אני לא מסוגלת לגמור

היינו בשמינית, השנה הייתה 1990. חגגתי בסוכות את יום הולדתי ה-18 ולפניי עמדה שנה נוספת בתיכון בבגרויות ובבטלה. בקיבוץ פותחים כיתה כל שנתיים, כך שיצא לי לסיים תיכון בגיל 19. הייתי תלמיד מצטיין, לא הייתי צריך להתאמץ במיוחד בלימודים, אולי טיפה בדקדוק וספרות אבל ביתר תשע ממוצע.

בקיבוץ לצד הלימודים בתיכון האזורי צריך גם לעבוד 8 שעות בשבוע. נמאס לי לעבוד במטעי האבוקדו ויבקשתי וגם קיבלתי את הטיפול בבריכת השחיה. זה ג׳וב שאיש לא היה מעוניין בו. היה צריך לעבוד כל יום שעה בסגירה, באיסוף הכסאות ובנקיון. גם בשבת. הייתי חוזר מהתיכון וניגש לברכה תכף. בלאו הכי בחורף הבריכה סגורה ורק צריך לטפל במזנון, באיסוף אשפה ובדשאים. אבל אז, אחרי החגים ולפני הקור הבריכה הייתה פתוחה לכל ונהניתי מכל רגע. כאשר הייתי מגיע היו עוד כמה שוחים פאנטיים בבריכה שמהר נעלמו אחד אחד והותירו אותי עם עבודתי. בנוסף החלפתי את המציל משעה 16:30 ואילך.

במיוחד אהבתי לרגל אחרי החתיכות בבגד-ים. פינטזתי איך אני מעמיד אותן בשורה, רכונות וכפופות קדימה, אני מפשיל את החלק התחתון של הביקיני וחודר אליהן בפראות, אחת אחת. במיוחד עניינה אותי ענת. בת 25, בלונדית, גבוהה עם חזה מפותח, שפתיים חושניות ורגליים ארוכות ומחוטבות. היא באה כל יום, שחתה 50 בריכות, נשטפה בטוש והסתלקה. כל הגברברים הזילו עליה ריר אבל היא הייתה אדישה לחיזוריהם. כל מה שעניין אותה היה צביקה המג"ד, והוא דווקא היה תפוס. גם אל אינגריד השבדית שמתי את ליבי. אינגריד הגיעה אלינו כמתנדבת (מתנגבת, היינו קוראים להן בזלזול) כשעוד היו מתנדבים בקיבוץ, ואיך שהוא היא נתקעה שם. חבר היה לה מדי פעם, אבל תמיד חשדנו שהיא די נמשכת לבחורות דווקא. היה לה חזה גדול ואיזה 15 קילו עודפים, רגליים שמנמנות, ראש עטור תלתלים אדמדמים קצרים, אף סולד, בקיצור, שבדית, אבל מלאה.

באותו יום כבר כמעט שקעה השמש, החלטתי לסגור. בבריכה שחו להן שתי נשים – ענת ושושי. על ענת כבר סיפרתי. שושי הייתה גם שוחה אדוקה. בת 45, רחבה מאד באיזור החלציים אבל גם החזה המתנדנד הכיל בטח נתח ניכר מעודפי המשקל שלה. שושי הגיעה כל יום בשעה 4 ושחתה עד הסגירה.

איזה טוסיק ענק היה לה, לא יאומן.

סימנתי להן שאני סוגר עוד 10 דקות. ענת התמירה משכה את גופה הדקיק בזריזות החוצה, התקלחה והתעטפה במגבת. ״העיניים שלך יפלו לך מהחורים אם לא תפסיק לבהות בי, יורם.״ סיננה ענת החתיכה לעברי. התעלמתי.

שושי צעקה לי מהמים "אני כבר יוצאת, חמודי. עוד 4 בריכות." שושי שחתה באיטיות מדהימה. טוב נו, עשרה לשש, היה לה מספיק זמן. ריגש אותי לראות את גופה הדשן גורר את עצמו באיטיות במים. קפצתי פנימה והחלטתי לשחות בצלילה מתחת לגופה הבשל של שושי. אין סיכוי שהיא תרגיש. היא הרי לא פוקחת עיניים במים, חשבתי. מה גרם לי לעשות את זה? חרמנות? סקרנות? אני חושב שמימדי התחת שלה סקרנו אותי. הרי היא הייתה בת גילם של הוריי. ללא ספק מוזר שאני נמשך אליה, חשבתי.

