סליזי - חזי הגדול ובני סוחר הדגים

זהו המשך לסיפור חזי הגדול וסימה האלמנה ומומלץ לקרוא אותו תחילה

עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות , כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים הרי הוא מקרי בהחלט.

ניצה, אשתו הצעירה של בני סוחר הדגים, עמדה על שולחן הסלון בביתם שמעל לחנות הדגים וידעה שחזי הגדול הולך לזיין אותה!

ככה, בעמידת כלב על ארבע, ניצבה ניצה עירומה כביום היוולדה כששדיה הגדולים תלויים תחתיה ומתנדנדים קלות, פישוק קל ברגליה, בדיוק כפי שסימה האלמנה הסבירה לה, ניצבה וחיכתה, יודעת שחזי הגדול מתבונן בה אולם היא לא יכלה לראות אותו מבעד לצעיף המשי השחור שקשרה לעיניה.

ניצה הרגישה את המבט הנוקב של חזי הגדול בחריץ החשוף שבין רגליה, מבט חוקר וחודר ולהפתעתה זה חירמן אותה, הרטיב את הכוס החשוף מול עיניו הבוחנות של חזי הגדול. ניצה ידעה בדיוק מה חזי הגדול מתכונן לעשות בה, היא ידעה שבעלה יושב למטה מבויש ולא יעשה דבר, שאסור לה להנות אבל היא הרגישה את הטיפה שנזלה לאורך רגלה והסגירה את סודה, חזי הגדול הולך לזיין אותה, להכנס בה, ורק מהמחשבה היא גמרה בפעם הראשונה.

הכל התחיל ביום ראשון לפני שבוע כשהמשטרה עצרה את חיים הגובֶה בחנות הדגים של בני ומייד אחר כך עצרה את חזי הגדול והובילה אותו, כשאזיקים על ידיו ורגליו, לאורך רחוב השוק ההומה.

בערב ישב בני בשולחן הקבוע של חזי בבית הקפה ושמח לספר לכל שואל, וגם לכאלה שלא בדיוק שאלו, איך הוא, בני סוחר הדגים, הצליח להפיל בפח את חזי הגדול ושחרר את השוק מאימתו. יותר מכך, למחרת בצהריים כשסימה האלמנה חזרה מעבודתה ועברה מול חנות הדגים של בני יצאה ניצה, אשתו של בני, למרפסת ביתם שמעל החנות וצעקה לעברה בקול גדול, “שרמוטה, מזדיינת עם עבריינים, מי ישמן לך עכשיו את המנוע?” וכל השוק שומע וצוחק.

למחרת התחילו הצרות נופלות על בני סוחר הדגים בזו אחר זו, המקרר בחנות שבק חיים וכל הסחורה התקלקלה וכשביקש לחדש את הסחורה הודיע לו דוד הדייג שעד שלא ישלם את כל חובותיו לא יקבל ממנו אפילו סרדין קטן אחד לרפואה, ובצהריים הגיע פקח ממשרד הבריאות ואחרי הצהרים צלצלו מהבנק והודיעו לו שהוא מפגר בתשלומי ההלוואה שלקח ואם לא יחזיר עד יום שישי יעקלו את רהיטיו ולמחרת בבוקר התייצב סלמוניקו האילם ונעמד ליד דלת חנותו, שילב ידיו וקפא במקומו כמו פסל אינדיאני וכל בר דעת בשכונה יודע שכשסלמוניקו האילם עומד כך בפתח חנות אוי לו, ואבוי לו, למי שיעז לקנות בחנות ולא הועילו תחנוניו ואיומיו של בני הדייג, סלמוניקו לא זז ואפילו דני השוטר, אליו פנה בני בצר לו, לא הסכים להתערב.

ביום רביעי בבוקר חזר חזי הגדול, פסע לו לאיטו לאורך רחוב השוק לעבר ביתו, שורק להנאתו וליאון-פה-גדול, זה שיודע הכל, סיפר לכולם שקרא בעיתון שהמתלונן ביטל את תלונתו וכל האשמות נגד חזי בוטלו מחוסר ראיות.

