צלילה חלק ד – רוצה שבעלי יראה

זהו המשך לסיפור צלילה חלק ג- שלוש נשים יפות ואני ומומלץ לקרוא אותו תחילה

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמתיים הרי הוא מקרי בלבד.

כשהתעוררתי ענת ואנט כבר לא היו במיטה, מצאתי אותן יושבות במרפסת המשקיפה לגני לוקסמבורג ושותות קפה עם קרואסון טרי שאנט קפצה והביאה מהקונדיטוריה הקרובה, או ה-פטיסרי כמו שהיא קראה לזה.
בדרך לעבודה אנט הקפיצה אותנו ללובר, לא לפני שהדריכה אותנו על מפת המוזיאון איך להגיע לכל המקומות המעניינים במינימום הליכה.
זה היה הביקור הראשון שלי בלובר, לא של ענת. כשהיא אמרה לי שהוא גדול לא הבנתי עד כמה הוא גדול, הלכנו על פי המפה של אנט, ענת שלמדה במגמת אומנות הסבירה לי על היצירות שראינו.
שעה ארוכה עמדנו מול ה”מונה-ליזה” וענת ניסתה להסביר לי מה הופך אותו לכזה מיוחד אבל עם יד על הלב לא בהצלחה, אני דווקא התלהבתי יותר מ”החירות מובילה את העם” ו”מרחץ טורקי”
כשמעניין לא מרגישים איך הזמן רץ וזה בדיוק מה שקרה לנו, עברנו באגפים השונים, לא רק אומנות אלא גם ארכיאולוגיה ואדריכלות, עד שאנט צלצלה והודיעה שנתכונן כי היא באה לאסוף אותנו.
בדרך הביתה אנט קנתה בבולנז’רי השכונתי בגטים חמים ובפרומז’רי הסמוך קנתה כמה סוגי גבינות. פייר כבר חיכה בבית, אנט עשתה ביננו הכרות קצרה, למרות שכבר הכרנו דרך הסקייפ, לפני שהיא שלחה אותו להביא יין לבן ממקרר היינות.
ישבנו במרפסת לאכול ארוחה קלה, משהו שיספיק עד הערב שבו היא הבטיחה שנאכל ארוחה של ממש, השיחה קלחה באנגלית, הפעם פייר לא התעקש לדבר צרפתית, בעיקר על המצב הבטחוני בישראל והאם יש פתרון לשלום אמת ובר-קימא, אני את העמדה שלי סיכמתי במשפט המפורסם של ראשת הממשלה לשעבר גולדה מאיר ז”ל שיהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו ולהפתעתי הוא לא הכיר אותו וזה הרשים אותו מאד.

לא נשארנו הרבה בבית, התרחצנו, החלפנו בגדים ויצאנו להמשך הסיור שאנט בנתה לנו. הפעם נסענו יחד איתם למגדל אייפל, עמדנו קצת בתור למעלית לקומה השלישית, פייר אמר שהצליח לנו ושבתקופת התיירות יכולים לעמוד שעות בתור, ועלינו לתצפית על פריז וסביבותיה. השעה כבר הייתה בין הערביים, אורות התחילו להדלק אבל עדיין היה מספיק אור כדי לראות את הנוף המדהים, כל פריז פרוסה תחתינו, נבלעת אט אט בחשיכה היורדת ומתחלפת באורות הנוצצים.
כשהחשיך ירדנו למסעדה בקומה השניה, מסעדת “ז’ול ורן”, מסעדה צרפתית מפונפנת עם נוף מרהיב של אורות פריז וארוחת חמש מנות גורמה טעימות, ביחוד כשהן באות עם יין צרפתי משובח, פעם ראשונה שלי בכזאת מסעדה יוקרתית. הכל פה על פי כללי הטקס, ואם זה לא הספיק גם השף בפאר מדיו הלבנים ניגש ללחוץ את ידו של פייר ולהודיע שבקבוק היין שהזמנו הוא על חשבון הבית ואנט, שתרגמה לי בלחש על מה הם מדברים, הסבירה שבעלה ניתח את אשתו.
לפני שחזרנו הביתה שטנו על הסיין, רואים את העיר המוצפת אורות מזווית אחרת. אנט ישבה לידי והסבירה לי על האתרים שראינו בדרך, ענת ישבה ליד פייר והם דיברו צרפתית ולפי הצחקוקים שלה כנראה שהוא לא רק הסביר לה על פריז, הוא גם פלירטט איתה.

ישבנו בסלון, נר ריחני הפיץ ריח לבנדר עדין וברקע התנגן דיסק עם מיטב שיריה של אדית פיאף. ענת ופייר ישבו זה לצד זה על הספה, התלחששו בצרפתית והמשיכו באותו פלירטוט אגבי שלהם. אנט ישבה על הכורסה שמולי, מביטה בהם ומחייכת לעצמה. כשפייר קם למזוג לנו קוניאק אנט ביקשה מענת לבוא לעזור לה רגע במטבח.
פייר ידע כנראה מה הן עושות כי הוא לא חיכה להן. השקנו כוסות, התרווחתי בספת העור שישבתי עליה ולגמתי מהמשקה הענברי שהחליק בגרוני, צורב כרגיל את דרכו אל ביטני באותו חום מפנק.
ישבנו בשקט, נהנים מהמשקה, אני לא מבין גדול ביין אבל במקרה הזה היה ברור לי שאני שותה משקה משובח ולא בגלל המחיר שאנט אמרה לי אתמול שבקבוק כזה עולה, פשוט כי נהניתי.
ענת ואנט התעכבו מעט אז פייר הפעיל את הטלוויזיה וראינו את המשחק של פריז-סן-ז’רמן נגד סנט-אטיין, מתלהבים משער נהדר של זלאטן איברהימוביץ.
“תגיד” פייר פנה אלי פתאום, “לא אכפת לך שאני הולך לשכב עם החברה שלך, נכון?”
לרגע שתקתי, לא ציפיתי לשאלה כזאת ישירה, המחשבה הראשונה שלי הייתה להגיד לו שהיא לא חברה שלי אבל בשביל מה? אם זה עושה לו את זה שיחשוב שהיא החברה שלי, “לא” אמרתי, מנסה לשמור על פסון, להראות כאילו אני רגיל לחילופי זוגות, אבל בלי תגובה הולמת אי אפשר אז המשכתי, עונה לו באותה המטבע ממש, “לא אכפת לי, ואני מקווה שגם לך לא אכפת שאני הולך לזיין את אשתך?”