צללתי על הגב מתחתיה, היא שוחה בסגנון חזה בתנועות חזקות ואיטיות ואני מלמטה, מציץ לה. בגד ים מלא, בהיר ודק עטף את גופה. שדיה המלאים התנפנפו מצד לצד עם כל חתירה. רגליה היו יפות למדי ושריריהן מפותחים. שיער הערווה שלה בצבץ משולי בגד הים ופישוקה הרחב חשף את סודה השעיר: השיער היה סבוך מאוד, שחור מאוד והגיע כחמישה ס"מ מתחת למפשעה. איזו רעמה, אלוהים. לא להאמין. הייתי כבר קשה לגמרי וקיוויתי שהיא לא פוקחת עיניים במים. הרי הייתי רק איזה מטר מתחתיה.

האוויר בריאותיי אזל. שיניתי כיוון ושחיתי לעבר השפה בחלק העמוק של הבריכה. נשענתי על המעקה, גבי פונה אל הבריכה ואני שואף אוויר מלוא החזה. לא תארתי לעצמי ששושי תשיג אותי, היא הרי שוחה כל כך לאט, כך שנדהמתי לחוש לפתע את החיבוק שלה מאחור. החזה הרך שלה נדחס לו אל גבי וידה חדרה לי אל בגד הים, ממשמשת ומעסה את זיקפתי. "קיבלת את זה ממני?" היא שאלה בקול רך. "איזה זין קשה וחמוד." הסתובבתי אליה. הבריכה הייתה נטושה לגמרי כך שלא חששתי. תפסתי אותה ומשכתי אותה אלי. שפתינו נצמדו בנשיקה תאוותנית. ידעתי שזה יהיה מסובך להשלים את מעשה האהבים שם בבריכה במים העמוקים, רגל אחת על המדרגה ויד אחת על המעקה. "בואי איתי לחדר השירות," הצעתי.

ירדנו במדרגות לחדר השירות, שהיה מין מרתף מתחת לאדמה, מכיל כל מיני משאבות, מסננים, מברשות, חומרי ניקוי, נורה זולה מהתקרה, כיור וארונות. מתוך חדר השירות אפשר היה להציץ למים העמוקים בבריכה דרך חלון עגול שפנה לעבר המים. קודמי בתפקיד, יוחאי, הביא לשם מזרון עליו היה משכיב בקביעות איזה מתנדבת מזדמנת. הרבה משא ומתן לא היה, וגם משחק מוקדם לא. תוך דקה או שתיים הייתי כבר עמוק בתוכה, כל זקפתי הגאה והעבה נעוצה בנדן הרטוב והשעיר של שושי, מזיין בפראות ובתנועות חזקות ומהירות.

"לא כל כך מהר, חמודי. תזיין אותי לאט." היא ביקשה.

התבוננתי בפניה. אישה נאה ומטופחת, עיניים בורקות וחומות, גבות גבוהות ועבות, לחיים תפוחות, שיער ראשה כמעט מקורזל ומגיע לכתפיה שהיו טיפה מנומשות. פיה חושני ושפתיה אדומות ובשרניות מתשוקה. חזה נצמד לחזי. שדיים מלאים, עגולים וזקופים, פטמות צעירות וכהות, ממש לא ניתן להבחין שהיא הניקה שלושה ילדים. ביטנה הייתה יפה ושטוחה למדי, עורה מתוח. הושטתי את ידי לחפון את עכוזיה. זה היה אתגר אמיתי: אין בקיבוץ אף אישה עם תחת כזה גדול. לא מדדתי אבל אני מניח שהוא היה כפול בגודלו מזה של אמי, בת גילה של שושי. השחייה גרמה לגופה להיות מוצק וחסון ולעור להיות שזוף ובריא. הצצתי למטה: מה שראיתי הדהים אותי. כל איזור חלציה היה מכוסה בשיער סבוך ורך: משיפולי בטנה למטה, לרוחב כל חיץ הנקבים ויורד במורד ירכיה העבות, ומאחור לאורך חריץ התחת ומסתיים בשיפולי הגב.