בערב ישב חזי שוב בשולחן הקבוע שלו בבית הקפה כשבני נכנס במבט מושפל, נעמד מולו ולחש “שלום מר’ חזי, סלח לי, טעיתי, אני מצטער”

חזי לגם מהקפה כאילו לא אליו פנה בני, כאילו לא שמע.
“שלום מר’ חזי, סלח לי, טעיתי, אני מצטער” חזר בני על דבריו, עכשיו בקול רם שישמע בכל בית הקפה, שישמעו כולם.
“רוסו, תביא לנו עראק” פנה חזי לרוסו וסימן לבני לשבת בכסא הנמוך שמולו.
בני סוחר הדגים התיישב מייד, “לחיים” בירך חזי ושניהם שתו בלגימה אחת את המשקה הלבן כחלב שהגיש להם רוסו.
“אני מצטער” פלט בני “עשינו שטות, טעות”,
“על טעות משלמים”,
“אני יודע” מיהר בני להשיב בקול רועד “מגיע לי, רק תגיד מה”.

חזי התקרב לבני ולחש לאוזנו, לרגע קפא בני במקומו, כאילו אינו מאמין למשמע אוזניו ואז קפץ ממקומו כנשוך נחש, “בחיים לא, אתה משוגע, בחיים לא” צעק ויצא במרוצה מבית הקפה.

למחרת המשיכו הצרות, סלמוניקו האילם הופיע שוב בפתח החנות של בני וביום שבת גילה בני שהמקום הקבוע שלו בבית הכנסת, מקום כבוד שהיה שמור לו מימים ימימה, נתפס והוא נדחק כמצורע לקרן זווית, וביום ראשון הופיעה ההוצאה לפועל ולקחה את כל הריהוט מהסלון, כולל הטלוויזיה וביום שלישי בערב נכנס בני סוחר הדגים לבית הקפה השכונתי, מובס ומושפל, כשהוא מושך אחריו את ניצה אשתו הצעירה ונעמד בראש מורכן לפני שולחנו של חזי הגדול.

חזי הגדול ישב בשולחן הקבוע שלו בבית הקפה השכונתי ושתה קפה וכשחזי הגדול שותה בכל השולחנות שמסביב מדברים בשקט, משתדלים שלא להפריע לו, נותנים לו להנות מהקפה המשובח שרוסו, בעל בית הקפה, הכין מהחבילה המיוחדת השמורה רק עבורו.

בני וניצה עמדו מול השולחן של חזי הגדול כשני ילדים קטנים שנתפסו בקלקלתם וחיכו לעונשם אבל לחזי היה זמן, הוא לא מיהר, לאיטו לגם מכוס הקפה שבידו, מתעלם מהם, נותן להם להתבשל במיץ של עצמם, להשלים עם הזובור שהם הולכים לעבור.

“רצית משהו בני?” שבר לבסוף חזי את הדממה כאילו אינו יודע בשביל מה בני בא.
בני הסמיק, “באנו להתנצל, טעינו, סליחה חזי, בבקשה סלח לנו”.
חזי סקר אותם ביסודיות, במבט חודר, “כמו שאתה יודע בני, על טעויות משלמים”,
“כן , אני יודע” השיב בני בעיניים מושפלות “אני יודע”,
“אתה יודע את המחיר שאני דורש?”,
“יודע” השיב בני והסמיק עוד יותר,
“ואתה מוכן לשלם?”,
“מוכן רק…”
“ואת” פנה חזי לניצה כשהוא קוטע את בני סוחר הדגים, “את יודעת מה עשית?”,
“אני מצטערת, באמת חזי, אני מצטערת, בבקשה ,סליחה ומחילה, זה לא יקרה יותר, אני מבטיחה, בבקשה אדון חזי סלח לנו, סלח לי”,
“סליחה זה טוב אבל צריך לדעת לשלם על טעויות, את מסכימה?”,
ניצה עמדה חיוורת כסיד, דמעות עמדו בעיניה, “סליחה אדון חזי, בבקשה אל תעשה לי את זה, בבקשה”,
“היית צריכה לחשוב על זה קודם! לפני שהעלבת את האלמנה” השיב חזי בנוקשות על תחינתה של ניצה, “ועכשיו תחליטי, את מסכימה או לא?”.
“מסכימה” פלטה ניצה בגרון חנוק ובעיניים מושפלות, “אדון חזי בבקשה, תסלח לי, רחם עלי, בבקשה” ניסתה שוב ניצה לשנות את רוע הגזירה, “בבקשה חזי, לא לפני כולם” הוסיף בני בעלה.