פייר חייך ולגם מהקוניאק שבידו, הוא רצה לענות אבל ציחקוקים מכיוון הדלת עצרו אותו, אין לי ספק שענת ואנט שמעו את הדו-שיח הזה, הן עמדו בפתח ואני נשארתי בפה פעור, או כמו שהאמריקאים אוהבים להגיד הלסת נפלה לי לרצפה, שתיהן עמדו מולנו לבושות חלוק משי קצרצר הקשור ברישול, גרבי רשת זנותיות עוטפות את רגליהן ונועלות נעלי עקב. כשהן התחילו לפסוע לעברנו, מעכסות בישבנן ומטופפות על העקבים הגבוהים, השדיים שלהן קופצו מתחת לחלוק שנפתח מעט והיה ברור לי שאין להן כלום מתחתיו.
כאילו אין טבעי מזה ענת ניגשה והתיישבה ליד פייר, נצמדת אליו ומניחה רגל על רגל והחלוק נפתח לו עוד קצת, חושף יותר מרגליה ולמרות שלי הם הסתירו אין לי ספק שלפייר נגלה מאיפה צומחות הרגליים שלה ואולי אפילו יותר.

אנט התעכבה רגע, מזגה לענת ולה קוניאק, מילאה מחדש את הכוסות של בעלה ושלי, לגמה לגימה ארוכה מהקוניאק שבידה, כאילו שואבת ממנו אומץ, ובמין התרסה כזאת התיישבה לי על הברכיים, חיבקה את צווארי ביד אחת ונשענה עלי, נותנת לי להשקיף לחריץ המדליק שבין שדיה העסיסיות שנחשף דרך החלוק שנפתח מעט, לראות את קצה הפטמה שהציץ, מצחקקת ומזיזה כבדרך אגב את רגלה ודואגת שגם שולי החלוק הקצרצר שלה יחליקו לצדדים ויתנו לי את ההזדמנות להציץ לפרטיים שלה.

העיניים שלי דילגו במהירות בין שדיה של אנט, ערוותה וידו של פייר שליטפה את רגלה החשופה של ענת שפישקה את רגליה בתנועה מזמינה, מעודדת אותו להמשיך ולעלות, להשתעשע במגרש המשחקים שלה.
לי עמד! תותח-על-ארוך-קנה-זקוף-ומתוח, איך אפשר שלא? אנט כנראה הרגישה במה שנלחץ אליה, “אז מה, אתה הולך לזיין אותי?” היא לחשה לי באוזן, משחררת את חגורת החלוק וזה נפתח וחשף בפניי עוד ממכמניה.
“כן” חייכתי אליה, “יש לך בקשה מיוחדת?”
“כן” היא חייכה חזרה, “אני רוצה שבעלי יראה איך אתה מזיין אותי”
לרגע הופתעתי אבל התעשתי מייד, הרי הוא כבר ראה אותי פעם מזיין אותה, נכון שאז זה היה דרך הסקייפ ועכשיו היא מבקשת שאנחנו נעשה את זה מול העיניים שלהם אבל אם זה מה שהיא רוצה והוא לא מתנגד למה שאני אתנגד?
“איפה? במיטה?” שאלתי, “כשהם יושבים בכסא המציצים?”
“לא” היא שוב הפתיעה, “פה, על הכורסה! אבל קודם בוא נכין אותך” היא ציחקקה ובלי לחכות ירדה מהברכים שלי עליהם ישבה וכרעה מולי על ברכיה, שלחה ידיים והתחילה לפתוח לי את המכנסיים.

הייתי קצת מובך אבל שיתפתי איתה פעולה. התרוממתי מעט כדי לאפשר לה למשוך מעליי את המכנסיים שפתחה ואיתם את התחתונים. בשעה שהיא התעסקה בלחלוץ את נעליי ולהוריד לי את המכנסיים אני התמקדתי בענת ופייר, היא נשענת לאחור, החלוק שלה פתוח, שדיה חשופים ורגליה מפושקות, והוא מביט מרוכז באשתו, כף ידו הימנית תקועה עמוק בין רגליה של ענת ולפי תנועת היד וההבעה על פניה אין לי ספק שהוא עשה לה ביד, שהאצבע שלו פימפמה בתוכה, ובידו השמאלית פייר התחיל לפתוח לעצמו את המכנסיים.
המשכתי להביט בפייר גם כשאשתו התחילה למצוץ לי, נצמדת בין רגליי הפתוחות, מועכת את שדיה הרכים לירכיי ומוצצת בקול. פייר הביט בה במבט מהופנט, בידו הימנית המשיך לפמפם את ענת ובידו השמאלית משפשף לעצמו את הזיין המתוח ששלף ממכנסיו.
“בעלך מאונן” ציחקקתי, בעברית כמובן, הדבר האחרון שרציתי זה להביך אותו.
אנט פזלה לעברם וחייכה. לרגע היא הפסיקה למצוץ לי, “זה מפריע לך?” שאלה, “להגיד לו להפסיק?” הוסיפה וחזרה לפנק אותי.
“לא” התרווחתי בכורסה ונהניתי מהמציצה “שיהנה, אם זה מה שעושה לו את זה”.
לרגע היא שוב הפסיקה למצוץ ואמרה משהו לבעלה בצרפתית, פייר עצר לשניה את השפשוף, כאילו חושב, וענה לה בקצרה לפני שהמשיך לשפשף לעצמו. “אמרתי לו שהוא יכול להמשיך אבל אם הוא ישפריץ הוא יקבל את העונש” אנט הסבירה לי.
“העונש?” לא הבנתי.
“כן, העונש” היא חייכה אבל לא הסבירה, רק חזרה למצוץ לי.

