זהו המשך לסיפור החטא ועונשו, יוהרה – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה
הסיפור כולו מדימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.
ביום ראשון הלכתי לסטודיו של ג’וני הצלם, מתפשטת מול המצלמה שלו ומגשימה לו את כל החלומות הרטובים שלו כצלם, עומדת בדיוק כמו שהוא רצה, עושה כל מה שהוא מבקש ובלי להתווכח, נותנת לו לצלם לי אזורים שלא נתתי לצלם מעולם והוא ניצל את זה עד תום, רק דבר אחד הוא לא הצליח להוציא ממני, חיוך.
כל אותו שבוע ניסיתי לגייס את הסכום החסר, סכום לא מבוטל, אומרים שכסף נמשך לכסף וזה נכון, תראו איך הבנקים רודפים אחרי כל בעלי ההון הגדולים, מציעים להם הצעות מפתות רק בואו תלוו ואני, שכל מה שהיה לי בחשבון זה אוברדרפט, לי הם לא רצו להלוות אפילו פרוטה, להפך, ביום חמישי בבוקר צלצלו מהבנק והודיעו לי שהגעתי לתקרת האשראי, הריבית קפצה ואם לא יחול שיפור מיידי הם יחסמו לי את כרטיס האשראי!
ביום חמישי בצהרים הבנתי שאין לי ברירה וצלצלתי למנשה הגדול, הפעם ענתה המזכירה שלהפתעתי ידעה מייד מי אני “כן בטח שאני יודעת מי את אבל הוא לא פנוי כרגע והוא ביקש שתשאירי אצלי את התשובה שלך” ענתה “כן בטח, אני רושמת ואני אמסור לו” המשיכה באותו קול קורקטי כזה השמור למזכירות כשהודעתי שאני צריכה עוד שבוע “את מתכוונת שאת רוצה לקנות עוד שבוע?” תיקנה אותי כאילו היא יודעת בדיוק במה מדובר והשמחה לאיד נשמעה היטב מקולה, “אני אמסור לו והוא יחזור אליך” הודיעה וניתקה את השיחה.
בשתים היא התקשרה חזרה, “היום בערב הוא צריך אותך” הודיעה והתחילה לחלק לי הוראות איך להתכונן ומה ללבוש, בתחתונים וחזיה נתקענו “אין לי צהובים” הסברתי “אין לי גם כסף” גמגמתי, מסמיקה, מזל שהיא לא רואה.
המזכירה חזרה אלי אחרי כמה דקות ושלחה אותי לסניף “אפרודיטה” בקניון הקרוב, “תגידי שמנשה שלח אותך”.
בשש הייתי מוכנה, בדיוק כמו שהיא אמרה לי, הפעם דורין אטיאס לא היתה נותנת לי אפילו רבע דרקון, הייתי לבושה כמו פרחה מצויה, חצאית מיני קצרצרה בכחול שבקושי הסתירה את החוטיני הצהוב שמתחתיה, חולצת בטן צהובה והדוקה שהדגישה את חזית התחרה המינימלית, גם היא בצהוב, שמתחתיה והבליטה את הפטמות שהזדקרו מבעד לבד המתוח, נעלי עקב גבוהות וזהו, לא מכנסונים ואפילו לא גרבי נילון, רק רגליים ארוכות וחלקות, חשופות!
הפעם המרצדס הכסופה של מנשה הגדול באה לאסוף אותי, לוקחת אותי ישר אל המשרד שלו במגדלי עזריאלי, היה לי זמן לחשוב בדרך, לשאול את עצמי שוב מה אני עושה כאן בעצם? ולהגיע שוב למסקנה שהייתי טיפשה, יהירה, ואני משלמת על זה ובגדול.
“אני לא אבכה” החלטתי בתוך עצמי כשיצאתי מהרכב, מותחת את המיני שהתרוממה ופוסעת אל עבר המעלית, “אני לא אתן לו את התענוג לראות שהוא משפיל אותי”.
עליתי למשרד שהיה כבר כמעט ריק, רק המזכירה חיכתה לי “שלום, קוראים לי ציפי” הציגה את עצמה כאילו היא רוצה להיות החברה הכי טובה שלי, היה לו טעם למנשה הגדול גם היא כמו מירה רואת החשבון היתה פצצה אמיתית, לבושה בהידור בחצאית מיני, רגליה הארוכות עטופות בגרבי נילון ושדיה הגדולים האסופים בחזית תחרה בולטים מבעד לחולצה המעט שקופה, “הבוס בשיחת ועידה” אמרה באותו קול השמור למזכירות בכירות ובדיוק כמו מירה, רואת החשבון שלו, קוראת לו הבוס ולא בשם, “אבל הוא ביקש שאני אכניס אותך ברגע שאת מגיעה” חייכה “בואי אחרי!” חזרה לטון של אני פה אומרת מה עושים והובילה אותי אחריה מתופפת על נעלי העקב הגבוהות.
המשרד של מנשה הגדול היה ענק, מבעד לחלון נראו המכוניות בנתיבי איילון קטנות כל כך, שביל ארוך של אורות אדומים מתקדמים לאט בפקק הנמתח אל האופק, מנשה הגדול ישב מאחורי שולחן עץ מהגוני גדול, נמתח בכורסת עור גדולה ושחורה ודיבר בפלאפון, באנגלית.
המזכירה כחכחה בגרונה והוא הסתכל לעברי, מחייך אלי וסימן לי להתקרב, אומר באנגלית “רק רגע בבקשה”, מכסה בידו את הפלאפון ולוחש לי “טוב שבאת, אני צריך הרפיה, כנסי מתחת לשולחן ותמצצי לי” ושוב חזר לדבר בפלאפון כאילו אין טבעי מהבקשה שלו.
הייתי בשוק! ידעתי שאני לא באה לפיקניק אבל לכזאת פתיחה לא חיכיתי, ראיתי את החיוך על שפתיה של ציפי, המזכירה שלו, חשבתי שהיא תצא אבל לתדהמתי היא התיישבה באחד הכסאות שממולו, שמה רגל על רגל והאיצה בי “נו, למה את מחכה, הבוס לא אוהב לחכות”.
ירדתי על הברכים, דמעות חונקות את גרוני, זחלתי אל מתחת לשולחן, פותחת את החגורה שלו ואחריה את הריץ’ רץ’ של החנות ושולפת בזהירות את הזין.
