הסיפור דימיוני (פרט לתוצאה) וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.
“אתם הולכים לאכול אותה בגדול” עינת חייכה לעברי, “אנחנו אלופי העולם ואין עלינו” ועל פי החולצה שלבשה לא היה ספק במי היא תומכת.
“תשכחי מזה” חייכתי חזרה, “בושות דרום אפריקה לא יחזרו” המשכתי, “ובכלל, זה היה נבדל, השופט טעה!” הוספתי במין בטחון שאפילו אני לא הבנתי מאיפה אני שואבת אותו, אולי מחולצת הטריקו הכתומה שלבשתי שעליה מודפס מאחור ואן-פרסי.
“לא נבדל ולא נעליים” היא חייכה מאוזן לאוזן, “שער חוקי למהדרין, אפילו הרב עובדיה זצ”ל אישר אותו” היא צחקה מהבדיחה של עצמה. “וחוץ מזה בכדורגל טעויות של שופטים זה חלק מהמשחק”.
הבטתי סביב, ישבנו בסלון הגדול של אלון, ידיד שלי, יותר נכון יזיז שלי, הרבה שעות מיטה חלקנו יחד ולא רק אני, גם עינת משתמשת בשרותיו הטובים כשגובר עליה חשקה. ההורים של אלון נסעו לחו”ל וכל הבית עמד לרשותנו. לידו ישב דור, אחיו התאום שקטן ממנו בשלוש דקות בדיוק. בכורסה הגדולה לידם הצטופפו עינת וורד, השותפה לדירה של בני, עוד יזיז וותיק של עינת ושלי שישב על השטיח מול הטלוויזיה הענקית התלויה על הקיר עם בקבוק בירה ביד וצפה בהקדמת הפרשנים מהאולפן, ובכורסה שבצד השני ישבתי אני, רונה.
את עינת אני מכירה עוד מהעגלה, גרנו בשני מגדלי מגורים סמוכים והאמהות שלנו היו יושבות יחד בגינה ומדברות, אחר כך שיחקנו יחד בארגז החול כשהאמהות שלנו ישבו על הספסל שליד וריכלו, אחר כך הלכנו ביחד לגן ולגן העירוני וגם בית הספר היסודי המשכנו ביחד, לומדות באותה כיתה, החברות הכי טובות עד שהיו תלמידים שקראו לנו אפילו האחיות.
בחטיבת הבינים נפרדנו קצת, אותו בית ספר רק לא באותה כיתה, אבל עדיין נשארנו אותן חברות טובות. בתיכון שוב התאחדנו, לומדות באותה מגמה, הולכות לאותה תנועת נוער ומתחילות לצאת עם אותם בנים ואפילו את הבתולין איבדנו ביחד! כן באותה מיטה, אוחזות ידים ופותחות רגליים לאלון ודור הגדולים מאתנו בשנה, אנחנו עדיין טירוניות מושתנות, יציאה ראשונה הביתה על מדים, והם כבר גמרו מסלול ויצאו לקורס מ”כים.
גם בצבא לא נפרדנו, אומנם בטירונות היינו בפלוגות שונות אבל שובצנו לאותו קורס מקצועי ושרתנו יחד באותה יחידה, יחידה סודית שאסור לדבר עליה, מזל שהיינו ביחד כי אחרת אני לא הייתי יכולה לשמור ממנה את הסוד. לטיול אחרי צבא יצאנו בנפרד אבל מהר מאד שוב התאחדנו לסדנת ויפאסנה בהודו, משם קצת גואה והביתה, לאוניברסיטה, שוב ביחד, לומדות באותו החוג למשפטים.
אם אתם כל כך רוצים לדעת אז התשובה היא “כן”, גם שכבנו ביחד, סקס מהנה של נשים אבל לא במקום! אף אחת מאתנו לא מוותרת על זיון טוב עם גבר חזק שיודע לתת לנו את מה שאנחנו רוצות, ואם עוד לא הבנתם אז אנחנו בעצם נפשות תואמות, לא רק בגברים ולימודים גם בתספורת, בלבוש ואפילו באוכל הטעם שלנו דומה, אפילו זהה, אבל כשזה מגיע לכדורגל, כאן לא! כאן היא צהובה ואני אדומה, אני מנצ’סטר יונייטד והיא ברצלונה, היא ספרד, טוב מה אפשר לצפות מאוהדת של ברסה? ואני, מאז שאני זוכרת את עצמי, אוהדת של הולנד, אולי בגלל שסבא וסבתא שלי נולדו שם.
המשחק עוד לא התחיל אבל כולנו כבר גמרנו בקבוק בירה ראשון, קינחנו בצ’ייסר טקילה שדור מזג לכולם, סגולה ידועה למצב רוח טוב, ועברנו לבקבוק הבירה השני וגם הפעם ‘טריפל בלגית’, בירת בוטיק של 9.2% אלכוהול שאלון ודור נסעו במיוחד ל’שריגים’ שבעמק האלה לקנות ישר במבשלה.
היינו עליזים, אין ספק, הבנים שהכירו את היריבות שלנו בכדורגל חיממו אותנו עוד יותר עם הערות עוקצניות. לורד, המצטרפת החדשה לחבורה שלנו, לא לקח הרבה כדי לתפוס צד, מצטרפת לעינת ובוחרת ספרד, אלופת העולם שניצחה אותנו בגמר שעבר. “זוכרת את הסיפור ההוא?” עינת הפתיעה אותי פתאום, מדגישה את ה’ הידיעה שבסיפור.
“זוכרת” עניתי עם הרבה פרפרים בבטן, עינת לא הייתה צריכה להסביר לי לאיזה סיפור היא מתכוונת, אני היא זאת שחשפה אותה לסיפורים המגרים של אריה באתר “סליזי”, אני היא זאת ששלחתי לה את הלינק לסיפור “הדרבי הוא אדום : הדור הבא” ואני היא זאת שמימשה איתה את הסיפור כבר פעמיים, בשני משחקי דרבי כמובן, פעם אחת אני הפסדתי ופעם אחת היא, אבל אז שתינו היינו לבד, רק היא ואני ואף אחד לא רואה, לא כמו הפעם כשהבנים מסביב.
“כן, למה?” שאלתי בסקרנות, קצת חוששת מהתשובה.
“מה? מה? איזה סיפור?” ורד שאלה בסקרנות ודור ואלון הצטרפו אליה ורק בני שתק, מחייך, עינת סיפרה לו את זה פעם כששיחקנו ‘אמת או חובה’.
“זה סיפור על התערבות” עינת הביטה בורד, מחייכת מאוזן לאוזן, “בכל פעם שהקבוצה שלך חוטפת גול את צריכה להוריד בגד” היא הסבירה, “בגד אמיתי, לא נעלים גרביים ותכשיטים, ובסוף, האוהדת של הקבוצה המפסידה יורדת לאוהדת של הקבוצה המנצחת” היא הציגה את הגירסה הנשית שלנו, שם בסיפור המקורי של אריה מתערבים בחור ובחורה וזה מסתיים בזיון פרוע הכולל גם ביקור בכניסה המשרתים.
“נו?” שאלתי, שולחת בה מבט מתרה, כזה שאומר “דיר באלק!”
“אז חשבתי” עינת התעלמה מהמבט שלי, מחייכת את החיוך הממזרי שלה, “שאולי גם הפעם נתערב, את הולנד, אני ספרד, אותם חוקים בדיוק, מה את אומרת?”