ענת גנחה בקול, גניחות הנאה מתפנקות, מחייכת באושר ואוחזת בשתי ידיה את כף היד החופנת את ערוותה ומצמידה אותה בחוזקה כאילו רוצה שיכניס יותר את האצבע או אולי חוששת שיפסיק והיה ברור שפייר יודע בדיוק מה לעשות עם האצבע שלו כדי לסחוט ממנה גניחות כאלה.
הגניחות של ענת היו הסימן לאנט לעבור לשלב הבא. “קום” היא עזבה אותי ונעמדה, מושיטה לי יד ועוזרת לי לקום מהכורסה, “בוא!” היא סובבה מעט את הכורסה ונעמדה עליה, הניחה את ברכיה על ספת המושב, את כפות ידיה על גב המושב ונשענה קדימה עד שמצחה נשען על כפות ידיה ושדיה הגדולים תלויים תחתיה, “בוא” היא הזמינה אותי באנגלית, שגם בעלה יבין, “בוא תזיין אותי!”
לרגע הבטתי בבעלה, “לא אכפת לך שאני הולך לזיין את אשתך?” חייכתי אליו. אישור בכתב לא קיבלתי אבל המבט המצפה בעיניו ונידנוד הראש היוו אישור מספיק טוב בשבילי, נעמדתי מאחוריה והעברתי אצבע חוקרת בין שפתי הכוס שלה, חודר לתוכה, “בדיקת שמן” ציחקקתי באנגלית, שפייר יבין בדיוק מה אני עושה לאשתו, ובזווית העין ראיתי אותו ממשיך לשפשף לעצמו במרץ.
“מניאק” שמעתי אותה ממלמלת, אנט הייתה רטובה, משומנת היטב ומוכנה לכבודי, “מניאק תזיין אותי כבר” לחשה בקול מיוחם.
“תבקשי בקול” נצמדתי מאחוריה, מחזיק את זקפתי בידי ומחכך את ראש הזיין הנוקשה בין שפתי הכוס הנפוחות מתשוקה.
“מניאק, תכניס לי!” היא צעקה בעברית.
“לא ככה, באנגלית, שבעלך יבין”
“תכניס לי!” היא הזדעקה באנגלית.
“לא ככה, תבקשי יפה”.
“חכה, חכה, מניאק” היא לחשה אבל לא התאפקה, “בבקשה, תכניס לי, בבקשה!” היא הכריזה בקול.
“לא מספיק, עכשיו בצרפתית” התעללתי בה ולהפתעתי ראיתי חיוך של סיפוק על פניו של בעלה.
“סיל-וו-פלה (s’il vous plaît)…” היא התחילה ולי זה הספיק, אחזתי חזק במותניה ובתנועת אגן אחת חזקה נעצתי את כל הזיין לתוכה.

“וואו” כל גופה נמתח לרגע כשחדרתי לתוכה, “כן, זיין גדול, בדיוק כמו שאני אוהבת” היא התנשפה באנגלית, שגם בעלה וגם אני נבין.
הבטתי בבעלה, כאילו מבקש ממנו את האישור הסופי להתחיל לדפוק אותה. פייר היה מרוכז בנו, מחייך בהנאה ועיניו בוהקות, אף לא שמץ של התנגדות, להפך, נראה שהוא מתלהב, משפשף לעצמו עוד יותר בלהט ולי זה הספיק.
“זה מה שרצית?” שאלתי והתחלתי לפמפם אותה.
“כן, ככה, תזיין אותי, תדפוק אותי” אנט עודדה אותי בהתלהבות כשישבני נע אחורה וקדימה והזיין שלי מחליק בתוכה כבוכנה משומנת, “כן, ככה בדיוק, יותר חזק!”.

שוב הצצתי לעבר פייר וענת. יאמר לזכותו של פייר שלמרות שהוא היה מרוכז במה שאני עושה לאשתו הוא לא הפקיר את ענת, לא הפסיק לענג אותה עם האצבע, ענת נשענה על גב הספה כשרגליה פתוחות לרווחה, ראשה מוטה לאחור ועיניה עצומות, נושמת בכבדות והבעת הנאה מרוחה על פניה, כל הסימנים שהיא בישורת האחרונה בדרך לאורגזמה שלה.

