בחזרה לעתיד

יש רגעים שאתה תוהה אם הם חלק מחלום שעוד מעט תתעורר ממנו, או שהם התרחשו במציאות. זו המחשבה שעברה לי בראש כששירה, ממנה לא שמעתי בערך כבר עשר שנים, שלחה לי הודעה בווטסאפ וסיפרה על מפגש של הכיתה שלנו מבית הספר טרומפלדור.
לא ממש ידעתי מיהו השולח האנונימי אבל היא מיהרה להזדהות ועוד בשם נעוריה. תהיתי אם נכון במצב כזה לפטפט או רק לאשר (או לא) את בואי, אז התנהלה בינינו שיחה יבשה למדי שבסיומה היא כתבה, "יוני, אתה חייב לבוא".
זו בדיוק הסיבה שחשבתי לא לבוא. לאורך כל שנות התיכון שירה היתה החברה הטובה ביותר שלי. היינו קרובים מאוד. לאורך כל הזמן הזה רציתי יותר. ראיתי אותה יוצאת עם ארנון ואיך הוא התייחס אליה. חשבתי שמגיע לה יותר. היא בכתה על הכתף שלי כשהבינה שהוא רק רצה, כמו כל נער, בגילו, להתמזמז עם מישהי ולא באמת אהב אותה. הייתי לידה כשאמא שלה חלתה ונפטרה. וגם באותו ערב גורלי, במסיבת הסיום של התיכון. הזמנתי אותה לבוא כבת זוגי כי לא היה לה חבר באותה תקופה. היא דחתה את ההזמנה בתואנה שהיא בכלל חושבת לוותר. "את חייבת לבוא", אמרתי לה. והיא הגיעה, במלוא יופיה. ניסיתי להיות החבר הטוב, אבל היא התרחקה ממני באופן די נדיר.
בשלב כלשהו הבנתי שהאירוע מוצה מבחינתי. בדרכי החוצה מהאולם, הגיחה שירה מאחורי. אדי האלכוהול נדפו מפיה כשהיא לחשה: "הערב הגדול שלנו ושנינו לבד. אולי נעשה משהו בנידון?"
״כמו מה?״
״כמו שתפסיק לחשוב עלי כמו החברה הכי טובה ותתייחס אלי כמו בחורה שרוצה סקס״.
לא ציפיתי למשפט הזה. אהבתי אותה בסתר. הרבה יותר מאהבת חברים פשוטה. היא היתה מאוד מושכת לטעמי ואיכשהו נפלה על הבנים הלא נכונים תמיד. ראיתי אותה בגופיה ושורט לא פעם ותמיד ניסיתי להסתיר את הבליטה שיצר האיבר המזדקף בתוך המכנסיים שלי.
אבל לא ראיתי אותה כאובייקט מיני נטו. מישהי 'לעשות אותה' ולהמשיך.
״את סתם אומרת את זה מתוך שכרות. את לא באמת רוצה אותי״, אמרתי לה. היא בתגובה התחילה ללטף אותי. זה הרגיש לי לא נכון.
״יש לי וידוי״ אמרתי לה.
זה לא ממש הרשים את היד שלה שנשלחה לכיוון המכנסיים שלה. ״אני אוהב אותך, כבר שנים״.
היד שלה נעצרה. למרות האלכוהול הדברים נקלטו היטב.
״למה? למה את הורס?״ היא שאלה, לקחה את ידה, הפנתה את גבה והתרחקה מהמקום. נפגעתי עד עמקי נשמתי. עזבתי את המקום. לא דיברנו מאז.
ועכשיו…'אתה חייב לבוא'. לעזאזל עם עידן הווטסאפ והוי הכחול.