כמו מגנט רב עוצמה נשאבתי לתוך הכוס המתוק שלה. כל נעיצה גררה מעין כאב עמום בזין הזקור שלי ותשוקה בלתי ניתנת לריסון להתרוקן! להתרוקן! להתרוקן! אז עוד לא הייתי כל כך מנוסה. חוץ מבחברה שלי יונת, שנפרדה ממני, וכמה מתנדבות תורניות ומבוסמות, עוד לא זכיתי לתקוע את זכרותי. שום דבר מההיסטוריה הקלושה שלי לא התקרב אפילו לתחושת הדחיפות לגמור שהכוס של שושי גרם לי. ריח המשגל החריף במרתף לא ניתן היה לתיאור.

היא הרגישה בצורך שלי. "זה בסדר, מתוק שלי, אתה יכול. אל תחשוש."
בהדיפה עמוקה אחת נעצתי את זכרותי התאוותנית בתוך הנקב הפעור ופרקתי את מטעני. הצפתי את הכוס של שושי במטחי הזרע (שהצטבר לו כבר שבועיים!). אני חושב שצעקתי וקרסתי על גופה המיוזע. די הצטערתי ששושי לא באה על סיפוקה. אצל יונת היפה, האקסית, תמיד היה לי חשוב שתגמור יחד איתי ועל פי רוב זה הצליח, אם רק היא לא זייפה.

נשארתי נעוץ בתוך הנקב המוצף.
היא זיהתה את אכזבתי. "אל תדאג, חמודי. זה לא חשוב."
"לא נעים לי שלא הספקת," הסברתי.
היא שתקה.

"אני יכול לספק אותך אחרת?" שאלתי.
היא שתקה. מיששתי לה את הדגדגן. זה עבד. איזה דגדגן גדול. לפחות פי שניים משל יונת.
"זה נעים מתוק שלי," היא אמרה. "אבל אל תתאמץ, אני אף פעם לא גומרת כך."
"מה, עוד אף פעם לא הייתה לך אורגזמה??!" העזתי לשאול.
היא צחקה.
"באמת אתה רוצה לדעת? מה אתה חושב, שהדור שלך המציא את הסקס? מגיל 17 אני גומרת פעמיים ביום. כל יום. רק לא עם גבר."
"למה?" שאלתי. לא הבנתי, מה היא רומזת לי?
"אתה לא מבין? אני מזדיינת עם יעקב, ואז הוא נרדם. אחר כך אני מספקת את עצמי במיטה. הוא נוחר ואני משפשפת. אנחנו מזדיינים כל לילה, ולפעמים גם בבוקר לפני שהוא נוסע לתל אביב. ואז לפני שאני קמה אני מפנקת את עצמי שוב." הסתקרנתי.

"וחוץ מיעקב?" שאלתי.
"אני לא אישה כל כך יפה, וחוץ מזה אני אוהבת את בעלי. אף פעם אני לא בוגדת בו. עד היום. 27 שנה אנחנו ביחד. היו כאלה שניסו אבל אני לא מעוניינת."
שתקתי.
"ראיתי את הזין שלך במים ולא התאפקתי." היא אמרה. הסמקתי.
"תראי לי," דרשתי.
היא לא הבינה. התחלתי לזיין אותה שוב והתחושה המוזרה של בהילות ודחיפות לגמור, שלא הכרתי, שבה אלי.
"תראי לי איך את מספקת את עצמך," הצעתי.
"לא. מה פתאום? אני מתביישת."
״אני אלקק לך.״
״אני לא אוהבת.״
"אני רוצה לגמור ביחד, שושי. לא נעים שזה לא ביחד. לא חסר לך לגמור ביחד?"
"אני מתביישת. אני לא מסוגלת! אף אחד עוד לא ראה." היא הסמיקה כמו עגבנייה.
"אפילו יעקב?"
"אפילו יעקב לא ראה. אני מאוננת אחרי שהוא נרדם."
״את אוהבת לאונן?״
היא לא ענתה.
"תראי לי, זה מחרמן אותי." דרשתי.
"השתגעת??! אני מתביישת."

התעקשתי. שלפתי את עצמי מתוך גן העדן המתוק שלה. הזין שלי עמד כאילו לא זיינתי 5 חודשים.