הסמקתי. הבטתי מסביב, כולם כבר ראו אותי עירומה ואפילו יותר מפעם, חוץ מורד כמובן, עם כולם כבר שכבתי מה שאולי מקל קצת, אלון גם ראה את עינת ואותי יורדת האחת לשניה ב-69, פעם כשעשינו את זה בשלישיה אצלי במיטה וזה דווקא חירמן אותי כשהוא הסתכל, “בתנאי” זרקתי, מקווה שהיא לא תסכים, “שגם ורד בהתערבות, התערבות של כל הבנות!”
לא יכולתי שלא להבחין בחיוכים שנמרחו על פניהם של הבנים ובצדק, ברור שהם פה הולכים להרוויח הצגה של פעם בחיים, כל העינים היו נעוצות בורד, “תשמעי לי, כדאי לך” עינת עודדה אותה, “אל תפחדי, במקרה הכי גרוע נראה לך את החזיה” היא לחשה לה, מנסה לשכנע אותה, “אל תדאגי ה-‘לה רוחה’ לא תאכזב, לא סתם זכינו בשלושת הטורנירים החשובים האחרונים ברצף, גם יורו 2008, גם מונדיאל 2010 וגם יורו 2012”
עוד קצת לחץ מצד הבנים ולמורת רוחי ורד נשברה, “אוקיי, על החיים ועל המוות” היא ציחקקה, “אני בפנים, אני מתערבת על ספרד”
“גם אני בפנים” עינת השלימה מייד אחריה, למען הסר ספק, “ספרד כמובן, התערבנו?” היא פנתה אלי עם אותו חיוך שחצני על פניה.
לקחתי לגימה מהבירה שלי, אוספת אומץ. “גם אני בפנים, אני בוחרת הולנד” עניתי, מנסה להשמע בטוחה בעצמי למרות שהבטן קרקרה לי ולא מהבירה “אבל בתנאי!” ראיתי את המתח חוזר לפניהם וכל המבטים הופנו לעברי, “עם לעלות על השולחן כשמורידים” חייכתי.
“קטן עלינו” עינת השיבה מייד, לא מחכה ומתחייבת גם בשם ורד.
“יש!” ראיתי את אלון זורח, “עכשיו המשחק הפך לעוד יותר מעניין” המשיך אחיו התאום, “והכי חשוב שיהיו שערים” תרם גם בני את חלקו לשיחה, “דווקא מתאים לי עכשיו לראות ציצים” השלים עם חיוך זימתי.
ההימנונים הסתיימו והמשחק התחיל, גמרתי עוד בקבוק בירה ואלון פתח לי עוד אחד, מחייך. 25 דקות ראשונות עברו ועדיין לא קרה כלום מבחינתנו, על המגרש הנבחרות התרוצצו בניסיון להבקיע גול ראשון אבל כלום, 0:0, ואז הגיעה הדקה ה-26, דיאגו קוסטה הוכשל ברחבה והשופט שרק לפנדל!
הלב שלי ירד לתחתונים. הנה מתחיל המנחוס, צ’אבי אלפונסו ניגש לבעוט ואני התפללתי שיחטיא, בעיטה חזקה לצד ימין ולשוער אין תשובה, הכדור ברשת!
“יש!!” צווחו כולם ורק אני שתקתי, מסמיקה, “אמרתי לך” עינת חיבקה את ורד, “אין, אין עלינו” היא נישקה אותה, נשיקה תאוותנית כזאת על השפתיים שהשאירה את ורד לרגע המומה, “מישהי פה הולכת לעלות על השולחן” היא הביטה בי וחייכה חיוך ניצחון.
רציתי לבכות אבל שיחקתי אותה לא מתרגשת, כאילו קטן עלי, “התערבות היא התערבות” קמתי מהכורסה וחיכיתי שאלון יעשה לי מקום על השולחן בין כל בקבוקי הבירה והפיצוחים, “ציצים עוד לא תראה” הודעתי לבני שהסתובב לראות אותי עולה על השולחן, “רק מה שיציץ מהחזיה” ציחקקתי ובמשיכה חתולית אחת הורדתי את חולצת הטריקו הכתומה וזרקתי אותה לרצפה, נשארת עם חזית התחרה הלבנה שלי וכל העיניים ננעצו בי, יותר נכון בצללית הפטמה הכהה שבלטה מבעד לבד הדקיק.
אלון הושיט לי יד ועזר לי לרדת, את המקום שלי בכורסה תפס בינתיים דור ואני התיישבתי ליד אלון, “שיהיה לך קרוב לעלות” דור ציחקק לעברי, “אחרי שתחטפו את השני” הוסיף ושפך שמן על המדורה הרותחת בתוכי.
“תשכח מזה” עניתי עם אש בעיניים אבל בתוך תוכי קינן החשש.
המשחק המשיך, פעם אנחנו קרובים לכיבוש ופעם הם, סוף המחצית התקרב, בדקה ה-41 דה-וריג קיבל כרטיס צהוב, לא בדיוק עוזר לנו, עוד שתי דקות לתוספת הזמן והלב שלי דופק כמו פטיש אוויר ואז הגיעה הדקה ה-44, דקה לשריקה למחצית, רובן ואן פרסי מנתר לכדור עומק נהדר של דיילי בלינד ונוגח מעל השוער הספרדי אל תוך השער ו…”יש!” פרצתי בצעקת שמחה חזקה וכל הבנים איתי, שיוויון!
“מישהי פה הולכת לעלות על השולחן” ציחקקתי לעבר עינת, מחזירה לה בדיוק כמו שהיא עשתה לי, “בעצם שתי מישהי” צחקתי בקול, מאושרת, “שתים במחיר של גול אחד!” הוספתי בעוקצנות.
ורד הביטה בעינת במין מבט מעורר רחמים. “מה?!?” עינת ענתה לה ושמעו את העצבים בקולה, “אז מה קרה? אימאל’ה, יראו לך את החזיה! תרגעי, זה רק חזיה, וחוץ מזה הזהרתי אותך” והיא קמה, חלצה נעלים ועלתה על השולחן, “תתענגו על הרגע” היא פנתה לכולם, “כי יותר מזה לא תראו ממני היום” היא הורידה את החולצה שלבשה וזרקה אותה על החולצה שלי שעל הרצפה.
אני לא יודעת אם היא תכננה מראש את התערבות הזאת אבל היא לבשה חזיה הרבה יותר שמרנית משלי, כזאת שלא חשפה יותר מדי מהחזה השופע שלה, “עכשיו תורך” היא הושיטה יד לורד ומשכה אותה מהכורסה, “שחקי אותה בסטייל” היא לחשה לה וחיכתה שתחלוץ נעלים לפני שעזרה לה לעלות על השולחן.
ורד היססה, לא לחצנו עליה כי הייתה כבר מחצית ונתנו לה את כל הזמן שהיא רוצה, כפתור אחרי כפתור היא פתחה בחולצה, מסמיקה כולה, וכשהחולצה נפתחה הבנתי גם למה, זה שיש לה חזה גדול ידעתי, ראו, אבל היא לבשה חזיה זנותית כזאת, מבד דקיק שעוד יותר שקוף משלי כזה שבקושי הצליח לשמור על החזה שלא יברח לה.
ראיתם פעם בסרטים המצויירים כשהעינים יוצאות מהחורים שלהם? זה מה שקרה לגברים שבחדר, שלושתם ישבו בפה פעור וסנטר נפול ובהו בחזה שלה, אפילו בני, השותף שלה לדירה שלדעתי כבר ראה יותר מזה.
ורד ירדה בזהירות, מסדרת את החזה בחזיה שלא יברח לה חלילה. “עוד סיבוב?” אלון מזג לכוסיות הקטנטנות טקילה וכולנו הרמנו לחיים לסוף המחצית הראשונה.