ענת גמרה, מודיעה על כך בקול בצרפתית ובעברית שכולם יבינו, ופתאום היה לי חשוב שאנט תצרח מהנאה, שתספר להם כמה טוב אני עושה לה. התרכזתי בה, אחזתי חזק במותניה וזיינתי אותה מהר וחזק, טחנתי אותה והתוצאות לא אחרו לבוא, הגניחות שלה הלכו והתגברו ואתם המילמולים שלה בצרפתית שלא הייתי צריך להבין כדי לדעת שאני מוביל אותה בדרך הנכונה אל הפיסגה הנכספת.
גחנתי מעליה וחפנתי את שדיה המתנדנדים, שיחקתי בהם, עיסיתי, מוללי את הפטמות הנוקשות וכל הזמן הזה לא הפסקתי לדפוק אותה, מכה באגני על ישבנה, “את זיון טוב” לחשתי לה באוזן, זוכר מאילת שהיא אוהבת גסויות.
“תגיד את זה לבועלי” היא הפתיעה אותי.
לשניה היססתי אבל אז החלטתי לשחק את המשחק שלה, בעצם המשחק שלהם, הבטתי לעבר פייר והודעתי בקול “אשתך זיון טוב, כיף לדפוק אותה”.
בעלה לא הגיב רק הביט בנו מהופנט ובפה פעור ושפשף לעצמו בכוח.
“תגידי לו שאת אוהבת שאני מזיין אותך” לחשתי לאנט באנגלית, מספיק חזק כדי שגם בעלה ישמע.
אנט התעלמה אבל גניחות הנאה החרמניות שלה רק התגברו. “תגידי!” סיננתי, מנסה להשמע עוד יותר תקיף. אנט שוב התעלמה ובזווית העין ראיתי את הציפיה על פניו של בעלה. לרגע חשבתי לוותר אבל אז נזכרתי מה היא רצתה שאעשה לה כשהיינו באילת והימרתי שזה גם מה שהיא רוצה שאעשה לה עכשיו ובלי לחשוב פעמיים עזבתי את שדיה, “תגידי!” הפלקתי לה בשתי ידיי על פלחי ישבנה, מכות מצלצלות כאלה.
“איי!” נפלט לאנט, אין ספק שהפתעתי אותה, “אשה נשואה לא אומרת כזה ליד בעל שלה” היא כאילו אישרה לי את מה שחשבתי ושוב, כמו אז באילת, היא עברה לאותו דיבור משובש שהסגיר עד כמה היא מתרגשת.
“את תגידי!” הודעתי, נחרץ, פוזל לעבר בעלה לראות מה התגובה שלו אבל להפתעתי הוא רק בהה בנו, התנשף בכבדות, זיין במהירות את ענת עם האצבע וביד השניה שפשף לעצמו בכוח, מתלהב, ובעיניי זה היה האישור שהייתי צריך כדי להמשיך, “תגידי!” הפלקתי לה שוב בשתי ידיי על ישבנה, חזק יותר.
אנט גנחה בכאב מהול בתענוג, אין ספק שיש בה משהו מזוכיסטי והיא רצתה את זה, אבל אותי זה אתגר עוד יותר ושוב תפסתי בשדיה רק שהפעם צבטתי לה את הפטמות, חזק.
“איי!” היא צרחה “לא, בועלי יעניש אותי!”
“שיעניש!”, התעלמתי, הדבר היחיד שעניין אותי באותו רגע זה שהיא תגיד, “אני רוצה לשמוע ואני רוצה שהוא ישמע!” הדגשתי את ההוא, “תגידי!” ושוב צבטתי.
“איי! כן, אני אוהבת שאתה מזיין אותי!” היא צעקה בעברית, “אני אוהבת שאתה דופק אותי” היא חזרה גם באנגלית.
“עכשיו גם בצרפתית!” ציחקקתי וצבטתי אותה בפטמה.
“מארד (Merde), מניאק” היא מילמלה אבל חזרה על דבריה בצרפתית בקול מתלהב ומרגע שאמרה בפעם הראשונה לא הפסיקה, “כן, זה טוב, זיין אותי” היא חזרה לאנגלית, המכנה המשותף בין בעלה וביני, “בבקשה, זיין אותי” היא המשיכה בקול מתחנן, “כן, עוד! אני אוהבת את הזיין שלך! אני אוהבת איך שאתה מזיין אותי! כן זה טוב, אימאל’ה! כן, הנה, אני באה!” והרגשתי איך שרירי נרתיקה מתכווצים חזק סביב הזיין שלי והכוס שלה הופך רטוב וחם עוד יותר, “כן, הנה, אני גומרת!” היא התנשפה בצרפתית ולא היה צריך שיתרגמו לי, הבנתי לבד.

המשכתי לדפוק אותה, רציתי שתגמור שוב, אולי כי רציתי לעשות רושם על בעלה. הייתי כל כך שקוע באנט שלא ראיתי מה קורה איתו עד שריח חריף של זרמה גברית טרייה משך אותי להביט לעברו, “בעלך גמר” ציחקקתי, בעברית שלא להביך אותו יותר מדי.
אנט פזלה לעבר בעלה, “מה שרי (ma chérie)” היא חייכה לעברו ולרגע הם שוחחו בצרפתית. “אמרתי לו שהוא יצטרך לקבל את העונש שהבטחתי” היא הסבירה לי.
“ומה הוא אמר?”
“שהוא לא מצטער, שהרבה זמן הוא לא נהנה כל כך וזה היה שווה, שהוא היה עושה את זה שוב ו…” היא עצרה לשניה, “שהוא מודה לך”
“מודה לי? מודה על מה?”
“שהכרחת אותי להגיד שאני נהנית כי עכשיו גם הוא יכול להעניש אותי”.
“להעניש אותו, להעניש אותך, על איזה עונשים אתם מדברים?”

לפני שאנט הספיקה לענות לי ענת גמרה שוב, “כן, הנה, אני גומרת!” היא התנשפה בעברית ומייד עברה לצרפתית, משפטים שלא הבנתי אבל מקולה היה לי ברור שהיא מחלקת לפייר סופרלטיבים, שהיא מודה לו ומתארת לו כמה טוב הוא עשה לה.
אם ענת גמרה פעמים גם אנט צריכה חלפה המחשבה בראשי ומייד זה הפך לאתגר הבא שלי והתמקדתי בהשגתו. שוב גחנתי מעליה, חפנתי את שדיה ושיחקתי לה בפיטמות, הפעם בעדינות, מנסה להוסיף לגירוי שהזיין המתחכך בין שפתי הכוס שלה העניק לה, “אני מזיין אותך, אני טוחן אותך” לחשתי לה בעברית, עכשיו זה היה רק ביני ובינה.
“כן” היא לחשה חזרה וקולה ושפת הגוף גילו עד כמה היא מיוחמת, “כן תמשיך, כן תן לי, אני מתה על הזיין שלך, כן!”
צלילי אגני המכה בחוזקה בישבנה בכל פעם שאני נועץ את עצמי לתוכה מילאו את חלל החדר ויחד עם גניחות התאווה הקולניות שלנו הפכו לקונצרט לשני אנשים מיוחמים. היה ברור לי שאני הולך לגמור ועשיתי כל תרגיל שאני מכיר כדי לדחות את הקץ, להספיק לתת לה את האביונה השניה שלה לפני שגם אני גומר ו…הצלחתי! שאגות ה-“אני באה!!” שלה נתנו לי את הסימן שאני יכול לגמור.
אחזתי חזק במותניה, דחפתי את עצמי הכי עמוק שיכולתי, לרגע קפאתי ככה בתוכה ואז השפרצתי, יריתי מטח ראשון של זרעונים ומייד אחריו באו גם השני והשלישי והרגשתי איך שרירי נרתיקה סוחטים אותי כאילו לא מספיק לה, כאילו מבקשת לעצמה עוד.