“הכל או לא כלום?” חתך חזי, “מסכימים?” שאל בנימה של חוסר סבלנות.
בני נעץ את מרפקו בצלעות של ניצה, “תסכימי” סינן בין שיניו “תסכימי כבר”.
“מסכימה” פלט ניצה “מסכימה לכל”
“רגע נזמין את האלמנה” אמר חזי והוציא את הפלאפון מכיסו, חייג “היא מסכימה, בואי” אמר בקצרה וניתק.

“רוסו, תביא לניצה כוס מים” קרא חזי לעבר רוסו בשעה שהמתינו לסימה האלמנה, חזי ישב ובני וניצה עומדים מולו, לבנים כסיד, מחכים לזובור, מחכים בסבלנות שהאלמנה תגיע.

כשסימה נכנסה השתררה דממה, כל העיניים עקבו אחריה עד שנעמדה ליד חזי, הגיע הרגע להתחיל וחזי לא חיכה, הוא הוציא מכיסו אולר ופתח את הלהב.

“בבקשה” ניסתה ניצה בניסיון אחרון להציל את עצמה, “בבקשה גברת סימה, סליחה טעיתי, אני מבקשת סליחה, בבקשה תעשי בי מה שאת רוצה אבל לא ליד כולם, בבקשה” התחננה על נפשה אבל ללא הועיל.

“תגיד לאשתך לשתוק, מי שצועק ליד כולם נענש ליד כולם!” הכריז חזי הגדול בקול הבס המהדהד שלו, “ועכשיו שימו ידיים מאחורי הראש” פקד חזי בקשיחות וניצה השתתקה, בתנועה כנועה שניהם שילבו את אצבעות ידיהם מאחורי העורף וחיכו.

“נתחיל אתךָ” אמר חזי כשהוא אוחז בחגורת המכנסים של בני וחותך אותה, משיכה אחת נוספת והחגורה נשלפה ממקומה ונפלה על הרצפה, חזי התכופף וחתך את שרוכי נעליו של בני, נעל ועוד נעל וכשסיים עבר לחולצה, ביד אחת משך חזי בכפתור החולצה וביד השניה חתך עם האולר, תולש את הכפתור ונותן לו ליפול על הרצפה.

בדממה שבחדר שמעו היטב את הכפתורים נופלים ומתגלגלים עד שנעצרו, כפתור אחרי כפתור תלש חזי עד שלא נשארו כפתורים בחולצה ובמשיכה קלה היא נפלה לרצפה. כשסיים עם החולצה עבר חזי לטפל במכנסיים וגם שם המשיך ותלש כפתור אחר כפתור עד שהמכנסיים התחלקו ונשרו עד ברכיו, בתנועה ארוכה מלמטה למעלה חתך את הגופיה והוסיף שתי תנועות חיתוך נוספות שקרעו את כתפיות הגופיה ובני נשאר עומד רק בתחתוניו, תחתוני סבא לבנים, כל מה שנשאר לחזי כדי להשלים את המלאכה היה לחתוך את הגומי המחזיק את התחתונים ולקול צחוקם הלועג של יושבי בית הקפה נפלו גם הם ובני סוחר הדגים נשאר עומד עירום, חיוור כולו ואברו הרופס, קטן ומצומק, מתדלדל בין רגליו.

“קחי” העביר חזי את האולר לסימה האלמנה, “תתכבדי” הוסיף והתיישב, הרבה זמן חלם חזי על הסצנה הזאת, מאז שהיה ילד וראה בסרט צרפתי ישן בשם ‘מלחמת הכפתורים’, ועכשיו כשנפלה לידיו ההזדמנות זה העמיד לו, חירמן אותו.

