פרויקט 4 העונות – סיפור של חורף – חלק א

סופת השלגים הגדולה בעשרים השנים האחרונות תפסה את המדינה עם המכנסים למטה.
מערכות החשמל קרסו, דיווחי התקשורת סיפרו כי אלפי משפחות נותרו ללא חשמל, מים חמים. הרשויות נותרו חסרות אונים לעשרות אלפי הנצרכים שהיו זקוקים לסיוע. עד כאן כולכם כבר מכירים את הסיפור שארע רק לפני מספר שנים, אך את הסיפור על מה שקרה לי באותו החורף עדין לא הכרתם ואני יודע כי ההתפתחויות המפתיעות בסיפורי, לא רק שלא היו צפויות, אלא הותירו אותי בסיטואציה ששינתה את חיי.

יום רביעי בבוקר.
"יואל, שמעת את החדשות?? נראה לי שאני נוסעת עם הילדים להורים שלי ברעננה", אמרה לי אישתי ציפי " אני חושבת שכדאי שתצטרף אלינו, מזג האוויר הזה לא מוצא חן בעיני".

ציפי לא צריכה לעבוד לפרנסתה, היא יכולה לשבת רגל על רגל כל החיים וליהנות מהכסף שאני מביא מהסטארט-אפ שפתחתי לפני שנתיים עם חברים. בשנה האחרונה היא התפטרה מעבודתה ונשארה לטפל בילדים, משימה לא פשוטה בהחלט.

בשלב זה, כאשר אני שומע על כוונותיה לנסוע, ידעתי שהיא יודעת שאין לי ברירה והזמן הקרוב בעבודה הוא קריטי, "אני אצטרף אליכם בחמישי בלילה, אני לא יכול לוותר על שני ימים כאלה ציפי, את הרי יודעת זאת…".

הפצרותיה הנוספות לא עזרו, סיפוריה על סופות שלגים וקור כלבים לא שינו את מידת נחיצות הימצאותי בעבודה בהר חוצבים בימים הקרובים.

נפרדנו בנשיקות וכוונתי הייתה להצטרף אליהם לשבת אצל הוריה של ציפי בלילה של יום חמישי…מחר.
בחלומות השחורים שלי לא חשבתי שאני אתקע בסופת השלגים ולא אוכל לצאת לכיוון המרכז מביתינו שבגבעת זאב, אי שם בפרבריה של ירושלים הרחוקים, בסמוך לכביש 443 ובמרחק נסיעה של כחמש דקות מרמות.

יום רביעי עבר די מהר ללא כל חששות מעוצמת הסופה. בחמישי בבוקר התעוררתי בשעה מוקדמת מהרגיל, היה לי קר. שתיתי קפה חם ומהביל כאשר לפני פרוס עיתון גלובס. גם בעיתון הכלכלי דיברו על צפי לשלגים בירושלים וכי כבר בשעות הקרבות יתחיל לרדת שלג בהרי המרכז וירושלים, אני דווקא אוהב שלג והציפיה לראותו תמיד הייתה נעימה להפליא, עד לפעם הזאת כך הסתבר לי כמה שעות מאוחר יותר.

הדרך לעבודה בהר חוצבים לוקחת לי ביום רגיל כעשר דקות, אך הבוקר, לאחר כשלוש שעות מבלי שהרכב זז מהמקום החלטתי להסתובב ולשוב הביתה.
"הכביש חסום" הודיע לי שוטר שהוצב במקום.
"השתגעת?!" עניתי לו, "הבית שלי שתי דקות מכאן בגבעת זאב, אני רק מנסה לחזור אליו".
השוטר אמר לי כי מבחינתו שאסע, אך הרכב שלי יתקע בשלג. הוא צדק, לא רק הרכב שלי נתקע, אלא מאות רכבים נוספים סביבי עמדו במקום מבלי יכולת לזוז. בחדשות דיברו על כך שהסופה רק תגבר ותמשך יותר מיממה.

לאחר רבע שעה ברכב, כאשר השלג הכבד כבר החל להערם, החלטתי כי אצעד במהירות את מרחק ההליכה לכיוון ביתי.
זה היה סיוט, לא הייתי לבוש מספיק בכדי לצעוד כך בשלג, ככה זה כשאתה נוסע ברכב חם. לאחר כמעט שעה של צעידה הגעתי אל ביתי, נכנסתי אל הבית בקושי רב, להכניס ולסובב מפתח בצילינדר של הדלת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית.

המקלחת החמה שעשיתי הפשירה את הקור שהשתלט על גופי ועל עצמותי, יצאתי מהמקלחת והלכתי להדליק את הקומקום החשמלי, לחיצה על הכפתור וההתאוות למשקה החם שיציף את גרוני הצליחו לשבש את חושי כך שלא שמתי לב כי הקומקום לא פועל, הכנתי לי ספל עם קפה שחור ומזגתי את המים מהקומקום, ערבוב מהיר ולגימה של משקה קר הגעילה אותי כל כך, מה זה?! לכל הרוחות, רק אז קלטתי שאין חשמל בבית.

לא היתה לי דרך לחמם את הבית, מערכת החימום של הבית מופעלת רק באמצעות חשמל, מהר מאוד גיליתי שגם אין טלפון, אין אינטרנט, אין מזגנים, אין דוד למים חמים ואני תקוע כאן בבית. בנוסף לכל הצרות שמעתי את הבטריה של הפלאפון שלי מצפצפת כי הבטריה קרובה לסיומה.

