מי שמכיר אותי יודע שאני בחור טוב, במובן הטוב של המילה. כבר לא ילד, נשוי, איש משפחה. עבודה לא כל כך מעניינת, כלומר – משעממת, עם תמורה הולמת. אבל כמו לרבים וטובים גם לי “סוד” שאותו אף אחד לא יודע. את הסקס שלי אני אוהב לגוון. משחקי שליטה בעיקר.
ולא, אשתי לא יודעת ואין לי עניין שתדע. יחסי המין שלנו שמרניים למדיי ועם המון אהבה. אבל ללא שום תשוקה מצידי.
כשהייתי צעיר זה היה פשוט, הכלוב/הדנג’אן או מלכה בתשלום היו פתרונות יעילים, לא כל כך מה שרציתי, אבל זה מילא חסך.
ואז, כאילו משום מקום באה לי מערכת יחסים שכזו. הכרנו באחד הפורומים, היא סיפרה שהיא בקשיים כלכליים, הבנתי לאן השיחה מובילה דברר הוליד דבר ונקבע מפגש.
מרכז מסחרי קטן בין המגדלים של מערב ראשון לציון, בין חנות לציוד משרד לפרפומריה שהיתה גם פיצוציה שתפקדה גם כבית הקפה.
ביקשה שניפגש שם. הגעתי כמה דקות לפני, בקשתי קפה הפוך והמתנתי באחד השולחנות שבחוץ בשמש החורפית. איחור ישראלי טיפוסי של 100 דקות עבר והגברת לא מגיעה. הזמנתי עוד קפה, עוד כמה דקות עברו וסמס מגיע, “עוד כמה דקות אני מגיעה”. נהניתי מקריאת העיתון בשמש. המתנתי. עוד 20 דקות עברו ואז משום מקום היא נעמדה לידי.
“בן?”
“כן זה אני…” נעמדתי ולחצנו ידיים, “שבי בבקשה”.
ישבה.
“קפה?”
“כן תודה” קמתי. הזמנתי. שלמתי. הגשתי.
ואז התחילה במונולוג שהתחיל “בסליחה על האיחור” ונגמר אחרי כ-20 דקות שאני יודע כל כך הרבה על החיים שלה. בהסתכלות מהצד זה כאילו אנחנו בדייט. היא שאלה אם בא לי ללכת לים, “נלך על החוף ונכיר אחד את השני וזה רק 2 דקות נסיעה מכאן”
הסכמתי. היה לי מעניין לדבר איתה והיא נשמעה לי כאחלה בחורה עם ראש פתוח.
הלכנו. דיברנו. אחרי כשעה חזרנו לאוטו. היה נחמד לדבר איתה אבל צריכים לעבור שלב. כבר קלטתי שהיא סוג של נסיכה בבית שלה (בת בין 3 בנים), די אסרטיבית, בחורה עם גוף אתלטי חטוב כתוצאה מלימוד ריקוד לאורך שנים שנמתח לגובה של 163 סנטימטר (ולכן חיבתה לנעלי עקב) חזה קטן וזקוף וישבן עגלגל ומזמין ליקוק טוב, שיער ארוך, אסוף ועור לבן בהיר. בת 26 שגומרת עכשיו תואר שני וגרה לבד בדירה של המשפחה שההורים קנו להשקעה.
“טוב, אז מה עכשיו?” שאלתי. כאן לתדהמתי היא שתקה. חיכיתי. עוד כמה דקות עברו בשתיקה.
“ככה..” היא התחילה “הייתי לפעמים משחקת ת’מפקדת לחבר האחרון שלי, הוא אהב את זה, בהתחלה לא כל כך התחברתי לזה אבל עכשיו זהה חסר לי ודי מחרמן אותי אבל לא חסרה לי מערכת יחסים ואני צריכה כסף”.
“טוב” אמרתי, “אני גם לא רוצה מערכת יחסים איתך, כסף, אני מבין ומסכים, מפקדת, אני לא מבין למה את מתכוונת ואני יודע בדיוק מה אניי מחפש.”
“הייתי בעיקר נותנת לו הוראות בצחוק בהתחלה של לעשות לי דברים או לסדר את הבית או מסאז'” ולאט הקול שלה השתתק.
“זה לא מה שאני מחפש״ אמרתי, ״אני לא מה שקוראים “עבד בית” או “עבד ניקיון” אני מחפש בחורה להערצה, יש לי פטיש חזק לנעלי עקב,, רגליים וישב…” ולאט קולי השתתק.
הייתה שתיקה מביכה באוויר.
היה ברור לי שהיא די חוששת ואין לה ניסיון אבל היא דיי נדלקת מהרעיון. אף פעם לא הייתי איש מכירות טוב ותמיד בקטע הזה הפרטנריות היו הרבה יותר דומיננטיות והן שקבעו את כללי המשחק. יש דברים שאף פעם לא ישתנו, למרות שאני בלפחות 15 שנים מבוגר ממנה ויש לי יותר ניסיון הייתי נבוך והתביישתי.