היינו עליזים, חלקנו עדיין בבירה השניה, רובנו ואני בתוכם עם הבקבוק השלישי ביד. איניסטה הספרדי עוד בחן את השוער שלנו עם בעיטה חזקה אבל השוער עצר ואז הגיעה הדקה ה-53 בלינד בישל לרובן, זה התעלל בהגנה הספרדית חלף על פני המגן, בעט בחוזקה ו…”גול!” קפצתי ואיתי כל הבנים, “1:2 להולנד ואתן שוב מוזמנות לשולחן” שלחתי חץ ארסי לעבר עינת וורד.
ראיתי שוב את המבט של ורד בעינת אבל הפעם היא רק לחשה לה “מה מורידים?”
“מה שאת רוצה” עינת לחשה חזרה כששריקות הבנים מזרזות אותה לעלות על השולחן, “את יודעת מה, בואי ניתן לבנים לראות קצת ציצים” היא חייכה פתאום, חיוך זימתי כזה, רואה את מה שגם אני רואה, שלכל הבנים כבר עומד בטרוף אז למה לא להתעלל בהם עוד קצת?
עינת עלתה על השולחן עם בקבוק הבירה שלה ביד, קודם היא שתתה את כל מה שנשאר בלגימה ארוכה, מושכת עוד שניה, אחר כך היא התכופפה והניחה את הבקבוק הריק על השולחן ותוך שהיא נעמדת חזרה היא שיחררה את כתפיות החזיה שלה, שלחה יד אחת קדימה ואת השניה לאחור, זאת מחזיקה את החזיה שלא תיפול והשניה פותחת את הקרסים וככה, כשהיא עומדת מולי זקופה וגאה היא שיחררה את החזיה שנפלה על השולחן ושדיה הגדולים נגלו לעין כל.
אין מה להגיד, עינת בחורה כארז, אם היא עושה משהו אז היא עושה את זה בסטייל וזה בדיוק מה שהיא עשתה עכשיו, מסתובבת, מקפיצה את שדיה בתנועות מתגרות ומחייכת למראה האוהלים במכנסי הבנים שהתרוממו עוד יותר, למראה אותה תנועה שהבנים תמיד חושבים שאנחנו לא רואות, התנועות שמסדרות את הזקפות המתוחות במכנסיים שלא ילחץ ויכאב להם.
ורד עלתה אחריה, פחות סטייל אבל גם היא תרמה תרומה משמעותית לכאב הביצים של הבנים כשחשפה את שדיה במלוא תפארתם ללא הבד הדקיק שכיסה אותם עד עכשיו, שדיים גדולים, מעט שמוטים מהכובד, מה לעשות כוח המשיכה לא עושה הנחות, אבל עדיין זוג שדיים לתפארת שכל אחת הייתה מתגאה בהם!
“זהו” עינת התריסה מולי במין החלטיות כזאת, “גמרתם את מכסת הגולים שלכם למשחק”
“ואם לא?” החזרתי לה בקול מתגרה.
“אין לא, אנחנו מנצחים את המשחק הזה, אין בכלל ספק” היא ענתה במהירות.
“אין צ’אנס, היום אתם מפסידים!” ושוב שלחתי לעברה את אותו חיוך מתגרה.
“תשכחי מזה” היא קבעה נחרצות, “אין מצב שנפסיד!” היא עצרה רגע, חושבת, “אני כל כך בטוחה עד ש…” היא עצרה לשניה, חושבת, “שאם אנחנו מפסידים לא רק שאני מוצצת לך אני גם נותנת לכל הבנים לזיין אותי! כאן על השולחן לעיניי כולם!!”
שקט נפל בחדר וכל המבטים הופנו בבת אחת אליה, ראיתי את הניצוץ נדלק בעיני הבנים, לא רק הצגה טובה מובטחת להם בסוף המשחק גם זיון נפל להם פתאום מהשמים ועכשיו רק נשאר להם להחזיק אצבעות שהולנד אכן תנצח.
עם האוכל בא התאבון, “ואת?” פניתי לורד ההמומה, “מה אתך, גם בזה את מצטרפת אליה?”
ורד החליפה צבעים, קודם החווירה, אחר כך הסמיקה ולא קנאתי בה. היה ברור שהיא מתלבטת, החלטה קשה עמדה לפניה, מצד אחד ברור שהיא אף פעם לא עשתה משהו כזה, ילדה טובה ‘בת שלמה’ שרק עכשיו הגיעה לעיר הגדולה, ומצד שני היא רצתה להיות אחת מאתנו, הרבה מאמצים היא עשתה כדי שנצרף אותה לחבר’ה ולהגיד “לא” לא היה בדיוק עוזר לה להתקבל, “אהה” היא משכה זמן מתלבטת, מביטה בעינת במבט מתחנן לעזרה.
בקריאות “כן, כן” חוזרות ומתמשכות הבנים עודדו אותה, טוב אפשר להבין גם למה, עינת חיבקה אותה ולחשה לה סוד באוזן, ראיתי שבריר חיוך עולה לרגע על פניה של ורד ושוב היא הפכה רצינית, “אהה” היא שוב משכה זמן, “אני איתה, עד הסוף, לטוב ולרע” היא הודיעה, מסמיקה, לקול צהלות הבנים.
דור דאג שנחגוג את ההסכמה שלה בעוד צ’ייסר והמצב רוח של כולנו עלה עוד יותר, היינו עליזים וצחקנו מכל שטות, קרן של ספרד קצת עודדה את עינת וורד וראיתי אותן ממוקדות במסך ומחזיקות אצבעות אבל כלום לא יצא מזה, ספרד החליפה שני שחקנים, אולי הם יביאו את השינוי, ועינת הכריזה שהנה עכשיו, כשטורס נכנס, יבוא השינוי הגדול אבל דווקא אז, בדקה ה-65, הרימו כדור לרחבת השער של ספרד, הייתה מהומה ודה פריי המשיך את הכדור מקרוב אל תוך הרשת, הולנד 3, ספרד 1 וכולנו, חוץ מעינת וורד, צוהלים משמחה.
אומרים ‘בנפול אויבך לא תשמח’ אבל אני לא יכולתי שלא לעקוץ. “אוקיי בנות, מי עולה ראשונה על השולחן?” שאלתי בקול לגלגני, “מי רוצה ראשונה להראות לנו באיזה צבע התחתונים שלה?” הסתלבטתי עליהן.
“נורא מצחיק” עינת עיוותה את פניה מולי ועלתה על השולחן, “זה עוד יעלה לך” היא סיננה לעברי כאילו באיום, אבל ידעתי שזה לא באמת. סטייל יש לה לעינת, את זה כבר אמרתי, וגם הפעם היא עשתה את זה בסגנון האופיני לה, “דור” היא פנתה אליו, “אתה יכול לבוא לעזור לי?” המשיכה בקול מתפנק כשהיא פותחת את חגורת מכנסיי הג’ינס הצמודים שלבשה ואחריהם את הרוכסן, נותנת לנו רמז ראשון לצבע התחתונים שלה.
דור לא היסס אפילו שניה, “בטח” הוא קפץ ושמעו את הגירוי בקולו, “מה לעשות?”
ניצלתי את המצב ותפסתי חזרה את המקום שלי בכורסה. “למשוך, זה כל כך צמוד” עינת אחזה בתחתוני הביקיני שלה שלא ירדו במקרה יחד עם המכנסיים ודור משך, מנצל את ההזדמנות ומלטף בהנאה את הרגלים שנחשפו.