עמד לו למנשה הגדול, זין לתפארת, “נו” זרזה אותי שוב ציפי המזכירה “כמה זמן הוא יחכה לך?” הזכירה לי את המילים של המורה למתמטיקה בתיכון כשעמדתי ליד הלוח ולא ידעתי את התשובה “אולי את צריכה עזרה?”
“כן” יצא לי, לא יודעת למה, זאת אומרת אני יודעת, היא הרגיזה אותי אבל אני לא יודעת מאיפה תפסתי את התעוזה.
“בוס” פנתה אליו במין התחנפות כזאת “אני יכולה לעזור לה?”
לא ראיתי מה הוא עשה אבל כנראה שהוא עשה לה כן עם הראש, לא מפסיק לרגע את השיחה שלו והיא נכנסה והצטופפה איתי מתחת לשולחן “הנה ככה” הסבירה לי, כאילו הייתי איזה ילדה מפגרת שלא מצצה בחיים והכניסה את כל הזין שלו לפה שלה.
יש לה גרון עמוק, למזכירתו המדופלמת, לא קל להכניס את כל הזין שלו כבר בפעם הראשונה אבל היא הצליחה, מוצצת בלהט ואני מסתכלת בה ונותנת לה, שתהנה.
“ראית? עכשיו את” העבירה לי את השרביט וגם אני התחלתי למצוץ, לא כמוה, לא מצליחה להכניס את כולו, מרגישה איך הזיין פועם, נמתח עוד קצת בכל מציצה שלי, ליטפתי את הביצים התלויות ומצצתי, שמעתי אותו נפרד ומסיים את השיחה, סוגר את הפלאפון וקורא לי “בואי מלכת היופי, צאי נדפוק אותך קצת”.
מנשה הגדול דפק אותי על השולחן שלו, בלי אפילו להפשיט אותי, כופף אותי על השולחן, משך והוריד את תחתוניי ותקע בי את הזקפה שלו, נועץ בי במכה חזקה את כל הזיין ודוחף עוד, לוחץ להכנס יותר עמוק, “את רואה ציפי” דיבר איתה והתחיל לפמפם בי “סגרתי איתו בסוף בחצי מיליון דולר פחות וההטסה לארץ על חשבונם” הודיע בגאווה “תודיעי למיכל עורכת הדין שתשלים את החוזה ומחר עד הצהרים תפקססי כדי שיחכה לו בבוקר שלהם כשהוא מגיע למשרד”.
אני לא בטוחה שזה מה שהיה באותו רגע בראש של ציפי כי ראיתי אותה נשענת על השולחן לידנו ומאוננת, מרימה את החצאית, דוחפת יד לתחתונים ומשפשפת לעצמה בלי בושה.
“ציפי!” הקפיא אותה פתאום במקומה בקולו הרועם “מה את עושה?”
“סליחה בוס” שמעתי את הפחד בקולה “ראיתי אותך בוס ו…והתחרמנתי” הסמיקה “לא שלטתי בעצמי, סליחה בוס” סידרה את החצאית שהתרוממה.
“קיבלת ממני רשות?”
“לא בוס” היא נשמעה כל כך אומללה.
“תתכונני!”
“סליחה בוס, באמת סליחה, אני מבקשת”.
“אמרתי תתכונני!” צעק לעברה וטחן אותי במהירות, הרגשתי את הזיין שלו נמתח וידעתי שהוא בדרך לגמור, להפתעתי ציפי ירדה על הברכים לידנו “ציפי, את מוכנה?”
“כן בוס” השיבה ופתחה פה גדול.
עוד פמפום או שנים והוא יצא ממני והסתובב לעברה, מכוון את הזיין המתוח ועוד לפני שהספיק לדחוף לה לפה השפריץ על פרצופה, יורה מטח ראשון של זרמתו הלבנה והריחנית שנמרח על פניה והשחיל את הזין לתוך הפה הפתוח, “תמצצי!” נמתח והשפריץ עוד מטח בגרונה “תמצצי ותבלעי!”
“עכשיו תצאו” הודיע מנשה הגדול “יש לי עוד שיחה שאני צריך לבצע לפני שניסע”.
“בוס, אני יכולה לבוא אתכם?” התחנפה ציפי, מזכירה לי ילדה קטנה שרוצה מתנה.
“בתנאי! גם אחרי המשחק!”
“יש!” ראיתי אותה צוהלת “ברור בוס, לא חשבתי אחרת” נמרח חיוך על שפתיה, חיוך של חתולה שהניחו לפניה צלחת שמנת גדולה, “בואי” אחזה בידי ומשכה אותי אחריה “בואי, נצא לשתות קפה, הבוס רוצה להשאר לבד”
“איזה משחק?” שאלתי אותה כשעמדנו ליד מכונת הקפה והיא הכינה לנו אספרסו קצר “ומה יש אחרי המשחק?”
היא הסתכלה עלי במין מבט בוז כזה “המשחק של הקבוצה של המדינה” אמרה כאילו לא יכול להיות משהו אחר “לבוס יש תא כבוד באצטדיון נוקיה ביד אליהו” נתנה לי את הקפה ולגמה מהכוס שלה “אני מתה עליהם, שרופה”.
“ואחרי המשחק?” חזרתי על החלק השני של השאלה.
“תלוי, אם הם ינצחו תהיה מסיבה” ראיתי את החיוך הגדול על שפתיה ואז עוד לא הבנתי למה.
“ואם היא תפסיד?”
“טפו, טפו, טפו” נבהלה ורצה לנשק מזוזה “למה לעשות גלים שליליים… הם ינצחו ואנחנו נחגוג!”
לראות משחק מתא פרטי זאת חוויה מסוג אחר, הייתי כבר פעם או פעמיים במשחק ביד אליהו, הזמינו אותי אחרי שנבחרתי כמלכת היופי, ישבתי אפילו ביציע המכובדים אבל התא של מנשה הגדול היה חוויה מעולם אחר.
לא היה את כל הרעש, המיזוג היה בדיוק בטמפרטורה הנכונה, הזכוכית המיוחדת לא איפשרה לראות מבחוץ מה נעשה בפנים התא רק אנחנו יכולנו לראות את המגרש, כיבוד חיכה לנו בצד, כריכים קטנים ומושקעים מסודרים על מגשים וירקות חתוכים לצידם, הרבה פיצוחים, בעיקר קשיו ופיסטוק חלאבי, ועוד הרבה שתיה.