הודעתי לאישתי שאני תקוע בבית, שהאוטו תקוע באמצע הכביש ושאין חשמל.
"אמרתי לך" הייתה תשובתה המעצבנת.
איזה חוסר אונים. מדקה לדקה הקור שטף את עצמותי, השלג בחוץ המשיך להערם והרוח החזקה נשבה בחריכי חלונותיי והפיקה שריקות איומות. נתקפתי דיכדוך, לבשתי כבר שכבה רביעית פלוס מעיל וכובע אך הקור כאילו טייל לו על העצמות שלי. הפלאפון המשיך לצפצף, מסביר לי שעוד רגע קט יעבור ואתנתק לחלוטין מהעולם החיצון. אם משהו יקרה לי אף אחד לא יידע, אפילו מערכת הגז לא עבדה, הבטתי בכיריים, במזגן, בתנור ובמיקרוגל בחוסר אונים, כמה שאני צריך אותם, כמה שאני תלותי בהם, רק כרגע הבנתי. הדבר הטבעי ביותר לעשות בחושך המקפיא הזה זה להיכנס מתחת לפוך ולשקוע בשינה שתעביר לי מספר שעות מהסיוט הזה. נרדמתי, שקעתי בשינה עמוקה, פקחתי עיניים מטיפוף על החלון, העץ? הרוח? רק שהחלון לא ישבר והקור יהיה גדול יותר. קמתי והבטתי לכיוון חלון הבית.

מבעד לחלון, כאשר ברקע מתחוללת סופת שלגים אדירה, ניצבת דמות במרכז החלון, רק כאשר עיני הדמות ראו אותי לפתע צנחה אל הריצפה ונעלמה מעיני, כאילו בכוחותיה האחרונים שרדה עד אשר הגיעה למקום מבטחים. רצתי. ניסיתי לפתוח את הדלת, אך כנראה השלג שנערם בכניסת הבית חסם את האפשרות לצאת. מה עושים?! שיט….משהו קרה לאדם הזה, הוא קופא מקור ואני חייב לעזור לו. רצתי בחזרה אל החלון, פתחתי אותו ומשב קור עז הרטיט את עצמותי, טיפסתי וקפצתי החוצה, נוחת בסמוך לדמות. ניסיתי להרים או להפוך את הדמות, השרירים היו רפויים מה שאומר שהאדם הזה הינו ללא הכרה. הלחץ בו אתה שרוי כאשר חיים של אדם נמצאים בידך מכניס כוחות. בכל כוחי הרמתי עד שהצלחתי להחזיק את הדמות באוויר בכדי להרימה לסף החלון, עברו עוד מספר דקות קרות מכל תיאור עד שהצלחתי לגלגל את הדמות אל תוך הבית. גם אני נכנסתי פנימה והבטתי בהשתוממות בבחורה צעירה השוכבת ללא הכרה על רצפת ביתי. זרקתי עליה שמיכה ורצתי לפלאפון, אני חייב להזעיק עזרה, שיט, אין קליטה ולאחר כמה לחיצות נוספות שלי לנסות ולשפר קליטה כבר המכשיר מת לחלוטין. שיט!!

גם הטלפון הקווי לא פעל, נותרתי אני בלבד כמי שיכול להציל אותה.
אין ספק שמצבה לא טוב, היא ללא הכרה וחייבת טיפול רפואי מיידי. שברתי את הראש, כיצד ניתן להזעיק מישהו? אחרי נסיונות חוזרים ונשנים למצוא פיתרון הפנמתי כי אנחנו מנותקים לחלוטין מהעולם החיצון, אנחנו תקועים והיא כלל לא תוכל לקבל סיוע רפואי, למעט מה שאני אנסה לעשות. זה יכול היה להיות פשוט יותר לו היתה לי דרך לחמם את החדר אך אין חשמל. שלחתי יד והסטתי את השמיכה, לפניי שכבה אישה צעירה שללא ספק לא הספיקה לעבור כברת דרך בחייה, אני חייב לעזור לה. ניסיתי להיזכר מה בודקים. הרמתי את רגליה על כסא הסלון וגבה היה שכוב על השטיח, הבית היה קפוא. היא ספוגה במי קרח, התחלתי לפרום את כפתורי מעילה, קילפתי אותו ממנה ומהר מאוד גילתי שגם חצאיתה והסוודר שלה ספוגים במים מקפיאי עצמות. השלתי ממנה גם את הסוודר ומיד לאחר מכן הורדתי ממנה גם את החצאית. הבטתי בה שוב, אין ספק שזאת מכת קור קשה. בצבא כאשר ישנו בשטח נחשפתי לראשונה למושג היפותרמיה, רק כשהרגשתי חוסר שליטה על הגוף שלי ובחילות מוזרות הזעיקו את החובש שקבע כי טמפרטורת הגוף שלי היא פחות מ35 מעלות ומיד נלקחתי לבית חולים . פה המקרה הרבה יותר קשה, היא ללא הכרה. הקשבתי לנשימתה ושמחתי לראות את בית החזה שלה עולה ויורד, כאשר רציתי לבדוק דופק, נוכחתי לדעת כי כפתורי חולצתה רכוסים עד הסוף ורק אז נפל לי האסימון….מדובר בחרדית.

הייתי חייב להוריד גם את שאר בגדיה שהיו ספוגים במים קפואים, אחרת כיצד יעלו מעלות הגוף שלה? וכעת היד שלי סלדה מקור רק מלגעת בבגדיה הרטובים. רצתי אל חדר השינה שלי ופתחתי את ארון הבגדים של אשתי, הוצאתי שריג בצבע שחור ומכנס טרנינג מבד פליז. חזרתי אליה בריצה, מתאכזב לראות שאין כל שיפור במצבה, מתחיל לגשת לעניין. הבטתי בפניה לראשונה וראיתי עד כמה תווי פניה יפים. היא הייתה חיוורת אך מראה היה מלאכי ושליו, אפה הקטן והחמוד סלד במקצת ונמשים קטנים עיטרו אותו ואת לחייה הבולטות. היא הזכירה לי קצת את אמה ווטסון המתוקה והמפורסמת..המראה המרשים שלה ללא הכרה הזכיר לי את הסרט היפיפיה הנרדמת.

