אני מכור

צילצלתי בפעמון הדלת בדיוק בשעה 11:00 כמו שקבענו, וכמו תמיד הייתי דרוך אם היא תפתח מיד או שאתייבש בחוץ.

אשדוד, עוד ממשיכים לבנות כאן בנינים גבוהים עם לובי ותקרה גבוהה, יש נוף לים רק אם אתה עומד על קצות האצבעות ומותח צוואר מקצה המרפסת. עם פחד גבהים כמו שלי – אף פעם לא ניסיתי. זמזום אינטרקום נשמע, פתחתי את הדלת, לחצתי על כפתור המעלית והמתנתי.

אני כל פעם מתרגש מחדש, היא כל הזמן מצליחה להפתיע אותי. עם הזמן למדתי שזה לא שהיא מתכננת מה הולך לקרות, היא פשוט מתאימה את המפגש לסיטואציה. יש קווים מנחים, אבל כל פעם זה משתנה. ולכן כל פעם באתי מחדש למרות שהיו פעמים שהבטחתי לעצמי בכל פעם שהיא הבריזה שזהו, אני יותר לא מגיע.
הייתי מכור.
הסתכלתי על עצמי במראה של המעלית. אני בן 52 , גבוה ונראה צעיר לגילי. לא נותנים לי 45. שלוש פעמים בשבוע חדר כושר עם תוכנית שבנה לי מאמן ובטן כמעט חלקה ( אני חייב להפסיק עם הגילטי פלזר בסופי השבוע !). אוכל בריא ומאוזן. שיער שחור ואפור בצדדים וקו מצח שנשאר קבוע פחות או יותר.

קומה 12. בכל קומה יש 6 דירות בגדלים שונים. הדלת שלה סגורה, עוד צלצול. עוד המתנה.

עוד כמה שניות עוברות והדלת נפתחת במהירות.

1.65, שיער שחור בתספורת קצרה (לפחות ככה הוא היה בפעם האחרונה) שלא רואים אותו עכשיו כי הוא תחת מגבת מגולגלת על הראש. חלוק רחצה קצר עם חגורה וגרביי ספורט לבנות, קצרות, שבקושי מגיעות לקרסול (“קר לי בכפות הרגליים” אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את זה…)

היא פותחת ומיד מסתובבת וחוזרת לפנים הדירה, ” אל תשאל” היא פותחת , לא היתה לי כוונה.
היא מתרחקת ואני מביט, מוקסם, בזוג הרגליים החטובות ובחלוק הרחצה שבקושי מכסה חצי ישבן שבגללו אני כאן.
אני מוריד מעיל ונעליים ונשאר עם חולצת טריקו פשוטה, ג’ינס וגרביים.
“תגיע” היא קוראת מהמקלחת.
דלת המקלחת פתוחה, אני נשען על המשקוף בזמן שהיא מורחת קרם עיניים/אזניים/פנים מה שזה לא יהיה.
“אני מאחרת” היא אומרת, אני לא שואל כי יודע שתיכף יבוא הסבר לא סביר ולא מתקבל שאותי יצחיק מצד אחד, ויפליא מהצד השני, אייך בחורה הגיעה בגיל 32 לעסק משלה עם כל כך הרבה כאוס בחיים.

אני לא ממש מקשיב, רק פה ושם, מעדיף להתרכז בישבן שכל פעם שהיא מרימה ידיים, החלוק עולה עוד קצת, ועוד חלק ממנו מתגלה. “חזרתי רק בארבע בבוקר, אני צריכה בשעה 14:00 להיות בפגישה במרכז”. עוד 3 שעות.

היא מרוכזת בקרם הפנים ואז היא קולטת אותי מסתכל על התחת שלה.
“קח” היא מגישה לי בקבוק קרם גוף “תעשה משו מועיל” אני לוקח את הבקבוק, היא מרימה יד לראש שלי מושכת ומורידה שאעמוד על הברכיים אחריה. “תמרח לי קרם גוף על הרגליים, רגליים! לא טוסיק!” אני מת על זה שהיא משתמשת בביטוי של ילדים על התחת העגול והסקסי שלה.
“רגליים!” היא חוזרת ומדגישה.
העקבים שלי נוגעים כמעט בקיר שמנגד לכיור הכפול עם המראה. החדר עוד חם מהאדים והישבן הסקסי שלה בדיוק בגובה העיניים שלי. אני שם קצת קרם על היד, מורח גם על היד השניה, ומתחיל לטפל בשוק של רגל שמאל “לא להתקמצן, יש מספיק”.

יש לה גוף סקסי ופרופורציונלי. רגליים ארוכות ביחס הנכון לגוף, חזה בגודל המתאים, תחת עגול ומוצק.