בהתחלה אני הייתי על התקן של המלצרית, מגישה לו ולאורחת שלו, מנהלת בכירה מאד בהנהלת בנק גדול וידוע, ציפי ישבה בצד, לא מתערבת, אפילו לא מבקשת ממני להגיש לה, קמה בשקט ולוקחת לבד.
בהפסקה המנהלת הבכירה לחשה משהו למנשה באוזן “בטח, בשביל זה היא פה” הוא חייך.
נדרכתי, בשביל זה היא פה נשמע לי חשוד וצדקתי, “מלכת היופי” פנה אלי “האורחת שלנו רוצה שתפנקי אותה קצת!”
כמו שאני הסמקתי שם לא הסמקתי הרבה זמן ואם מבט היה יכול להרוג מנשה הגדול היה כבר גוויה, “מה תרצי גברתי?” הייתי על סף דמעות אבל ניסיתי לשוות לקולי טון שלו ורגוע.
קודם היא רצתה שאוריד את החולצה ואראה לה את השדיים, ממששת ובודקת שאכן הם טבעיים, וכאילו לאזן מנשה הגדול קרא לציפי ודרש את זה גם ממנה, אחר כך היא שלחה אותי אל בין רגליה, למצוץ לה! ומנשה הגדול שלח גם את ציפי לאותה משימה רק אצלו, אני יורדת למנהלת וציפי יורדת לו, הכרוז הודיע על חידוש המשחק ואנחנו עוד מצצנו, שפתיי על שפתי הכוס שלה ולשוני חודרת ומשחקת בכפתור תענוגותיה, מוצצת אותו ומרגישה איך היא נמתחת מהנאה.
כשהיא גנחה מנשה גנח אחריה וכשהיא הצמידה את ראשי בחוזקה, משתפשפת וגומרת על פניי, מנשה אחז בציפי ושוב מילא את גרונה בזרמתו, גומר לה בפה ויוצא, מרים חזרה את מכנסיו ושואל במין שלווה כזאת את המנהלת שסידרה את השמלה שהתרוממה “נו, איך היא? בסדר? נהנית??”
עד סוף המשחק הם הניחו לי, אפילו הרשו לי ללבוש חזרה את החזיה והחולצה שהורדתי, מדי פעם הגשתי להם שתיה או משהו לאכול אבל הם היו שקועים במשחק המותח.
היה משחק צמוד אבל בסוף הטובים ניצחו! ניצחון דחוק אבל חשוב שסלל להם את הדרך לשלב הבא באירופה, בחוץ בחרו את ה-MVP, השחקן הטוב ביותר במשחק, כושי גדול שקיבל הרבה מחיאות כפיים ומתנה, חשבתי שזהו, הולכים אבל מנשה הגדול רק נפרד מאותה מנהלת בכירה ושוב התיישב, “שבי!” הוא אמר לי, מצביע על המושב שלידו “תמזגי לי וויסקי, עם קרח!” פנה לציפי ושוב חזר אלי “אם עוד לא הבנת אז המציצה שלך סידרה לי את ההלואה לעיסקה הבאה שלי” חייך לעברי בגאווה “אבל עד עכשיו היתה רק ההקדמה” עצר לרגע, נותן לי לעכל, והמשיך “עכשיו תקשיבי, זה מה שהולך לקרות…”
המלון היה אותו מלון מפואר, זה שהינו בו עם מירה, החדר זהה, אותה קומה רק שני חדרים מימין, חדר גדול עם מיטה ענקית ונוף הפונה לים והטיילת.
ישבנו וחיכינו, מנשה הגדול חזר שוב על המנטרה שטחן לנו במוח כל הדרך “אתן פה לא כדי לענות לצרכים שלכן, אתן פה כדי לענות לצרכים שלו, לתת לו גוד-טיים, מגיע לו!” הסביר בהתלהבות “ראיתן! הוא היה ה-MVP במשחק!” התלהב כמו ילד.
מסתבר שגם מנשה הגדול הוא אוהד שרוף של הצהובים ושהוא הבטיח להם שאם הם מנצחים השחקן שיבחר כ-MVP יזכה לפינוק חלומי ועוד הסתבר לי שזאת לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, מין מסורת כזאת.
הדפיקה בדלת הקפיצה אותי, “מעכשיו רק אנגלית!” הודיע מנשה ושלח אותי לפתוח.
פתחתי, מפאת כבודו אני אקרא לו ג’ו, בכל אופן האיש נשוי ואני לא אגלה את השם האמיתי שלו, עמד מולי גדול כזה, ממש חוסם את הדלת ובפעם הראשונה קלטתי עד כמה הוא גבוה או שאני נמוכה.
מנשה הגדול התייחס אליו כאילו הוא נשיא ארצות הברית ולא שחקן שלא הצליח להתקבל ל-NBA, דורש בשלומו, מושיב אותו בכורסה שלידו ומחמיא לו על המשחק, דואג שאגיש לו את המשקה שהוא אוהב.
מנשה הגדול קם וחיפש מוזיקה מתאימה במערכת שבחדר “בואו, תעמדו מולנו” התיישב חזרה בכורסה הגדולה, מחכה ששתינו נעמוד ופנה לשחקן הכושי שלידו “ג’ו, מי אתה רוצה שתתפשט ראשונה?”
“היא” הצביע על ציפי “נשמור את היפה לסוף” הוסיף וראיתי את ציפי מסמיקה.
“היא היתה מלכת היופי” השוויץ מנשה הגדול והפעם תורי היה להסמיק “תתחילי” פנה לציפי “תראי לנו מה את יודעת”.
ציפי השתדלה, ראו עליה, מתנועעת לקצב המוזיקה השקטה ומתחילה להתפשט, מנסה לגרות בתנועות שכאילו נלקחו מאיזה סרט סוג ז’, מתקרבת אל ג’ו ונוגעת בו, נותנת לו למשוך מעליה את החוטיני הצהוב שלבשה ולגעת לה, עומדת עירומה ומחייכת מאושר, מזיזה את אגנה ומתחככת תוך כדי כך בידו שמלטפת בין רגליה.