פרמתי את חולצת הכפתורים שלה, חולצה ספוגה וקרה, הגופיה שמתחת גם כן הייתה ספוגה. השלתי מעליה את החולצה ולעיני ניגלו שדיים נפוחים וגדולים היושבים בתוך חזיה לבנה, יש לה גוף יפה אמרתי לעצמי כשהבטתי בשדיים הניבטים מבעד לבד הלבן שהפך לשקוף במקצת, פטמותיה בלטו במידה רבה, אכן הקור עושה את שלו. עצמתי את עיני, מנסה לכבד אותה כפי שאוכל בסיטואציה הקיימת וכאשר פתחתי את חזייתה בכדי להשיל ממנה את הבד האחרון הרטוב בפלג גופה העליון עצמתי עיניים למרות שהייתי מסוקרן במידה מסויימת, משיכה לא הייתה שם בכל הלחץ, תשכחו מזה.

לא הצצתי, לקחתי את המגבת שהכנתי מבעוד מועד והתחלתי לנגב את גופה הרטוב. עליתי וירדתי עם המגבת במעלה ובמורד פלג גופה העליון והרגשתי כיצד אני עולה ויורד על מיגרעותיה של האישה היפה, הפיתוי להציץ היה רב אך המשכתי לעצום את עיני בדבקות.
לקחתי את הסריג וגיששתי להכניס את ראשה אל תוך הבגד היבש. הפעולה התארכה במקצת, בכל זאת להלביש אישה ששריריה רפויים כאשר אתה עוצם עיניים זאת לא פעולה כה פשוטה. כעת פניתי אל פלג גופה התחתון, השלתי את הגרביונים ורגליה הקרות היו רטובות, המגבת שימשה אותי הפעם לנגב את רגליה, העברתי ניגוב נוסף על הרגל שעדיין לא התייבשה. גופה הרפוי נע ביחד עם תנועת הניגוב, הבטתי בהרריה שזזו בתנועות קצרות ומגרות, ההררים הנתונים בתוך הסריג הצמוד שהלבשתי על גופה העירום.
רגליה היו חלקות למשעי וגופה היה חטוב בהתאם לנערה צעירה. המשכתי לנגב את שוקיה וירכיה ובכל פעם שייבשתי חלק חדש מגפיה התחתונים הזווית של תחתוניה המכסים בליטה יפה נתנו לי נוף חדש, נמתחים לרגע, נרפים ברגע השני, לרגעים קלים היה ניתן להבחין כאילו בפס דק המחלק את בליטתה המרכזית לשניים.

לא, זה לא ראוי, אני מתרכז רק בלהציל אותה הכרזתי לעצמי ומונע עצמי מלהסחף לעולמות  היצרים.

רגליה התייבשו, כעת לקחתי את מכנסי הפליז ופניתי למשימה הבאה, להלביש לה את המכנס לאחר שאשיל את התחתון הרטוב.
שוב עצמתי עיניים, שלחתי את ידי אל מותניה, תפסתי את צדדי התחתון והרגשתי בידי את עור בשרה, גופה היה קר מאוד אך למרות זאת מגע עורה נעם לי ובתגובה בשרי נעשה חידודין חידודין, משהו באישה הזאת משום מה מושך אותי.

התחלתי לקלף את תחתוניה, התחתון הרטוב לא הקל עלי ובשלב מסויים לא מש ממקומו.
משכתי ומשכתי, אך הבד הרטוב על מותנה הבקבוקי של האישה היפה והחלק הפנימי של התחתון שנתון בין הרגלים חסם את המשך גלישתו. פתחתי את עיני, מתלבט כיצד לפתור את הבעיה, הבטתי בה, יפיפיה רדומה בסריג צמוד, רגליה פרוסות בפני במערומן והתחתון הסורר מופשל מטה, מכסה את נרתיקה אך כבר לא מכסה את שאר מפשעתה שכללה משולש שיער דליל מאוד ומסודר.

עלי לפשק מעט את רגליה ולקפל את ברכיה, לתת לי את האפשרות להצליח להוציא את הבד הרטוב, או שאולי פשוט יותר יהיה להלביש על גבי התחתון הרטוב את המכנס היבש? האם התחתון כה רטוב שירטיב את המכנס?!

ברור היה לי שעדיף להמנע מלהשאיר בד רטוב וקפוא, מכת הקור שהיפה הזאת שרויה בה מסכנת אותה ובד קר ורטוב לא טוב בסיטואציה הקיימת. פתחתי את עיני והבטתי שוב בתחתון הסורר, מביט שוב בנוף המקיף אותו, במפשעה החשופה ובבליטה של שפתי הנרתיק שהוא מכסה, שלחתי יד רועדת לכיוונו. מיששתי אותו קלות, מרגיש את הרטיבות הרבה, הוא ספוג והתחתון קפוא, לא יכולתי להתעלם מכך שבמקביל לתחושת הבד בין אצבעותי חשתי גם את בשרה. צמרמורת התחילה להשתלט עלי והמוט שבין רגלי החל לתפוח, כבר שכחתי מהקור, היה לי חם, בסיטואציות קודמות ואחרות תחתון רטוב היה מבשר טובות ונפלאות.
אאאחחח.
ניערתי את מחשבותיי וניסיתי להשתלט על החרמנות שהחלה מתגברת בי, תתבייש לך, אישה ללא הכרה, נשואה, אתה נשוי והיא עוד חרדית…שכח מזה!!

הרמתי רגל אחת, מקפל את הברך ומניח את כף רגלה על השטיח, השענתי את ברך הרגל המקופלת על כתפי בכדי שזאת לא תיפול. הרמתי את רגלה השניה וגם את ברך רגל זו קיפלתי, פישקתי במעט את רגליה בכדי שלא יהיו צמודות מידי, דבר המקשה על שליפת התחתון הרטוב.