“תודה” עינת דחפה אותו חזרה לספה כשהמכנסיים ירדו עד לשולחן, מוציאה רגל אחת ובועטת עם השניה את המכנסיים לערימת הבגדים שהתחילה להיווצר על הרצפה וכל העינים בחדר התמקדו בביקיני הצר שלה, בד לבן צחור שכיסה את היעד הנכסף של כל הבנים, אבל מה שמשך יותר את תשומת ליבי היה הכתם הרטוב הקטן שחשף את סודה, נכון שהיא מפסידה אבל אין ספק שעינת התחרמנה מכל ההתערבות הזאת שלנו!
ורד כבר חיכתה ליד השולחן כשעינת ירדה, מחייכת אליה, נעזרת בה ועולה, “אני לא צריכה עזרה” היא ציחקקה והסמיקה כשהיא פותחת את הכפתור בחצאית שלבשה, “באשר אבדנו אבדנו” היא מילמלה כאילו לעצמה ומשכה את החצאית למטה, מנדנדת בישבנה לעזור לחצאית לרדת ובלי להרגיש גם מקפיצה את שדיה הגדולים, מציגה לראווה תחתוני בוקסר צרים מתחרה לבנה, לא מספיק שקופים שנראה לה אבל מספיק צמודים כדי שאבין שהיא מגולחת שם למשעי ושוב, בדיוק כמו עינת, גם אצלה הבחנתי בפס הרטוב הקטן באזור שמסתיר את הכוס שלה.
הבנים הריעו לה כשירדה, מענטזת ורצה להתיישב בכורסה עם עינת, לוחשת לה משהו בסוד וזאת עונה בסוד משלה ושתיהן מחייכות אבל לא להרבה זמן.
ספרד המשיכה לנסות אבל בדקה 72 הולנד שוב הבקיעה, הפעם טעות של השוער הספרדי, ניסיון להשתלט על מסירה פשוטה שהוחזרה אליו אחורנית, כמו הרבה מסירות לפניה, רק שהפעם הוא מעד והשמיט וואן פרסי השתלט על הכדור ומול שער ריק גילגל בקלות פנימה, 1:4!
צעקות ה-“יש!” ו-“גול!” שלנו התערבבו בחלל החדר, “1:4” שפשפתי ידים בהנאה, מחייכת מאוזן לאוזן, “עוד גול ועוד בגד שיורד לרצפה” המשכתי באותו מסע ניצחון פרטי שלי, “מי ראשונה?”
“זה לא הוגן, הייתה עבירה!” עינת הזדעקה, “ראיתם?” היא פנתה לבנים, “ראית?” פנתה גם לורד.
“כן, לא הוגן” ורד הצטרפה אליה למחאה.
“כן, הוא דחף אותו” דור ניסה להצטרף אליהן, לא מבינה למה, “אני חושב ש…” הוא ניסה להמשיך אבל אני קטעתי אותו, “לא הוגן זה מה שעשו לנו בדרום-אפריקה בגמר המונדיאל הקודם!” עניתי להם במין להט כזה, “אם אז זה היה גול עכשיו זה בטח ובטח גול” המשכתי, מחייכת ממה שאני הולכת להגיד, “וחוץ מזה זהו הכדורגל, טעויות של שופטים זה חלק מהמשחק” זרקתי לעבר עינת את מה שהיא אמרה לי בתחילת הערב, “אז מי רוצה להראות לנו את המנוש שלה ראשונה?” השלמתי כשחיוך גדול על שפתיי.
שוב הן התלחשו בסוד, “הפעם אני ראשונה” ורד קמה, מסמיקה כולה, ועלתה על השולחן לקול צהלות הבנים שעודדו אותה להוריד ומה שמשך את תשומת ליבי היה הפס הרטוב בתחתונים שלה שגדל עוד יותר.
הרבה נקודות זכות ורד זקפה לזכותה באותו ערב, מוכיחה לנו שיש בה סטייל והיא מתאימה להצטרף לחבר’ה שלנו, ואחת הנקודות הייתה הדרך שבה היא הורידה את התחתונים שלה, מפנה אלי את ישבנה, מתכופפת קדימה, מנדנדת את ישבנה ומושכת אותם לאט לאט למטה בסצנה מגרה שכאילו נלקחה מסרט כחול ולא יכולתי שלא להרגיש את הגירוי המתגבר בין רגליי, את הרטיבות המצטברת והעיקצוצים האלה שקורים כשאני מחורמנת!
כמו מסך העולה בתאטרון ככה ירדו התחתונים שלה, חושפים לאט לאט את הבמה או במקרה שלה את הכוס, את השפתיים הכהות והבשרניות ואת הפס הוורוד המבריק שחוצה בינם. ורד התכופפה קדימה ברגליים ישרות כמו מתעמלת מנוסה, מצדיקה את מגמת הספורט שלה בתיכון, מורידה את התחתונים עד הקרסוליים, מרימה רגל אחת להוציא כשהיא חושפת עוד יותר את האינטימיים שלה ובועטת עם השניה את תחתוני התחרה הלבנים על דור, אולי כאיתות שבא לה עליו, והוא הריח אותם בנשימה קולנית ארוכה, חייך באושר מאוזן לאוזן ו…דחף אותם לכיס מכנסיו והודיע “מתנה לא מחזירים!”
עינת שתתה עוד כוסית לפני שעלתה לשולחן והתחילה להתנועע בתנועות מגרות לצלילי שיר שהתנגן במוחה. שוב היא חזרה על אותו תרגיל של ‘בוא ותוריד לי’, הפעם היא הזמינה את בני בתנועת אצבע מפתה לבוא אליה והוא קם במהירות, מחייך בגאווה כאילו זכה ב’מרוץ למיליון’ והתחיל למשוך ולהוריד לה את תחתוני הביקיני שלה, לאט, נהנה מהרגע, חושף את ערוותה ומברשת השיער הקטנה שלה, מגלה את שפתי הכוס הכהות שנפוחות מתאווה ולא שולט בעצמו ומנשק אותה שם, על השפתיים המגורות!
עינת, במין תנועה מתחסדת ציחקקה ודחפה אותו, אבל הוא חזר, משלים במהירות את המלאכה, מוריד ומנפנף בגאווה בביקיני שבידו וכמו דור לפניו הריח, ממלא את אפו באותו בושם טבעי של חרמנות שנדף מהם, והחביא אותם בכיס מכנסיו.
“משחק כזה עוד לה היה לנו” דור הודיע בקול ומזג לכולנו עוד צ’ייסר מבקבוק הטקילה שכמעט התרוקן. הבטתי סביב, מחזה קצת סוריאליסטי, שתי בנות עירומות מצטופפות על הכורסה הגדולה, מחובקות ולא מנסות אפילו להסתיר את מערומיהן, שלושה גברים יושבים מסביבן וכולם מסתכלים בעניין דווקא באותו מסך טלוויזיה גדול.
“מה יקרה אם הולנד תבקיע עוד גול?” אלון שאל פתאום בקול את מה שכנראה כולנו חשבנו, “את מה אז תורידו?” הוסיף ופרץ בצחוק.
עינת הסמיקה, “נראה לך?” היא שאלה אבל אפילו בקולה שמעו את הספק.
“נרקוד!” דווקא ורד הייתה זאת שענתה, “דקה על השולחן, כמו במועדונים ההם רק בלי העמוד” היא ציחקקה, “ביחד, אני ועינת! מסכימה?” היא פנתה לעינת.
“מסכימה” והיה ברור מקולה שאין לה הרבה ברירה, “אני אתך”.