רגע ארוך עמדתי ככה בתוכה ולא זזתי. על הספה פייר שלף את האצבע מענת והיא סגרה רגליים ועטפה את עצמה במהירות בחלוק בזמן שהוא סגר את מכנסיו. כשהזיין הרטוב והמדולדל שלי החליק ויצא מאנט התכופפתי והרמתי את המכנסיים והתחתונים שהיו כרוכים סביב קרסוליי בזמן שהיא נעמדה מולי, סגרה את החלוק שלה, התרוממה מעט על קצות אצבעותיה ונישקה אותי על השפתיים, “תודה” היא חייכה לעברי והלכה לשבת על הכורסה שמולי.
פייר לחש משהו בצרפתית לענת וזאת חייכה. אחר כך הוא הודיע שאת מה שקרה עכשיו חייבים לחגוג עם שמפניה טובה ויחד עם אנט הלך להביא ממקרר היין שבמטבח.
“בוא, שב לידי” ענת הזמינה אותי, מסמנת לי על המקום שהתפנה לידה.
לרגע היססתי, לא ידעתי מה פייר יגיד, וכנראה שענת חשה בזה כי היא חייכה ושוב סימנה על המקום לידה, “בוא, זה בסדר, פייר אמר לי להזמין אותך”

עברתי לשבת לידה, ענת נצמדה אלי, “אהבתי איך שטחנת אותה” היא ציחקקה, מתחככת בי.
“כן”
“נהניתָ?”
“מאד” חייכתי, “היא זיון טוב”
“יותר טוב ממני?”
לשניה קפאתי, אין ספק שזאת שאלה מכשילה, “לא” ציחקקתי, “מה פתאום, את הכי טובה”.
“שקרן” ענת ציחקקה ונישקה אותי על השפתיים, “אבל אני אוהבת כשאתה מתחנף אלי” וכבדרך אגב היא משכה את חגורת החלוק שנפתח מעט ואיפשר לי להציץ לשדיה המגרים, “ויותר מזה אני אוהבת להרגיש אותך בין הרגליים שלי”

רציתי לשאול אותה אם גם היא נהנתה ממה שפייר עשה לה או היא סתם זייפה מתוך נימוס למארח אבל אז אנט ובעלה חזרו ועצרתי. אנט אחזה במגש ועליו ארבע כוסות שמפניה ופייר הניח על השולחן הנמוך שלפנינו דלי קטן מלא בקרח ושלף מתוכו בקבוק שמפניה.
בתנועה זריזה הוא חלץ את הפקק ומילא במהירות את הכוסות בלי שאף טיפה מהמשקה המבעבע תשפך.
“לחיים” בעברית, אנגלית וצרפתית התערבו זה בזה כשהשקנו כוסות. לרגע הייתה שתיקה כששתינו, כל אחד שקוע במחשבותיו.

כוס שמפניה אחת לא הספיקה ופייר מזג לנו סיבוב נוסף. שוב שתקנו, כאילו כל אחד מחכה שהשני יתחיל. חשבתי שפייר יהיה היוזם, בכל אופן הוא בעל הבית, ציפיתי שהוא יזמין את ענת “לישון” איתו, אבל במקום זה אנט היא שפנתה אל ענת ואלי, “אני מצטערת שאתם צריכים לראות את זה” והיה ברור מקולה שהיא בכלל לא מצטערת, להפך, שהיא שמחה, “אבל אני חייבת להעניש את בעלי”.
הבטתי בענת אבל היא רק התרווחה בספה וחייכה חיוך סקרני, לא משאירה ספק שהיא מעונינת לראות. העברתי את מבטי לפייר, חיכיתי שהוא יתנגד, או אולי רק יבקש לדחות את זה עד שיהיו לבד, אבל במקום זה הוא סיים את השמפניה שבכוס בלגימה אחת, קם, הניח את הכוס הריקה על השולחן, וירד על ברכיו לפני אשתו, “את צודקת מון-שרי (Mon chéri), פישלתי ומגיע לי עונש” ושמעתי שמחה בקולו!

גם אנט סיימה את השמפניה שלה והניחה את הכוס על השולחן לפני שחזרה אליו, “יקירי” היא חייכה לעברו, “על הברכיים או בעמידה?”
“בעמידה”
“אז לך תביא את החגורה!”
נראה לי שיש להם מין טקס קבוע, אף אחד מהם לא נראה מופתע ומה שיותר הדהים אותי היה שגם ענת לא התפלאה ואכן טיסה חזרה היא סיפרה לי שאנט סיפרה לה על הטקסים האלה באותן שיחות סקס טלפוני שלהם בסקייפ ופעם אחת אפילו נתנה לה לראות. פייר קם, ניגש את המכנסיים שלו הזרוקים על השטיח, שלף את החגורה, חזר לעמוד על ברכיו מולה והגיש לה אותה.
“עכשיו תסדר את הכסא!” הייתה הפקודה הבאה של אנט. פייר נעמד מחדש, קודם לקח כסא עם משענת גבוהה משולחן האוכל, העמיד אותו במרכז החדר, נעמד מהצד שללא המושב ונשען עליו קדימה, נשען בידיו על מושב הכסא וישבנו מופנה היישר אלינו.
“מוכן?” אנט קמה והחגורה בידה, הלכה ונעמדה מאחורי בעלה, זזה קצת הצידה, כאילו מנסה שלא להסתיר לנו את המחזה אבל אחר כך הבנתי שהייתי תמים, שככה פשוט יותר נוח לה להצליף בו.
גם הדו-שיח הבא הוכיח לי שמדובר בריטואל ידוע מראש, “אתה יודע למה אני מענישה אותך בעלי?”.
“כן, אשתי”.
“למה?”.
“כי אוננתי וגמרתי בלי רשות, יקירתי”.
“נכון, ומה מגיע לבעל שמאונן וגומר בלי רשות?”.
“מכות עם החגורה, יקירתי”.
“נכון בעלי, וכמה?”.
“כמה שאת תחליטי, יקירתי”.
“שבע!”.
“תודה, יקירתי”.
“ותספור! שאני לא אתבלבל” היא צחקה.
“כמובן, יקירתי”.