ניצה הייתה צעירה בהרבה מבני מוכר הדגים. צעירה יפה עם חזה גדול שבני הביא לו לאשה מאחת מעיירות הפיתוח הנידחות.

“תשלום חוב” סיפרה לכולם פרחיה הרכלנית, “עקרה” הייתה מסבירה את חוסר הילדים ומוסיפה ברשעות, “בגלל זה הוא קנה אותה מאביה בזול” ועכשיו סימה האלמנה הסתובבה סביב ניצה וחיוך על פניה, “שרמוטה קראת לי?” סיננה מבין שיניה וחתכה את הכפתור הראשון בחולצתה של ניצה, “צעקת בקול שכל הרחוב ישמע?” הוסיפה כשהכפתור השני עשה דרכו לרצפה והחריץ העסיסי שבין שדיה של ניצה נגלה לכל היושבים בחדר במלוא הדרו, “למה מי את?” ועוד כפתור התגלגל לקצה החדר.

היו לניצה זוג שדים גדולים ומפוארים, כלואים בחזית תחרה לבנה וסימה חשפה אותם לעיני כל, קורעת כפתור אחר כפתור עד שנפלה החולצה ממקומה ומשם המשיכה ועברה לחצאית תולשת וחותכת עד שגם זאת נפלה ונחשפו תחתוני החוטיני הקטנים שלא הסתירו הרבה.

שתי הכתפיות של החזיה היו הבאות בתור, סימה החדירה את הלהב החד וחתכה, קודם אחת ואחר כך השניה, משאירה את פס הבד המתוח על השדים הגדולים תלוי על בלימה באיטיות החדירה סימה את הסכין בין שדיה של ניצה, נהנית מהרגע, ולאט לאט חתכה את סרט הבד הדק שחיבר בין 2 חלקיה המתוחים של החזיה עד שזה לא יכל לתמוך יותר ונקרע, חושף את הפטמות הגדולות המעטרות את שדיה. סימה לא מיהרה, היא נתנה לקהל הקטן שבבית הקפה להנות מהמראה ואז בשני חיתוכים מהירים הצטרף גם החוטיני לבגדים שעל הרצפה וניצה נשארה לעמוד עירומה ליד בעלה כשערוותה המגולחת למשעי חשופה לעיני כל.

לשוא ניסתה ניצה לכסות את מערומיה בכפות ידה, להסתיר את הבושה, מכסה את הערווה ומגלה את שדיה, מנסה לכסות אותם וחושפת את ערוותה. סימה החזירה את האולר לחזי והתיישבה לידו, מרוקנת בלגימה אחת את כוסית העראק שרוסו הכין עבורה.

“אדון חזי” פנה בני לחזי בקול מתחנן “סליחה אדון חזי, בבקשה”,
“לא שכחת משהו?!”,
בני הסמיק וחרק בשיניו, “מצטער אדון חזי, בשבילך הכל, שלי שלך, רק תבקש”,
“הכל?”,
“הכל אדון חזי, רק תגיד”,
“שמעתי שאשתך מומחית לדגים, מבשלת מצוין, אז בשבת אני אבוא לארוחת צהריים, תתכוננו”

בני וניצה החווירו, כולם ידעו מה פרוש ארוחת צהריים בשבת אצל חזי הגדול. “אני לא” התחילה ניצה להגיד אבל מכה חזקה במרפק מבני בעלה השתיקה אותה, “שקט אשה!” הודיע בקול אם זה לא הספיק, “את תעשי מה שאני אגיד לך, כל מה שאדון חזי רוצה את תעשי! ברור?!”

“ברור” לחשה ניצה, משלימה עם גורלה, “כל מה שאדון חזי רוצה הוא יקבל, הכל” הדגישה.