“תתחילי” פנה אלי עוד לפני שציפי גמרה.
התחלתי. לרקוד ידעתי ואפילו טוב, רקדתי כילדה בחוג לבלט, רקדתי כנערה בלהקת המחול העירונית ובסטודיו לריקודי בטן וזה בדיוק מה שעשיתי עכשיו, עינטזתי, שילבתי סטריפטיז ורקודי בטן, מנענעת את ירכי בתנועות חושניות כמו שרק רקדנית בטן טובה יודעת לנענע ומורידה לעצמי את החזיה, חושפת את שדיי העסיסיים.
לא יודעת למה אבל נהנתי מזה, ידעתי שמשפילים אותי אבל החלטתי לא לתת להם את התענוג, עשיתי את זה עם סטייל, עם הרבה חושניות, והבליטה שצמחה במכנסי שניהם הוכיחה לי כי אני עושה את זה טוב.
“אני מוכן” הודיע ג’ו וקם מהכסא.
“הן לרשותך” התרווח מנשה הגדול בכסא “אתה ה-MVP, זכית בהן בכבוד” הזכיר לו שוב למה הוא פה ולמה אנחנו “תעשה אתן מה שאתה רוצה! הן לא יגידו לך לא, נכון בנות?”
אני מלמלתי “כן” חלש אבל ציפי ענתה בהתלהבות, כאילו כל חייה חיכתה לרגע הזה, טוב היא פה בהתנדבות, לא כמוני, אבל ראבק, מה עם הכבוד?
קודם הוא העמיד את שתינו על ארבע, אחת ליד השניה, ודרש שנגביה את ישבננו ונתחיל לנענע אותם, עומד מאחורינו ומביט כשהוא מתחיל להתפשט, טופח פעם לי על הישבן ופעם לה ודורש שלא נפסיק לנענע, שנזיז את הישבן יותר חזק.
אני לא יודעת מה יש לגברים עם הפוזה הזאת אבל זה מחרמן אותם, אשה שעומדת ככה, חושפת את רזי צניעותה ופותחת בפניהם את הדרך אל אוצרותיה, מעמידה להם בטרוף! הורדתי את הראש, בלעתי רוק ונענעתי את אחוריי בדיוק כמו שהוא רצה, מזיזה את שרירי הישבן ומקפיצה את פלחיו המוצקים, מרגישה שאני הולכת ונהיית רטובה, טוב לא פלא כששני גברים מביטים בך ככה ומתגרים אפילו נזירה קתולית היתה מתחרמנת.
“תסתכלי!” שמעתי את הגאווה בקולו כשהוא נעמד לפנינו, עירום, מחזיק ומשפשף בעדינות את הזין המתוח ורעד עבר בגופי כשהבנתי מה מחכה לי!
יש תאוריה שאומרת שיש יחס הפוך בין הגובה לאורך הזין, ספרתי לכם עליה כבר פעם כשהתאוריה הזאת לא עבדה במקרה של מנשה הגדול, אבל פה, במקרה של ג’ו הכושי, התאוריה הזאת נכשלה שוב והפעם באופן טוטאלי!
כל מה שאומרים על הזין של הכושים, כל מה שראיתי בסרטים הכחולים ולא האמנתי שזה אמיתי… הוא כנראה נכון! ככה לפחות זה היה אצל ג’ו! זה לא נחש המכנסיים מה שהוא הציג שם בגאווה, זה חדק של פיל ולא סתם פיל, פיל גדול.
רעד עבר בגופי כשהוא התחיל לסדר אותנו, קודם העמיד את ציפי על ארבע ואחר אותי עליה כששדיי נמחצים על גבה, אף פעם לא ראיתי דבר כזה אבל זה מה שהוא רצה ובערב הזה מה שג’ו רוצה ג’ו מקבל, ניסיתי לא להפיל אותה, ישבני מונח מעל ישבנה, דמיינתי איך נראים אחורינו, מה מנשה הגדול שישב שם והסתכל בחרמנות ראה, כוס מעל כוס, החריץ שלה ומעליו החריץ שלי, לרגע ג’ו נעלם מהעין, עבר והתייצב מאחורינו וירד על ברכיו, הרגשתי אותו נצמד ואז שמעתי את גניחת ההפתעה של ציפי כשהוא נעץ בה את האיבר המפחיד שלו, אוחז במותניה ודוחף בחוזקה, אחר כך היא גנחה מכאב כשהוא תקע עצמו יותר עמוק, דוחף בכוח ומתחיל לפמפם, ואז התחילה לגנוח במין תאווה כזאת, צועקת בעברית כמה זה טוב ועוברת לאנגלית לספר לג’ו כמה היא נהנית!
הרגשתי את כל הגוף שלה רועד תחת נעיצותיו הפראיות, יוצא קצת, לא עד הסוף, ונועץ במכה חזקה, תוקע ומרעיד את שדיה וסוחט ממנה עוד יללת הנאה ארוכה.
את הזיין הגדול בחיי, לפחות עד היום, חטפתי באותו הלילה! הרגשתי איך ג’ו מניח את הזיין שלו בפתחי, אוחז במותני ונועץ, מותח את שפתי הכוס וקירות הוגינה כשהוא תוקע את כל הזין שלו לתוכי במכה חזקה באגנו וסוחט גם ממני גניחת הפתעה וכאב, אני לא בתולה אבל כזה דבר לא הרגשתי בתוכי, מזל שגם אני הייתי רטובה וגם הוא משוח במיציה, עוד דחיפה חזקה, נכנס יותר עמוק עד שהיה נדמה לי שאני מרגישה אותו בגרון, וג’ו התחיל לפמפם.
הרגשתי כאילו קורעים אותי, זיין כזה גדול שחופר בך זה לא צחוק, נועץ בחוזקה, מכה באגנו בישבני ומרעיד את כל גופי, משתפשף בשפתי הכוס הרגישות ושולח זרמים בכל גופי, החלטתי לזייף, לעשות הצגה, אבל לא הייתי צריכה להתאמץ הרבה, הנרתיק שלי היה רטוב כולו וגניחות הנאה שלי הרעידו את החדר.
ג’ו נהנה, הרגשתי את זה, וכשכמעט גמרתי, באמת, הוא יצא וחדר שוב לכוס של ציפי.
