שמי עידו, בן 23, סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן וגר במעונות בקמפוס בשל המרחק בין עיר מגורי לאוניברסיטה. אני בעל גוף ממוצע, קצת נמוך (1.74) עם שיער שחור קצר ועיניים חומות. מבנה גוף ממוצע אך השירות בגולני וההתמדה בשכיבות סמיכה ועליות מתח סידרו לי גב וחזה רחבים. אני בוגר המסלול הקבוע של המגזר הדתי, מסיים תיכון, ישיבה, צבא ומתחיל לימודים אקדמיים.
לאורך כל המסלול כל האינטראקציה שלי עם בנות הייתה במסגרת פגישות נורמטיביות של זוג דתי, כוללות צורת דיבור מאופקת וכמובן שלא מינית. אפילו "אני אוהב אותך" או "איזו יפה את" לא יכולתי להגיד ובטח שלא לגעת (חוץ מפגישה אחת בה הגברת מעדה ברחוב ונפלה ותפסתי אותה באינסטינקט כדי שלא תיפול ישר על הפנים., מרוב מבוכה לא נפגשנו שוב…).
התכוננתי נפשית לאוניברסיטה, ידעתי שפה זה לא ישיבה ושאהיה מוקף בבנות חילוניות ובניתי לעצמי חומות כך שלא אתפתה לעבירה, לא לדבר איתן יותר מדי ובטח שלא שיחות אישיות.
הכל השתנה שבוע לתוך השנה האקדמית.
יום אחד אני פתאום מרגיש יד מונחת על הכתף שלי, אני מסתובב ורואה את אחת הסטודנטיות שלומדות איתי עומדת כחצי מטר ממני ומחייכת אלי. אני לא יודע איך קוראים לה, עדיין לא התחברתי ליותר מדי סטודנטים ובטח שלא לסטודנטיות אבל לא יכולתי שלא לשים לב אליה במהלך השבוע. היה לה זוג עיניים כחולות וקטנות ושיער בלונדיני חלק שגלש עד לאמצע גבה, מבנה פנים צר ואף חמוד וכמעט כל פעם שראיתי אותה היה לה חיוך על השפתיים האדומות והדקות שהעניקו לה מראה תמים יחד עם יופי מסחרר.
"היי! עידו נכון? אני רותם. אתה איתי במדמ"ח נכון? תגיד עשית את התרגיל בחדו"א? נתקעתי באחד התרגילים. יש מצב לעזרה רגע?". אני חושב שהיא קצת נבהלה מהרגע שבו נרתעתי לאחור ומשכתי את הכתף ממנה וגם קצת מהבעת הפנים שהייתה לי, מה לעשות, כבר 10 שנים שאני שומר נגיעה (בר מצווה) ולא רגיל שבנות מניחות עלי ידיים. מאז עברו כבר כמה חודשים והספקנו לצחוק הרבה על רגע ההכרות הראשוני שלנו והספקנו להתקרב. יצא לנו לדבר על העולם החילוני ממנו היא באה והעולם הדתי ממנו אני בא, היא הייתה בהלם מכך שבגיל 23 עדיין לא נישקתי בחורה ואני הייתי בהלם מהחויות שהיא חוותה (לקח לנו לפחות חודשים עד שהרגשנו מספיק פתוחים כדי לדבר על זה). יצא לנו לעזור אחד לשניה (ולהפך) בתרגילי הבית השונים וללמוד ביחד לבחנים.
