שירות משמעותי

זה היה יום קיצי וחם, השמש קפחה בעוז ולא השאירה הרבה מקום מסתור. ראיתי אותו עומד בתחנה, מחכה בייאוש קל לאוטובוס הבא שיחזיר אותו סוף סוף הביתה לאחר כמה שבועות בצבא. באותו רגע הוא נראה כמו חלום – שרירי, נאה, לבוש במדים התואמים את גופו בצורה מושלמת, מעוטרים בסיכה קטנה ולא מוכרת. 

הכרתי אותו בשם אבל לא באופן אישי. קראו לו יובל, בוגר של סניף בני עקיבא המקומי. לאחר שהגעתי ליישוב בתור הקומונרית החדשה ראיתי אותו מדי פעם בפעולות של הבוגרים אבל לרוב הוא ישב עם חבריו ולא יצר איתי קשר מעבר לשלום אקראי.

בחוץ היה חם והתחנה לא סיפקה הרבה צל, אז למרות המבוכה שלי עצרתי לידו והצעתי לו טרמפ ליישוב, בתקווה שזה לא יעורר שמועות ביישוב הצמא לרכילות. “צריך טרמפ? אני שירה, הקומונרית החדשה” אמרתי לו בחיוך. “וואי ברור, תודה רבה” ענה לי כשפניו מסגירות הקלה. הוא נכנס ושם את התיק הגדול שלו בתא המטען, מתיישב באנחה ברכב הממוזג. “הצלת אותי” הוא אמר, “מסתבר שההורים שלי לא בבית ולא היה לי איך להגיע”. בכיף, אני אומרת לו, “למה ההורים שלך לא הודיעו קודם?” הוא מחייך. “לא מודיעים לנו מראש מתי אנחנו יוצאים, ואת הפלאפון מקבלים רק ביציאה”. נשמע מבאס. “רגע, אז אתה אוכל לבד השבת?” אני שואלת באמפתיה, “מבאס, אחרי כל כך הרבה זמן בצבא. כמה אתה סוגר בכלל?” “לרוב 28, אבל הפעם זה היה רק 21”.
אני מעיפה בו רגע מבט, וחוזרת מהר להביט בכביש. אבל המבט הזה מספיק לגרום ללב שלי לדפוק מהר יותר וללחיי להסמיק קמעה. חלום של כל דתייה לאומית מן השורה – חייל חתיך שמשרת ביחידה מיוחדת. אני מנסה להרחיק את המחשבות הלא ראויות שעולות בי, אבל מדי פעם אני מעיפה בו מבט נוסף.

“אז איפה אתה משרת?” אני מנסה להחיות את השיחה בלי לצאת יותר מדי חטטנית. “בחיל הים” הוא עונה, ולא מפרט יותר. “דא, את זה שאתה בחיל הים יכולתי להבין מהמדים” אני עונה בסרקזם, אבל לא ממשיכה ללחוץ בנושא. “מה התכניות שלך לשבת?” הוא שואל, בקול תמים לכאורה. “לא הרבה, מפגש בסניף אחרי הסעודה בערב, מחר בצהריים פעולות”. “מגניב” הוא אומר, “אולי אגיע הערב”. הלב שלי מנתר קלות בחזה. “תבוא, זה יעשה לבנות את הערב”.
פאק. למה אמרתי את זה? אני תמיד אומרת שטויות ליד בנים חתיכים. “וואלה” הוא מגחך, “לא שמתי לב, כנראה שאין לי השפעה כזו עלייך”. אני מסמיקה. חצוף מצידו. “אם כבר העלית את הנושא”, הוא ממשיך, “את תפוסה?” הוא שואל בעזות מצח. “האמת שלא” אני אומרת, “למה? אתה רומז למשהו?” לא רק הוא יכול לשחק במשחק הזה. “אולי” הוא אומר, וזורק לי מבט שגורם לי לתחושות מוזרות איפשהו למטה. מזל שפתאום הוא אומר לי “הנה, תעצרי לי פה”. אני עוצרת, והוא פורק את התיק שלו מהרכב. “רוצה להיכנס לשתות משהו?” הוא שואל, “הבית ריק”. אני נעתרת להצעה בשמחה.