“סגור” סיכם אלון, משפשף את ידיו בהנאה, “עכשיו קדימה ואן-פרסי, תן את השלישי!” צעק לעבר הטלוויזיה.
אלון טעה בדבר אחד, זה לא היה ואן-פרסי שהבקיע את השלישי שלו אלא רובן שבדקה ה-80 קיבל את הכדור מצד שמאל, השתלט עליו, היתל בהגנה ובבעיטה לרשת העליונה הבקיע את השני שלו, החמישי של הולנד, השער ששולח אותן לרקוד עירומות על השולחן!
“בושה!” עינת מלמלה לעצמה בעינים מושפלות, “מי היה מאמין? אלופת העולם עאלק!” היא הוסיפה וכמעט בכתה, “נבחרת דמיקולו” היא המשיכה לרטון כשהיא קמה והושיטה יד לורד, עוזרת גם לה לקום, “אפשר להתחרט?” היא שאלה אבל היה ברור שזאת שאלה רטורית והיא לא באמת מתכוונת לזה.
ורד צברה לזכותה עוד נקודת זכות גדולה, עינת כבר מזמן לא צריכה להוכיח לי שיש לה סטייל, שתיהן עלו לשולחן ונתנו לנו שואו מהסרטים, מתנועעות בריקוד מדליק כמו זה שדמי מור רקדה על השולחן מול ברט ריינולדס בסרט “סטריפטיז” רק שפה הן היו שתיים והן נגעו אחת בשניה, מלטפות, מחרמנות! וזה שאף אחד מהגברים לא גמר מהמחזה הזה היה נס כי אצלי שם בין הרגליים הייתה הצפה והפטמות שלי הזדקרו והתקשו כמו שלא קרה לי כבר הרבה זמן.
עד סוף המשחק כבר שתקנו, אף אחד לא הציע מה יקרה אם יהיה עוד גול, בעצם כבר כולם חיכו לסיום המשחק ולפרס הגדול באמת, הגברים – בטוח, אני – אין ספק שכן, ועל פי המראה של עינת וורד גם הן.
בדקה ה-87 כמעט ונכנס השישי. רובן בעט נהדר רק שהפעם, קסיאס, השוער הספרדי האומלל שכבר הוציא חמישה כדורים מהרשת שלו, חסך מעצמו עוד בושה.
בתוספת הזמן דור מזג עוד סיבוב, כאילו אנחנו לא מספיק עליזים, היה רגע של היסוס כזה אחרי שרוקנו את הכוסיות, כאילו כל אחד מחכה שהשני יתחיל.
לקחתי יוזמה, סוף סוף אני המנצחת בהתערבות והבנים הם רק שחקנים בהצגה הגדולה שלי, “תגידי ורד” פניתי אליה תוך שאני מורידה לי את התחתונים בלי להוריד את החצאית שלבשתי, “ירדת פעם לאשה?”
ורד הסמיקה, טוב אני מבינה אותה, כנראה גם אני הייתי מסמיקה במקומה אם היו שואלים אותי שאלה כזאת בפרהסיה, “אהה, כן” היא גמגמה, מסמיקה עוד יותר, “כאילו מה? את חושבת שגדלתי במנזר?” ניסתה להפיג את המבוכה שלה בבדיחה.
לא עצרתי, “ואת טובה בזה?” חייכתי לעברה וגרמתי לה שוב להסמיק.
“אהה” היא משכה זמן, חושבת על תשובה הולמת, “אם לא תנסי איך תדעי?” היא ציחקקה וצברה אצלי עוד נקודת זכות לטובתה.
“בנים” עזבתי אותה לרגע ופניתי לאלון, דור ובני, “מה שעינת לא סיפרה לכם זה שהמנצחת בהתערבות, שזאת אני כמובן” חייכתי בגאווה, “היא שאומרת מה לעשות אז ככה, עינת וורד הולכות למצוץ לי ולחטוף מכם” המשכתי וראיתי את המבט המקשיב שהם נועצים בי, “אז נתחלק, אני אתחיל עם ורד ואתם עם עינת ואחר כך נתחלף” עצרתי לשניה, בוחנת את הבעת הפנים של כולם והמשכתי לשיא, “אהה, כן” עשיתי את עצמי כאילו נזכרתי במשהו שולי, “עכשיו תתפשטו והראשון שישאר עירום הוא הראשון לדפוק!”
הבטתי בהם בחיוך, ראיתי גם את המבטים שעינת וורד שלחו לעברם, הבנים התפשטו במהירות, תחרות, לאלון ודור היה את יתרון הביתיות, יחפים וחסכו את הזמן להוריד נעליים, “יש!” הודיע אלון והניף את ידיו באוויר כאילו ניצח במרתון, עומד לפנינו עירום והמבט של כולנו התמקד בעמוד המתח הגבוה שהתנוסס בגאון בין רגליו.
זה שלאלון יש זיין גדול במיוחד אני יודעת מניסיון, אבל העינים של ורד נפערו לרווחה במבט לא מאמין ו-“וואו” קטן נפלט לה מהפה אבל המבט של כולם דילג לבני שלמרות החסרון הצליח להתפשט שני וגם שם, בין רגליו, התנוסס לו תורן זקור ומכובד, דור לא איחר בהרבה, למרות שעכשיו הוא השלישי בתור, וגם הוא עמד מולנו והציג את מרכולתו ותאמינו לי, גם אצל דור, כמו אחיו התאום, אלוהים לא חסך בחומר ויש לו הרבה מה להציע, מניסיון.
“אוקיי” ציחקקתי והרגשתי שזהו, אני מוכנה למציצה, “עינת תעלי על השולחן בדוגי וורד, בואי אלי”
“היה כדאי להפסיד” עינת ציחקקה כשהיא עברה דרך הבנים, מלטפת להם כבדרך אגב את שרביט הגבריות הזקור, ועלתה על השולחן, נעמדת עליו בפישוק כשכל הפרטיים שלה חשופים בפני, בדיוק בזווית הנכונה שאני אוכל לראות איך דופקים אותה. ורד נעמדה מול הכורסה שלי וירדה על ברכיה מול רגליי המפושקות, “מי בתור?” עינת ציחקקה, אולי כדי להסתיר את המבוכה שלה ואלון לא חיכה ובמהירות נעמד מאחוריה, כיוון בידו את הזיין הגדול והמתוח אל החריץ הוורוד המבריק שבלט בין שפתי הכוס הכהות ודחף לה אותו!
גניחת ההנאה של עינת לא אחרה לבוא, היה ברור שהיא מגורה ברמות וזיין כזה, כמו של אלון, היה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה באותו רגע, “כן!” היא שוב גנחה כשהוא אחז במותניה והתחיל לפמפם בה, “כן, תמשיך!” היא המשיכה באותו קול מחורמן.
רגע ארוך נתתי לורד לראות איך דופקים את השותפה שלה להפסד, את עינת, שתבין מה מצפה לה ואז אחזתי בראשה ביד אחת, הרמתי את החצאית בשניה והצמדתי את פיה לשפתי הכוס המגורות שלי, “יאללה, בואי תראי לי מה את יודעת” החזרתי את החצאית וכיסיתי את ראשה ורגע אחרי כבר הרגשתי את הלשון שלה חודרת למעמקי הכוס הבוער שלי ומתחילה לטפל בי ומה אני אגיד לכם? כבר מהמגע הראשון היה לי ברור שלטפל באשה ורד יודעת!