לא העלתי בדעתי שזה יכול לקרות אבל מצאתי את עצמי מתחיל להתאהב בבחורה חילוניה, הייתי בטוח שהאופי החילוני תמיד ידחה אותי, הקללות, חוסר הצניעות אבל המפגש האינטנסיבי עם רותם הראה לי עולם שלא הכרתי. היא אמנם קיללה לפעמים בצורה שגרמה לי לעקם את הפנים ולבשה בגדים שהכריחו אותי להסיט את המבט אבל הקלילות שלה, היכולת פשוט לצחוק איתי ולדבר איתי כמו שהייתי מדבר עם חברים גברים לא היו קיימים בשום בחורה דתיה שפגשתי. היא פשוט בחורה חכמה, יפה ונעימה שפשוט כיף להיות איתה ותוך כמה חודשים היא שברה את כל המחיצות שבניתי לקראת האוניברסיטה. כשאנחנו לומדים ביחד השיחה זורמת וקלילה ורותם נוטה לרדת על התמימות שלי ואני יורד עליה שהיא גמדה (היא לא באמת כזאת נמוכה, 1.65 זה די ממוצע אבל זה עדיין 9 ס"מ פחות ממני) אבל כשאני לבד המחשבות עליה מקבלות אופי אחר לגמרי.
המעונות הם דירות שותפים עם מקלחת/שירותים ומטבח משותפים אבל כשאני יושב בחדר האישי שלי בסוף יום לימודים ונרגע בסוף יום ארוך ומטלות הבית עם סרט פורנו, תמיד כשאני מרגיש שאני מוכן להגיע לשיא אני הולך לשירותים ומדמיין לעצמי את אותה סצנה שראיתי כשאני ורותם הגיבורים שלה. אני מסיים לראות סצנת דוגי נועזת והולך לשירותים ומדמיין את עצמי על המיטה בחדר הסמוך, רותם כורעת על ארבע לפני. אני מדמיין את ישבנה הצמוד לאגני ובזמן שאני משפשף את איבר מיני במרץ אני מדמיין אותו מתחכך בפנים נרתיקה של רותם ומדמיין את עצמי ממלא אותו בנוזל חם ודביק כשאני גומר ישר לתוך האסלה.
לפעמים בלילות אני שוכב על הגב ומדמיין את רותם רוכבת עלי, אני משתדל לדמיין את פניה בדיוק כפי שאני מכיר אותן, מתעוותות מעוצמת העונג ומדמיין איך ישמעו גניחותיה השקטות כשהיא עולה ויורדת על המוט בין רגלי… נעה קדימה ואחורה כששדיה החשופים מפתים אותי רק לשלוח את ידי ולאחוז בהם. ככה אני שוכב ומאונן…
סוף הסמסטר התקרב וקיבלנו תרגיל מסכם לאחד הקורסים התכנותיים שלנו להגשה בזוגות. לא ידעתי מה לעשות, הרגיש לי הכי טבעי לגשת לרותם ולשאול אותה אם יש לה כבר צמד לעבודה ואם לא, להציע לה לעשות אותה ביחד, מצד שני פחדתי מלהעצים את הקשר יותר ממה שהוא. העבודה הזאת צפויה לדרוש מאיתנו שעות של עבודה ביחד וגם ככה הייתי חצוי בקשר למה שאני מרגיש בקשר לרותם. ההתלבטות נחסכה ממני כשבסוף ההרצאה רותם נגשה אלי בעצמה.
"היי עידו! אין לך עם מי לעשות את התרגיל עדיין נכון? רוצה לעבוד על זה ביחד?".
כל פעם שהיא ניגשת אלי בהליכה הקופצנית שלה, תמיד מלאת אנרגיה ומסיימת כל משפט עם חיוך אני פשוט לא יכול להגיד לה לא.
"האמת שאין לי, מתי את רוצה להתחיל לעבוד?״
"אתה רוצה להתחיל היום? אני לא רוצה לדחות את זה ושזה יעמיס עלי אחר כך בזמן המבחנים"
"אחלה, מתי את מסיימת היום? אני ב4."
"אוף כוסעמק יש לי את הקורס כללי המעצבן הזה אז אני מסיימת רק ב-5 וחצי וזה נוכחות חובה. נו מה איתך, תפסיק כבר לעשות פרצופים מכל קללה! אתה בן 23 והיית צריך להרוג מחבלים בעזה אתה לא ילד בן 8!" היא מוסיפה ודוחפת אותי. לאורך החודשים האחרונים המחוות הקטנות כמו דחיפות קלות או נגיעות קלות ביד הלכו ונעשו נורמטיביות ביננו. אני כבר לא מקפיד על נגיעה כמו ביום הראשון וגם הפעם לא הגבתי מבחינה חיצונית אבל עדיין לא התרגלתי למגע של ידיה בחזה או בבטן שלי.