הפוזה הייתה כדלקמן – היפה שוכבת על גבה, רגליה מקופלות ומפושקות מולי, כל ברך פנימית שעונה על גבי כתף שלי, רכנתי קדימה, מתקרב לכיוון מותניה, ראשי בין רגליה וידי נשלחות לאחוז בבד התחתון מתחת לירכיה. אחזתי בתחתון והחלתי למושכו, בשלב מסויים הגבהתי את גבה וישבנה והצלחתי להוריד את הבד הסורר מבין מותניה, מתחיל לקלף אותו במעלה ירכיה, יודע שכבר נופת צופה גלוי ופתוח בפני והפוזה הזאת לא רחוקה מתנוחות שאני ממש אוהב אך לא העזתי לבזות את כבודה ולא פתחתי את עיני. בראשי דמיינתי רבות את זוג שפתיה הבשרניות והנפוחות של החרדיה היפה, הזין שלי עמד כמו טיל במרחק סנטימטרים ספורים מהפתח לרחמה, עמדתי על ברכי, מרים את התחתון ומגיע איתו עד לברכיים, משם הדרך הייתה קצרה במורד שוקיה והחוצה.

מלאכת הלבשת המכנס לא הייתה פשוטה יותר מההפשטה והמשיכה שלי לאישה שלפניי הלכה והתעצמה. לא, אין לי פטיש לסקס בכפייה וגם לא היה שום סיכוי שבעולם שאנצל אותה, המשיכה שלי אליה הייתה בשל שתי סיבות, הראשונה זה גופה הנשי והעדין, גוף מלא במקומות הנכונים וחטוב בשאר המקומות. הדבר השני אלו הן פניה, הדבר החשוב לי ביותר באישה אלו הן הפנים והאישה הזאת הייתה בעלת יופי וחן משולבים בסינרגיה, תמימה ובוגרת, סקסית ומרהיבה.

אני חייב להציל אותה.
סיימתי להלביש אותה וכעת צריך לדאוג לחמם אותה ולהחזיר אותה להכרה. טוב שאישתי ציפתה את המצעים בסדיני פלאנל, שמיכת פוך נוצות ופלאנל יכולים לשמור את חום הגוף. הרמתי אותה בזרעותי מעל גבי שטיח הסלון, עליתי איתה במדרגות לכיוון חדר השינה, הנחתי אותה בעדינות על המיטה, ראשה על הכרית שלי וגופה כבר מכוסה בשמיכה. הנחתי אותה ויצאתי. השעה הייתה כבר שלוש ועוד שעתיים יחשיך, לא האמנתי שבסערה כזאת המתחוללת בחוץ יהיה ניתן לתקן את החשמל והבנתי כי אנו הולכים לעבור לילה לא פשוט וקר. אמצעי התקשורת לא פעלו והשלג המשיך להערם ולחסום את הדלתות ואף כיסה כבר חלק מהחלונות, אנו תקועים.

הרגשתי נוח יותר לדעת שכרגע האורחת נמצאת במקום חמים עם בגדים יבשים. עשיתי את המוטל עליי. הטרידה אותי השאלה מדוע היא לא בהכרה, אולי אנסה למצוא ספרים שיכולים להסביר את המצב בו היא נמצאת? אולי אף אלמד על דרך טיפול שנחוצה בשלב זה? הלכתי אל הספרייה שלנו וידעתי בדיוק איזה ספר לחפש.

מד"א היו בעבר לקוח שלי והעניקו לי ספר עב קרס של עזרה ראשונה, שנייה וכו', בטח יהיה שם הסברים. שיטוט מהיר בתוכן העניינים וכבר נכנסתי לפרק של מכות קור. בלעתי בעיני את הכתוב, נחרד לראות כי במקרים קשים של מכות קור מאבדים את ההכרה וכי במצב זה חייבים לתת טיפול מהיר, לעשות אמבט חם, להשקות במשקאות חמים, עוד דרכי טיפול נוספות. אין לי משקאות חמים אך יש לי משקאות אלכוהוליים, בטח זה יכול לחמם אותה. אמנם לא היה כתוב דבר על משקאות חריפים אך זה בטח לא יכול להזיק? חוץ ממשקאות אלכוהוליים לא יכולתי לעשות דבר וחצי דבר, הכל דורש חימום, חשמל.
ואז צדה את עיני קובייה קטנה בעמוד בו קראתי שהייתה צבועה בצבע סגול לילך.
כותרת הפיסקה והכתוב בה היו כך: "הידעת? ג'ורג' למנטה ואשתו סופי הפליגו לטיול באוקיינוס השקט. סופה נדירה טרפה את היאכטה שלהם והשניים נסחפו בשארית כוחותיהם אל אי בודד. בשל מזג האוויר הקר מעלות גופה של סופי צנחו והיא איבדה את הכרתה. תושייתו של בן זוגה הצילה את חייה, ג'ורג' מצא מערה והסתתר בה עם סופי, בכדי להשיבה להכרה ולהעלות את חום גופה, פשט ג'ורג' את בגדיהם ונצמד לאישתו. במשך יומיים שלמים ועד ששברי היאכטה שלהם נמצאו ע"י צוות חילוץ, חימם ג'ורג' את אשתו בעזרת מגע בשרו בבשרה. כאשר אין מקור חימום אחר, התנור היחיד והשימושי ביותר הקיים הוא גוף האדם, חום גוף עובר מאדם לאדם במגע בשר וללא בדים חוצצים". סיימתי לקרוא את הפיסקה וסגרתי את הספר. היא חייבת טיפול מהיר, אך אני מאוד מקווה שהיא לא במצב כל כך חמור שדורש את מה שתואר כאן. פניתי לכיוון הבר, יודע שעלי לנסות משהו נוסף אחד לפני שאנסה לחמם אותה בעזרת גופי. הוצאתי מהארון וויסקי כשבדמיוני תיארתי לי את כלבי ההצלה באלפים שלצווארם קשור מיכל משקה אלכוהולי.