אנחנו נכנסים לחצר, ואני רואה בצד הרבה משקולות ומתקני כושר. נראה שמישהו פה מתאמן באופן רציני. “כל זה שלך? אתה מתאמן הרבה?” אני שואלת. “בעבר, כן. מאז שהתגייסתי זה משמש בעיקר את אחי, יש לי מספיק מזה בצבא וכשאני חוזר הביתה אני נח, לא מתאמן”. אנחנו נכנסים לבית והוא זורק את התיק שלו בצד. “מים או שתייה מתוקה?” הוא שואל. “אני אשמח למים” אני עונה. “שומרת על הגזרה?” הוא מחייך, “אתה רומז שאני צריכה?” אני שואלת בחצי עלבון חצי התגרות. “בכלל לא” הוא עונה, “את נראית חטובה מאוד”. איך הוא מצליח להביך אותי כל כך? “גם אתה נראה די בנוי” אני עונה לו באותו מטבע. הוא צוחק ומגיש לי את כוס המים, מזל שהם קרים כי חילופי הדברים גרמו לי להתחמם כהוגן.
אנחנו מתיישבים בסלון, תוהים לעצמנו איך הדברים יתפתחו. אנחנו מדברים קצת על השירות שלי, אני מספרת לו על הקשיים שהניתוק מהבית גורם.
“איפה את גרה?” הוא שואל. “יש לבנות שירות דירה פה ביישוב” אני עונה, “אתה לא מאמין כמה בלאגן יכול להיות בדירה של בנות”. הוא צוחק. “חכי שתראי מה קורה בדירה של בנים”. “מתערבת איתך שאצלנו זה יותר גרוע” אני אומרת, והוא מרים גבה. “בטוחה? אתן מסתובבות בעירום בבית? או מתלבשות בסלון? או מחרבנות בדלת פתוחה?” אני מסמיקה מהבוטות שלו, והוא ממהר להתנצל “סליחה על הבוטות, מה ששלושה שבועות בצבא עושים”. “הכל טוב, אם היית רואה מה קורה אצלנו היית חושב שאנחנו חבורה של לסביות” אני עונה לו. הוא מגחך והולך למטבח להביא לו בירה, ובנתיים אני מסתכלת סביב. יש שם תמונה שלו בגופיה, עושה כושר בחצר. אני מתרשמת מהגוף שלו. הוא הרבה יותר חטוב ממה שחשבתי. “את רוצה גם אחת?” הוא צועק מהמטבח. אני יודעת שזה לא רעיון טוב לשתות אלכוהול בחברת בן, במיוחד כזה מושך, אבל בא לי להשתחרר קצת. “אני אשמח” אני צועקת בחזרה.
הוא חוזר עם הבירות ואני רואה שהוא החליף את המדים במכנסיים קצרים וגופייה, זרועותיו השריריות נחשפות בפניי. “היה לך חם אני רואה” אני אומרת ומקווה שהרעד בקולי לא נשמע. “חם פה” הוא עונה ומושך בכתפיו. “חוץ מזה נמאס לי מהמדים, אני לובש אותם מספיק”. הוא מתיישב על הספה מולי ולוגם מהבירה. האווירה נעשית משוחררת יותר, ואני נשכבת אחורה ועוצמת לרגע עיניים. כשאני פותחת אותן אני קולטת את המבט שלו ממהר לעלות בחזרה אל פני, ואני רואה שהחצאית שלי עלתה קצת וחשפה חלק מהירכיים הלבנות שלי. הוא מסמיק, ואני חושבת שאני רואה התעוררות באיזור המפשעה שלו. מרגישה שזה מדליק אותי, את הפטמות שלי מתחילות להתקשות. האלכוהול מסיר לי עכבות ובמקום לסיים את העניין מיד כי גם ככה זה הרחיק לכת, אני רק נועצת בו מבט מתגרה.
“אני רואה שלי *כן* יש השפעה עליך” עכשיו תורו להיות מובך. “אני מתקלח רגע” הוא אומר, קולו עבה קצת פתאום. “מקווה שלא מפריע לך”. “אני בסך הכל אורחת” אני אומרת. “אני אחכה”. הוא הולך לכיוון המקלחת, אוסף מגבת בדרך. הוא סוגר את את הדלת אחריו אבל היא נפתחת קצת בלי שהוא מרגיש. הוא עומד עם הגב לדלת, מוריד את הגופייה שלו. הגב שלו נחשף, שרירי ורחב, יוצר צורת משולש הפוך. אני מרגישה רטיבות בכוס שלי, את הפטמות שלי מתקשות. מזמן לא הייתי חרמנית ככה, ובלי משים אני מחככת את ירכי אחת בשנייה כדי ליצור עוד גירוי על הכוס שלי. פתאום אני תופסת אותו מעיף מבט במראה ורואה אותי מסתכלת עליו. אני חייבת לחתוך את הסיטואציה לפני שזה יגיע למקומות שלא כדאי לי להגיע אליהן. אני צועקת לו “אני חייבת ללכת, נתראה בערב?” “בוודאי” הוא עונה.