"סבבה אין לחץ, אני אתחיל לבד ותצטרפי אלי אחרי ההרצאה שלך"
"איפה אתה רוצה לשבת? רוצה למצוא איזו כיתה ריקה ואני אצטרף אליך?"
אני חושב במהירות מה אני מעדיף, האם אני עוד רוצה לחזק את הקשר ביננו או לשמור אותו כמו שהוא…
"אני פה במעונות, אני אוכל משהו ואשב להתחיל לעבוד ותוכלי להצטרף אלי."
אני רואה את רותם מרימה גבה.
"מה?" אני שואל.
"זה לא שעד עכשיו הזמנת אותי כל יום לחדר שלך, כמה שאני יודעת בתור דתי יש לך איזו בעיה או שתיים עם זה" היא אומרת.
"זה בסדר יש לי עוד שני שותפים בדירה, זה לא שנהיה לגמרי לבד".
"אה, אם ככה זה בסדר" היא עונה ומחייכת שוב את חיוכה המקסים "אז ניפגש".
יום הלימודים מסתיים ואני חוזר לדירה להוריד את התיק ולאכול צהריים. בסוף הארוחה אני דופק על דלתות חדרי השינה של שותפי לדירה ומגלה ששניהם לא נמצאים, מצד אחד דואג בגלל עניין ה"ייחוד" (וגם למחשבה שרותם תחשוב שפיתיתי אותה לבוא ושיקרתי לה) ומצד שני לא יודע מה אני רוצה שיקרה בהמשך. אני נכנס להתקלח במקלחת המשותפת של הדירה, מקפיד להתנקות באופן יסודי גם באזורים הפרטיים כשאני עדיין לא בטוח אם אני מכין את עצמי לקראת חויה מינית או שאני רק מדמיין לעצמי. המחשבה שבעוד פחות משעה רותם מגיעה ותהיה איתי בפעם הראשונה לבד בחדר לא עוזבת אותי וכשהמים החמים שוטפים את הסבון מעל גופי הערום אני לא יכול שלא לדמיין לעצמי את רותם איתי במקלחת מעבירה את ידיה הקטנות על חזי כשהמים שוטפים את שערה הזהוב ומטפטפים מפניה אל חזה המתוק. אני מצליח רק בקושי להתעלם מהזקפה שנוצרה ולצאת להתנגב ולהתלבש. אני יושב שוב בחדר, מנסה להתקדם קצת בפרויקט בעצמי עד שרותם תגיע אבל לא מצליח להתרכז יותר מדי בגלל כל המחשבות לקראת המפגש.
אחרי כחצי שעה אני שומע דפיקה בדלת וקם לפתוח לרותם. היא עומדת בפתח בחולצה לבנה קצרה עם מחשוף קטן ומיכנס ג'ינס ארוך צמוד, קצת מתביישת להיכנס לדירה. אני מזמין אותה להיכנס והיא נכנסת לדירה ומחייכת. "היי מה נשמע? הצלחת להתקדם במשהו בינתיים?" אני עונה לה שהצלחתי קצת להתחיל ומציע לה קפה בזמן שהיא פורקת את תסכולה על נוכחות חובה בקורסים מיותרים ושנינו הולכים לחדר שלי להתחיל לעבוד. אנחנו עובדים טוב יחד, עכשיו כשהיא פה איתי אני רואה שאין מה להלחץ, לא קשה לדבר איתה על העבודה יותר מאשר עם כל חבר אחר מהלימודים וכשהיא פה אני לא יכול לשקוע בחלומות בהקיץ ובדמיונות על פנטזיה ומשקיע את כל ריכוזי בעבודה. אחרי שעה של עבודה מאומצת בה הצלחנו לסיים שליש מהעבודה (להגשה עוד חודש!) אנחנו מרשים לעצמנו להכריז על הפסקה שמגיעה לנו.