שבע מכות היא הבטיחה לו ושבע מכות הוא ספג. לא היו רחמים בטקס הזה, מכות חזקות, כאלה שמתחו פס אדום חזק על ישבנו הלבן והרעידו את גופו, לא סתם לפרוטוקול. פייר ספג בחירוק שיניים, סופר כל מכה. “מגיע לך?” אנט שאלה אחרי כל ספירה שלו והוא ענה “כן, תודה” חנוק ושמעו שכואב לו אבל הוא לא צעק והיא, כאילו מנסה בכוח לסחוט ממנו צעקה, הפליקה יותר חזק ושוב חזר הריטואל, היא שואלת, הוא עונה את אותה תשובה והיא מפליקה שוב, חזק, עד שבפעם השביעית, במכה החזקה ביותר, פייר כבר לא יכל להתאפק וגנח בכאב, “איי” בכייני וראיתי חיוך ניצחון על פני אשתו.

פייר התיישב חזרה וראו עליו שכואב לו שם מאחור. “כואב?” ענת שאלה בדאגה. “לא” פייר אחז בידה וחייך לעברה חיוך מרגיע, “לא משהו שיעצור אותי אחר כך במיטה” הוא צחק ועשה את התנועה הידועה בידו, רומז מה הוא מתכנן לעשות, “תמזגי לנו עוד שמפניה בבקשה”.
ענת התנדבה למזוג לנו עוד סיבוב שמפניה, היינו כבר עליזים מכל האלכוהול ששתינו, במיוחד ענת שציחקקה כשמזגה לאנט וזילפה בטעות טיפה על הציצי של אנט. “אופסי, סליחה” היא גחנה במהירות וליקקה את הטיפה, ליקוק ארוך וחרמני לאורך השד, “אופס, גם כאן” והפעם היא היה ברור שהיא עושה את זה בכוונה כשהתיזה טיפה על השד השני וליקקה גם אותו, “סליחה, מצטערת” היא ציחקקה וישבה חזרה ליד פייר, שולחת יד ומפלרטט איתו.

פייר שתה את השמפניה שלו במהירות, כאילו הייתה מים, הניח את הכוס בטפיחה על השולחן. “מון-שרי (Mon chéri)” הוא פנה לאשתו כשהוא שולח בה מבט משועשע משהו, “מותר לאשה לספר שהיא נהנית כשמזיינים אותה בפני בעלה?”.
עכשיו היה תורה של אנט לחייך, המשחק שלהם ממשיך והפעם היא זאת שהולכת להענש ונראה שהיא חושקת בזה, “לא יקירי, אסור”.
“ומה את עשית?”.
“סיפרתי, צעקתי בהנאה יקירי, אבל בועלי” היא ירדה על ברכיה לפניו והחזיקה את כפות ידיה בתנועה מתחננת, “בבקשה, הוא הכריח אותי, סליחה”.
“בואי!” הוא סימן לה עם האצבע להתקרב אליו יותר, חייך לעברה והייתי בטוח שהוא הולך לסלוח לה, אבל אז החיוך נמחק והוא הפך לרציני, “שטויות, היית צריכה לסרב!” הוא עצר לשניה והמשיך, “תספרי בבקשה לענת ומוטי מה עושים לאשה כזאת?”.
“מענישים אותה”.
“איך?”.
“מפליקים לה בתחת”.
“עם מה?”.
“עם הסרגל”.
“אז תביאי אותו!”.

אנט הלכה לשידה שעמדה בצד ופתחה את המגירה העליונה, חשבתי שהיא תוציא משהו מהודר אבל היא הוציא סרגל פלסטיק משרדי פשוט, כזה של 30 ס”מ, חזרה וירדה על ברכיה לפניו והגישה אותו לבעלה במבט מושפל ולא יכולתי שלא לראות איך היא מתאמצת שלא לחייך.
“על הברכיים או בעמידה?” הייתה השאלה הבאה של פייר.
“על הברכיים”
“בואי, תשכבי” פייר סימן על ברכיו ואנט נשכבה כשישבנה מול עיניו, רגליה בצד אחד ושדיה נמחצים אל הרגל השניה.
“אני מצטערת שאתם צריכים לראות את זה” פייר כאילו דיקלם את המילים שרק קודם אנט אמרה לנו, כנראה חלק מהטקס שלהם כשהם לא לבד, “אבל אני חייבת להעניש את אשתי” הוא החליק עם ידו על ישבנה, מלטף ומרגיע, “אתה יודעת למה אני מענישה אותך מון-שרי?” הוא התחיל לדקלם את הטקסט המוכר.
“כן, בועלי”.
“למה?”.
“כי צעקתי מהנאה כשמוטי זיין אותי, בועלי”.
“נכון, ומה מגיע לאשה שצועקת ככה?”.
“מכות עם הסרגל, בועלי”.
“נכון מון-שרי, וכמה?”.
“אחת, בועלי”
“כמה!?!” והיה משהו מאיים בקולו.
“כמה שאתה תחליט, בועלי”.
“שבע!”.
“תודה, בועלי”.
“ותספרי! שאני לא אתבלבל” היא לא שכח להגיד וכמוה צחק.
“כמובן, בועלי”.
“רגליים מון-שרי” פייר הפתיעה אותי אבל לא את אנט שפישקה במהירות את רגליה וחשפה בפניו ובפנינו את גן השעשועים שלה.