חיים הגובֶה ניגש לחזי ולחש בשקט באוזנו. “תעברי מחר אצל סימה, היא תסביר לך בדיוק איך אני אוהב את ארוחת הצהרים שלי” פנה חזי לניצה, “ועכשיו את יכולה ללכת” הוסיף וזאת מיהרה להתעטף בבגדיה הקרועים ובמעיל שתרמה לה סימה בנדיבותה, “ואתה” המשיך ופנה לבני, “לפני שאתה הולך חיים רוצה לדבר אתך במחסן, לסגור איזה חשבון קטן על הזמן שבילה בגללך במעצר”.

בני החוויר עוד יותר. הוא, כמו כל אנשי השכונה, הכירו היטב את חיבתו של חיים-הגובה לישבנים. חיוור כסיד ובראש מושפל, כמי שהשלים עם גורלו, אסף את קרעי בגדיו והלך אחריו.

“על השקים” דחף אותו חיים הגובה לעבר ערמת שקי האורז שעמדה בפינה ובני נשכב ללא מילה על ביטנו, “ועכשיו… תפתח ת’תחת” המשיך חיים כשהוא מתחיל לפתוח את כפתורי מכנסיו.

בשתי ידיו אחז בני את פלחי ישבנו ופישק אותם, מותח היטב את הפתח הצר. לא הייתה זאת הפעם הראשונה שהוא חוטף מאחור, אומנם עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה, מאז שהמנהל בבית הספר בתורכיה שבו למד היה מזמין אותו למשרדו, נוזף בו על עבירה שעבר, מכופף אותו על השולחן, מצליף היטב בישבנו בסרגל המתכת שהיה מונח על שולחנו דרך קבע ומקנח בנעיצת שרביט המלכות, כך קרא המנהל לפין הקטן שבין רגליו, בישבנו של בני, תוקע בנעיצה אחת חדה, טוחן אותו במהירות עד שהגיע לשיאו וממלא את ישבנו בשפיך חמים וריחני.

בני הרגיש את השמן ששפך חיים לחריץ ישבנו וחש בעטרת הזין הזקור של חיים-הגובה נושקת לפי הטבעת הפעור. בני התכונן, הוא מתח בחוזקה את פלחי ישבנו, נשך את שפתיו וחיכה לנעיצה שתבוא ולצריבה שתגיע בעקבותיה, הוא ידע שהפעם זה סיפור אחר, הזין של חיים הגובה היה מפותח בהרבה מהפין הקטן של המנהל.

“א-י-י-!-!” צווח בני כשחיים תקע את אברו הגדול למעמקי ישבנו, גובה ממנו את מחיר ישיבתו במעצר. צעקת הכאב של בני שבקעה מהמחסן לא הזיזה שריר בפניו של חזי שלגם בהנאה מכוס הקפה שבידו, קפה חם וטרי שרוסו בעל בית הקפה השכונתי הגיש לו ביראת כבוד, כולם ידעו מה קורה במחסן אבל עשו עצמם חרשים, ממשיכים במעשיהם כאילו לא קרה דבר.

חיים נעץ את אברו לכל אורכו והמתין, נותן לשרירי פי הטבעת המיוסרים של בני להתרגל, להתרחב, להרגע ואז החל במעשיו, נכנס ויוצא, מגביר את הקצב, דופק בחוזקה, טוחן אותו בהתלהבות, מפליק בידו על פלחי ישבנו, כאילו לעידוד.

להפתעתו חש בני שנעמד לו, הרגיש שהכאב החד נעלם והזין שלו, שהשתפשף בשק היוטה בקצב מכות האגן של חיים הגובה בישבנו, גדל והתרחב.

לא עזרו לו המחשבות על ג’מילה המכוערת, תרופה בדוקה כנגד איבר שמרד ונעמד ברגע לא מתאים, ולא ספירת כבשים, בני התחרמן, החדיר את ידו, חפן את הזיין הנוקשה והחל מאונן.

לחיים היו רעיונות אחרים, הוא אחז בפרקי ידיו של בני ומשך אותם לאחור,דוהר על ישבנו ומושך בידיו כאילו היו המושכות, חיים השתולל, תוקע במהירות, מרגיש איך זה בא, עוד שתי מכות חזקות באגן והוא ירה את מטענו הרותח בישבנו של בני ורק אז שיחרר את ידיו.

