מסתדר בהם וכל פעם שמרגיש שמה כבר יכול להשתבש יותר? אני מופתעת מכמה שהערך הזה אינסופי. אין לי מושג איך, אבל חברה הצליחה לשכנע אותי לצאת לדייט עם בן הדוד של בעלה ועוד שיבוא לאסוף אותי. אחרת רק הכתובת של המקום הייתה גורמת לי לחשב מחדש, ההרגשה שמסעדת הפועלים הקטנה שהוא הביא אותי אליה, נמצאת באמצע שום מקום.

האמת שאיך שנכנסתי לאוטו הבנתי שזה לא ילך, אבל לא היה לי נעים לדחות אותו על ההתחלה, אני לא אוהבת לפגוע באנשים באופן כללי, בכל זאת בן אדם הגיע לאסוף אותי, פינה את הערב, לא לכל דייט יש המשך אבל זה עדיין יכול להיות נחמד… איזו טעות!!! וכתוצאה אני יושבת מול גבר שאין לי שום עניין בו ולא יהיה, גם במצב אוטופי בשבילו, שנשארנו לבד בעולם ועלינו להמשיך את המין האנושי. הוא כל הזמן זורק לי רמיזות מיניות, אני שונאת את זה. הוא מנסה לגעת בי, אני רק מזיזה לו את היד, הוא דופק עוד איזה יציאה מטומטמת ואני מרגישה אותו נוגע לי ברגל מתחת לשולחן, היד שלו לחה וקרה, אני מתחילה להרגיש את תכולת הקיבה שלי עולה. די נו, כאילו כמה אתה יכול להיות דפוק??! אני קמה ואומרת לו שהוא חזיר ואני עפה מכאן, חצי שעה של התענוג המפוקפק הזה הספיקה לי לגמרי. אין מצב שאני עוד נוסעת איתו חזרה, אזמין מונית בדרך.

הוא יוצא אחרי וצועק לי משהו לדרך על זונות רוסיות שחושבות את עצמן וכמה כמוני הוא מביא בשקל. אני מראה לו אצבע משולשת וממשיכה ללכת, ממש לא בא לי לשמוע את ההמשך, שמעתי כבר את הנאום הזה מגברים כמוהו. רק להתרחק ממנו, להגיע הביתה ולשטוף מעצמי את תחושת הידיים שלו ובכלל כל הערב ההזוי הזה.

רק שמסתבר שאין לי איך להזמין מונית כי הטלפון נשאר בבית, מחליטה פשוט ללכת ישר עד שאוכל לתפוס מונית או לפחות טרמפ. אבל למה לעזאזל אני חוזרת כל פעם לאותו מקום?! אני מבינה שלגמרי הלכתי לאיבוד בסימטאות החשוכות ומה שעלול לזחול מהן בלילה יגרום ליצור שברחתי ממנו להיראות כמו נסיך החלומות.

אין לי מושג כמה זמן עבר אבל זה מרגיש כמו נצח. הרגליים כבר הורגות אותי, העקבים הגבוהים ממש לא מיועדים לטיולים ארוכים וכמובן שמתחיל לרדת גשם, איך לא?! המקום נראה כמו אזור תעשייה, חייב להיות כאן איזה סיור בטחון או שומר לילה, אבל הרחובות חשוכים ואין איש בחוץ, כל כך שקט שאני שומעת את עצמי נושמת. הגשם מתחזק ואני נרטבת בשנייה, קר למות, אני מנסה לתפוס מחסה מתחת לעץ אבל מחליקה על משהו ונופלת, חוטפת מכה חזקה בברך, מנסה לקום אבל מחליקה עוד פעם ושוברת את העקב … די נו!!! זה לא קורה לי!
אני מתחילה לבכות מכאב ועצבים. מתארת לעצמי איזה מחזה עצוב אני מהווה מהצד, בחורה עם בגדים רטובים ואיפור מרוח יושבת באמצע שלולית ובוכה. אני כל כך שוקעת במחשבות על מר גורלי שאפילו לא שמה לב לאורות של רכב שעוצר לידי.

״היי, את צריכה עזרה?״ – אני מרימה את העיניים ורואה גבר בערך בגילי, הוא מסתכל עלי במבט מודאג. יש משהו חם במבט שלו וכל כך קר לי עכשיו מכל כך הרבה בחינות.
״כן! קח אותי מכאן בבקשה!״ – אני לא מצליחה להפסיק לבכות, מרגישה ממש עלמה במצוקה. הוא מושיט לי יד ועוזר לי לצלוע לכיוון האוטו.
״אקח אותך לאן שאת צריכה״ – הוא מדליק חימום – ״תתחממי בנתיים, את רועדת״.
״תודה, איך קוראים לך?״
״דן״ – הוא מחייך אליי, השיניים שלו מאוד לבנות.
״מקווה שאתה לא רוצח סדרתי, דן״ – זה יהיה אחלה סיום לערב הזה, זאת מחשבה אחרונה שעוברת במוחי לפניי שהעולם מתחיל להסתובב, אני סוגרת את העיניים והעייפות משתלטת עלי.