"תסתובבי." ציוויתי בתקיפות. היא צייתה, הפנתה לי את עכוזה ועמדה על ארבע, מחכה בקוצר רוח לזין שיינעץ. דחפתי בנחישות את ראשה כלפי מטה, אל המזרן. עכשיו התחת המפואר הזדקר במלוא הדרו לנגד עיניי. איזה רוחב, איזה עומק, איזה עור לבן! החריץ היה אפל, מעוטר בשיער הערווה שלה, שהתלתל לו במעלה הישבן עד כ-5 ס"מ לגובה הגב, מעל לחריץ. פערתי את עכוזה השרירי בידי והצצתי פנימה. הכוס היה רחב ופעור, השפתיים הדקות גלויות ומבריקות, השפתיים העבות מכוסות פלומה שחורה צפופה בניגוד גמור לעורה החלק והצח, בעוד הזרע הסמיך נובע מהפות השגול ודולף לו על דגדנה העבה. פי הטבעת הרחב היה מוקף בשערות רכות ושחורות. הבנתי למה היא לא מסוגלת לגמור. המרחק מהנדן עד לדגדגן היה גדול מדי. שום זין נורמלי הדש לו בעמקי הכוס לא היה יכול לגרות בו זמנית גם את הדגדגן המרוחק. בהתלהבות מתגברת שבתי ונעצתי את זיקפתי בשרוול החמים שלה, ובידי הימנית מיששתי ומעכתי את אזור הדגדגן שלה. הוא בלט לו בין אצבעותי כאומר: צבוט אותי! חששתי שלא אוכל להחזיק מעמד יותר מדי זמן בגן העדן הריחני שלה בלי לפלוט שוב.

חששותי נגוזו. הרגשתי את האצבעות שלה דוחפות את אצבעותי הצידה.
"תעזוב, תעזוב, תן לי." היא דרשה. היא אוננה במרץ בעוד אני מסב את תשומת ליבי לישבנה המטרוניתי והנדיב.
ליטפתי את הלחיים המוצקות וגיריתי לה את חריץ התחת עם אצבע חוקרת ורטובה מרוק בעודי מגביר את מהירות הבוכנה.

"אוי זה נעים," היא נאנקה. "מגרה." העזתי יותר וליטפתי מסביב לפי הטבעת. כשניסיתי לעשות דבר כזה עם יונת נתקלתי תמיד בהתנגדות עויינת. לא אצל שושי. היא הייתה כבר ברקיע השביעי. לפתע חשתי את הכוס השרירי מתכווץ בפעימות מהירות, חולב את זכרותי בדבקות, החור האחורי שלה מפרפר על האגודל שלי. נשימתה נקטעה והיא פלטה יללה חרישית. זה הספיק לי. נעצתי בכל הכוח ושפכתי לה בפנים, בפעם השניה. היא קרסה על בטנה ואני עליה, מתנשמים ומתאוששים מהזיון העז.

"אני לא מאמינה," היא אמרה. "גמרנו יחד. זה כל כך נעים."
"אף פעם לא היה לי כל כך נעים," הודיתי.
"אני כל כך מתביישת." היא הסתובבה והתנשקנו. ״אף אדם עוד לא ראה אותי גומרת.״
״זה היה מהמם.״

״כיף לגמור ביחד.״ היא הסמיקה שוב כמו ילדה קטנה. הייתי יכול לשגול אותה פעם נוספת אבל השעה הייתה כבר מאוחרת. התנשקנו והרוחות התחילו להתלהט שוב. לפתע היא הציצה בשעונה ונבהלה. ״אוי, כבר שבע ורבע.״ ארוחת הערב הוגשה עד שמונה. התלבשנו וצעדנו יחד לכיוון הקיבוץ. בריכת השחיה הייתה למטה, ליד מגרש הכדורסל, במרחק כמה מאות מטרים מהבתים הראשונים. כשעברנו את הבתים הראשונים נפרדנו. רציתי נשיקה אבל ויתרתי. רק חסר לי שמישהו יראה. ומישהו אמנם ראה. מולנו עמדה ברכה, בתה בת ה-26 של שושי.

״מה איתך? התחלתי כבר לחשוש לך.״ אמרה ברכה לאמה בכעס. ״אבא עוד מעט מגיע.״ ברכה הייתה העתק כמעט מושלם של שושי, רק צעירה ורזה יותר. היא לימדה פיזיקה בתיכון האיזורי.
הייתי התלמיד הטוב ביותר שלה.