רותם קמה מהכיסא ועוברת להתיישב על המיטה שלי, נשענת בגבה אל הקיר וכמה שהייתי רוצה לעבור להתיישב על המיטה לצידה אני נשאר לשבת בכיסא ליד השולחן ומסתפק בלהתיישב בכיסא ליד המיטה, למתוח את הרגליים קדימה ולעצום עיניים כדי לצבור קצת כח. אנחנו מתחילים לדבר על סתם דברים ואז רותם עושה מה שהיא עושה הכי טוב איתי, שוברת את כיוון השיחה בבת אחת וגורמת לי למבוכה "תגיד לי איך זה שאתה עדיין רווק?"
"מה?" לא הבנתי מאיפה זה הגיע ואיך יש לה את היכולת להיות כל כך ישירה כל כך בקלות, אצלנו השיח בין בנים ובנות אף פעם לא כל כך ישיר.
"לא יודע, מניח שעדיין לא פגשתי משהי שרוצה להתחתן איתי" אני מנסה להתחמק בעזרת הומור עצמי.
"מה עם אפרת? היא גם דתיה לא חשבת לנסות?" אפרת לומדת איתנו, היא גם דתיה (נראית דוסית ממש, חצאית עד הרצפה, שקטה וכמובן שומרת נגיעה), גם מועמדת ברורה למצטיינת דיקן וגם נראית לא רע.
"לא יודע… לא נראה לי."
"למה לא? אתה חושב שאתה לא מספיק טוב בשבילה?"
לא היה נעים לי להודות אבל בכנות די הייתי בטוח שאפרת יכולה להשיג כל סטודנט דתי שתרצה ואין סיבה שתתפשר עלי.
"לא עניין של מספיק טוב, סתם לא נראה לי".
אם הדבר שרותם הכי טובה בו זה להביך אותי אז הדבר השני שהיא טוב בו זה לקרוא אותי.
"אתה יודע מה הבעיה שלך? אתה נראה אחלה, אתה חכם, יש לך לב טוב ואתה בחור רציני. כל הבעיה שלך היא בטחון עצמי"
לא האמנתי באיזו מהירות היא חודרת כל כך עמוק.
"לא יודע, עד עכשיו לא כל כך הולך לי עם בנות. עם כל בחורה שהכרתי הגעתי גג ל-5 פגישות. כנראה עניין של מראה".
"מה הבעיה שלך? למה אתה חושב שיש בעיה עם המראה שלך?"
"לך קל להגיד! לא כולנו בלונידינים עם עיניים כחולות ו…." אני מבין פתאום מה אמרתי ונותן לזה לדעוך מעצמו בחדר…
"אתה חושב שאתה היחיד שהיה רוצה לשנות משהו במראה שלך? גם אני הייתי רוצה חזה גדול יותר אבל זה מה שיש ועד שלא תלמד לאהוב את עצמך, לא תצליח לגרום לאף אחת לאהוב אותך"
"אין שום בעיה עם הגוף או החזה שלך" אני עונה.
"מאיפה אתה יודע? ראית את החזה שלי?"
מה אני יכול לענות לה? שאני מסתכל עליה כבר תקופה והגוף שלה נראה פשוט מדהים בעיני? שעליה אני חושב כשאני משפשף את עצמי עד גמירה? במקום זה אני יושב וחושב על מה שהיא אמרה במשך דקה ומבין שכמה שמה שהיא אמרה פשוט ככה זה נכון.
"אז איך זה שלך אין חבר? גם את נראית טוב, גם את חכמה ולומדת מדמ"ח ויכולה להשיג כל אחד" אני שואל בחזרה.
"זה רק נראה ככה, זה שאני נראית טוב לא אומר שאני יכולה להחזיק מערכת יחסים יותר בקלות. אני כן יכולה להשיג זיון מתי שבא לי אבל כל הגברים מקבלים את מה שהם רוצים ואחרי זה הם חותכים. סימנו וי על הגוף שלי אבל להמשיך לקשר ממש לא מעניין אותם". אני מעדיף שלא לשאול כמה גברים כבר "סימנו וי" על הגוף שלה, גם ככה לשמוע שגברים "זיינו" אותה מעצים את הפער ביני לבינה וגורם לי לאי נעימות ומעדיף לחזור לנושא השיחה המקורי.