שבוע לאחר מכן, בערב המכריע עוד שקלתי. במה בדיוק יש לי להשוויץ בערב של הכיתה? בעבודה? הרי לא התחתנתי כמו חלק מהאחרים, אין לי אפילו בת זוג קבועה. בסוף הסקרנות הכריעה אותי. המקום שנקבע היה איפשהו בעיר אזור, בסוג של לופט. הגעתי באיחור אופנתי אבל להפתעתי לא ראיתי אנשים בחוץ. חשבתי כבר להסתובב אבל הבחנתי בשלט: 'מפגש כיתה – מחזור ד' – בית הספר טרומפלדור' ולידו חץ שכיוון אותי לעבר הדלת. היה רחש של מוסיקה אבל אנשים לא נראו בסביבה. הקשתי על הדלת. כלום. הקשתי חזק יותר ושמעתי צעדים מתקרבים. את הדלת פתחה גילית עמר. השנים עשו לה טוב ללא ספק. אותה דווקא יצא לי לראות פה ושם. מהילדה הדחויה של הכיתה זו שהיתה בשולי החברה, זכרתי שהיא סיפרה פעם שהיא גרה כבר שנים עם איזה רופא. מבט חטוף לכיוון האצבע הראה שאין לה טבעת נישואין. שמתי לב גם לפרטים נוספים וראיתי שהיא קלטה את המבט המהיר. היה לה חזה גדול, ארוז בחזיית פושאפ עם מחשוף, כזה שרואים בו את החריץ שבין השדיים, שהיו בצבע מוקה.
היא חייכה והזמינה אותי להיכנס.
״אני הראשון?״ תהיתי אחרי כמה ברכות של נימוסין.
״אתה גם האחרון״.
״גילית, זה איזשהו משחק? מה הקטע? למה אין כאן אף אחד?״
״בוא שב״.
״גילית, אני לא בקטע של הזמנות אפלות״.
היא צחקקה. ״אידיוט, בוא שב. היית מת להיות איתי. קלטתי את המבטים לחזה שלי, למרות שלא זכור לי שלפני כן הסתכלת לא על החזה שלי ולא על הפנים שלי. אבל אתה לא כאן בשביל זה״.
זה כבר היה מוזר. למה רק היא ואני פה?
״היית בקשר עם שירה?״
כנראה שהחלפתי צבעים מהשאלה, ״מעבר להודעה בווטסאפ על הערב הזה, כלום״.
״כלום כלום? אין לך מושג מה קרה איתה מאז התיכון?״
הייתי קצת נבוך. אולי גילית עוד תקועה בזמן שבו שירה ואני היינו צמד חמד. ״לא יודע עליה כלום. אחרי התיכון אבא שלה החליט למכור את הדירה ומאז לא היא ולא אני ברדיוס הזה״.
״אתה יודע שהיא לא הצליחה עם אף גבר כי היא היתה מאוהבת בך כל השנים?״
התחלתי לחשוב על תשובה כשלפתע הפנמתי את השאלה. ניסיתי להוציא קול כדי לצאת מהמבוכה אבל לא ממש הצלחתי.
״ידעת שמאוד התקרבנו היא ואני מאז שפשוט ניתקת קשר ונעלמת? ידעת שהיא שומרת עד היום על קשר עם ההורים שלך?״

השאלות נורו לחלל האויר והותירו אותי מרגע לרגע מבולבל יותר. מדהים איך ההורים שלי, שמזכירים כל שטות, שכחו בדיוק את הנושא הזה. די מתאים להם. ״ידעת שהיא עד היום לא מצאה את האושר, למרות שכלפי חוץ היא מפגינה חזות של אדם שנהנה מהחיים?״

המטח הזה היה קצת יותר מדי בשבילי. הרגשתי שחטפתי דקירה בלב כששמעתי ששירה נשואה. מסתבר שגם שנים אחרי שחשבתי, רציתי וקיוויתי לשכוח, הכל עוד שם. גילית כבר באה לירות עוד שאלות. הרמתי את הקול כדי לעצור אותה. ״אז מה הקטע? באת להטיף לי מוסר? הבאת אותי לכאן כדי להכות בי עם העבר? עבדת עלי עם מסיבה שלא היתה בשביל מה? בשביל להכאיב?״, בשלב הזה כבר הייתי מוצף בהכל, הכאב מהדחייה ההיא חזר והעלה לי דמעות בעיניים. קמתי מהכסא והתחלתי לצעוד לכיוון הדלת.