הייתי מאוכזבת, נשארתי ותאוותי בידי אבל לא להרבה זמן, ציפי צרחה שהיא גומרת ורגע אחרי הוא שוב היה בתוכי, דופק אותי, מביא אותי שוב לרגע שלפני אבל הפעם הוא לא הפסיק.
אני מתביישת לספר אבל הוא נתן לי את עונתי כמו שהרבה זמן לא נתנו לי, טוחן אותי חזק ומהר, גמרתי פעמיים לפני שהוא גמר בתוכי, מציף את נרתיקי בזרמתו הרותחת, גונח מהנאה ומשקה את גן העדן שלי.
אם חשבתי שבזה גמרנו ג’ו חשב אחרת, יושב בכורסה ומשפשף את הזיין שיצא להפסקה “מה שאני צריך עכשיו זה הצגה טובה” צחק ושלח אותי ואת ציפי ל-69 על השטיח.
“בואי” הושיטה לי ציפי יד ומשכה אותי לשכב לידה, מתחברת בשפתיה לשפתי הכוס שלי ודוחפת את ערוותה לפניי, נועצת את לשונה לתוכי ומשפשפת את הכוס הרטוב שלה בפניי.
מצצתי לה, מוצאת את הדגדגן שלה ומוצצת חזק, יודעת שאני מכאיבה לה לרגע אבל להפתעתי היא לא הגיבה, שקועה בלגרות אותי, לעשות את ההצגה הכי טובה לג’ו ומנשה הגדול, לגרות אותם, כאילו רצתה להיות ה-MVP של המוצצות.
זייפתי אורגזמה, ציפי לא הייתה צריכה לזייף, היא גמרה באמת, הרגשתי את זה בטעם שלה, ברטיבות על שפתיי.
“מי רוצה בתחת?” שאל פתאום ג’ו וראיתי שעמוד החשמל שלו צמח מחדש “נו, מי רוצה?”
“אני” התפרצה ציפי, אני לא יודעת אם היא הבינה מה מחכה לה “אני רוצה” חזרה על דבריה למען הסר ספק ואני לא התווכחתי איתה.
לדעתי ציפי לא יכלה אחר כך לשבת שבוע, חוטפת את כל הזיין האדיר שלו באחוריה, צועקת בכאב ונושכת שפתיים, ג’ו שכב עליה, מועך אותה תחת גופו הענק וכותש אותה בעלי הגדול שלו, טוחן את אחוריה ולשמחתי הגדולה גם גמר, ממלא את ישבנה באותו נוזל ריחני שקודם מילא את נרתיקי, גמר בשאגה והתגלגל ממנה, שוכב על המיטה מתנשף והודיע “אני צריך ללכת הביתה, אשתי מחכה לי!”
ציפי בקושי הלכה, ראיתי שכואב לה אבל היא חייכה “תודה בוס” לחשה כשהיא אוחזת את אחוריה “איזה מזל שהוא היה ה-MVP, כל כך רציתי לשכב איתו”.
“ציפי גמרה את הלילה” הודיע לי מנשה כשהיא הלכה להתרחץ “אבל בשבילך הלילה עוד צעיר” הוסיף “הבטחתי למישהו לקפוץ לאיזה מועדון בנמל תל-אביב”.
מנשה שלח את ציפי הביתה במונית ואנחנו נסענו במרצדס, הורדנו את ג’ו בבית והמשכנו לנמל “יש לה שריטה, למזכירה שלי” הסביר לי בדרך “שרופה על הקבוצה, לדעתי אין שחקן שלא עבר עליה, אפילו שחקני הספסל עשו בה” המשיך “לא שאכפת לי, היא גם זיון טוב וגם מזכירה מעולה, אבל ראית מה הנימפומנית הזאת מוכנה לעשות רק בשביל לכתוב בבלוג שלה שהיא שכבה עם הכוכב של הקבוצה?”
קצת לפני שהגענו מנשה הגדול לקח את ידי בידו והניח אותה על הבליטה במפשעתו “חירמנת אותי” צחק “כשרקדת שם בשבילו” הסביר “תתכונני! נגיע למועדון, אני צריך לסגור שם משהו ואחר כך…” עצר לרגע, כאילו לבנות מתח, “אני הולך להתפרק בך!”
בכניסה למועדון עשו לו כבוד, הכירו אותו והובילו אותו ישר לחדר ה-VIP, שתינו קצת ומשם ישר לרחבת הריקודים, בשביל איש כל כך גדול הוא רקד מעולה, מתנועע בקלילות מפתיעה, מכיר צעדים וצמוד לקצב, מועמד טבעי לרוקדים עם כוכבים.
אחר כך חזרנו שוב לבר, מנשה לחש משהו לברמן ואחרי כמה דקות הגיעה בחורה במכנסים קצרצרים וצמודים, שהציגו לראווה את רגליה הארוכות וחולצת טריקו, ששם המועדון מוטבע עליה, הדוקה ומדגישה את שדיה הגדולים ואחריה הלכו מירה, רואת החשבון שלו, ועוד בחורה, יפה לא פחות, “תכירי” הציג אותה מנשה “מיכל, עורכת הדין שלי” נתן לי רגע להתרשם “את תשארי פה, אני ניגש איתם לסגור משהו ואחר כך יבואו לקרוא לך”.
ישבתי על הבר, מישהו ניגש אלי, כנראה רצה לתפוס איזה סטוץ, אבל גברי, שומר הראש של מנשה שנישאר איתי, נעמד לידי שלוב ידים באותה תנועה מאיימת והבריח אותו.
שתיתי עוד קוקטיל או שתים והבחורה חזרה “בואי!” קצר, לא יותר, והיא הובילה אותי לחדר צדדי, פותחת בפני את הדלת, נותנת לי להכנס וסוגרת אחרי, לא נכנסת.
נשארנו לבד, רק אני ומנשה בחדר די גדול עם כורסה גדולה, ספה ומראות מכל הצדדים.
“זהו, גמרתי את העסקים, עכשיו תרקדי לי, ריקוד פרטי!” התרווח בכורסה הגדולה, מחזיק כוס ויסקי בידו ומסתכל אליי “תרקדי בשבילי כמו שרקדת לג’ו, תרקדי ותתפשטי!”