אני מתיישבת על הספה בבית לא מוכר, החדר נראה כמו סלון של רווק טיפוסי. תמונות בשחור לבן על קירות לבנים ועציץ ירוק בפינה. על פניו לא נראה שהגעתי למאורה של רוצח סדרתי, רק אם זה רוצח עם טעם טוב שאוהב עבודות של ברניס אבוט, מחוץ לחלון חושך מוחלט וגשם, עדיין לילה.

הוא נכנס לחדר, קולט שאני ערה ומחייך. יש משהו בגבר הזה שגורם לי להרגיש לגמרי בטוחה לידו.

״איפה אני?״ – אני יודעת שזה הבית שלו, אבל לא ידעתי מה עוד לשאול. הוא עומד מולי בלי חולצה, אני מנסה לא לבהות בו, אבל פאק, הוא מהמם!
״אצלי״ – הוא מחייך אלי, כאילו מדובר במשהו הכי שיגרתי בעולם – ״לא הצלחתי להבין ממך אפילו לאן את צריכה אז הבאתי אותך אליי, את בכלל זוכרת איך הגעת לכאן?״
״לא, פשוט נשפכתי, מזל שהיית שם.״
״באמת יש לך מזל. לא מכיר את האזור, לקחתי פניה לא נכונה וראיתי אותך יושבת בבוץ, לרגע חשבתי שאת זונה…״
״אם ככה הייתי מחפשת קליינטים, הייתי מתה מרעב״ – אני צוחקת – ״מקווה שלא בנית על זה״.
״הבנתי שאת לא זונה ולא, זה ממש לא הקטע שלי״. – הוא מתיישב לידי – ״איך הגעת לשם בכלל?״
״דייט מהגהנום, סיפור ארוך. שמי לינה אגב, אם לא אמרתי״.
״לא אמרת, אבל אם את כבר ערה ומרגישה יותר טוב, לכי להתקלח, את חייבת להוריד את הבגדים הרטובים האלה, אכניס אותם לכביסה״.
״תודה לך, באמת, אבל נראה לי עדיף שאזוז, אתקלח כבר בבית״ – אני קמה ומתכופפת לקחת את התיק – ״אתה יכול להזמין לי מונית? אני בלי טלפון״.

״לינה, עכשיו 2 בלילה, תישארי כבר ואקח אותך בבוקר״ – הוא אמר את המילים האלה כל כך פשוט והיד שלי שבאה לקחת את התיק נעצרה לרגע והשאירה אותו במקום, כי בחוץ קר וכאן חם והוא חם ונמאס לי לישון לבד.

כשיצאתי מהמקלחת לבושה בטישרט ענק שהוא נתן לי, הוא כבר הכין לי את המיטה, אפילו לא שאלתי איפה הוא מתכוון לישון. פשוט צללתי מתחת לשמיכה ושקעתי בשנייה לתוך שינה עמוקה בלי חלומות.
התעוררתי מתנועה, דן סידר מעליי את השמיכה, הוא חייך אלי ובא ללכת, הנחתי את ידי על ידו – ״אל תלך״ – ביקשתי והוא נשאר.

לא התנגדתי כשהידיים שלו חדרו מתחת לשמיכה ונגעו בי, גם לא כשהוא הוריד לי את החולצה וחשף את גופי כי רציתי להיות חשופה. הרגשתי את השפתיים החמות שלו על הפטמות ואז על הבטן, מתקדמות מטה באיתיות מטריפה. אני פותחת את הרגליים ומרגישה את הנשימה על השפתיים התחתונות… כן!!.. זה בדיוק המקום! אני גונחת כשהלשון שלו נוגעת בדגדגן, היא מלקקת, חוקרת בעדינות את הקיפולים.

״מאמי, יותר חזק בבקשה״ – הלחץ בתוכי מתגבר ודורש שחרור, זה כמעט כואב עד כמה שזה מתוק.

הוא קצת מגביר את התנועות, אבל רק קצת. הוא משחק עם הקצב, נהנה לשגע אותי, הלשון שלו מביאה לקצה ועוצרת ועוד פעם ועוד, הידיים שלו מטיילות על גופי, על החזה… על הבטן… מבעירות כל חלק שנוגעות בו. הוא מחמם אותי עד שהכוס שלי כבר בוער. עד שכל הדם בגוף התרכז במקום הקטן הזה, אני מרגישה שהדגדגן שלי עומד להתפוצץ… אני מרימה את האגן, תופסת אותו בשיער ומצמידה אתו אליי בכל הכוח. אני כבר לא שולטת בעצמי, אפילו לא מנסה!