אווירה של חרמנות מילאה את חלל החדר, כולנו היינו מגורים ברמות. לדעתי לא יכולתי לבקש משהו יותר מחרמן מלשבת בכורסת עור גדולה כשורד כורעת עירומה בין רגליי ומפנקת אותי עם הלשון המדהימה שלה ומולי עומד אלון וטוחן את עינת בתנועות מהירות וחזקות. כולנו נהנינו, לא היה ספק, גניחות ההנאה החזקות שלי השתלבו עם אנחות התשוקה של עינת ונהמות העידוד העצמי של אלון שגחן מעליה, שיחק לה בציצים התלויים, מעך ומולל את הפטמות הנוקשות בין אצבעותיו וכל הזמן הזה דפק אותה במרץ.
זה שעינת כבר גמרה פעם שמעתי. זה שאני גמרתי, ידעתי. “את לא מפסיקה עד שכולם דופקים את עינת” הודעתי לורד שאולי חשבה שכשגמרתי היא סיימה את המטלה שלה והיא המשיכה לפנק אותי, מבצעת עלי את כל הטריקים שהיא יודעת והיא ידעה הרבה, מובילה אותי לגמירה השניה שלי ועדיין לא שבעתי.
דור ובני עמדו בצד ושפשפו לעצמם בעדינות את הזיין, משפשפים לאט, בעדינות, דואגים לשמור אותו זקור ומתוח אבל חלילה לא לגמור, משפשפים, מביטים בי ובעינת, ומחכים בקוצר רוח שאלון כבר יגמור.
אלון הזדקף והגביר את קצב נעיצותיו, מוציא כמעט עד הסוף ומכניס את כל הזיין במכת אגן חזקה, ראו עליו שהוא בדרך לגמור, עוד כמה נעיצות פראיות וראיתי אותו נמתח ועוצר, אוחז חזק במותניה של עינת, נצמד חזק אל אחוריה, קופא במקומו ולא זז, “קחי!” הוא צווח וראו על פניו שהוא גומר בתוכה, “כן, קחי!” הוא ניסה להכנס עוד יותר עמוק כשהוא יורה עוד מטח ואחרי רגע כל גופו נרגע.
בני לא חיכה הרבה, התקרב לעינת וברגע שאלון זז הוא בא במקומו, נעמד, נצמד ונעץ במהירות את כל הזיין המתוח שלו עמוק אל הכוס הרטוב והחם שלה והתחיל לפמפם אותה בלהט, מהר וחזק, כאילו מישהו רודף אחריו.
הבטתי באלון, הזיין שלו הדלדל רטוב בין רגליו וחיוך של אושר על פניו, “אל תשכח שיש לך עוד סיבוב” ציחקקתי לעברו.
“לא שוכח, אל תדאגי” הוא חייך חזרה והתחיל לשפשף לעצמו, להעיר את הישן, להרים מחדש את סוכת אלון הנופלת.
כנראה שבני היה מגורה ברמות כי הוא לא היה צריך הרבה כדי לגמור אבל בכל אופן הוא הספיק לתת לעינת עוד גמירה אחת קולנית לפני שרוקן בתוכה את בקבוקיו המלאים ופינה את המקום לדור.
ורד מצאה את נקודת התורפה שלי, שיחקה עם הלשון בכפתור תענוגותיי, תופפה על הדגדגן הנפוח ואני עצמתי עיניים, התרווחתי לאחור, חיבקתי את ראשה ברגליי, הצמדתי אותו חזק לערוותי והתמכרתי לתענוג, גונחת בהנאה עד ש…השפרצתי! גמרתי בקול תרועה רמה, מודיעה לכולם כמה אני אוהבת את מה שורד עושה לי אבל לא עושה לה הנחות, דורשת שתמשיך, תובעת ממנה עוד.
פתחתי שוב עינים, מתבוננת מסביב. לאלון כבר עמד מחדש, עדיין לא העמוד מתח גבוהה הרגיל שלו אבל אין ספק שהוא בכיוון הנכון, בני עמד לידו וניסה גם הוא להכין את גבריותו לסיבוב השני המובטח, ודור פשוט טחן את עינת, מפמפם בה מהר וחזק, מדרבן את עצמו בכל נעיצה כזאת המרעידה את שדיה עם “כן!” קולני והיא בתגובה מעודדת אותו להמשיך עם “כן, תמשיך”, “כן, תן לי!” ו-“עוד!” חזקים משלה.
אין ספק שעינת קיבלה את עונתה בגדול, לא ראיתי את פניה אבל שמעתי שהיא מתנשפת בכבדות ואני לא יודעת מה היה קורה אם דור היה ממשיך עוד הרבה זמן אבל עינת, אולי כדי לעודד אותו לגמור, שלחה יד אחת בין רגליה ושיחקה לו בביצים המלאות וזה עזר, דור הגיע לשיא וגמר בתרועה, אוחז חזק במותניה, נצמד לישבנה, נועץ את עצמו הכי חזק שאפשר לתוכה ו…”כן! הנה!!” הוא שאג כשהשפריץ בתוכה, “קחי!!” הוא נימתח כולו, מחייך מאוזן לאוזן, ורגע אחרי הוא נרגע ושלף את הזיין המדולדל מתוכה.
שחררתי את ורד מחיבוק הרגליים שלי, “נשיקה” התפנקתי והושטתי לה את שפתי כשהיא הזדקפה על ברכיה, לרגע היא היססה ואז התקרבה אלי, נוגעת בשפתיי בנשיקה מרפרפת, “ככה תנשקי את החבר שלך” ציחקקתי, “אני רוצה נשיקה!” והדגשתי חזק את הנשיקה והיא שוב נשקה אותי, נשיקה צרפתית אמיתית, נותנת לי לטעום את טעמיי תשוקתי המרוחים על שפתיה וממלאים את פיה.
לבקשתי אלון מזג עוד סיבוב. “לחיי המחצית השניה” הכרזתי בקול כשהשקנו כוסיות, גומרים בלגימה אחת את הטקילה שצרבה לנו בבטן.
“חם, אני נחנקת” הודעתי בקול, מין תרוץ כזה, והורדתי את החזיה שלי, משחררת את שדיי למבטים שלהם, “מחליפים מגרשים” המשכתי ברוח הכדורגל, “עינת, בואי לכאן” סימנתי על המקום שהתפנה בין רגליי, “ואת” פניתי לורד, מחייכת, “את עולה על השולחן!”.
לעינת לא הייתה בעיה למצוץ לי, היא כבר ירדה לי מספיק פעמים בעבר. עינת חייכה וירדה על ברכיה מולי אבל המבט שלה היה נעוץ בורד וידעתי גם למה אז לא דחקתי בה, אחרי כל הגמירות שורד נתנה לי לא הייתה לי בעיה לחכות עוד רגע.
ורד קפאה לרגע, מסמיקה במבוכה והיה ברור שכל זה חדש לה, “אף פעם לא עשית את זה?” שאלתי עם חיוך על השפתיים.
“עשיתי אבל לא בפרהסיה” היא הסמיקה עוד יותר, “וגם לא עם שלושה”.
“לא תצטערי” עינת זרקה לעברה, “תאמיני לי”.
“שמענו עליך” ורד ציחקקה, “אם לא הייתי מקשיבה לך לא הייתי עכשיו”.
“אם לא תנסי איך תדעי?” קטעתי אותה, משתמשת באותם המילים שלה.
“צודקת” ופתאום החיוך חזר לפניה, “תעזור לי” הושיטה יד לאלון שכבר עמד מוכן ליד השולחן וזה עזר לה לעלות, “”ככה זה טוב?” היא ירדה על ארבע ושאלה, עומדת באותה זווית שעינת עמדה ומאפשרת לי לצפות במגרש המשחקים הקסום שלה, מנענעת קלות בישבנה, כאילו קוראת לאלון להתחיל את המשחק.