כאשר עמדתי לעלות לחדר ראיתי את בגדיה מוטלים על הרצפה, ניגשתי להרים אותם. ליקטתי את כל פרטי לבושה וכאשר הרמתי את המעיל, נפל דבר מה מהכיס הפנימי. מהכיס נפלה תעודת זהות ועוד מספר ניירות לחים. פתחתי את התעודה ולפני הביטה תמונתה של שרה זוסמן, חייכנית ויפה, סדרת שיניים לבנות עיטרו את פיה התחום בשפתיים בשרניות. עיניה גדולות בהירות ויפות, אהבתי את קבוצת השיער שירדה מצד פאתה ושיוותה לה מראה סקסי איזו יפיפיה. ניסיתי לדלות עוד נתונים על שרה ומספח התעודה למדתי כי היא בת 23 בלבד, גרה ברמות שלמה ואם לשתי בנות. כל כך קטנות, אני מקווה שהן במקום בטוח וחמים ושרה בטח נסעה על כביש 443 ונתקעה בדרך, כנראה שהבינה כי היא מאבדת חום ובשארית כוחותיה צעדה לבית הראשון שראתה. עליתי אל שרה עם הויסקי, הולך להילחם על חייה של האם הצעירה.
כאשר נכנסתי אל החדר ראיתי שחהשמיכה זזה, התחלתי לשמוח, מצבה משתפר, היא בטח חזרה להכרה! קראתי בשמה, אך היא לא ענתה, כאשר התיישבתי לידה נוכחתי לדעת שהתזוזות ממשיכות, הסטתי את השמיכה וראיתי את שרה מפרכסת בעיניים עצומות. אוי לא!! מצבה מחמיר!!

שרה פירכסה, רעידות בלתי נשלטות, מה שחשבתי באותו הרגע זה כיצד אני מוציא אותה מהמצב הזה. תפסתי את כתפיה, את ראשה, אך היא המשיכה לרעוד. פתחתי את בקבוק הויסקי ושפכתי קצת מהמשקה אל פיה, המשכתי להשקות אותה מהנוזל האלכוהולי, מתפלל שזה יעזור לה. אני מאמין שכבר השקתי אותה בכוסית שלמה ותוך כדי אני מבחין כי הרעידות שלה מתמעטות. יש, זה עוזר!! מספיק עם האלכוהול, שלא יגרום לתופעות לוואי שאינן נחוצות כרגע. שיחזרתי את מה שקראתי בספר, היה כתוב שם שאני צריך לשפשף על בשרה בכדי ליצור חיכוך שיחמם במידה מסויימת את גופה. הכנסתי את ידי אל תוך חולצתה, אוחז בבשר ביטנה, התחלתי לשפשף את ידי מעלה ומטה במעלה ובמורד ביטנה, משפשף כאילו אני מקרצף ומנקה אמבטיה. הכנסתי גם את ידי השניה אל חולצתה והתחלתי לשפשף גם איתה, שיפשופים מהירים, קצביים, גופה נע וזז בקצב השיפשוף. הבטתי בפניה שלא נעו אך השדיים נעו בתזוזות מהירות, מעלה, מטה, לצדדים, במעגלים. הסריג שהלבשתי לה היה מתוח עליה אך לא החזיק את שדיה במקום, הבטתי על שדיה ואז שמתי לב למשהו שעוד יותר גירה אותי.

הבטתי בפה פתוח לרווחה בסריג ולראשונה שמתי לב כי בין טורי הבדים המתוחים של הסריג ניתן להבחין בבשרה הלבן של שרה.
הנענועים של חזה בתוספת ההבחנה החדשה בה ניתן לזהות בבשרה החיוור המציץ בין חרכי הסריג הצליחו לבלבל אותי.

הסטתי את ראשי אל הצד והמשכתי לעסות את בטנה של שרה. כבר חיממתי את המותניים, אזור מרכז הבטן, עליתי לכיוון הצלעות, ירדתי שוב מטה ושוב מעלה, בפעם המי יודע כמה בה טיפסתי עם אצבעותי במעלה ביטנה חשתי לפתע כי האמה נוגעת בחלק העליון בבשר רך מאוד, אוייש זה מחרמן!

ידעתי במה אצבעי נגעה וכהרגלי הפעלתי כוחות מיוחדים לשלוט על עצמי ועל תאוותי.
כיסיתי את מרכז גופה בשמיכה לאחר שסיימתי עם הבטן וניגשתי אל כפות הרגליים, עיסיתי אותן בתנועות, מעביר את אצבעות ידי בין אצבעות רגלה, ממשיך מעלה, עושה סיבוב על הקרסול, מכניס את ידי מתחת לבד המכנס במעלה השוק, דואג לטפל ולחמם את האיזור, נוגע בברך, עברתי על שתי רגליה התחתונות ושרה עדיין שכבה ללא הכרה.

כעת נעסה את ירכיה. הכנסתי את ידי מתחת לשמיכה, מגשש ומוצא את גומי המכנס המתוח על מותניה, השחלתי את ידי פנימה, מוליך את ידי לכיוון יריכה הימנית, לשתי עם אצבעותי את הירך המחוטבת, מתענג מהתחושות שהסיטואציה מעבירה בי. ירדתי לכיוון הברך ולאחר עיסוי אזורי עליתי במעלה הירך הפנימית, לש, חש את בשרה בין אצבעותי וממשיך לעלות מעלה.

ריפרפתי עם ידי על כל חלק משוקיה וירכיה, מתאווה לחשוב על מגע במקום הסמוך לחיבור רגליה. אכן מדובר באישה מאוד יפה ומושכת, אך אני אינני מאותם עלובים הכופים עצמם על חלשים. הצלחתי פעם אחר פעם להתגבר, עד ש..

