החדר החשוך שלנו

נכנסנו בשתיקה אל החדר המואר והמוכר. זה קורה לנו פעם בשבוע-שבועיים. גבר נשוי, אשה נשואה, חדר אחד ואחרינו המבול.

חייכנו בשתיקה רגע לפני שהטקס הקבוע התחיל. היא לא אוהבת שמדברים תוך כדי. גם האור מפריע לה. האמת זה לגיטימי. כך כל אחד יכול ליהנות ואולי גם לפנטז על מה שירצה תוך כדי. עשינו את זה בעבר באור וגילינו שבחושך היא מתנהגת אחרת לגמרי.

הדלת נסגרה. החדר הוחשך לרמה שאפשר לראות משהו בקושי רב. נצמדתי אליה מאחור, מלטף את גופה. היא הסבה את ראשה אלי. רכנתי לעבר שפתיה שנפגשו עם שפתי, חוקרות בעדינות, ברכות – ואז חשתי בלשונה מחפשת את שלי, כשהן מנהלות דו שיח משלהן, ואנחנו מתענגים ומלטפים זה את זו.

היינו לא רחוקים מהמיטה. הדפתי אותה לכיוונה והיא נחתה עליה בעדינות כשאני מעליה. עכשיו הדימיון עבד בניסיון לשחזר את גופה. בעוד אני גבוה ובהיר היא נמוכה וכהה. ממש כהה. לשתי את שדיה מבעד לחולצתה כשבין נשיקה לנשיקה היא לוקחת הפסקה כדי להתנשף מהגירוי. הידיים שלה גיששו מתחת לחולצתי, מדליקות את כל החושים שלי ומחדדות את חשיבות המפגש הזה שעוצר לרגע את העולם עבור שני אנשים, קווים מקבילים שנפגשים כך בהצטלבויות שהחיים העמוסים לעייפה מזמנים להם ומנסים לסחוט הנאה מכל רגע.

ירדתי אל צווארה. גופה הכהה היה כמעט מעורפל עבורי בחשכת החדר. חשתי אותה חווה צמרמורת כשידי עלו מבטנה במעלה הגוף, מרימות את חולצתה שירדה ממנה, מותירה אותה בחזיית סאטן שהחזיקה את שדיה. התנשקנו שוב, כשאני יורד וידיי פותחות את קרס החזייה, מרגישות את העור הרך מתחתיה. הלשון שוב יצאה לחקור את החזה הזה. הוא בינוני, קצת נפול אבל במרכזו יש עטרה גדולה שצבעה על גבול השחור, כהה יותר מצבע עורה ובמרכזה פטמה רכה שמזדקרת ונהיית עבה כשאני מוצץ אותה בתאווה גדולה.

היא מתנשמת ומתנשפת. זה הקול הכי רועש שהיא מוציאה במהלך החוויות שלנו ואותי זה מדליק יותר מכל הגניחות הרועשות.

היא הודפת אותי מעליה, גופה הקטן עלי כשאני על גבי. היא מפשיטה את החולצה שלי, מנשקת אותי במהירות ויורדת למטה. אני מעט יותר רועש ממנה. היא מלקקת כל נקודה שנקרית בדרכה מהחזה ועד לבטן שלי. תענוג עילאי.

היא עוצרת. אני מכיר את הגבולות. היא לא אוהבת לרדת ולכן היא עולה בחזרה. הידיים שלי מגששות בישבנה המוצק, מפשיטות אותה בזריזות ממכנסיה ותחתוניה. שיער הערווה שלה מתחכך בבטני בזמן שאני משכיב אותה על הצד וידי מגששת בין רגליה, מגיעה לשפתי ערוותה השעירה, ומתחילה לנוע באיטיות בכניסה הרטובה והחמה. היא סוגרת את רגליה על היד שלי ברגע שהיא ממוקמת מבחינתה במקום הנכון. אני מגביר את קצב המשחק כשהיד השניה לעתים מועכת את שדיה ולעתים חופנת את ישבנה בקצב היד שמשחקת בה בפנים. היא מתכווצת על האצבעות שלי ומשמיעה מן אנקה קטנה חסרת קול. הגוף שלה שהיה מתוח נהיה רפה. היא גמרה, מנסה להסדיר את הנשימה.