אלון לא היה צריך הזמנה מיוחדת, העמוד מתח גבוה שלו התנוסס בגאון, מוכן למשימה החדשה, “תתכונני” הוא ציחקק והפתיע אותה, גוחן ומעביר את לשונו לאורך החריץ הרטוב, “מישהי פה מוכנה בשבילי” הוא גיחך, ממצמץ בהנאה בשפתיו ומכוון בידו את ראש הזיין המתוח אל בין השפתיים הנפוחות מתאווה, “ועכשיו מישהי פה הולכת לחטוף” הוסיף בקול ותקע את עצמו לתוכה.
“וואו” ורד גנחה בהפתעה ואלון עצר, מחכה שתתרגל, “אימא’לה” היא המשיכה בבהלה וראיתי איך כל גופה נמתח ובאותו רגע הייתי מתה לראות את ההבעה על פניה אבל הם לא היו מופנים לעברי, “וואו, גמרתי” היא מילמלה במין ביישנות כזאת, מסמיקה כולה, “שווה” וגם בלי לראות ידעתי שהיא מחייכת וכאילו זה היה הסימן שאלון חיכה לו כי הוא אחז במותניה והתחיל לפמפם אותה.
“רגע!” עצרתי את עינת שהסתובבה לעברי ורצתה להתחיל למצוץ לי, “תזכירי לי, למה את מוצצת לי?”
ראיתי את מבט הרצח בעינים שהיא שלחה לעברי וחייכתי, זאת לא המצאה שלי השאלה הזאת, היא התחילה אותה בהתערבות הראשונה שלנו כשהאדומים שלי הפסידו, “כי התערבנו והולנד ניצחה וספרד הפסידה” היא הודיעה בקול, משפילה עינים אבל לא מתווכחת.
“בכל התערבות יש חכם וטיפש” המשכתי את המסורת, זה מה שהיא אמרה לי אז וזה מה שאני מחזירה לה עכשיו, “אז מי מאתנו היא הטיפשה?”
עינת הסמיקה. “אני הטיפשה” היא הודיעה בקול וחייכה לעברי, “פעם שניה שאני הטיפשה” היא הפתיעה אותי, מוסיפה עוד נדבך למסורת המתהווה, “ועכשיו אני משלמת את המחיר” היא השלימה במהירות ובלי לחכות הכניסה את ראשה אל מתחת לחצאית שלי והתחילה למצוץ לי.
ורד קבעה אצלי רף ציפיות גבוה ועינת עמדה בו. התרווחתי בכורסה, נשענתי לאחור ועקבתי אחרי אלון שמזיין את ורד, צלילי אגנו המכים בישבנה התערבבו בגניחות ההנאה שלה, במצמוץ השפתיים של עינת המוצצת ובנהמות התשוקה שלי. הייתי מחורמנת ועינת ידעה בדיוק מה אני צריכה כדי להוביל אותי אל עבר האורגזמה המי יודע כמה שלי הערב.
גם אלון הצטרף לתזמורת, גונח בקול ומבשר שהוא בדרך לגמירה, “כן!” הוא הרעיד את שדיה הגדולים של ורד כשאגנו היכה באחוריה, “כן, הנה!” הוא צרח בקול כשכל גופו נמתח, “כן!!” והפעם זאת הייתה ורד שצווחה בקול, ממשיכים ככה עד שה-“כן, אני גומרת!” שלה וה-“אני משפריץ!” שלו התלכדו כשהוא השפריץ בתוכה, מחייך מאוזן לאוזן כמו חתול שגמר ללקק צלחת שמנת גדולה, גחן מעליה, נישק בעורפה ולחש לה בחיוך “תודה, נהניתי” לפני שפינה את מקומו לבני המחכה.
שוב הרגשתי איך האורגזמה נבנית בתוכי ועצמתי עיניים, מהקולות שבחדר היה ברור שבני מזיין אותה אבל אני התמסרתי לגלי ההנאה שהשתוללו בגופי עד שהגיע השיא, הגמירה המפנקת שעינת יודעת כל כך טוב להעניק לי. כשפתחתי שוב עיניים ראיתי את דור עומד בצד ומכין את עצמו לקראתה, משפשף בעדינות את התותח-על שהתנוסס בין רגליו ובאיזה מקום קנאתי בה, את מה שהוא הכין לה גם אני הייתי מוכנה לקבל.
בני טחן אותה, אוחז חזק במותניה, ישבנו נע במהירות אחורה וקדימה והזיין שלו החליק בתוכה כבוכנה משומנת, שפת הגוף שלו סיפרה שהוא בדרך לאורגזמה, הקולות שבקעו מהכוס הרטוב יחד עם הגניחות היצריות שלה גילו שגם היא בדרך לעוד אביונה, עוד כמה פמפומים כאלה והליבידו של שניהם התפרץ כהר געש ושוב ביחד! אני לא יודעת איך היא עושה את זה אבל בטוח שאני הולכת לשאול אותה בהזדמנות הראשונה.
גמרתי שוב, כל המחזה הזה בצרוף הפינוק של עינת עשו לי את זה, דור תפס את מקומו של בני ובלי שום התראה ורד חטפה את כל הזיין הגדול שלו עמוק לכוס שלה, נועץ אותו בתוכה בנעיצת אגן חזקה.
“וואו” ורד נאנחה בהפתעה, “אמא’לה אתה קורע אותי!” היא גנחה, “אלוהים, מה זה המפלצת הזאת?” היא התנשפה בקול, “לא! תמשיך!” היא צווחה בחרדה כשהיה נדמה לה לרגע שדור הולך לצאת ממנה, “תמשיך, מזל שאני כל כך רטובה” ולא היה לי ספק שהיא מחייכת.
גם דור הצטרף לרשימת הטוחנים שלה, מפמפם בה מהר וחזק ומוסיף עוד אלמנט, אוחז בציצים הגדולים המטלטלים תחתיה ומעניק להם את תשומת הלב הראויה, משחק בהם, מועך וצובט, סוחט ממנה גניחות הנאה חזקות ועוד גמירה קולנית, “כן, אלוהים, אני מאוהבת!” היא צרחה בלי שליטה, “תודה אלוהים, תודה שהבאת אותי אליהם” המשיכה באותם סופרלטיבים וגם היא, כמו עינת לפניה, שלחה יד בין רגליה והתחילה לשחק לדור בביצים.
גמרתי שוב, “די!” התנשפתי בקול, גם אני לפעמים מתעייפת, ועינת הסתובבה והתיישב על הרצפה, נשענת על רגליי ומביטה בורד ודור, בזיון המגרה שהם מציגים בפנינו.
לדור לקח קצת יותר זמן אבל בסוף גם הוא גמר, הוסיף את תרומתו הנדיבה לזרמת הבנים הממלאת את נרתיקה של ורד. דור גמר ויצא, וורד, מתנשפת ומחייכת באושר, התהפכה ונשכבה על הגב על השולחן, שוכבת מותשת מולי ברגליים פתוחות ואני רואה את טיפות השפיך הלבנות המטפטפות ממעין תשוקותיה, נוזלות לאורך הירך אל השוק ומשם נופלות לרצפה.
ריח של זיונים מלא את החדר, ריח כבד של זרמת הגברים ועסיס הנשים, ישבנו על הספה והכורסאות, ככה, כמו שאנחנו, הם עירומים ואני רק עם החצאית שעינת השאירה מורמת, לא מנסה לכסות את גן השעשועים הרטוב שלי.
“נו?” עינת שאלה את ורד אחרי שתיקה ארוכה של כולם, “מצטערת?”