רקדתי, לא היתה מוזיקה אז זמזמתי לי שיר של אום כולתום שזכרתי מהחוג לריקודי בטן ונעתי בגמישות על פי המנגינה שלו, רוקדת ומתפשטת לאט, מחוללת ומסתובבת סביבו, נוגעת בו ובורחת כשהוא מנסה לגעת בי חזרה, מתגרה בו ורואה את האוהל שצומח במכנסיו.
מנשה הגדול התחרמן, ראיתי את זה עליו, פתח במהירות את מכנסיו, משך בכוח ושלשל אותם למטה עם התחתונים וחשף את אברו הגדול המוכן לפעולה, זיין זקור ומתוח, רוטט בתשוקה “בואי” אחז בידי ומשך אותי אליו בכוח, חרמן כל כך שלא היה לו זמן לחכות עד שאוריד את החוטיני הצהוב שעדיין לא פשטתי וקרע אותם מעליי, תלש וזרק אותם לצד “בואי, שבי לי!” משך אותי, אוחז במותניי ומושיב אותי עליו.
הרגשתי את הזין שלו חודר לתוכי, נתקע בכוח מכובד משקלי, לא הייתי כבדה אבל זה הספיק בשביל לנעוץ את כולו למעמקי הוגינה שלי, ישבתי עליו ככה, משופדת לו על הזין, שדי חשופים מול עיניו וידיו אוחזות בעגבותי, חופנות את פלחי הישבן המוצקים ומתחילות להקפיץ אותי “תרקדי!” גנח בהנאה ותפס את הפטמה בפיו, מוצץ בתאווה “תרכבי לי!” עבר לפטמה השניה, נושך ושוב מוצץ ואני רכבתי, דוהרת לו על הזין לעבר האורגזמה שלא אחרה לבוא… אני יודעת שלא הייתי אמורה לגמור, זאת אומרת מבחינתו כן, זה מלטף לו את האגו, אבל מבחינתי הוא מנצל אותי אבל לפעמים לכוס שלי יש החלטות משלו.
זה לא הספיק לו, למנשה הגדול, שאני רוכבת עליו ככה. הוא קם ממקומו, אני עדיין משופדת על הזיין שלו, אוחז בי בשתי ידיו על ישבני ואני נתפסת בו, נושא אותי ככה ומשעין אותי על הקיר וממשיך לזיין.
מנשה הגדול דפק אותי עם הרבה תאווה, תוקע בחוזקה באגנו, ישבנו נע קדימה ואחורה ובכל תקיעה כזאת הוא גונח בהנאה, “כן!” נעץ בחוזקה וכפות ידיו הגדולות חופנות את פלחי ישבני “זה טוב!” גנח בתאווה כשהוא מדביק אותי למראה הגדולה שעל הקיר.
נעצתי את צפורניי בגבו, אוחזת בו בחוזקה שלא ליפול, עוד תקיעה או שתים והוא גמר, מרוקן את בקבוקיו המלאים בתוכי, נצמד אליי בחוזקה, מועך אותי אל עבר הקיר, גונח בהנאה ומציף את נרתיקי בזרמתו.
עמדתי וחיכיתי למונית שתיקח אותי הביתה, הייתי עייפה, מושפלת ומותשת, כאב לי והתחלתי לבכות, שלא תחשבו שרציתי אבל הדמעות זלגו מעצמן, משכתי באף, מנסה להסתיר את זה כשמנשה הגדול ניגש אלי והגיש לי מטפחת.
“למה את בוכה, מלכת היופי?”
רציתי להרוג אותו! כאילו שהוא לא יודע, כאילו זה כיף להיות המריונטה שלו, הוא שורק ואני מתפשטת, הוא אומר ואני פותחת ת’רגלים, “כלום” אמרתי, מושכת שוב באף, “נמאס לי! אני באה הביתה, נכנסת לאמבטיה וחותכת ורידים… זה לא בשבילי” מלמלתי כאילו לעצמי.
“כשאת בוכה את לא יפה” ניסה לשיר וחיבק אותי, מלטף את שיערי בליטוף אבהי כזה.
“אז תוותר לי” יצא לי והבכי שוב התפרץ מחדש.
“זה לא! חוב זה חוב ואני לא יכול לוותר לך!” המשיך ללטף את ראשי, מוביל אותי לעבר המונית שהגיעה, “זה עלול להוציא לי שם רע! הויתורים של היום הם הנורמה של מחר שיביאו לויתורים נוספים ואני על כסף לא מוותר!” הסביר “חבל לי עליך מלכת היופי אבל תלמדי שיעור לחיים, חובות חייבים להחזיר!! אבל נראה… אולי נדאג לך, נעזור לך להחזיר!”
“תודה” אמרתי לפני שהוא סגר את הדלת “אני מודה לך” ולא הבנתי מאיפה זה בא לי.
נצמדתי לחלון המונית, מנסה לחמוק מהמבט המפשיט של הנהג הנעוץ בי מבעד למראה, מה אני אגיד לו, לנהג המונית השמן והחרמן, שכן, אני מיכל, מלכת היופי לשעבר שכבר מזמן לא ממש מלכה? ושלא, אני לא הולכת ככה כל יום בבגדי הפרחה האלה עם שיער פרוע ואיפור מרוח, פשוט ככה מנשה הגדול רצה שאני אתלבש כשאני באה אליו, באה כדי שהוא יזיין אותי, יעשה בי כרצונו, יקרע לי את הצורה ובסוף, לפני שנפרדנו, עוד אמרתי לו תודה!?
עצמתי עיניים וניסיתי לשכוח את הלילה ואת מה שמנשה הגדול עשה לי כאשר הפלאפון של נהג המונית צלצל.
ענה, בלי דיבורית!, רציתי כבר להגיד לו שזה אלף שקל קנס ושש נקודות כשהוא שאל “את מיכל?”
“כן” נדהמתי.
“בשבילך!” הושיט לי את הפלאפון.
עניתי, לא מבינה מי יכול לדעת שאני פה, דווקא במונית הזאת, “מיכל” שמעתי את קולו של רוברט, הסוכן שלי שרק היום בבוקר עוד סינן אותי, “השגתי לך עבודה, מעתון הגברים שוב רוצים אותך אבל…” נתקע פתאום “תראי…” עצר שוב לרגע “הם רוצים לצלם כבר ביום שלישי ולפחות תמונה אחת בעירום מלא” השלים במהירות ועצר לרגע לשמוע את התגובה שלי, יודע שבפעם שעברה לא הסכמתי לתנאי הזה, “ו…” גמגם כשלא עניתי ושמעתי את המבוכה בקולו, “לא תקבלי ממש כסף ביד” עצר שוב לרגע “אבל הם ישלמו למנשה הגדול את כל החוב” השלים במהירות.