היא ממשיכה לדבר על הפגישה שהיא מתכוננת אליה בזמן שהיא ממשיכה עם הקרמים והאיפור, “חשובה מאוד, אני לחוצה” ואני ממשיך למרוח לה קרם על הרגליים, מלמעלה למטה, וכל פעם אני מעלה עוד קצת את ה”מלמעלה” .

אני יודע שהיא כבר שמה לב לזה.
אני יודע שהיא חושבת על תגובה.

אני יודע שהיא גם אוהבת את המשחק הזה, אחרת מזמן היא היתה מפסיקה את המפגשים שלנו.

“מספיק, תביא לי את הקרם” היא אומרת חסרת סבלנות. היא שמה קרם על הידיים, ומורחת קרם על פלחי ישבנה.
עכשיו כל הישבן נגלה לעיניי, במלוא הדרו. היא דוחפת את הראש שלי ואותי אחורה. היא רוכנת קדימה ככה שפלחי ישבנה מעט נפתחים אבל גם מתקרבים לפניי וממשיכה למרוח עוד קרם.

זה החלק שלה במשחק. שניים קדימה אחד אחורה. בילד אפ.

היא מסיימת לדבר. שתיקה. אני מרים את הראש, היא מסתכלת עליי.

“תיזהר ממני” היא אומרת עם האצבע המורה כמו שאומרים לילד, אבל העיניים אומרת משהו אחר לגמרי.
אני מוציא לה לשון. היא מסתובבת מהר לפני שאראה אותה מחייכת. אבל אני רואה את החיוך במראה.

היא רוכנת קדימה שוב לכיוון המראה עם המברשת לריסים, הלשון שלי עדיין בחוץ.
היא יודעת…היא רוכנת ונעצרת, ואז ממשיכה לרכון, אני לא זז. היא קובעת את חוקי המשחק.

ואז הישבן שלה מנשק את הלשון שלי. אני לא זז.
ושוב. מההתחלה. היא מתיישרת ואז שוב רוכנת.

היא מסתובבת אלי. “תוציא לשון” אני מוציא. היא שמה לי קצת קרם על הלשון (“כל הקרמים שלי טבעיים” אני מאמין לה, אם יש משהוא שהיא טובה בו זה תחום הקוסמטיקה).
“יש עוד חלק אחד שלא שמתי בו קרם” היא מחייכת.
היא רוכנת שוב ופושקת את ישבנה. אני מצמיד את הלשון לחריץ, מעביר לשון רחבה מלמטה על פי הטבעת עד לקצה החריץ ושוב למטה. ועוד פעם.

היא עוזבת את הישבנים שמיד קופצים וסוגרים על לחיי ומחזיקה בכיור.
שקט.

אני אוחז בשוקייה וממשיך להעביר לשון רטובה על פי ישבנה. היא נשענת קדימה ודוחפת את כל גופה לכיווני.

עכשיו שנינו באזור הנוחות.

היא נשענת על המרפקים שלה, מה שבהכרח מבליט ומפשק באופן טבעי את הטוסיק שלה. ראשי כבר צמוד לקיר ככה שיש לי תמיכה לראש ולא צריך לעייף את שרירי הצוואר. רק הברכיים מתחילות לכאוב. אני שומע אותה מתנשמת. עכשיו בכל פעם שבה אני עובר על פי הטבעת, אני מתעכב. מעביר רפרופים וליקוקים מהירים וממשיך. ושוב כלפי מעלה.

ליקוק מהיר על פני החור, אני מרגיש אותה לוחצת את ראשי עוד אחורה.
אני מחדיר לשון רטובה בזהירות פנימה, “אווווו” חלש נשמע. מוציא.

ממתין. סבלנות.
“בן זונה”.

מחדיר לשון ומתחיל לעשות מעגלים. הנשימות הופכות להיות יותר קולניות ועמוקות עם הפסקות. אני שעון עם ראשי על הקיר. ידיי מחזיקות את שוקיי ולשוני חופרת ומלקקת את פי הטבעת שלה, פלחי ישבנה מרוחים על לחיי, והעיניים שלי נעוצות בגבה . המגבת כבר מזמן נפלה מראשה השמוט כלפי מטה.
אני מסתכן, ומגשש באצבעותיי כלפי מעלה לחיבור של הרגליים, נראה שהיא לא מתנגדת.

אני מתקדם לאט. יש לי סבלנות. בילד אפ.

היא מקרבת את עצמה. אני נוגע בה בעדינות. ולוחץ כף יד פתוחה לעבר משולש הערווה שלה (שכמובן מגולח).
היא מתחילה להניע את האגן שלה במרץ על פניי וכנגד ידי.
עכשיו זה רק עניין של זמן…. וסבלנות.

הוספה למועדפים שלי