“נראה לך?” ורד ציחקקה במבוכה, עדיין שוכבת על השולחן, “תגידו, תמיד זה ככה?”
“תמיד” דור ואני ענינו ביחד, “מה את אומרת? רוצה שנזמין אותך שוב?” דור המשיך והיה לי די ברור שהוא נדלק עליה.
“רוצה, בטח רוצה” היא ענתה במהירות ושמעו את הלהיטות בקולה.
“אז זה יעלה לך” עינת ענתה במין רצינות כזאת אבל ראיתי את החיוך הזימתי המוכר בזווית פיה וידעתי שהיא זוממת לה משהו.
“מה?” ורד שאלה בסקרנות.
“נשיקה לכולם” עינת חייכה, עוצרת לרגע, “נשיקה תאוותנית בפרטיים, ככה בלי להתרחץ!” השלימה עם אותו חיוך זימתי שלה.
“אהה” ורד נראתה מהססת לרגע, “כולם עשו את זה?” המשיכה ושאלה בתמימות.
“בטח!” בני שיקר בלי למצמץ וראיתי איך דור ואלון מנסים שלא לצחוק.
“אוקיי, אז גם אני אנשק” ורד התיישבה על השולחן.
“בואו” עינת קמה והזמינה אותנו להסתדר לידה בשורה על השטיח.
ורד עברה מאחד לאחד, כורעת על הברכים מולו ומנשקת אותו בפרטיים, עושה את זה בסטייל והיה ברור שעשינו רכש טוב לחבורה, קודם ליקוק, לבנות לאורך כל החריץ ולבנים מתחילה בביצים וגומרת בעטרה, ואחר כך הנשיקה, תאוותנית כזאת, בדיוק כמו שעינת אמרה לה לנשק.
כשכבר חשבתי שזהו, נגמר, דור התערב. “ועכשיו תורנו לנשק לה, זוכרים?” הפתיע את כולנו, מעמיד אותנו בפני עובדה כי מה נגיד? שהוא סתם ממציא? שבעצם עבדנו עליה?
אחד אחד עברנו ונישקנו לה. כשהגיע תורי ירדתי מולה קודם לנשיקה מרפרפת, מתגרה, אחר כך החלקתי עם קצה הלשון לאורך החריץ הרטוב שלה והרגשתי את הרטט העובר בגופה ואז נישקתי, הפעם חזק, כמו שהיא נישקה לי, חודרת עם הלשון ומרגישה את טעם הקוקטייל שמילא את הכוס שלה, טעם שפכת הבנים שהתערבבה במיץ התאווה שלה.
אחר כך התלבשנו ועברנו למטבח. דור ואלון המארחים הכינו קפה הפוך והביאו עוגה. בטלוויזיה שידרו את המשחק בין צ’ילה לאוסטרליה, צ’ילה הובילה 1:2 אבל באופן אולי לא מפתיע זה לא עניין אף אחד והיינו עסוקים בלשמוע קצת יותר פרטים על ורד, עכשיו שהיא רשמית אחת משלנו, ולהתעדכן ברכילות האחרונה על המורה בקרית גת שקיימה יחסים עם התלמידים שלה כשברקע שמענו את הקריין מודיע שצ’ילה עלתה ל-1:3.
“מה עכשיו?” ורד שאלה בסקרנות.
“עכשיו כל בן בוחר אחת מאתנו שאיתה הוא רוצה לגמור את הלילה” עינת ענתה, לדעתי קצת באירוניה אבל ורד לקחה את זה בשיא הרצינות.
“ואיך בוחרים?” היא שאלה באותה תמימות מדליקה שלה.
“בסדר הפוך” התערבתי, דווקא התאים לי עכשיו איזה זיון טוב שכל אחד מהשלושה מסוגל לתת לי אותו, “מי שזיין אחרון בוחר ראשון”
ראיתי את הבנים מחליפים מבטים, מחייכים, אולי מחכים לראות אם עינת לא תתנגד אבל היא זרמה, היה חסר לה שלא, “אוקיי דור” היא פנתה אליו, “במי אתה בוחר?”
*** אפילוג ***
את הלילה סיימתי עם במיטה של אלון, גם לי מגיע להרגיש זיין גברי נוקשה בין רגליי ואלון סיפק לי בדיוק את מה שכל כך רציתי, את מה שהייתי צריכה.
בחדר הסמוך דור אירח את ורד והקולות שבקעו מהחדר לא השאירו ספק שגם אצלה מבקרים באותו המקום ושעושים לה שם טוב, ככה לפחות היא צרחה בקול.
ועינת? היא בכלל “הלכה לישון” עם בני בדירה שלו אבל כמו שאני מכירה אותם יהיה לה הרבה מה לספר לי כשנפגש מחר.
“תגידי רונה” אלון חייך, שוכב עלי מתנשף אחרי שגמר בתוכי את כל ארגז הפעולה שלו והביט לי ישר בעיניים, “אבא שלי יליד אוסטרליה וההורים שלי עדיין בחו”ל אז אולי את רוצה לבוא ביום רביעי לראות ביחד את המשחק הולנד-אוסטרליה?”
“רק לראות?” חייכתי אליו חזרה.
“מי יודע?” הוא ניסה להשמע מסתורי, “אולי גם התערבות קטנה להגביר את המתח” הוא חייך ונישק אותי על השפתיים.
“אהה…” ציחקקתי, מתגרה בו למרות שבתוכי כבר ידעתי שאני מסכימה, “אני אחשוב על זה” הוספתי, מנסה לא להשמע נלהבת וגלגלתי אותו מעליי, “עכשיו חבק אותי” נשכבתי על הצד והפנתי לו את הגב, מסתירה את החיוך הגדול שעל פניי, “כן, ככה” אחזתי בידו אחרי שנצמד אלי כפיות ועטפתי את עצמי בה, מניחה את כף ידו הגדולה על הציצי שלי, “אני אחשוב על זה ברוח אוהדת” מילמלתי, מרגישה איך השינה עוטפת אותי.
וואו אריה הרגת אותי. איזה סיפור.
ודליה, נראה לי שאת צריכה למצוא לעצמך… את יודעת מה.
דליה, פה זה לא ספר חירמונים נחשב נכון? אז למה התגובה שאני בת שש עשרה טיפשה שכמותי לא מבינה??? זה אתר סיפורי סקס לא אתר סיפורי סקס של העולם העליון והממלכתי
דליה לא יודע למה את מצפה בסיפור אבל לדעתי הוא נתן את המיטב
התחרמנתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! קצת התאכזבתי שלא הייתה חדירה כפולה לעינת למשל כששלושת הבנים זיינו אותה אבל הסיפור כל כך טוב!! אתה צריך לכתטב יותר על אורגיות כי אתה מצויין בזה!!!
אני בעד שתעשה סיפור שלישייה רונה עינת ואלון
סיפור פצצה אחי שיחקת אותה ובגדול אני מת על הסיפורים שלך ומי שיש לו בעיה איתם מוזמן לקפץ החוצה אתה תותחחח
סיפור פורנוגרפי בינוני. התיאורים שלך פלקטיים, דמויות שטחיות. תיאורי הסקס לוקים בחוסר פירוט. אין תחושות, אין רגשות. זיונים טכניים גרידא. שלא תבין אותי לא נכון – סיפורי פורנו לא זקוקים לעלילה פתלתלה ולהתחכמויות מיותרות
אלא רק לטריגר שימשוך את הקוראים לקרוא בהם ולהתחרמן מהתיאורים. גם הטריגר וגם חרמון לא קיים בסיפור הזה.
מצטערת.