אני יוצאת מהבית עדיין סמוקה וחרמנית מהסיטואציה, משחזרת את הגוף שלו בזיכרוני, מפנטזת על הידיים שלו נוגעות בי במקומות אסורים. אני נוהגת כמו מטורפת ומגיעה לדירת השירות, עולה מהר במדרגות לחדר שלי ונשכבת על המיטה, יד אחת נשלחת אוטומטית עמוק בין הרגליים לכוס שלי שכבר נפוח ומלא נוזלים מתשוקה. אני מתחילה להניע את האצבעות שלי במעגלים, מתנשפת יותר ויותר, ידי השנייה נכנסת מתחת לחזייה וממוללת את הפטמה, שולחת גלי עונג לכל גופי. אני מתחילה לגנוח קלות, חושבת על ידיו שעושות את זה במקום ידי, מפנטזת עליו נוגע בי, מזיין אותי באגרסיביות. אני דוחפת שתי אצבעות לכוס, ממשיכה לעסות את הדגדגן עם האגודל, מרגישה את שרירי הנרתיק מתכווצים בקצב הולך וגובר, ואז אני מורידה את היד שעד עכשיו הייתה עסוקה בשדיים שלי ולוחצת על הרצועה הצרה שבין הכוס לפי הטבעת שלי וגומרת בסערה, גונחת בקול רם בעודי נישאת על גלי האורגזמה העוצמתית.
אני נרגעת כמה דקות מהחוויה, כולי דביקה ומזיעה. פעם ראשונה שחוויתי משהו כה עוצמתי. זו לא הפעם הראשונה שאוננתי כמובן אבל בחיים לא נמשכתי למישהו כמו שנמשכתי ליובל. רגשות אשמה קלים צצו בחזי והבטחתי לעצמי שלא אתן לזה לצאת מגבולות הפנטזיה. אני הולכת לשטוף מעלי את הזיעה לפני שבת, נותנת למים החמים לשטוף אותי. אני מסתכלת במראה. שיער בצבע דבש, שדיים בינוניים וזקופים שבמרכזם פטמות קטנות וורודות, בטן שטוחה וחלקה, ירכיים נשיות עם אגן רחב ותחת שחברותיי תמיד קינאו בו. אני מעיפה מבט בכוס שלי, שפתיים וורודות ובשרניות, מוקפות ברעמת שיער שחור. בהחלטה של רגע אני לוקחת את סכין הגילוח ומגלחת את הכוס שלי, משאירה אותו חלק ויפה, ממש כאילו אני מכינה אותו לקראת משהו, או מישהו. אני מגרשת את יובל מראשי ומסתבנת, מתחילה בשדיי היפים, נוגעת קצת בפטמות. אני מרגישה איך החרמנות עולה בי שוב, אבל הפעם אני שולטת בעצמי ומסיימת להתקלח, לובשת שמלת שבת מחמיאה עם מחשוף סביר ושסע קטן ברגליים. אני לובשת תחתוני תחרה שחורה סקסיים שגורמים לי להרגיש נועזת יותר ומתחילה לעשות הכנות לקראת שבת.