"אז מה את מציעה? איך אני בונה את הביטחון הזה שאת מדברת עליו?" אני שואל, מביט לקיר ממול במקום על רותם.
"אתה צריך להתחיל להסתכל על עצמך במראה ולהגיד "אני אוהב את מה שאני רואה". אתה צריך להתחיל עם בנות, לצבור ביטחון בעצמך ולצאת עם מישהי שתעריך אותך ותאהב את מה שיש לה ביד" היא עונה.
"נו יופי, איך אני יודע למצוא מישהי שתאהב את מה שיש לה ביד"
"לא יודעת, תחפש מישהי שחושבת שאתה אחלה, חכם ונראה טוב"
אני מפנה מבט מופתע אל רותם ולפני שאני מספיק להבין מה קורה אני מרגיש את ידה מלטפת את לחיי ואת שפתיה נצמדות לשפתיי בנשיקה רכה. רותם קמה מהמיטה, פניה עדיין צמודים לפניי ועוברת לשבת על ברכי, רגליה מקופלות משני צידי, ירכיה הפנימיות לוחצות על ירכי ולשונה חודרת בין שפתי ומתחילה לשחק בלשוני. כעבור כמה שניות אחרי שאני יוצא מההלם הראשוני, אני כורך את ידיי סביב מותניה הצרות ומחבק אותה חזק אליי כך שחזה נצמד אל חזי ולשוני מתפתלת בתוך פיה. אני מעביר יד אחת בשערה הארוך והחלק ושואף את ריח הבושם המתוק הנודף מצווארה וחזה. אני מרגיש את רותם מנתקת את שפתיה משפתיי, חיוך רחב על פניה הסמוקות.
"מה?" אני שואל. "נשיקה ראשונה שלך נכון?". אני לא מאמין שמה שיש לה להגיד לי עכשיו זה שאני לא יודע לנשק (זה נכון כנראה אבל למה להגיד את זה?!) היא כנראה מבינה מה עובר לי בראש ואומרת "אוי נו, זה לא מה שאתה חושב. זה פשוט חמוד ההתלהבות שלך, יש בזה משהו תמים. בוא אני אפנק אותך אל תדאג. תגלה כמה דברים חדשים היום." היא מחזיקה בתחתית חולצתה ומושכת אותה מעל ראשה בתנועה אחת. אני מביט ברותם המום, מרגיש את הסומק בפניי כשאני רואה את שדיה הקטנים אחוזים בחזיית תחרה לבנה במרחק סנטימטרים מפני. אני חש באיברי מתקשה בתוך מכנסיי ורואה את חיוכה של רותם בתגובה להתרחשות "אני רואה שאתה בסדר עם שדיים קטנים" היא מתגרה בי.
בהשראה של רגע אני נזכר במשפט ששמעתי מאחד החברים החילונים בצבא ומחליט לשתף את רותם "חזה גדול סופו ליפול. חזה קטן עומד איתן!" רותם צוחקת, מזדקפת על ברכיה ומצמידה את שדיה לפניי. אני מרגיש מבולבל לגמרי, "מה אני אמור לעשות לעזאזל?!" אני מעביר את ידיי על גבה החשוף ומתנשף על חזה (הכמעט חשוף) ובטנה, מנשק את בסיס צווארה מעל שדיה. אחרי חצי דקה של חיבוק אני אוזר מספיק אומץ להעביר את ידי אל ישבנה, אני מעביר יד אחת מעל מכנסי הג'ינס הצמודים עד שרותם אוחזת בידי ומכניסה אותה מתחת למכנסיה ותחתוניה. אני מרגיש את ישבנה הקטן, הרך והמעוצב ומתנשף בעוד אני מרגיש את איברי מגורה כנגד הבד הלוחץ עליו זז בקצב תנועותיה של רותם עלי.