״בבקשה!״ – אני אפילו לא מבינה מה אני מבקשת… אבל הוא מבין! הוא הופך אותי ומושיב על פניו, אני משתפשפת עליו, מסובבת את הפטמות, הן כל כך רגישות… הוא תופס את הדגדגן שלי עם השפתיים, מוצץ ובו זמנית מחדיר לי אצבעות, לוחץ עליו מבפנים… ״כןןן מאמי, בדיוק שם!!!״ אני צועקת, מתפוצצת באורגזמה מטורפת, משפריצה על הפנים שלו והוא כאילו לא מרגיש, ממשיך ללקק, מטריף אותי עד שאני נופלת עליו מותשת לגמרי.

לא יודעת כמה זמן שכבתי ככה, אבל כשפתחתי את העניים הייתי לבד במיטה. דן נכנס לחדר אחרי כמה דקות, העיניים שלי כבר התרגלו לחושך, שלו פחות… הוא מחפש את המתג על הקיר.

״חכה, אל תדליק! לך ישר, עכשיו ימינה״, – הוא זורם איתי – ״עוד ישר, עכשיו תסתובב״ – הוא נתקע בארון ומקלל, אני נופלת מצחוק. שנייה אחרי זה, אני מרגישה ידיים חזקות תופסות אותי והוא מעלי… הגוף שלו עוד חם מהמקלחת עם ריח נעים של סבון.

״בא לך לשחק אני מבין!״ – הוא מרים לי את הידיים מעל הראש ומצמיד למיטה… אני נצמדת אליו עם כל הגוף… ״כן מאמי! בא לי לשחק איתך בכל כך הרבה משחקים!״

אני מרגישה את הזין שלו מתחיל לחדור לתוכי, הנרתיק מתהדק סביבו, שואב אותו פנימה. הכוס שלי נרטב יותר ויותר עם כל תנועה, עד שהוא נכנס עד הסוף. אני נועלת את הרגליים סביב מותניו. הרגשת הזין שלו בפנים מטורפת, אני גונחת עם כל תנועה, צריך להיות אישה בשביל להבין מה זה עושה לגוף… הוא כל כך עמוק בתוכי ואני רק רוצה עוד!
הוא מרים אותי ומעמיד על ארבע, תופס במותניים ומתחיל לדפוק בקצב מטורף, כבר אין עדינות בתנועות שלו ואני כבר לא צריכה אותה. הגוף שלי נטרף לגמרי!.. אני בוכה, צועקת שיזיין אותי עמוק יותר, חזק יותר… הוא תופס אותי בשיער, אני מקמרת את הגב עד קצה היכולת, מקבלת אותו הכי עמוק שאפשר!! פאאאק כמה שזה טובבב! גל של אופוריה שוטף את גופי, מפעיל את שרירי הנרתיק שמתחילים להתכווץ בקצב מטורף על הזין שלו, הוא צועק וגומר יחד איתי.
אנחנו נופלים על המיטה מתנשפים… פשוט שכבנו ככה, עדיין מחוברים, קודם הוא עליי ואז אני עליו. מלטפים אחד את השני, נותנים לגוף את המנוחה שהוא צריך.

הפטמה הקטנה שלו מולי, אני מלקקת אותה עד שהיא מזדקרת ואז נושפת בעדינות, מרגישה צמרמורת שעוברת בגופו.

״מאמי, קצת מנוחה… אני מתחנן״ – הוא צוחק ומתיישב במיטה, אני נעטפת סביבו כמו נחש, פשוט לא מסוגלת להפסיק לגעת בו.

״קיבלת״ – אני צוחקת ונמתחת על המיטה, כל כך כיף לי עכשיו שאם הייתי חתול הייתי מגרגרת.
״את רעבה?״ – האמת שאני כל כך רעבה שיכולה לצוד ממותה ולאכול אותה כשהיא עדיין רצה.
״קצת״ – אני מחייכת – ״יש כאן שרות ארוחת בוקר?״
״הכי טובה בעיר! אם את בקטע של חביתות שרופות״.
״הסוג האהוב עלי!״ – אני קופצת מהמיטה והולכת אחריו למטבח, אנחנו אפילו כבר לא טורחים להתלבש.
״אז מי זה האידיוט הזה שיצאת איתו?״ – הוא שואל ומניח מולי כוס קפה עם ריח מטריף.
״תכף תשמע את כל הסיפור, אבל האמת…״ – אני עוצרת מסתכלת על גופו המושלם.

״מה?״ – הוא צוחק.
״אני שוקלת לשלוח לו כרטיס תודה״.