“מה??” שאגתי וראיתי את המבט המבוהל של נהג המונית.
“כן, זה התנאי” שמעתי את ההתנצלות בקולו “ובשבילך אני הסכמתי גם לוותר על העמלה שלי” הוסיף, מנצל כמובן את המצב לשווק את עצמו, אני לא מכירה אותו כנדיב כזה שמוותר בקלות על עמלות “ו…אני יודע שאת נורא עייפה” והיה נדמה לי שאני שומעת עקיצה בקולו, כאילו הוא יודע מה עשיתי הלילה, “אז תבואי כשתתעוררי למשרד, נדבר, אני בטוח שאחרי שתצטלמי לעיתון הגברים ותסגרי את החוב יהיו לי שוב הצעות בשבילך”.
הייתי המומה, לרגע לא הגבתי “רוברט, מי נתן לך את המספר הזה?” הספקתי לשאול כשצפירה חזקה הקפיצה אותי, המרצדס הכסופה של מנשה נסע לידנו וצפרה שוב, הסתכלתי בחלון האחורי הכהה של המרצדס שנפתח לאיטו, רואה את פניו של מנשה הגדול שמסתכל לעברי, מדבר בפלאפון ביד אחת ומצדיע לי בידו השניה, מחייך מאוזן לאוזן ושולח לי נשיקה באוויר ורק אז הבנתי מה בעצם הוא התכוון כשאמר “נדאג לך”. רציתי להודות לו, לשלוח לו חזרה נשיקה, אבל החלון כבר נסגר והמרצדס האיצה ונעלמה במהירות.
חמישה חודשים לא נפגשתי איתו, עם מנשה הגדול, גם לא שמעתי ממנו כלום עד שהוזמנתי לערב הפתיחה של תערוכת הצילומים החדשה של ג’וני הצלם.
עמדתי ליד תמונה גדולה שלי, יותר גדולה מהמציאות, שדיי חשופים, הפטמות כהות וזקופות מקוביות הקרח שג’וני הניח עליהן לפני הצילום ואני מתכופפת מעט, כמו בתמונה המפורסמת שמרלין מונרו מנסה למנוע מהחצאית שלה להתעופף רק שאני הייתי עירומה והסתרתי בכפות ידי את ערוותי, מין שילוב כזה של עירום וצניעות, של גלוי ומוסתר.
הרבה עבודה היתה לי בחמישה החודשים האלה, חשבתי שאחרי התמונות באותו עיתון גברים נשרפתי, אף מפרסם לא ירצה אותי יותר אבל להפתעתי הפכתי להיט, קמפיין רדף קמפיין כאילו מישהו דוחף אותי מאחור בלי שארגיש.
עמדתי ככה ליד התמונה, מביטה, צלם פפרצ’י ניגש וצילם אותי, מין תמונה שלי מסתכלת בתמונה שלי שבטח תופיע מחר בעיתון, ואז הוא ניגש אלי, מנשה הגדול, ומאחוריו כמו תמיד גברי שומר הראש שבלעדיו הוא לא זז.
“את יפה מלכת היופי” נעמד מאחורי ולחש באוזני.
“כן, ג’וני הצליח…” התחלתי לענות אבל הוא עצר אותי.
“לא מלכת היופי, במציאות” לחש וחיבק אותי מאחור “וגם בתמונה, יש עוד תמונה, יותר יפה! אבל היא אצלי בסלון!” המשיך ללחוש לי “אם את רוצה את מוזמנת לראות”.
“עכשיו?” לחשתי חזרה.
“עכשיו!”
המרצדס הכסופה לקחה אותנו אליו הביתה, דירה מפוארת באחד המגדלים החדשים, הייתי המומה מהנוף, כל תל-אביב שרועה מתחתינו, מזה ומהתמונה שלי התלויה במרכז הסלון, אין ספק שג’וני הצלם ידע להוציא ממני את זה, ראו לי הכל, גם את המנוע אם אתם מבינים למה אני מתכוונת, ולמרות זאת לא נראיתי זולה.
אחר כך הוא הושיט לי יד והלכתי איתו לחדר השינה, אפילו שלא אמרנו את זה היה ברור לשנינו שאנחנו הולכים להזדיין רק שהפעם הלכתי כי רציתי, בחירה שלי ולא כי הייתי מוכרחה, וכשהסתובבתי וביקשתי ממנו בקול מתפנק שיפתח לי את הריץ’ רץ’ בשמלה ראיתי פתאום עוד תמונה שלי בגודל טבעי תלויה על הקיר.
לקח לי רגע להבין עד שנזכרתי ברגע שג’וני צילם אותה, הצילום היחיד שלא היה מתוכנן! בעצם גמרנו כבר לצלם ועמדתי מותשת בפישוק קל, נשענת על הקיר עם כפות ידי והמצח מונח עליהם, שדיי הגדולים תלויים תחתיי ופתאום הוא נשכב מתחתי וצילם, היה לי מין חיוך עצוב כזה בצילום, יום שלם לא הצלחתי לחייך חוץ מהתמונה הזאת, אולי בגלל הצורה שבה הוא נשכב מתחתי, מחליק על משטח כזה כמו שמכונאים נכנסים לתקן מתחת למכונית ותופס אותי לא מוכנה, דוחף עצמו ברגלים, עוצר בדיוק מתחתי, אומר “אל תזוזי!” ומצלם במהירות, לחיצה אחת, קליק חזק אחד ותמונה אחת, לא יותר… “הרבה כסף היא עלתה לי” לחש לי מנשה הגדול ופתח את הרוכסן “אם אני רוצה אני מוכר אותה מחר בהרבה יותר אבל היא לא למכירה!”
