כאב ראש – חלק ג

זהו המשך לסיפור כאב ראש – חלק ב ומומלץ לקרוא אותו תחילה

שישי בבוקר.
צלצול ב 07:30, לקראת סוף חליבת הבוקר.

“שלום דוקטור כאן אסנת”
״שלום אסנת״
“לאחר הפגישה השנייה, לפני יומיים, קבענו שנתקשר להודיע לך?”
״נכון״.
“ואני גם מבקשת, אם אפשר ייעוץ טלפוני קצר”
״ודאי״

“נתחיל מהפשוט, יש לי סימנים כחולים שהתחילו להחליף צבעים וכמו שאמרת בישבן השמאלי וגם גלד, לא נורא אבל קיים, אני מרגישה אותם כל פעם שיושבת, אבל לא התקשרתי להתלונן אלא כדי להגיד שזה נורא מוזר אבל אני מרגישה גאווה גדולה להסתובב מסומנת כך, שאיש לא יודע” ובקול נרגש  “רגע, קיבלת את התמונות?”

״קיבלתי את התמונות, מצב הלחיים כצפוי, תמשיכי עם הקרם, אבל לא ממש הצלחת עם האצבעות בתחת, החדירה חלקית, באיזה חומר סיכה את משתמשת?״

“קניתי ג’ל ושמתי המון אבל קשה לי כך – אני לא כל כך גמישה”.
״ג’ל זה מצויין לעת עתה, השתמשי בכמות נדיבה, יתכן ויש פתרון נוסף – נדון בזה עוד מעט.  התחלת מהפשוט?״

“כן, נכון – תשמע, הזמנתי לנו מקום בצימר דתי ברמת הגולן לסופ”ש לטובת התרגיל הזוגי”
״מה השאלה?״
“לא יודעת, חוששת שדני לא ישתף פעולה”

״אני חושב שכן, הוא קיבל הוראות ברורות והתחיב. בכל מקרה יש זמן – בלי לחץ – יש לכם עד יום רביעי הבא. לגבי תרגילי הרחבת חור התחת – ואני רוצה שתשתמשי במילים אילו מכאן ואילך, ישנו פתרון אחר המבוסס על כלי ושמו butt Plug, מכירה?״
“לא, ממש לא”
״אוקיי, תקפצי אלי היום אחרי 14:00 לחצי שעה ואלמד אותך״.
“תודה”
״כרגע זכית בשלוש הצלפות״.
“תודה דוקטור”.
״להתראות בשתיים״.

תודה לאל שהלכה, מתבונן בפליאה בHUCOW באימון, תמר, פרה דדנית ומכמירת לב. אני מרוצה מהתקדמות הבווניזציה שלה, טוב צריך לסיים כאן ולצאת לסידורים של שישי.

 

שתיים בצהריים, צלצול בדלת.
נכנסת אסנת, לבושה בבגדי אימון של דתיות, טייטס ומעליו חצאית עד הברך ופליז. על הראש כובע פליז נורמאלי ולא זוועת הצמר הרגילה.

“שלום דוקטור”
״תכנסי בבקשה, יש לנו רבע שעה בלבד. אראה לך במה מדובר ונתרגל ביחד בקצרה. אח”כ אשאיל לך מכשיר משלי, סטרילי ונקי, ואנחה אותך היכן לקנות משל עצמך״.

נכנסים וסוגרים את הדלתות.

״תורידי את החצאית והכל, אין צורך להוריד הנעליים״, אסנת מבצעת.
״מצויין, שבי בבקשה ואנא, הורידי את הכובע, עושה כמצווה.

אני מוציא מהארון חבילה חדשה של שלושה Butt-Plugs ומניח על השולחן בינינו. האחד קטן, קוטר 2.5 השני בינוני, קוטר 3.5 והאחד גדול, קוטר 5.5. אורכם משתנה בהתאמה.

אסנת מסתכלת בתמהון שהופך לחיוך, שהופך לשאלה עצבנית “אני אמורה להכניס את זה?” והיא ממהרת להוסיף “לחור של התחת”?
אני מחייך, מוציא ג’ל מכיס החלוק.

״אבל שכחנו שאת חייבת לי שלוש, כנסי לפוזציה בבקשה״. ללא אומר מסתובבת ואני נותן לה שלוש עם יד פשוטה על ישבניה. כואב לה אבל שקטה לגמרי, ריח זיעה וסקס עולה. ״יש לך ריח של סקס אסנת״.
“אוננתי בטירוף הבוקר ואח”כ כבר פחדתי להזיק לעצמי אז יצאתי לריצה של שמונה ק”מ” היא משיבה בחיוך ביישני שקצת מערער אותי.

״עכשיו את. קחי את הקטן, מרחי היטב את התחת ועליו. שימי את קצהו כנגד חור התחת והאצבע בטבעת ולחצי, אם קשה לך תשבי על שולחן נמוך עד שיכנס. בשבוע הקרוב עלייך להחדיר את הקטן כל בוקר ולהשאירו כל יום רבע שעה יותר. את רשאית גם לשחק עם להכניס ולהוציא אותו וכמובן לשלוח תיעוד אלי. האחרים מיועדים לתרגילים מתקדמים יותר, למה שלא תשאירי אותו בתחת עכשיו, תתלבשי ותלכי הביתה?״

“אבל איפה אקנה?” אני מסביר והיא ששואלת “מה, הן באמת אחיות?” אני מתפלא על הטמטום, אולי הוא מיגזרי – ״לא אסנת, הן לא״.
אסנת מחייכת, רוצה לשאול עוד משהו אך מתאפקת. מתלבשת עם גבה אלי ואני שוב מתבונן בתחת הלבן הנפלא הזה וסימניו הנחמדים.

מלווה אותה לדלת, ״שלום אסנת״.
“שלום דוקטור”

תודה לאל. סופ”ש ללא פאציינטים מתחיל, אני חושב שאתחיל במשקה שוקולד סמיך וכבד, עם נגיעת רום מהחלב שהשאירה לי הפרה תמר.

הוספה למועדפים שלי