ואז הבחנתי בה, עומדת לפני הדלת. זו ללא ספק היתה היא. השיער הג'ינג'י, הנמשים החמודים, אפילו הקמטוטים. הגוף הנמוך, הרגליים הדקות, הישבן החצוף. כל מה שערגתי אליו לפני שנים עמד מולי. גם לשירה, שהיתה לבושה בשמלה בצבע כחול, היתה טבעת נישואין על האצבע הרביעית ביד הימנית.
התחלתי לחשוש שעשיתי טעות משמעותית כשיצאתי מהבית. שירה עמדה מולי. דמעות זלגו מעיניה. רציתי כל כך לחבק אותה, לומר לה משהו, אבל חששתי לטעות.
בסוף, מישהו היה צריך להגיד משהו. לצערי זה הייתי אני. ״שירה אני מצטער'״ זה כל מה שהצלחתי לומר, מנסה לכבוש את הדמעות. היא היתה כל כך כאן, בהישג יד, ועם זאת בתודעה שלי היא כל כך רחוקה.
התקרבתי עוד לדלת במטרה לצאת. שירה לא זזה.
מאחור שמעתי את גילית. ״אתה זוכר מה שירה רצתה במסיבה ההיא?״
ברור שזכרתי. ״לא ממש. עברו המון שנים״.
גילית לא ויתרה. ״שירה רצתה שתזיין אותה, היא רצתה להתוודות בפניך על אהבתה אחר כך. האלכוהול גרם לה להבין אותך משום מה לא נכון. היא הבינה שאתה אוהב אותה אבל לא בצורה הזאת. אחרי זה אתה כבר לא היית מוכן לשמוע ממנה. נעלמת״.
לא הצלחתי להוציא מילה מהפה, גילית המשיכה לנווט את העניינים. ״אתה פה היום יוני, כדי לשחזר את הרגע. לא צריך כיתה שלמה שתצפה בהתרחשות. אני פה וזה מספיק״.
התחשק לי באותו רגע לצרוח עליה. נשארתי מאופק. ״סליחה, הבאתם אותי לכאן בתואנות שווא. עכשיו את רוצה להפוך אותי לאיזה נער ליווי שתוכלי להביט בו ולהשתעשע?״
״נשמה, לא הבנת כלום. אתה זה שהולך להשתעשע. אני זו שמוותרת כאן. הרופא שחשבת שאני גרה איתו…היא רופאה. קוראים לה ד"ר שירה ברטוב״.
העלילה הלכה והסתבכה לי. במיוחד לאור העובדה שגילית ניגשה לשירה, שהרימה את ידיה, והפשילה ממנה את השמלה הכחולה. בתוך התחתונים שלי החלה התעוררות מהירה. בתוך שניות הכל היה קשה שם למטה. שתיהן ראו את זה. הגוף של שירה היה לבן מאוד עם מעט נמשים. היא לבשה חזיית ספורט ותחתונים תואמים של טומי הילפיגר. החזה שלה היה קטן. היא הגיעה לי בערך עד לסנטר.

״לפחות הפעם אתה לא מנסה להסתיר את העניין בה״, אמרה גילית. היא הפשיטה את שירה לגמרי. השדיים של שירה היו זקופים עם פטמה ורודה רפויה בקצה של כל אחד מהם. בין הרגליים שלה בצבץ שיער ערווה ג'ינג'י. גילית נותרה לבושה לגמרי. שירה המשיכה לשתוק. דמעות עדיין זלגו מעיניה.

גילית ניגשה אלי. היא לחשה לי שארים ידיים ובאותה צורה חילצה ממנה את החולצה והגופייה שלי ואחר כך גם את המכנסיים והתחתונים. בלי שום בושה היא נגעה באיבר הזקור והעבה וליטפה את השערות שסביבו. היא ניגשה לשירה ונשקה לה על שפתיה. היד של גילית טיילה על שיער הערווה הג'ינג'י של שירה. כבר כמה שבועות שלא הייתי עם בחורה. הייתי בהחלט מגורה. גילית ליטפה את הפטמות הקטנות של שירה שכבר לא היו רפויות, אלא דרוכות וקשות.

לא היה צורך במלים. התקרבתי. גילית זזה. שירה עדיין דמעה. קירבתי את השפתיים שלי לשלה ועצמתי את עיני. ההתחלה היתה מהוססת. חטופה. הלשונות התחילו לחקור זו את זו ולהתוודע. ואז זה הפך לבאר מרווה לשני אנשים צמאים. נשיקות שהעמיקו, גוף שהתחיל להיצמד לגוף. השדיים הקטנים שנמחצו אל החזה שלי, האיבר הקשה שלי שנצמד אל האגן שלה. לא הייתי יכול לשאת את התשוקה שנאגרה בי. תוך כדי נשיקה הרמתי את שירה והושבתי אותה עלי, שומע אותה נאנקת כשהאיבר שלי ממלא אותה, כשהחום הבוער של תשוקתה עוטף אותו. ואז, ברגע, שנינו איבדנו את הסבלנות. הטחתי את הגוף שלה כלפי מעלה והיא מיהרה לחזור, כך זה נמשך עוד כמה פעמים עד שהגברתי את הקצב והעוצמה. האנקות שלה גברו ויכולת השליטה שלי אותגרה כמעט עד לקצה. ״אני גומר״, לחשתי כשהאיבר שלה היה הדוק סביבי. הרמתי אותה והחזקתי אותה כך באוויר כשהאיבר שלי רטט ופלט זרמים חמים שמילאו את שיער הערווה שלה.