הייתה לו שיטה לפייר, קודם הוא ליטף את ישבנה של אשתו עם הצד הרחב של הסרגל, אחר כך העביר את הצד הצר באיטיות בין רגליה, מלטף את השפתיים הנפוחות מתאווה ונהנה מהרעד שעבר בגופה, שוב הוא ליטף עם הצד הרחב את הישבן, הצמיד אותו שישק לאחד מפלחי ישבנה המונחים לפניו, השהה לרגע ואז חייך לעברנו והפליק, חזק, משאיר סימן אדום במקום שבו הסרגל נשק לפלח ישבנה המוצק בצליל מהדהד והיא בתגובה סופרת את המכות ומוסיפה “תודה בועלי, זה מגיע לי”
עד המכה החמישית היא הצליחה שלא לגנוח מכאב אבל אז הוא הפליק ופגע בשפתי הכוס הרגישות והפעם היא גנחה בכאב, “איי! חמש!” היא חרקה שיניים, התנשפה בקול ואז המשיכה, נושכת שפתיים, “תודה בועלי, זה מגיע לי”
במכה השישית הוא שוב הפליק על ישבנה אבל בשביעית חזר והצליף על שפתי הכוס הרגישות שלה אבל הפעם, להפתעתי, אחרי שצווחה “איי!” של כאב, אנט התנשפה בקול, לרגע השתתקה וראיתי את כל גופה נמתח, “שבע!” היא סיננה ושוב התנשפה כמו אשה שמגיעה לשיאה ואז כל גופה רפה באחת והיא חייכה, “תודה בעלי, זה מגיע לי. תודה בעלי, גמרתי!”

העונשים האלה שלהם היו המשחק המקדים המגרה בשבילנו, כולנו היינו חרמנים, התותח שלי עמד זקור ומוכן לפעולה וכשאנט קמה מרגליו של פייר ראיתי שגם לו לא חסר. בער לי, המשחק הזה שלהם כנראה גירה אותי יותר ממה שחשבתי ומה שרציתי באותו רגע היה לזיין אז החלטתי שהפעם תורי ליזום. “בואי” אחזתי בידה של אנט ומשכתי אותה אלי, “בא לי עליך” השחלתי במהירות את ידי בין רגליה והנפתי אותה על כתפיי בסחיבת פצוע, “ברשותך” חייכתי אל פייר וראיתי אותו מחבק את ענת שישבה לצידו וחופן את הציצי שלה ונשאתי את אנט על כתפיי לחדר השינה.

את הלילה ביליתי במיטה עם אנט ועשינו את זה שוב. אנט השאירה את הדלת פתוחה ומסתבר שככה עשה גם פייר כי שמענו היטב את גניחות ההנאה שלהם ואת חריקות המיטה בדיוק כמו שאני בטוח שהם שמעו את שלנו.
הפעם עשיתי אותה בתנוחה הכי בנלית, בתנוחה המסיונרית. שכבתי עליה, היא ברגליים מורמות ופתוחות לרווחה. זיינתי אותה בכוח, זיון פראי של גבר מיוחם, ישבני נע קדימה ואחורה במהירות, אגני מכה חזק בערוותה והזיין שלי משתפשף בין שפתי הכוס הבשרניות שלה, מחליק בתוך הוגינה המשומנת שכל כך רצתה אותי.
אנט גנחה בקול, מכריזה כמה טוב אני עושה לה, דואגת שבעלה ישמע. כנראה שיש להם קטע כזה שאם הבעל רואה או שומע זה מחרמן אותו ואותה ולהפך. הגמירה הראשונה שלה לא אחרה לבוא, היא גמרה בקול, מחבקת אותי ברגליה ונצמדת חזק, “עוד!” היא גנחה אחרי שנרגעה קצת, “תמשיך, עוד, הרבה!”
הרבה זה לא היה, לדעתי, אבל הצלחתי לתת לה עוד אורגזמה אחת לפני שגם אני גמרתי, אורגזמה חזקה, חייתית, כזאת ששווה שלוש, כמו שאנט לחשה לי באוזן לפני שנרדמתי.

נרדמתי מייד, הייתי עייף מכל היום הזה, גם היין השפיע. כשהתעוררתי למחרת אנט כבר לא הייתה במיטה. התרחצתי ויצאתי לחפש אותם אבל הבית היה ריק רק ענת ישבה עטופה בחלוק במרפסת ושתתה תה צמחים. “הם הלכו לעבודה” היא חייכה לעברי, “אנט אמרה שאני אטפל בך” היא קמה, “קפה או תה?”
“קפה” התיישבתי על יד השולחן העמוס בקרואסונים טריים וריחניים, חציתי קרואסון חמאה ומרחתי בתוכו כמות נדיבה של ריבה אוכמניות מאחת הצנצנות שעליו.
הסתבר שאנט ופייר השאירו לה הוראות מדוייקות לגבי מה כדאי לנו לעשות היום עד שנפגש שוב לארוחת ערב ויותר מזה, הם השאירו לה גם כסף לנסיעות וביזבוזים. בזמן שהיא ישבה והסבירה לי על מפה את המסלול המתוכנן אני טחנתי קרואסונים, ליתר דיוק ארבעה גדולים כאלה.
“מישהו רעב” ענת ציחקקה למראה הקרואסון החמישי שהתחלתי למרוח, הפעם עם ריבת תות שדה מפתה.
“כן, מישהו התאמץ אתמול” ציחקקתי חזרה, “ומישהו צריך כוח להערב, את לא חושבת שהם ישלחו אותנו לישון בלי איזה”
“שתוק, טמבל” ענת קטעה אותי, מחייכת מאוזן לאוזן, “ראיתי שמאד נהנית אתמול”
“נהניתי” נתתי ביס מהקרואסון, “וגם את לא בדיוק סבלת”
“לא” היא חייכה, “אבל מוטי, אתה יודע ששלו לא גדול כמו שלך” היא עברה לקול מתפנק, “ואני מקנא באנט אז…” היא קמה, חייכה לעברי וליקקה את השפתיים בתנועה זימתית מפתה, “אני הולכת להתרחץ לפני שיוצאים ואתה מוזמן להצטרף אלי” היא לא חיכתה לתשובה והלכה.