“טוב” היא אמרה, “אני צריכה לחשוב על זה, אני אשלח לך הודעה. אני גרה לא רחוק ” התקרבה נעמדה על קצות האצבעות, נתנה נשיקה על הלחי והלכה. הסתכלתי בה הולכת, על הישבן העגלגל והמוצק, “פאק” אמרתי לעצמי, זה היה יכול להיות נחמד.
ביומיים הראשונים לאחר המפגש עוד קיוויתי ובדקתי את המייל בתדירות גבוהה ואז הגיע הסופשבוע שבו כמובן לא יכולתי לבדוק. בראשון בבוקר היה לחץ בעבודה ואז לקראת אחרי הצהריים המאוחרות ללא הרבה אשליות נכנסתי לבדוק, אולי, במקרה…
הודעה התקבלה!
“סקרנת אותי! תכתוב לי בבקשה מה אתה מחפש ומה אתה אוהב ונראה מה ייצא”.
הודעתי בבית שאגיע מאוחר, נשארתי עוד שעה בעבודה וכתבתי מכתב. קראתי אותו שוב. בוחן כל מילה, מצד אחד לא רוצה להפחיד, מצד שניי להמשיך ולגרות את הסקרנות שלה. מצד שלישי ממש בא לי, אבל פוחד להתאכזב.
Send
וזהו…אי אפשר להתחרט!
הלכתי להכין לי קפה לדרך הביתה, עוד כמה דקות עיכוב במשרד של הבוס והביתה! נכנס למשרד, מהסס אם לבדוק שוב אם היא כבר שלחה הודעה, החלטתי שלא. כיביתי את האור ויצאתי.
למחרת בבוקר דבר ראשון בדקתי ולא , לא התקבלה שום הודעה. יום עבודה שגרתי התחיל, לא חשבתי על זה במשך הבוקר, הייתה לי תחושה בבטן שלא אקבל תשובה. לקראת השעה 16:00 נכנסתי “במקרה” לבדוק, מוכן נפשית לתיבה ללא הודעות חדשות, אבל התאכזבתי! יש תשובה.
“תוכל להגיע לאותו המקום מחר בשעה 10:00 בבוקר?”
הודעה כל כך קצרה, כל כך מרגיעה מצד אחד וכל כך מסעירה מהצד השני.
“כן” עניתי בלי לחשוב כ”כ הרבה.
הגעתי 20 דקות לפני הזמן, למה להסתכן באיחור בגלל פקק אופציונאלי?
10:02 הטלפון מצלצל, הלב שלי דופק כמו משוגע, כולי נסער ממה שאולי יקרה השעה הקרובה.
“היי” לבבי ונתנה הוראות לאן להגיע רחוב, מספר בית מספר דירה “אני מחכה” וניתקה.
שאלתי בפיצוציה לכתובת, 100 דקות הליכה ואז כניסה לאחד המגדלים בסביבה.
לחיצה על הפעמון –אין תגובה. אולי טעיתי? סופר עד 15 מצלצל שוב, זמזום פותח לי את הדלת, מעלית,מסדרון ואני מול הדלת שלה, מסדר את הנשימה, נרגע.
לוחץ על הפעמון והדלת נפתחת.
אני נכנס. היא מולי, מטר 60 וקצת, בגינס, קפוצ’ון וגרביים. לא ציפיתי לכזה לבוש, מודה.
היא מתקרבת, נמתחת ובשיא הטבעיות נותנת לי נשיקה על הלחי ונכנסת הביתה.
“רוצה קפה?”
“כן תודה. קצת חלב”
“כנס לסלון ממול, סוכר?”
“ללא סוכר, תודה”
חזרה. ישבה מולי על הכורסה. שתקתי. סמול –טוק שכלל מזג אויר/פקקים/מצאת את המקום מהר?”
שתיקה.
“אני נכנסת להתקלח, כמה דקות יוצאת, תתכונן” חיוך, קריצה הסתובבה ונעלמה.
שקט מתוח וטעון נהיה בדירה השקטה, הראש שלי היה עסוק בדמיונות ופנטזיות.
10 דקות שנדמו כשעה עברו עד שהמים בדוש הפסיקו, הדלת נפתחה,
“על ארבע במסדרון, שהמצח שלך נוגע ברצפה לכיוון הספה” (זה לא על 55?) תיקתוק עקבים נשמע מתקרב.
היא עברה לידי והרגשתי מין וויש באוויר עם ריח של קרם גוף. היא נעמדה ליד הראש שלי מהצד ככה שבזוית העין יכולתי לראות את העקב הדק בצבע שחור. הרגל התרוממה והרגשתי אותה מונחת על הראש שלי ואת משקל הרגל.
“זה הכלל” היא אמרה, “כשאני עם עקבים אני המלכה ואתה נשאר על ארבע, ברור?”
“כן” חלש יצא לי.
“לא שמעתי”
“ברור גברתי”
“יותר טוב”
הרגל הורמה והיא המשיכה ללכת. חשבתי שתשב אבל היא התחילה ללכת מסביבי עם התקתוק הזה של העקבים שמשגע ומגרה אותי, היא עשתה כמה מעגלים ונראה כאילו היא חושבת מה לעשות, או סתם נהנתה, היא נעמה ישירות מולי.