לפתע חשתי מגע רך של אצבעות נוגעות בכף ידי, הבטתי להבין את פשר המגע וליבי החסיר פעימה. שרה התעוררה.
ברוך ה'!! היא הביטה בי חלושה כל כך אך ניתן היה להבחין כי מבטה מופתע.
"היי שרה, אני יואל. את התעלפת ו….." שרה עצרה את משפט ההיכרות שלנו ובשארית כוחותיה אמרה כי היא מאוד מודה לי על שאני עוזר לה, אך היא מבקשת שאני אוציא את ידי מתוך בגדיה ושלא אגע בה.

שלפתי את ידי מיד והרגשתי כל כך רע ונבוך.
"אני יודעת שניסית לחמם אותי, אך אני אישה דתיה ונשואה ואני לא יכולה שגבר ייגע בי, אתה מבין?"
שרה הסבירה לי בצורה מאוד מתנצלת.

"את היית מעולפת מספר שעות, קפואה רטובה" המשכתי להסביר, "אני רק ניסיתי לחמם אותך בחזרה, טוב שחזרת להכרה".
"רטובה?" שאלה שרה במבט המנסה לעכל דבר מה, מיד הביטה מתחת לשמיכה והבחינה כי היא מוטלת על המיטה ללא בגדיה ולובשת בגדים שאיננה מכירה.

לפתע צווחה עלי שרה באימה "תסתלק מכאן, אני לא מאמינה שהפשטת אותי, מה זה? אני בלי כל בגדים, מה עשית לי?!"
"שרה תרגעי, את הגעת מבחוץ, מהסופה, איבדת הכרה, היית קפואה מקור, אין כאן חשמל וניסיתי כל דרך לחמם אותך ולהחזיר אותך להכרה, הבגדים שלך היו רטובים וקפואים וזה היה נראה יותר מדי זמן שאת ללא הכרה".

שרה נראתה מהורהרת במקצת ולאחר זמן מה נרגעה, כנראה הבינה שכוונתי הייתה טובה וכי לא ניצלתי את חולשותיה, היא התנצלה וביקשה ממני בכל מקרה זמן לעצמה. יצאתי מהחדר שלי, מביט על המיטה עליה שרועה אישה יפיפיה שלחייה מתחילות לתפוס צבע אדמדם, סגרתי את הדלת וירדתי קומה למטה.

לאחר כחצי שעה חזרתי לשאול לשלומה של שרה, כאשר נכנסתי אל החדר, חזיתי במחזה הבא…
לעזאזל! שרה הייתה שרועה על הרצפה ועיניה פתוחות, היא חייבת טיפול רפואי אך אין לי כל דרך להנגיש לה אותו. רצתי אליה, הרמתי אותה בזרועותי, היא הביטה בי במבט חלוש, שיניה נקשו.

״מה עשית?!״ החזרתי אותה אל תוך המיטה ושמעתי אותה לוחשת לי "קר לי", היא שוב הייתה חיוורת. נכנסתי מיד אל תוך המיטה וחיבקתי אותה, שרה חיבקה אותי בחזרה, כאילו מנסה לדלות ממני קצת מחום גופי, גם לי היה קר, היא הייתה כמו קרחון. כיסיתי אותנו בשמיכת פוך, ונשכבתי בצמוד אליה, פניה מול פני, ידינו מחבקות האחד את השני וגופינו צמודים, רגלה בין רגלי וחזה גופי צמוד לחזה שלה. המשכנו להתחבק, מידי פעם הזזתי את גפיי על גופה, מנסה ליצור חום בעזרת החיכוך.

"יש לי בחילה" אמרה שרה "אני ממש לא מרגישה טוב", היא הביטה בי אל תוך עיניי, אפה ושפתיה כחמישה סנטימטרים בלבד משלי, ריחמתי עליה, על היפיפיה הזאת, היא סובלת כל כך.
"יהיה בסדר" עניתי לה ונשקתי ברכות על מיצחה.

היא הביטה בי מופתעת, הנשיקה הזאת גרמה לה לשנות במקצת את הבעת פניה שהפכה לפתע לשונה ממבטיה האחרונים. מיד לאחר הנשיקה על מצחה החל לחזור לה צבע לפנים, אט אט החיוורון החל להתמלא בצבע אדמדם ואז הבנתי את פשר מבטה החדש…ביישנות.

הבנתי כי כנראה הבעת הקרבה שהבעתי גרמה לדמה לזרום, הרי זה נהדר, חשבתי לעצמי, באמת מצאת דרך לעזור לה.

קולה התחזק וכאשר התחלנו לשוחח, המשכנו להישאר חבוקים, ידי סביב גופה וידה האחת סביב צווארי והשניה על מותני. היא סיפרה לי כיצד הצליחה בשארית כוחה לצעוד עד לביתי ורק כשראתה אותי מבחין בה התמוטטה. "ב"ה שהגעתי אלייך, אתה המלאך השומר עלי" אמרה לי והרגשתי את ידיה כאילו זזות במקצת בחוסר שלווה, כאילו לא נוח לה להעניק מחמאות לגבר שמחובק איתה.