את סעודת השבת אכלתי אצל אחד המדריכים, ואחרי שהיא נגמרה התחלנו ללכת לכיוון הסניף, אוספים בדרך עוד מדריכים ובוגרים עד שנאספה חבורה די גדולה. עברנו ליד הבית של יובל, ומישהו זרק “יאללה שירה תקראי לו”.
במבוכת מה דפקתי על דלת הבית. הוא פתח את הדלת, לבוש בחולצה לבנה שהדגישה את השיזוף שלו ואת גופו השרירי. בהיתי בו לרגע ואז שאלתי אותו אם הוא רוצה להצטרף אלינו. “שאני אסרב ללוות בחורה יפה?” הוא קרץ לי והצטרף אלינו.
הלכנו קרובים, ידינו נוגעות מדי פעם כאילו באופן אקראי, נגיעות שהעבירו בי רטט ורצון להרבה יותר. הטיזינג הזה כבר התחיל לענות אותי ממש ורק רציתי להרגיש אותו. הלכנו קצת רחוק מהאחרים, והוא נפתח קצת וסיפר לי על הצבא, על השירות הקשה והמסלול המפרך שהוא עובר. “זה נשמע ממש קשה” אמרתי לו בהשתתפות, “בעיקר החלק של הניתוק מהעולם”. “דווקא לי זה לא היה כזה קשה, אבל חבר’ה שנמצאים בזוגיות די סובלים. עם 45 דקות פלאפון בשבוע למשך חצי שנה קשה לנהל זוגיות” הוא אמר. “גם אני הייתי בזוגיות, אבל היה לה קשה מדי עם הניתוק” הוא המשיך. “כמה זמן הייתם ביחד?” שאלתי, מקווה שזה לא יותר מדי חטטני. “ואם אני יכולה לשאול, שמרתם נגיעה?” הוא חייך. “זה בסדר, היינו ביחד חצי שנה ולא, לא שמרנו נגיעה”. משום מה במקום לסלוד קצת מהווידוי הזה, כמו שבעבר הייתי מרגישה, הופתעתי לגלות שזה משמח אותי עמוק בפנים. “שירה, תרגעי” אמרתי לעצמי, “שום דבר לא הולך לקרות איתו”.
הגענו לסניף, ושם כולם כבר התחלקו לחבורות שלהם והוא נעלם לי. שמעתי אותו צוחק עם כמה חבר’ה על כל מיני דברים מהצבא, ואני הלכתי לאכול מהכיבוד.