המחשבה על מה שאני עושה כרגע, הרצון להמשיך מצד אחד והפחד מצד שני נקטעים כשאני שומע את קולה של רותם "אתה מתכוון מתישהו להוריד לי את החזיה?". אני רק הרגע נישקתי בחורה בפעם הראשונה! מאיפה אני אמור לדעת איך ומתי לפתוח חזיה?! אני אוחז בסגר המתכת בגבה ומנסה לפתוח את החזיה אבל ידי הרועדות וחוסר הניסיון מונעים ממני לשחרר את שדיה הקטנים והמפתים מכלוב הבד שלהם. בשלב הזה רותם מבינה שהיא לא יכולה לצפות מבתול חסר ניסיון כמוני לביצועים של שחקן פורנו ומורה לי לעצור. היא מנשקת אותי קלות על השפתיים ובחיוך גדול פותחת את הסגר בעצמה ללא בעיות, מורידה את החזיה וזורקת אותה על המיטה לצידנו. אני בוהה חסר נשימה בשדיים החצופים ובפטמות הורודות הקטנות ומחבק את רותם, מצמיד את גופה לגופי ושואף את ניחוח הבושם שלה.
אני מקבל ביטחון מהדרכתה ומתחיל לנשק את שדה השמאלי (ימין שלי), מרפרף עם שפתיי על גבעת הבשר הקטנה ולאט לאט מוסיף גם לשון. מטפס אל ראש הגבעה במסלול מעגלי עד שמגיע אל העטרה הורודה הקטנה ולפטמה הזקורה במרכזה, יונק את הבשר הרך כשידי האחת עוד צמודה לישבנה הרך של רותם וידי השניה אוחזת בעורפה תחת מפל השיער החלק.
אני מרגיש את ידה נשלחת אל אל מכנסי, פותחת את הכפתור והריצ'רץ' ואוחזת באיברי הקשה. ריגוש ברמה שלא הכרתי זורם בכל גופי ואני מרגיש את השיא מגיע.
"לא…. בבקשה תאטי אני לא מחזיק" אני גונח באוזניה.
"תרגע הכל בסדר" היא לוחשת באוזני.
רותם קמה ממני, אוחזת בידיי ומושכת אותי, אני נעמד מולה ומביט בעיניה הכחולות והחמודות. אני מרגיש את ידה האחת חודרת אל תחתוני ומלטפת את איברי ואת האשכים ואת ידה השניה מובילה את ידי אל תוך מכנסיה ומניחה את ידי על תחתוניה הרכים והנעימים ומניעה את ידי עליהם. אני מרגיש את החריץ האורכי במרכז תחתוניה כשרותם מעבירה את אצבעותי לאורכו מלמטה ועד למעלה, מגיעות לבליטה בקצהו העליון….
"רותם בבקשה תעצרי… אין לי קונדום…" אני מתנשף.
"עידו הכל בסדר, אנחנו לא נעשה שום דבר שאתה לא מוכן אליו. אני רק רוצה שיהיה לך טוב בסדר?" אני מהנהן בראשי ונושם עמוק, מנסה להרגיע את גופי מהחוויה. רותם מפשילה את מכנסי ותחתוני, חושפת את איברי הזקוף ומושיטה לי שקית ניילון חד פעמית.
"כשתרגיש שאתה עומד לגמור תן לי סימן בסדר?" רותם פורשת את המגבת הקטנה שלי לרגליי, כורעת עליה, אוחזת באיברי בעדינות בידה האחת וידה השניה אוחזת בישבני. אני מביט ברותם מלמעלה, שערה הזהוב והחלק פזור על גבה ופטמותיה הורודות זקורות, מכניסה את איברי אל פיה. אני עוצם את עיניי ומתענג על התחושה החמימה והרטובה של פיה לוחץ סביבי, חש את שפתיה נעות מעלה ומטה לאורך האיבר הזקור בתוך פיה כשלשונה מתפתלת סביבו. אני מצטמרר מעונג כשתנועת היניקה מתווספת עד שלרגע אני כמעט ומאבד את שיווי המשקל ונאלץ לאחוז בשולחן כדי לא ליפול קדימה ישירות על רותם.