"כדאי שנשתדל להתחמם עד כמה שניתן כרגע, כי עוד מעט יחשיך ואז יהיה לנו לילה ארוך וקר" אמרתי לה, ״אני כבר חוזר״.
"אל תלך!" שרה פנתה אלי, "אני יודעת עכשיו שאני חייבת שתעזור לי בכדי שלא אתמוטט שנית, תחזור מהר".
"בטח חמודה" עניתי לה, אני הולך להביא משהו שיחמם אותנו בהמשך הלילה.
רצתי מהר, לאחר פחות מדקה חזרתי עם בקבוק ויסקי ושתי כוסות.
מזגתי לי כוס גדושה והתחלתי ללגום ממנה, שרה הביטה בי משועשעת.
"אני לא שותה" אמרה לי שרה כאשר מזגתי לה כוס והגשתי לה.
"שרה, האלכוהול מחמם את הגוף, האמיני לי שזה יכול לתרום רבות למצבך, חוץ מזה שכבר שתית קודם".
"שתיתי קודם?!" שאלה שרה בפליאה.
"כן, זה מאוד עזר לך כשלא היית בהכרה, את שתיינית טובה, האמיני לי שאני לא מצליח לראות כיצד נוכל לשרוד כאן את הלילה בלי הבקבוק הזה".

שרה חייכה אלי במבט שובב, היא לקחה את הכוסית ולגמה לגימה מהנוזל המבעיר.
"האמן לי יואל, היום אני עוברת על כל מה שאני מתרחקת ממנו בכל יום בחיי…".
"מה עברת היום חוץ משתיית כוסית הוויסקי?" שאלתי בתמימות.

שרה רק חייכה במבוכה.

חמודה החרדית הזאת, כנראה שחיבוק ונשיקה על המצח ממש מטלטלים את נפשה, לך תבין אישה שחונכה על הפרדה סטירילית בין גברים ונשים, כנראה שהמגע שלי בה לא משאיר אותה אדישה.

"זה בגלל המגע שלנו?" שאלתי תוך כדי שהתיישבתי על המיטה לצד שרה.
"אמממ..יואל, הגבר היחיד שנגעתי בו בחיי זה בעלי, כאן המגע הזה הוא פיקוח נפש וזה לא דבר רגיל שאני נוגעת בגברים אחרים, אך אני בטוחה שהיו מתירים את המגע שלנו בסיטואציה הקיימת. גם לשתות משקה משכר זה לא נאות לאישה דתיה, בטח כשהיא נשואה ונמצאת בייחוד עם גבר אחר" שרה סיימה את דבריה ולגמה מהוויסקי.

"כן" עניתי כדי להסביר שאני מבין את כוונתה ומיד המשכתי "ועוד במיטה שלו".

שרה שלגמה שלוק נוסף מהכוס, בדיוק שמעה את משפטי האחרון ומיד השפריצה את תוכנו לכיווני, טיפות המשקה זלגו על פני, הבטתי בה נבוכה, היא שמה יד על פיה מרוב פאדיחה ואני חייכתי לעברה בחזרה. ניגבתי עם ידי את הנוזל ובעזרת לשוני ליקקתי את יתרת המשקה ששרה פלטה מפיה על פני.

"סליחה" אמרה ועל פניה היה ניתן להבחין בפרץ צחוק אדיר שהיא מנסה לבלוע.
אחחח הילדה החמודה והמתוקה הזאת, היא ממש מוצאת חן בעיני, היא מרתקת אותי והשטויות שלה ממש נותנות לי להרגיש צעיר בעשור.

"יאללה קר לי…זוזי קצת", אמרתי והיא הזיזה את גופה, מפנה לי מקום במיטה לצידה, היא נראתה משועשעת מאוד וידי חזרו להקיף את מותניה, שנינו הנחנו ביחד את ראשנו על הכרית של אשתי, היה לי מאוד מוזר לחבק אישה אחרת כאן, במקום זה שחוויתי לילות קסומים עם אשתי, כאן בדיוק איפה ששרה שוכבת, לפני יומיים סובבתי את אשתי ורכנתי מאחוריה, נעצתי את הזין שלי עמוק לתוך שני נקביה, כל אחד בתורו קיבל ממני את מלא תשומת הלב. אכן הקירות הללו שמעו כבר אנחות רמות, המזרון הזה כבר ספג מיצי אהבה וזרע רבים והכרית הזאת שאני ושרה היפיפיה החרדית מניחים את ראשינו עליה, הדפה זעקות חזקות של אשתי כאשר רצתה להבליע את זעקות החדירה של איברי אל הרקטום שלה.

המחשבות על הסקס עם אשתי ועל היפיפיה המחובקת איתי לא הותירו אותי אדיש, מהר מאוד התנפח לו איברי במורד גופי, מזל שאני מוסתר עם השמיכה. שרה לא הפסיקה לעשות את הפרצוף הכמעט מתפוצץ מצחוק שלה, כנראה שהמשקה האלכוהולי השפיע עליה.

"מה?" שאלתי אותה כשראיתי כיצד היא מביטה בי.
"יש לך טיפה על הריסים" ענתה שרה בקולה המתוק ואני מיד ניגבתי את שארית ההתזה שנותרה על פני, שרה החלה לצחוק במתיקות, "אני אראה לך מה זה!" הודעתי והחלטתי לנקום בהשפרצה על פרצופי ועל הצחוק שנעשה ממני. התחלתי לדגדג את שרה בביטנה ובמותניה, לוחץ ומקפיץ אותה, גורם לה להתפתל במיטה, שכחתי לחלוטין כי איברי הנוקשה עומד לו כתורן הניצב לגופי ותזוזותיה של שרה החלו לחכך את מותינה וירכיה בבליטה האדירה שלי. זה כל כך נעם לי, במיוחד כשבין כל הפיתולים של שרה חשבתי שהתורן שלי ממוקם לו במקום מוצנע ואינטימי אך אבוי, מה אני עושה? מיד הפסקתי לפני ששרה תרגיש במה שקורה לי במכנסיים.