“עכשיו אתה יכול לאונן” זרק חיים-הגובה בזלזול לעבר בני-סוחר-הדגים כשהוא רוכס את מכנסיו כשחיוך גדול על פניו, “אם אתה רוצה, תרד על הברכים ותאונן”

בני לא היה צריך הזמנה נוסף, עמד לו בטרוף, לחץ לו בביצים, לא ענינה אותו ההשפלה, הוא ירד על ברכיו, אחז את האיבר המיוחם בידו והתחיל לשפשף במהירות, בכוח.

בני לא היה צריך הרבה, שנים שלושה שפשופים וגם הוא גמר, מתיז את מטענו על שק האורז שמולו.

ביום רביעי חזרו החיים למסלולם, דוד הדייג סיפק משלוח טרי של דגים משובחים, סלמוניקו האילם נעלם מדלת החנות והקונים, כאילו על פי פקודה, הופיעו בהמוניהם, אומנם שולחים מבטים סקרניים בבני סוחר הדגים, מתלחשים ומצחקקים, אבל כשהקופה רושמת שוב והמזומנים נכנסים לבני לא היה אכפת.

וביום שבת חיכה בני סוחר הדגים בפתח ביתו לחזי הגדול, למעלה עשתה ניצה אשתו את הסידורים האחרונים, בודקת את התבשילים שהכינה, את השולחן שערכה לפי ההוראות שקיבלה מסימה האלמנה כשהלכה אליה להחזיר את המעיל ולהתנצל שוב, אולי תצליח להעביר את רוע הגזירה.

ניצה ידעה לבשל דגים, לחזי לא היה ספק בכך, עם הלחם הלבן והחם שאפתה בעצמה ניגב את הרוטב החריף, בדיוק במידה הנכונה, מצלחת החרימה ועבר לטפל בדג הגדול שהוציאה מהתנור, מעדן אמיתי שכל מסעדת דגים היתה שמחה להתכבד בו, וכל אותה העת היתה ניצה, עטופה בחלוק דק שלא הסתיר את שדיה הגדולים, טורחת לצידו, ממלאת את כוס היין שהתרוקנה ועושה לו כבוד, בדיוק כמו שסימה הסבירה לה.

כשהתרווח חזי בכסא, מותח את רגליו, מלטף את ביטנו ופולט את הגרפס הקולני המודיע ששבע ונהנה ידעה ניצה שהגיע הרגע הגדול ורעד עבר בגופה, ניצה מיהרה והגישה כוס תה חזק עם הרבה נענע ושיבה וצלוחית עוגיות מעמול חמות וריחניות ואז, כאילו במקרה, החליק החלוק ונפל וניצה נשארה עירומה.

“אני לרשותך אדון חזי” אמרה בקול רועד, “מחכה לך” הוסיפה כשהיא לוקחת צעיף משי שהכינה, נעמדה על ברכיה על שולחן הסלון, קשרה את הצעיף לעיניה, ונעמדה על ארבע, בדוגי סטייל, עירומה כביום היולדה כששדיה הגדולים תלויים תחתיה ומתנדנדים קלות, פישוק קל ברגליה, בדיוק כפי שסימה האלמנה הסבירה לה, וחיכתה.

ניצה ידעה שחזי מתבונן בה. היא לא יכלה לראות אותו אבל היא הרגישה את מבטו הנוקב הנעוץ בחריץ שבין רגליה וזה חירמן אותה, הרטיב אותה עוד יותר, ניצה ידעה בדיוק מה חזי מתכונן לעשות בה, היא ידעה שבעלה יושב למטה מבויש ולא יעשה דבר, ידעה שאסור לה להנות אבל היא לא יכלה לשלוט בעצמה, ניצה הסמיקה מבושה כשהרגישה את הטיפה שנזלה לאורך רגלה והסגירה את סודה, רק מהמחשבה שחזי הגדול הולך לזיין אותה, להכנס בה מאחורה בפראות, היא הגיעה לאורגזמה ראשונה.