רותם שמה לב לגופי הרועד ומביטה אלי למעלה, יוצרת קשר עין בין עיניה הכחולות לבין עיניי החומות, מוציאה את איברי מפיה, מחייכת אליי את חיוכה הכובש ומתחילה להעביר את ידיה עליו במרץ, מהבסיס ועד לעטרת הנפוחה בראשו, מוסיפה נשיקות קלות וליקוקים על המוט האחוז בחוזקה בידיה העדינות. אני מרגיש את לשונה מחליקה לאורך איברי, מהחיבור עם שק האשכים ועד החיבור לעטרת הנפוחה והמגורה. אני מרגיש את ידה האחת מלטפת את ירכיי ואת ידה השניה עולה ויורדת על המוט בקצב איטי, מחליקה על האיבר הרטוב מרוק ומחזירה אותה עד שהיא נוגעת חזרה בבטני. מותחת את העור המגורה ומעבירה בי צמרמורת של עונג. אני מחזיק מעמד בערך כחצי דקה עד שאני מרגיש שאני מתקרב לנקודת האלחזור ומניח את ידי על ראשה של רותם ומצליח להגיד בקושי "רותם…. אני… גומר…" מעבר לנשימותי המואצות.
רותם עוטפת את איברי בשקית הניילון ונותנת שפשוף אחרון לעורי המגורה. אני מרגיש את הזרם עולה במסלולו מהביצים ועד העטרה, אני משפריץ את כל תכולת אשכיי אל תוך השקית בשלושה מטחים גדולים ונופל אל הכיסא, עוצם את עיני, מותש. אני פותח את עיני ורואה את רותם עומדת מולי, חבילת מגבונים שהוציאה מתיקה בידה וחיוך על פניה. אני מנקה את איברי מהנוזל הדביק והריחני וזורק את השקית והמגבון לפח מתחת לשולחני.
רותם לובשת את חזייתה וחוזרת להתיישב עליי כשברכיה לצידי, איברי המדולדל בין רגליי החשופות. היא מביטה בעיני ואומרת "מזל טוב עידו! נשיקה ראשונה, מציצה ראשונה. איך הייתי?" אני נבוך לא יודע מה לענות, אומרים לבחורות שהן מוצצות טוב? זה מפרגן? זה מעליב? אני מחליט שלאור זה שהיא בחרה לשאול אותי זה מספיק בטוח ומצמיד אותה אלי שוב לחיבוק קרוב, מרגיש את שדיה נמעכים אל גופי ולוחש באזניה "היית מדהימה".
"אתה רומז שאני זונה?" היא שואלת במבט כאילו נפגע. אני כל כך רגיל להתגרויות שלה ולנסיונות שלה לגרום לי למבוכה עד שאני לא יכול שלא לחייך מהניסיון הצפוי. אני נעמד כשרגליה עוד כרוכות סביבי ומושיב אותה על השולחן "לא, אני אומר שהיית מדהימה" ומעביר לה ליטוף אחרון על הלחי. "יופי" היא עונה לי וקמה ללבוש את חולצתה. כשראשה בוקע שוב מתוך החולצה היא מחייכת אלי ואומרת "הפעם פינקתי אותך, בפעם הבאה אני מצפה ממך לשני דברים. אחד, אתה דואג לפנק אותי. שתיים, אתה לומד להחזיק יותר זמן. שים לב שיש קשר בין שתי הבקשות" היא קורצת אלי.
"את מודעת לזה שאנחנו נפגשים לשבת על העבודה שוב בשבוע הבא?"
"אז כדאי שתתחיל לעבוד לא? אתה בחור חכם אני בטוחה שתדע מה לעשות עד אז"
רותם נותנת לי נשיקה קלה על השפתיים ויוצאת מהדירה.
המשך קריאה – חלק ב

מבוסס על סיפור אמיתי?
חובה..
סיפור מעולה!!!!! המשך בבקשה…
תודה רבה!
סיפור ההמשך בתהליך כתיבה.