הנחתי אותה בעדינות על הספה שהיתה בלופט ותהיתי אם אני צריך להיות לידה. להמשיך או לעצור. רציתי לספר לה כמה כמהתי לרגע הזה לפני שנים וכמה אני לא יודע את משמעותו רגע אחרי שקרה. אבל רגע הקסם הופר על ידי גילית.
״למה גמרת בחוץ?״
חיפשתי אותה ולא הצלחתי להבחין בה. גם לא חשבתי לענות על השאלה. נשכבתי לצידה של שירה וחיבקתי אותה. היא כרכה את הידיים שלה סביבי. היא עדיין לא דיברה וגם אני החלטתי שלא לגלות בינתיים את מה שמתרחש אצל בלב.
הקול של גילית שוב נשמע בחלל החדר. היא לא ויתרה. ״אם התגעגעת אליה, תגמור בפנים, לא נראה לי שהיא תתנגד״.
עכשיו כבר לא הצלחתי לשלוט ולהישאר בשקט. הבטתי על שירה והיא הביטה עלי. ״איך משתיקים אותה?״ לחשתי לה.
״אל תתייחס אליה״, היא לחשה בחזרה וידיה גלשו לעבר האיבר שלי שהתקשה לקראתן.
״הוא ממש עבה״ היא לחשה ונצמדה אלי בנשיקה שגרמה לי לשכוח את כל מה שמסביב. זה באמת הרגיש כמו חלום.
שירה עלתה מעלי והיפנתה אלי את הגב. היא לחשה, ״שתדע לעתיד, כך אני גומרת הכי טוב״, אלף מחשבות התרוצצו בראש שלי. היא דיברה על עתיד. מה זה אומר? אבל כל המחשבות התאדו ברגע אחד כשהיא פישקה את רגליה. הישבן העסיסי מולי ובין הרגליים מבצבץ שיער הערווה הג'ינג'י כשהיא מתיישבת והאיבר שלי מפלח לשניים את שפתיה התחתונות הרטובות מתשוקה.

הפעם הכניסה היתה מהירה הרבה יותר. שירה הכתיבה את הקצב. היא רכבה במהירות ונשענה עלי לאחור. הידיים שלי חפנו את שדיה הקטנים שרטטו בקצב הרכיבה. זה היה טוב. היא הסיטה את הראש כדי שנתנשק והנשיקה העמוקה רק הגבירה את הקצב. התחלתי להגביר את הקצב גם מצד האגן שלי. הנשימות שלה נעשו מהירות יותר והאנקות הפכו לגניחות. האיבר שלה לפת מבפנים את שלי, היא תפסה את הידיים שלי שלשו את החזה שלה. ״חזק יותר״, היא לחשה. הלישה הפכה לעיסוי עמוק וחזק. הגוף שלה רעד, באנקות קולניות היא גמרה והרפתה את עצמה כשאני נותר עמוק בתוכה. ״אל תצא״, היא לחשה.