פתאום הוא הופיע לידי. “כבר נמאס לך?” שאלתי, משועשעת. “כמה כבר אפשר לדבר על הצבא” הוא מגלגל עיניים. “בואי נעשה סיבוב, נשב איפשהו”. “רוצה לקפוץ לדירת שירות?” אני שואלת אותו, והוא מהנהן בראשו לחיוב.
אנחנו מתחילים ללכת, שותקים. האוויר סמיך מהמתח בינינו, ואני רק רוצה שהוא כבר יעשה צעד וישבור את הקרח. פתאום הוא אומר, קצת בחשש – “תשמעי… יש משהו שרציתי להגיד לך מהרגע שראיתי אותך”. הלב שלי מתחיל לפעום בהתרגשות, מקווה נואשות שהוא יגיד את מה שאני רוצה לשמוע. “את מטריפה אותי, אני לא מצליח להוציא אותך מהראש” הוא ממשיך בקול צרוד מעט ונעמד מולי, קצת קרוב מדי. אני יכולה לראות את הבליטה במכנסיים שלו, להרגיש באוויר את התאווה והתשוקה שלו. הוא מניח יד על לחיי, גורם לגוף שלי לרעוד בהתרגשות, רוטט בפרץ חרמנות מטורף. הפטמות שלי מתקשות, הכוס שלי בעל חיים משלו, פועם ונוטף. הוא מתקרב אלי, רוכן לנשק אותי, אבל בשרידים אחרונים של חשיבה הגיונית אני מניחה יד על החזה שלו ומנסה לבלום אותו. “לא… אנחנו לא יכולים, זה אסור” אני אומרת לו באפס שכנוע עצמי, בקול רועד. הוא מתעלם ומנשק אותי, נושך בעדינות את השפה שלי, לשונו משחקת בשלי, גורם לי לפרץ מטורף של דופמין שמסלק כל זכר לעכבות מוסריות. אני מסירה את ידי מהחזה שלו, תופסת בגבו ומושכת אותו יותר קרוב אלי, מרגישה את הזקפה שלו מתחככת בבטן התחתונה שלי. הוא שולח יד אחת לגבי התחתון, מגשש מטה, מצמיד אותי אליו, החזה שלי נמעך על שלו, מנשק את צווארי וגורם לי לפרצי עונג. אני גונחת בשקט ומדליקה אותו יותר, משחקת ביד אחת בשערו, מרגישה כל שריר בגופו החסון בידי השניה. ידו יורדת עוד יותר, חופנת את התחת שלי, והוא מתחיל להניע את אגנו עלי, גונח בקול עבה, מחפש עוד ועוד גירוי.
מוחי אפוף בערפל של הנאה שלא ידעתי מעולם, ואני שואלת את עצמי איך יכולתי לוותר על כל זה עד עכשיו. “רוצה שנסיים את זה בדירה?” אני לוחשת לו. הוא מנתק את שפתיו מצווארי ומחייך. “ברור” הוא אומר, ואנחנו ממהרים לדירה שלי, ידו מונחת על גבי התחתון, קצות אצבעותיו מונחות על התחת שלי, גורמות לי לריגוש אסור.
אנחנו מגיעים לדירה, אני פותחת בחוסר סבלנות את הדלת, ועוד לפני שאני מספיקה לנעול אותה בחזרה אנחנו כבר על הספה ממזמזים אחד את השני, שתי ידי מתחת לחולצה שלו, מלטפות, מגששות, מרגישות את שרירי החזה שלו, הבטן הנוקשה, הגב הרחב. הוא שולח יד אחת גבוה במעלה ירכי הפנימית מתחת לשמלה, הכוס שלי רטוב בטירוף, התחתונים שלי ספוגים, בזמן שידו השנייה חופנת את שדיי מעל השמלה, גורם לי לעונג כפול ובלתי נשלט. אני תולשת מעליו את החולצה, חושפת את הגוף המטורף שלו, מנשקת אותו בצוואר, יורדת לחזה שלו, ידי שורטות את גבו. אני ממשיכה לכיוון הבטן, גורמת לו לנהום בהנאה. אני פותחת את החגורה שלו, מושכת את מכנסיו למטה, הזין שלו כלוא בבוקסר ועומד כל כך שהבוקסר כמעט נקרע. אני יכולה לראות טיפה קטנטנה בכיפה שלו. אני מלטפת אותו מעל התחתונים, הוא גונח ומניע את האגן שלו, מנסה להשיג עוד חיכוך.