אחר כך הזדיינו, לא בגלל שהייתי צריכה, כי רציתי! דהרתי עליו, הזיין המתוח שלו משופד בתוכי ורכבתי לי לעבר האורגזמה שלי אבל קודם הוא חיבק אותי, דחף את ידיו אל מתחת לבד השמלה הפתוחה, מלטף בידיו החזקות ומוריד אותה ממני את השמלה, פותח את קרסי החזיה ונותן לה ליפול, מסובב אותי מולו ומנשק אותי על השפתיים, יורד לשדיים ומוצץ את הפטמות, ממשיך ויורד לאט ומנשק לאורך הבטן, עומד על הברכיים ומושך את החוטיני שלי, חושף את ערוותי ומנשק אותה, שפתיו מוצצות את שפתי הפות שלי ולשונו מלקקת בתוכי, התמכרתי לתענוג, עומדת בעיניים עצומות ונותנת לו לשחק בי, לפנק אותי.
הוא רצה להשכיב אותי על המיטה אבל עצרתי אותו “לא, תשכב אתה, על הגב, קודם נעשה כמו שאני אוהבת” והוא לא התווכח, נשכב על הגב ועמוד החשמל שלו מזדקף בין רגליו, עומד מוכן לקראתי.
כרעתי מעליו על ברכיי, גופו מונח בין רגליי, וכיוונתי בידי את איבר זכרותו הנוקשה אל פתח גן העדן שלי, יורדת עד שעטרה נגעה בין שפתי הכוס, משפשפת קצת, רואה את ההבעה על פניו, מנסה להתרומם ולדחוף ואני מתרוממת ובורחת “תרגע, עכשיו אני הבוס” לחשתי, מתכופפת ומנשקת אותו ושוב מזדקפת, מחכה שירגע ומתיישבת בבת אחת.
אני אוהבת כשזה נתקע בי ככה, ננעץ לתוכי בבת אחת, חודר למעמקי הווגינה שלי וממלא אותה, “כן” גנחתי בקול והתחלתי לדהור, נשענת בידי על החזה השרירי שלו ודוהרת, ישבני עולה ויורד והזיין הנוקשה שלו משתפשף בנרתיקי, מתחכך בשפתי הכוס המיוחמות “כן” גנחתי שוב, מגבירה את הקצב ומרגישה את שדיי קופצים “זה טוב, ככה אני אוהבת” לחשתי לו בקול חרמני כל כך “זה נעים לך?” שאלתי ולא הייתי צריכה תשובה, ראיתי אותה על פניו.
גמרתי פעמיים, בסערה, צורחת מהנאה ומקווה שהקירות אטומים והשכנים לא שומעים, ורק אז, כשהרגשתי שבאתי על סיפוקי נשכבתי עליו כשהזין המתוח שלו עדיין נעוץ בתוכי ושדיי נמחצות לחזהו, “עכשיו תורך, איך אתה רוצה?” לחשתי לו.
מנשה הגדול זיין אותי בדוגי, מסתבר שככה הוא הכי אוהב, עומד על ברכיו מאחורי וטוחן אותי, דופק בכוח, שדיי תלויים תחתיי משתוללים לכל עבר, זרמי חום מתרוצצים בכל גופי ואני מרגישה שהנה זה בא לי, עוד רגע ואורגזמה פראית נוספת הולכת להתפוצץ בתוכי.
צעקתי, מודיעה לו והוא הצטרף, עוד שתי נעיצות חזקות והוא נצמד לאחורי, מושך במותניי ולוחץ כאילו מנסה להכנס הכי עמוק שאפשר, עוד לחיצה חזקה והפעם הוא גמר, התנשף בקול כשמילא את נרתיקי בזרמתו החמה ונפל עליי, מפיל אותי על בטני ומוחץ אותי תחת גופו הגדול “וואו” לחש לי, מתנשף, “כבר הרבה זמן לא גמרתי ככה”.
אחר כך, כששכבתי מכורבלת בזרועותיו החסונות, מניחה את ראשי על כתפו, שדיי נמחצים לגופו וכף ידי המונחת על אברו הרופס והרטוב מעסה בעדינות שאלתי אותו למה הוא קנה את התמונה שלי.
“כי היא יפה” ענה לקונית.
“רק?” התפנקתי “ולמה דאגת לי?” התמרחתי עליו “תודה, תגיד שאתה אוהב אותי!”
רגע הוא חשב, חייך ונישק לי במצח, ואז ענה “תראי מלכת היופי, אני אוהב את עצמי, אני אוהב כסף, אני אוהב כוח, אני אוהב שקוראים לי בוס ומלקקים לי, אני אוהב לזיין נשים יפות שעושות את כל מה שאני רוצה, אבל תביני… אני לא גבר של אשה אחת!”
“אז אתה אוהב אותי” לחשתי שוב בקול מתפנק כזה, כמו שמירה היתה מדברת אליו באותו הלילה.
הוא לא ענה.
“שתיקה כהודאה” סיננתי וקמתי מהמיטה “אני צריכה ללכת, אפשר קודם להתרחץ?”
“כן” נמתח במיטה “ומיכל…” קפאתי במקומי, פעם ראשונה שהוא קרא לי בשם שלי ולא מלכת היופי, “אל תיבני עליי, אני באמת לא בשבילך! אבל” עצר לרגע, חושב, “אני מחפש יועצת תדמית, סטייליסטית, ועם המלצות טובות כמו שלך…”
גברי לקח אותי הביתה במרצדס הכסופה של מנשה הגדול, ישבתי לבד מאחור, מכונסת בעצמי, גברי שם את שולי ראנד ב-CD וקולו השקט התנגן בחלל המכונית, מרגיע כל כך, מתאים לי עכשיו בדיוק.
אחרי שירדתי הוא קרא לי והושיט לי מבעד לחלון קופסה קטנה “אני חושב שזה שלך” אמר והתחיל לנסוע.
פתחתי בזהירות, בקופסה היו מונחים מקופלים התחתונים שלי, אלה שהורדתי במרצדס באותו לילה עם מנשה הגדול ומירה, מכובסים ונקיים ואליהם מצורף פתק בכתב יד גברי “שיהיה לך מה ללבוש מחר כשאת באה לעבודה”.
סוף.
בכנות אשמח להכיר אותך אחרי המשיכה מהסיפור
את אלופה!!!
בעלי בטוח יודה לך אחרי מה שאעשה לו עכשיו…
תודה הההה!!!
מי זה את?
אני גבר 🙂
אהבתי מאוד