שרה נרגעה מהצחוק שלה וחזרה לשכב על צידה עם פניה אלי. שוב מניחים את ראשינו על הכרית, מחייכים האחד לשני, שרה לא חזרה להושיט את ידיה אלי, כנראה שהמגע של הדקה האחרונה קצת חצה אצלה את ההיתר של פיקוח הנפש. היא רק שכבה במקומה והביטה בי, לא שמתי לב כי כף הרגל שהזזתי מתחת לשמיכה נוגעת כעת בכף רגלה אך שרה שהרגישה את רגלי המלטפת את רגלה, עצמה עיניים, עדיין מחוייכת וניפחה את נחיריה, מתרגשת מהמגע האסור שהיא חווה. כמובן שביום רגיל הייתה קמה ובורחת מהמקום אך סיטואציית הקירבה שנוצרה בינינו בשיתוף עם השפעת האלכוהול גרמה לה להתענג מהמגע.

אני, שיודע לזהות פנים של אשה כאשר היא מתענגת, הופתעתי מאוד לראות ששרה נמצאת בעיצומה של סצינה, שלחתי יד אל לחייה וליטפתי אותה קלות, את שובל השיער שהסתיר קצת את עינה הסטתי מאחורי האוזן.

אחזתי בשרה היפה ומשכתי אותה אליי. היא התחפרה לה בתוך זרועותי, מניחה את ראשה על חזי, ידיה מחבקות את שכמותי ורגלינו החלו לנוע בחיכוך, כפות רגלים חשופות המלטפות האחת את רעותה, הנחתי את ידי על גבה התחתון, נוגע בדיוק ברווח שבין הסריג לבין המכנס שלבשה, מרגיש את בשרה, שרה התקמרה והשתבללה בתוך זרועותיי וכך המכנס נמתח ונתן לידי להרגיש את תחילתו של השבר הסורי-אפריקני המתחיל במורד גבה התחתון.

אצבעותי ריפרפו להן על חלקו העליון של ישבנה, שרה עצמה את עיניה, מתענגת.
אצבעותיי עלו מעלה ועיסו את גבה התחתון ולאחר מספר שניות חזרתי אל הישבן העליון, מוצא את הדרך אל הבשר שמתחת לבד, מכניס שלוש אצבעות, האמצעית בעמק העליון שבתחילתן של פלחי הישבן והשתיים האחרות במקום גבוה יותר על הכריות, מצחה של שרה התמקם לו על סנטרי וגופה היה צמוד לשלי, ידי סביב גופה, אוחז ומרגיש בגוף המחוטב והצעיר הזה צמוד לשלי, מדי רגע מושך אותה אלי יותר ויותר צמוד, למרות שכבר היינו צמודים לחלוטין, כך שהמשיכות כבר עברו לאט לאט להתגופפות קצרה, התנועות שלי היו קבועות ואיטיות ומה שהפתיע אותי היא ששרה שהחלה לזוז בצורה איטית, הולכת וגוברת.

ברגע מסויים היא הרימה את רגלה והניחה את הברך שלה על מותני, המשכנו לזוז וראשה ומצחה של שרה כבר נמרחו על שפתי פי, הרגשתי את שפתי התחתונה מתקפלת מטה על ידי מצחה ולאחר מכן גם על לחייה העליונה של שרה, כבר השארתי שובל של רוק על אזור זה.
המשכנו להתגופף ואף לצבור תאוצה, הייתי מיוחם לחלוטין, להתחרמן עם חרדית יפה וצעירה זה לא עניין של מה בכך.

עם התזוזות הברך שלה כבר כמעט הקיפה את מותניי, הזזתי את גופי בתנועות חירמון, מרגיש לאט לאט כיצד גופי מתמקד לכיוון האתר שבין רגליה, כיצד רגלה המורמת מאפשרת לי את הגישה אל המיקום המרגש אליו הגעתי.

נענו בקצב הולך וגובר, שפתיי כבר נישקו בתאווה את לחייה, אוזנה, שרה פתחה את פיה ונעה בעיניים עצומות ובנשימות כבדות. התחלתי להזיז את אגני בתנועות בלתי נשלטות קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, מרגיש כיצד הבליטה שלי מרוחה על ירכה, עם התנועות הרגשתי כיצד אני מתחיל לטפס עליה, מרגיש את זכרותי הבולטת נדחקת על המקור הרך שבמרכז מכנסה ורגליה. התנועות עברו להיות פרועות מרגע לרגע והרגשתי את הרצון הרב לטעום את פיה. במקביל לחיכוך שביצענו במורד גופינו התקדמתי עם שפתיי אל צידו של אפה וברגע שניסיתי לרדת מטה לכיוון שפתיה שרה קידמה את שפתיי בברכה, מצמידה את שפתותינו לנשיקה חושנית וייצרית, נשיקה בלתי נשלטת של שניים אשר היצר שלהם היכה בהם ובילבל את ההגיון הפשוט. מצצנו האחד לשניה את השפתיים, המשכתי להזיז את אגני בתנועות זיון, דוחק את מפשעתי קדימה, מטיח אותה במרכז מפשעתה, מצליח לגרום לה לנהום בייחום הולך ומתגבר, מרגיש את איברי נמעך מחוסר היכולת לחדור אל המקום בו הוא נלחץ על הבגדים.

זיינתי אותה כשהיינו עם בגדים, בעברי התחרמנתי עם נשים אך לא ידעתי עד כמה היצר יכול להכות בך, דחפתי את אגני קדימה, מתייסר מחוסר היכולת להכניס אותו אל המאורה, רציתי מיד להוריד את מכנסיה ומכנסיי ולהתחיל לשגל אותה במרץ, לשפד אותה חזק.

תפסתי את המכנסיים בצידי גופה והתחלתי למשוך מטה, הורדתי אותם אולי עשרה סנטימטרים ואז שרה התנתקה במהירות מהנשיקה וקפצה אחורנית, מתנתקת מהמגע איתי.

היא הסתובבה ונשכבה עם גבה אלי, ראיתי את גופה זז מהנשימות הכבדות שלה ואני נותרתי עם תאוותי בין רגלי.

המשך קריאה – חלק ב