אני מורידה את התחתונים שלו, הזין שלו קופץ החוצה, גדול ומלא ורידים. אני מתקרבת אליו, נושפת בעדינות על הכיפה, שולחת יד לבסיס הזין, מעסה בעדינות, ידי השנייה על התחת שלו. אני מלקקת את הזין מהבסיס עד הכיפה, והוא גונח “פאק את כל כך מחרמנת… תמצצי אותו”. אני מכניסה את הזין שלו לפה שלי, מנסה לבלוע את כולו. יש לו טעם קצת מוזר, אבל אני כל כך חרמנית שלא אכפת שלי. אני מתחילה לעלות ולרדת, ידו על הראש שלי, משחק לי בשיער. אני שולחת יד לכוס שלי, מסיטה את התחתונים הצידה, משחקת עם שפתי הכוס שלי, תופחת על הדגדגן, מדי פעם שולחת אצבע עמוק פנימה. האוויר מלא ריח של סקס. פתאום הוא מתנתק ממני בפתאומיות ומסנן “אם תמשיכי ככה אני אגמור… ואני רוצה לזיין אותך”.
הוא מפשיט אותי מהשמלה, עיניו חולפות על גופי, מתמקדות בשדיי הנתונים בחזייה, יורדות לתחתונים שלא מכסים את הכוס הנפוח והרטוב שלי. “אמרו לך פעם שאת נראית כמו אלה?” הוא שואל, משפשף את הזין שלו מולי. פליאה חולפת בראשי על כך שאני נמצאת במצב ההזוי הזה, אבל אני רק רוצה שהזין הזה יחדור אלי כבר. אני מתקרבת אליו, ממקמת את הזין שלו בין רגליי, נותנת לו להרגיש את הכוס החמים שלי מבחוץ, נותנת לו להתגרות ולדמיין איך הדבר האמיתי מרגיש. הוא זורק אותי על הספה, מפשק את רגליי וכורע ביניהן, ידו עוברת על ירכי, מתקרבת לכוס שלי, משחקת במעגלים סביבו, מענה אותי. הוא נושף על הכוס, קרוב להכאיב. אני גונחת בקול, מתחננת שייגע בו כבר, שיפסיק לשחק. הוא מתעלם, ממשיך לגעת-לא לגעת, שולח יד אחת לפטמה שלו, צובט ומושך, גורם לי לרעוד בחוסר שליטה. אני דוחפת את הראש שלו באלימות לכוס שלי, ומסננת לעברו “אם לא תרד לי עכשיו זה נגמר”. הוא מלקק את הכוס שלי, לשונו המחוספסת מגרה אותי, עוברת על החור וממשיכה לדגדגן, עולה, יורדת, גורמת לי לגנוח בקול חזק יותר יותר. הוא מוסיף אצבע, ואז עוד אחת, מחכך את הכוס שלי מבפנים בעוד לשונו מענגת אותי מבחוץ וידו האחרת בחזה שלי. אני מרגישה את הרעידות, הכוס שלי מתכווץ שוב ושוב סביב האצבעות שלו ברווחים הולכים וקטנים, עד שהאורגזמה סוף סוף מגיעה, מעיפה אותי לעולם אחר, גורמת לי לצעוק ולגנוח, נוזלים יוצאים בפרצים מהכוס שלי. אחרי כמה רגעים ארוכים אני מתאוששת, יורדת על ברכיי ומוצצת לו, משפשפת לו את הזין ולפני שהוא מספיק להתנגד אני מרגישה את הזין שלו מתכווץ כמה פעמים והוא ממלא את כל הפנים והחזה שלי בזרע לוהט. הוא משחרר גניחה עמוקה, ובדיוק ברגע הזה, בשקט העמוק שאחרי, הדלת נפתחת ובפתח עומדת, הלומת רעם, חברתי לדירה שיראל.

 “מה לעזאזל קורה פה?!”

פאק. הייתי צריכה לנעול. 

הוספה למועדפים שלי