היא שוב מעליי, מפשילה את המכנסיים והתחתונים שלי. הטקס הקבוע. בתוך שניה היא מתמקמת, תופסת את האיבר הזקוף שלי ומנסה להתיישב עליו. היא מכניסה את הקצה לתוכה כשהיא אוחזת בי ועובר בה רעד מענג. היא מרפה את אחיזתה וגולשת למטה כשאני ננעץ בתוכה. זו התנוחה שלה. היא קובעת את הקצב. נשכבת מעליי, עולה ויורדת, מתנשפת ומגישה לי את שדיה כשהיא מקרבת את ראשי ומסמנת את הדרך. לאחוז בהם, ללקק אותם. זה מדליק אותה. היא דוהרת מעליי, סוגרת את רגליה וההתנשפויות שלה נעשות מהירות יותר ויותר. מחפשת את הנקודה הנכונה שתיקח אותה בפעם השניה תוך זמן קצר אל השיא שלה. היא מוצאת אותה. היא מתכווצת על האיבר שלי בחוזקה ואני, שכבר מזמן נמצא על הסף, מתפרץ בתוכה. אחרי שהאיבר הרטוב ורפוי מחליק ממנה החוצה היא נשכבת לצידי.

מביטים זה על זו בחשיכה בשתיקה. אין שעון ואין זמן. לה יש אותי ולי יש אותה ובמעט הזמן שיש לנו כך אין לנו צורך במלים. אותן אפשר לשמור להזדמנויות אחרות.

כהרגלה היא מסובבת אלי את הגב, יודעת בדיוק איך אני אוהב את זה, יודעת שסביר להניח שמזה היא לא תגמור.

היא משתפשפת בי עד שהיא מרגישה אותי מוכן לפעולה. היא נשכבת על הבטן, מרימה את אגנה. ידה נשלחת כדי לכוון אותי מתוך אינסטינקט.
אני מזיז אותה בעדינות. אוחז בזקפתי בידי ומשפשף אותה על פתחה הרטוב. היא מנסה לתמרן את עצמה כך שכבר אהיה בתוכה אבל אני ממשיך לשחק איתו בכניסתה עד לרגע שאני מרגיש שהיא מספיק חמה ואז אני דוחף אותו לתוכה בתנועה עוצמתית. שוב התנשפות. היא שוכבת על הבטן ואני נכנס לעומקה ויוצא ונכנס בעוצמה רבה כמו שהיא אוהבת. היא מתפתלת מתחתיי ולמרות החושך אני רואה את הישבן הכהה והחביב עלי זז בכל פעם שאני מן הצד השני נדחף הכי עמוק שאני יכול פנימה. כשאני נצמד אליה והתנועות הופכות להיות צמודות יותר היא יודעת שזה הרגע. אני נכנס עמוק וגומר, מרשה לעצמי לשחרר אנחה קצת יותר קולנית מבדרך כלל. זה באמת היה טוב.

שוב שוכבים זה לצד זה. מחובקים. לפי כללי הטקס הקבוע היא קמה ופותחת אור קטן בקצה השני של החדר. אני מביט בה בחיבה כשהיא עושה את דרכה בחזרה למיטה. היא לא מתכסה מחדש ואני מוריד את השמיכה מעליי. היא מביטה בגוף שלי. פעם ברגע של חולשה סיפרה לי שהיא אוהבת לראות איך האיבר שלי נעמד בזכותה. עכשיו היא צופה בו בזמן שאני ממולל את הפטמות הכל כך כהות ועבות.

היא שולחת את ידה ומתחילה לשפשף אותו. אני בתגובה שולח יד אל ערוותה המלאה בנוזלי האהבה של שנינו. היא גומרת ראשונה, מהר יחסית ועוטפת בשדיה את איברי, עולה ויורדת, לוחצת את האיבר. אני משפריץ בין שני השדיים, מתפרק מכל הלחץ שבחוץ, שעוד רגע כנראה נהיה שנינו שוב בתוכו.

שוכבים בחדר המיטות שלנו. שתיקה ארוכה וליטופים הדדיים. “צריך לעשות את זה יותר”, היא אומרת לי בגילוי לב נדיר, “לעצור את מירוץ החיים הזה בשביל הנפש”.

“אני אוהב אותך, אשתי”, אני עונה לה ויודע שלמרות שהיא לא אומרת, כי כזו היא, זה בדיוק מה שגם היא מרגישה.