ניצה שמעה את חזי מתקרב ונעמד מאחוריה, היא שמעה אותו פותח את מכנסיו ונותן להם ליפול עד לברכיו, מושך ומוריד את תחתוניו, חזי הניח יד אחת על ישבנה ובידו השניה כיוון את הזיין העומד לעבר הפתח הפעור לכבודו, המחכה לבואו.

ניצה הרגישה את עטרת הזיין נושקת לשפתיי הכוס המיוחם ונרעדה, היא ידעה שהפעם זה הולך להיות שונה, זה לא הפין הקטן שהיתה מרגישה לפני שבעלה היה מחדיר לתוכה בקלות, הכלי שחזי העמיד בפתחה היה סיפור אחר, זיין גדול, ארוך ושמן, לא סתם הוסיפו לשמו של חזי את התואר הגדול.

חזי אחז בידיו במותניה וחדר לתוכה, בתקיעה אחת חזקה השקיע בה את כל השרביט האדיר שבין רגליו, קורע דרכו וחודר למעמקי הכוס המשומן. לרגע הרגישה ניצה צריבה חזקה כאילו נקרעו שרירי נרתיקה, צעקת כאב נפלטה מפיה וחזי קפא במקומו עד שאלו התרגלו ונמתחו לממדי הזיין שחדר לתוכם, עד שהוא הרגיש שניצה נרגעה.

ניצה הרגישה את הזיין הפועם התקוע בתוכה, הכוס המתוח התמלא עוד יותר בעסיס תאוותה, משמן היטב את הזיין שבתוכו וכשהתחיל חזי לדפוק, קודם באיטיות ואחר כך הגביר את הקצב, הרגישה ניצה זיון מהו… לא אותן דפיקות קטנות ומהירות שהיה בעלה, היחיד שידעה עד היום, תוקע אותה וגומר עוד קודם שבכלל התחממה, אלא זיון אמיתי וארוך, דפיקות חזקות שהרעידו את כולה והפעילו את כפתורי תאוותה, מביאים אותה במהירות לאורגזמה שניה, חזקה משידעה עד כה, כזאת שבאה ממעמקי נרתיקה.

חזי המשיך, דופק במהירות, בחוזקה, מטלטל את שדיה התלויים מצד לצד וניצה היתה בדרך לאורגזמה שלישית, היא שכחה מהכל, מבעלה היושב מבויש על המדרגות, מהשכנים שמקשיבים מסביב, מזה שבכלל חזי מזיין אותה רק בשביל להשפיל, רק בגלל שהעליבה את סימה האלמנה, ניצה לא שלטה בעצמה “עוד” התחילה בלחישה “זה טוב, כן…” המשיכה וקולה עולה, חזי הגדול פמפם אותה במהירות, טחן אותה והיא רצתה עוד, “כן, בבקשה, עוד, עוד!” הגבירה עוד יותר את קולה, “כן, תקע לי! תקע לי ת’זין הגדול שלך!”

“שקט” ציווה חזי והפליק לישבנה הצחור אבל לניצה לא היה אכפת, היא רצתה עוד, הרגישה את האורגזמה השלישית נבנת בתוכה ולא רצתה להפסיד “כן, כן, עוד, אני באה, כן, זה טוב, זה גדול, עוד, בבקשה עוד, כן תן לי, תן לי!!” התנשפה ניצה בקול ובני בעלה סותם את אוזניו בידיו ובוכה כתינוק, וכשסוף סוף חזי הגדול ירה בתוכה את זירמתו הרותחת הגיעה ניצה לאורגזמה הגדולה מכולן, צועקת בקול, מודיעה ברבים על בושתה.

בשכונה שלנו שוכחים מהר וכשבני סוחר הדגים הזמין את כל יושבי בית הקפה לכוסית עראק משובח לרגל הנס הגדול שקרה לו, זה שאשתו העקרה נקלטה, מציג לכולם את תמונת האולטרה סאונד שבה רואים את הפין הקטן של הבן שבדרך, היה חזי ראשון המברכים ורק ניצה עמדה בצד וחייכה, מסתירה את סודה.

המשך קריאה – חזי הגדול והקלטת הלוהטת