הפכתי אותה בעדינות על הבטן כשאני בתוכה. האיבר שלה לא לחץ על שלי כמו קודם אבל היה הדוק מספיק. המשכתי מהיכן שעצרנו, אלא שהפעם קבעתי אני את הקצב. הפנים שלה היו טמונות בספה והישבן שלה נע לפני הדחיפות שלי. עיסיתי גם אותו בחוזקה כשהגברתי עוד את העוצמה. ההתנשפויות שלה התגברו. הייתי מגורה מאוד. האיבר שלי היה קשה כמו שלא הרגשתי אותו הרבה זמן. הוא התחיל לרעוד בתוכה והיא שלחה את ידיה אחורה והחזיקה בשלי. נאנקתי כשהזרע ניתז ממני לתוכה, ממלא אותה בתשוקה הרותחת שלי. יצאתי בעדינות והיא חיבקה אותי. העיניים שלה שוב דמעו.
רציתי כבר לומר את אשר על לבי, אבל אז שוב נשמע הקול של גילית. ״נו, שנים חיכית לרגע הזה. תגידי לו משהו״.
״גילית, אולי תסתמי כבר?״, ההערה היתה בלתי נמנעת. העיניים שלי תרו אחריה בלופט הארוך.
״אתה מזיין את הזיון הקבוע שלי, אז תצטרך להיות מנומס יותר״, שמעתי את גילית מתקרבת.
היא נעמדה מולנו עירומה לגמרי. גוף נדיב בצבע מוקה. חלק לגמרי. השדיים הגדולים היו טבעיים ובקצה שלהם פטמות גדולות במיוחד. האיבר שלי התקשה במהירות.

״תירגע. אתה לא במשחק״, היא הבהירה. שירה נאנחה, כנראה בהבנה שמדובר בה. ״גם את לא״, קבעה גילית.
מאחוריה הגיח ארנון, החתיך של הכיתה. עשר שנים אחרי הוא היה נראה לא פחות טוב, אבל די שעיר. הוא נישק אותה בצוואר והיא סובבה את הראש. הם התנשקו בתשוקה. הידיים שלו כיוונו אותה. היא התכופפה על מסעד הספה, כשהשדיים הגדולים של נמצאים ממש מעלינו. ארנון היה, מה שנקרא, 'מצוייד היטב'. הוא חדר אליה בכוח והיא השמיעה גניחה שהעבירה רטט גם בשירה וגם בי. הוא התחיל לזיין אותה בכוח. היא נאנקה, צעקה, הפטמות הענקיות שלה היו קשות. הושט ידך וגע בהן. זה לא נמשך הרבה זמן. גילית גמרה ראשונה בווליום שסביר להניח ששמעו למרחקים. ארנון אחריה, מהוסה, נאנק גם הוא. הם הסדירו את הנשימה ונעלמו בחדר צדדי.

״מה זה היה?״, עכשיו כבר לא לחשתי. ״הייתי בטוח שיש משהו ביניכן״, אמרתי לשירה.
היא הביטה לי עמוק בעיניים. יכולתי לטבוע בעיניה האפרפרות-כחולות. ״תשכח מזה, זה הערב שלנו״.
באותו רגע החלטתי שלא לשמור את זה עוד בבטן. במקרה הגרוע לא נדבר עוד עשר שנים. ״אני מאוהב בך שירה. חשבתי ששכחתי מזה, חשבתי שהתגברתי על זה. בחיי שניסיתי לשכוח ולהתנתק מזה…אוי זה נשמע רע. אבל…״.
״אל תמשיך״, היא ביקשה.
״אני חייב. זה יושב עלי כבר שנים״.
״אל תמשיך״, היא התחננה. היא לקחה את ידי הימנית ושמה אותה על שפתי האיבר שלה שהיו מגורות.
״שירה, אני…״, היא התנפלה עלי בנשיקה. כל המנועים התחממו שוב במהירות. הפעם אני מעליה. הגוף הקטן שלה פרוס לפני. בדיוק כמו שאני אוהב. הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עלי. האגן שלי זז בתוכה בתנועות חדות, היא ניסתה להתגרות בי. עיסתה מולי את שדיה הקטנים שקיפצו לפי הקצב המהיר. ואז היא משכה אותי והצמידה את שפתיה לשלי. לשונה התערבלה בלשון שלי, והידיים הקטנות שלה אחזו בישבן שלי מצמידות אותו קרוב אליה. הנשיקה הפכה לשני פיות פעורים, מתנשפים, נאנקים זה מול זה, בעיניים פקוחות. הסוף היה בלתי נשלט. היא רעדה, אבל לא ידעתי את זה מהשיא שלי או שלה. היא רתחה מבפנים והזרע שלי היה רותח לא פחות וניתז לתוכה, כאילו נורה מלוע של תותח.
היא ניסתה להסדיר את הנשימה וזה היה הרגע שלי. ״שירה אני מאוהב בך. לא טעיתי באותו לילה. רציתי אותך ואני רוצה אותך היום״.
״למה? למה את הורס?״ היא שאלה וקמה בפתאומיות מהספה.
לא…זה לא קורה לי שוב, חשבתי.