מחצית סיפוק

אני מעדיפה להזדיין עם עשרה גברים ולקבל מחצית מהסיפוק שאני מקבלת אתך.
מספר ועוד מספר, עוד פוזה חדשה ועוד אנחה. עוד אורגזמה מאולצת.

מספר אחד שאג, שאג כמו אריה כשגמר. לקח לו שבע דקות ועשרים ושלוש שניות בדיוק. הוא אהב את זה וניל, אז בהיתי בתקרה וגלגלתי עיניים, מידי פעם גם הוצאתי אנחה שפורשה בעיניו כגניחה.

מספר שתיים אהב את זה מאחורה, הייתי על ארבע, נאחזת בצידי המיטה כשראשי בתוך הכרית בזמן שהוא היה מחלק שורה על הישבן שלי ובעודו מזיין אותי היה מסניף וצועק שהוא מלך העולם בעוד שאני מזילה עוד דמעה בתוך הכרית שמשתיקה את קולי הצרוד וחוזרת אחריו, “כן. אתה מלך העולם״ ומבקשת עוד. עוד דמעה שלא נשמעת ונטמנת עמוק בנוצות שכבר איבדו צורתן.

מספר שלוש אוהב לזיין, לזיין חזק, אוהב להכאיב. תמיד אמר לי “תלמדי לאהוב את הכאב, החיים כואבים, כשאתה מתרגל לכאב אתה לומד לאהוב אותו”. הוא אהב תנוחות חדשות, אהב לתפוס בזרועותיי ולמקם אותי בדיוק בתנוחה שהוא רוצה,היה מכה, מצליף, מחשמל ומתענג מכל דמעה שירדה מעיני. היה מנקה את דמעותיי ומורח על החזה שלי. חזה שהיה מלא שריטות, נשיכות, סימני שעווה חמה וכוויות ממכות חשמל ממושכות. היה מצליף בישבני בזמן שהפלאג נמצא בתוכי ומבקש שאספור. אז הייתי נאנקת, נאנקת, בוכה וסופרת. כשהייתי סופרת לאט או בקול רועד הייתי מקבלת עוד מכה לתוספת, הוא דרש שאתחנן שיזיין אותי חזק ומהר יותר. אז התחננתי, ביקשתי מהר וחזק יותר. כשהיה הולך הייתי נכנסת למקלחת ומשפשפת את גופי הלבן כך שהיה אדום כמו הישבן שלי, הפנים והחזה.

מספר ארבע כמו חמש היה לוחש מילות אהבה, מלטף, מסיים את מלאכתו בשלוש עד ארבע דקות ונרדם כרועה צאן שעבד בשמש הקודרת יום שלם. הייתי מחפשת תירוץ נוסף כדי להוציא אותו מהבית. פעם זאת הייתה חברה שרבה עם בן זוגה וצריכה אותי ככתף תומכת ופעם זה היה גג שקרס על רכב של סבא שלי. מרוב אהבה הם לא ידעו שסבא נמצא בין מלאכים כבר הרבה זמן.

מספר שש היה רומנטיקן. יין, תותים, קצפת או ארוחת גורמה שלמה שהיה טורח ומכין לכבודי, איתו לא הייתי שוכבת. הייתי מעבירה ארבעים וחמש דקות בלענג אותו. הוא רצה לנשק, ללקק את כפות רגליי וללבוש את הלבנים שלי. בזמן שהייתי מחדירה לתוך מבואתו מקל עם נוצות שהיה עובר ומנקה את הרצפה שלי. היה מודה לי והולך. כשהדלת הייתה נסגרת הייתי מגלה עוד דמעה שנזלה מעיני.

מספר שבע אהב להעביר את לשונו בתוך מבואתי החמה לחלל את המקום שגם כך מחולל, להרחיב במין משחקים קינקיים וצעצועים חדשים שאהב להביא בכל פגישה. כשהיה מסיים במלאכתו דאג להשאיר תמיד סימן. “הייתי כאן” וחותך מבפנים. כך שדיממתי. לא הרבה, רק מעט. בשביל הזיכרון.

מספר שמונה אהב לנשק. אני לא מנשקת.

מספר תשע היה שוטר, ניצב. נשוי מלא בהורמונים וכדורים שניפחו את גופו, אך חצי שעה לפני פגישה היה לוקח כמות כפולה של ויאגרה. נאלצתי לשאוב ולמצוץ את איברו במשך זמן רב עד שכבר כאבה לי הלסת. ביקשתי שיכנס בטענה שאני כבר רוצה אותו בפנים שאני משתגעת ומתחננת למגעו. למזלי כשהיה נכנס זה היה נגמר מהר.

את מספר עשר עוד לא מצאתי. אבל כשאמצא אותו אתן לו את כל מבוקשו. אולי גם אז אבכה, אולי אקבל ממנו את מחצית הסיפוק שקיבלתי רק ממך, אולי לא. אולי אפילו אהנה, אולי לרגע אשכח שבזמן שכל העשרה מחכים להתכווץ בתוכי ולפרוק את בקבוקיהם המלאים אתה תתכווץ ותשחרר את שלך אצל מישהי אחרת שהיא לא אני.
ואולי, רק אולי תדפוק על דלתי ללא התרעה מוקדמת עם כמה קרואסונים ושקית שוקו כמו שאני אוהבת ופשוט תלחש לי מילות אהבה.

אולי.