“תרים את הראש ותתחיל ללקק את קצה הנעל שלפניך עד שאגיד לך משהו אחר, ראש כל הזמן למטה ברור?”
“כן גברתי”
התחלתי ללקק את קצה הנעל והיא התחילה להחזיר את הרגל אחורה. נמתחתי, הגעתי שוב לקצה והיא המשיכה להחזיר את הרגל לאחור. התחלתי ללכת על ארבע כדי להגיע לקצה. הגעתי. ליקקתי. עבר כמה זמן והיא התחילה ללכת “תמשיך!” וככה התחלנו להסתובב בחדר, היא הולכת לאט ואני מלקק כשמתאפשר לי.
“אתה איטי ולא מספיק טוב!” התחלתי ממש למהר עם זה, זה לא היה כל כך פשוט גם ראש למטה וגם על ארבע, היא נעצרה ליד שולחן הסלון.
״סנטר על השולחן ועיניים עצומות״.
צייתתי. שמעתי אותה הולכת ואז על השטיח חריקה של הספה ואז היא אמרה “תפתח את העיניים”. פתחתי. ראיתי את הנעליים ממש מולי,, משולבות ואת הסוליה האדומה של הנעליים השחורות. ראיתי גם את הרגליים שלה שמהזוית שלי היו ארוכות וחטובות.
“מבט לנעליים, שלא תעיז להרים שוב מבט, ברור?”
“כן גברתי” עניתי.
“תתחיל ללקק” התחלתי. מרוכז כולי.
לחיצה על לחצני טלפון והיא התחילה לדבר בטלפון, לימודים משהו עם חברה ואני מלקק.
היא מדברת כאילו אני לא שם.
“גם את העקב” עשיתי מה שהיא אומרת. עוד כמה דקות עברו. היא סיימה לדבר.
“מצח לרצפה” המשימה בוצעה.
“תשכב על הרצפה ותזחל לכאן ככה שתהיה בין הספה לשולחן”. היא הרימה את הרגליים והרגשתי את הנעליים מונחות על הגב שלי ואז רגל אחת על הראש והשניה על הישבן שלי, לוחצת ככה שגם הזין הקשה נלחץ לרצפה. עוד כמה דקות עברו. הייתי עם גרון יבש ומגורה כולי. היא נעמדה עליי והתחילה ללכת.
“על ארבע אחריי” התרוממתי והתחלתי ללכת על ארבע, היא חזרה לכיוון המסדרון.
“מצח לרצפה”, בוצע.
היא נעמדה שוב מולי “תתחיל ללקק״.
התחלתי מלקק עם כל הלשון, החל מקצה הנעל ועד לכיוון הקרסול ואז יורד לכיוון העקב, מכניס את הלשון לסוליה האדומה ואז שוב לקצה וכלל התהליך מהצד השני, ואז לנעל השניה.
“אתה טוב” שמעתי בקולה שהיא גם נהנת, שתי מילים קצרות שעודדו אותי כל כך.
בדיוק כשהייתי עם הלחי מרוחה על הרצפה והלשון חופרת ומלקקת את העקב, הרגל השניה התרוממה ונחה על הלחי השניה, לוחצת לכיווןן הרצפה ומרתקת אותי.
“תמשיך” היא ציוותה, עברו עוד כמה רגעים “תמשיך לקצה הנעל” והרגל שלה על הראש שלי.
“אני נכנסת למקלחת, אצא עוד כמה דקות, תכין גם לי קפה ותחזור לשבת בסלון, ברור?”
“כן גברתי” היא לחצה את הראש לי שוב קצת יותר חזק “אתה לא מרים את הראש עד שהדלת של המקלחת לא נסגרת, ברור?”
“כן גבירתי”.
הלחץ הוקל, שלושה תקתוקים ודלת המקלחת נסגרה.
התיישרתי. כאבו לי הברכיים קצת והזין שלי היה קשה וזקור, הייתי מגורה.
הכנתי קפה, עוד כמה דקות עברו, כבר עברה קצת יותר משעה מאז שנכנסתי והיא יצאה בג’ינס, קפוצ’ון וגרביים. כמו שנכנסה.
התבוננתי בה. הלחיים שלה היו סמוקות והעיניים שלה נוצצות.
היה ברור לי שהיא נהנתה.
ישבנו אחד מול השני, שותים את הקפה בשתיקה נעימה, כל אחד שקוע במחשבות שלו.
גמרתי את הקפה.
“אני צריך ללכת” אמרתי והתרוממתי.
היא גם נעמדה, התקרבה אליי אמרה בקול שקט, “זה היה חדש לי אבל נהנתי” נעמדה על קצות האצבעות ונתנה לי נשיקה על הלחי.
“גם אני, תודה לך” עניתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת. יצאתי, מסדרון, מעלית ואני ברכב בחניה.
הגעתי למשרד, פתחתי את המייל וחשבתי לכתוב לה שנהניתי מאוד איתה ואני מקווה שניפגש שוב, אבל היא הקדימה אותי.
פתחתי את המייל, “שבוע הבא באותה השעה?”