“קוויקי” ענת ציחקקה כשהצטרפתי אליה למקלחת, הסתובבה, פישקה רגליים ונשענה על הקיר. עשינו את זה במקלחת, מתחת למים החמימים. לא היינו צריכים משחק מקדים, שנינו היינו חרמנים, לי עמד תותח והיא הייתה רטובה שם בפנים אז זיינתי אותה מאחור, בכוס, דפקתי אותה ושיחקתי לה בציצים, עיסוי עדין ומחרמן, “אם אתה גומר לפני אני מולקת לך ת’ביצים” היא ציחקקה ודחפה עוד יותר את ישבנה לאחור, “אני רוצה להרגיש אותו בפנים, גדול ושמן כמו שאני אוהבת, אני רוצה לגמור!” היא צרחה, מנצלת את זה שאנחנו לבד בדירה, “כן, הנה!” היא גנחה בקול ולא היה ספק שהיא מתקרבת ליעד שלה, “כן! עוד! רגע! עכשיו!!” היא שוב צרחה ואני, כאילו מישהו שלף לי את הנצרה, הצטרפתי אליה, שגרתי לתוכה את מיליוני השחינים שלי למסע חסר תועלת, ענת לוקחת גלולות.

את הסיור התחלנו בביקור בשער הניצחון, שער גדול ממדים שללא ספק הינו אחד מסמליה המפורסמים של פריז. משם התחלנו לטייל לאורך שדרות שאנז-אליזה, מהשדרות היוקרתיות בעולם, מציצים לחנויות היוקרה של המותגים המובילים בעולם. לא הגענו עד הסוף, עד כיכר קונקורד, כשהחנויות הלכו והתמעטו נכנסנו למטרו והגענו לכנסית נוטר-דאם, מבנה עתיק מרהיב ביופיו, מבחוץ ומבפנים.
עצרו לנוח בביסטרו קטן שאנט סימנה לנו במפה. הזמנו באגט וגבינות צרפתיות כמו שהיא המליצה ולא התאכזבנו, באגט צרפתי טרי וצלחת עמוסה גבינות צרפתיות משובחות היו בדיוק מה שהיינו צריכים, משביע מספיק לעכשיו ולא ממלא לקראת ארוחת הערב שפייר הודיע שהוא מתכנן.
שוב חזרנו למטרו והפעם נסענו למרכז פומפידו. מבנה חדיש ומעניין המשמש כמוזיאון לאומנות מודרנית ואחרי ההסברים של ענת אפילו אני, שאומנות לא בדיוק תחום העניין שלי, הצלחתי להתפעל מחלק מהיצירות המוצגות שם, במיוחד אלה של מאטיס, דאלי ואנדי וורהול.
לא הספקנו לבקר בכל הקומות, יותר מדי ליום אחד, בטח למי שהגיעו אחרי הסיור שעשינו. אנט אספה אותנו לקראת הערב ונסענו להתכונן לארוחת הערב.
התרחצנו, הפעם כל אחד לבד, ענת התפשטה לידי כאילו היינו זוג נשוי אבל פייר כבר חיכה לנו ולא היה לנו זמן למשחקים, אפילו לא לקוויקי.
פייר לקח אותנו לביסטרו קטן, “לא תיירותי” כמו שהוא הגדיר אותו בדרך, לרגע, מבחוץ, הוא נראה מאכזב אבל מרגע שהתחילו להביא לנו את האוכל הבנו למה פייר נסע כל כך רחוק.
סטייק הסינטה היה חלומי. אני איש של בשר וסינטה הוא הנתח האהוב עליי וכאן הם ידעו להביא אותו לידי שלמות משתלב היטב ביין האדום שפייר הזמין.
למרות שאני לא שומר כשרות נראה לי קצת מוזר כשאחרי המנה העיקרית הגיעה צלחת עמוסה גבינות אבל זרמתי, בפריז התנהג כפריזאי, ואתם יודעים מה? זה היה טעים, בדיוק כמו הסורבה שהוגש לנו בכוסות קטנות בצרוף יין קינוח מתקתק.

הייתה מין שתיקה כזאת כשנסענו חזרה לדירה שלהם. אנט ישבה לפנים, ליד פייר, וענת מאחור, יחד איתי. פייר עשה לנו עוד סיבוב סביב שער הניצחון ולאורך שדרת שאנז-אליזה ועכשיו, עם כל האורות הצבעוניים שהאירו עליהם, הם נראו עוד יותר מרשימים.
זה שגם הערב נשחק קלפים היה ברור לי, לפני שיצאנו ראיתי את חפיסת הקלפים החדשה שאנט הכינה על השולחן עם משטח הזכוכית הגדול שעליו שחקנו שלשום, זה שאי אפשר להסתיר את מה שקורה מתחתיו, אבל למה שעוד חיכה לנו שם לא הייתי מוכן, אן-מרי חיכתה לנו בדירה לבושה בתלבושת של חדרנית צרפתית או אולי יותר נכון לומר תלבושת של חדרנית צרפתית בסרטים פורנוגרפיים, נעלי עקב, גרבי רשת לבנים וחגורת ביריות שתופסת אותם, חוטיני לבן זעיר שבקושי הצליח להסתיר את החריץ שלה, סינר קטנטן לבן שגם הוא לא הסתיר כלום, כתר בד לבן בשיער וזהו!
“הפילגש של בעלי התנדבה לשרת אותנו היום” אנט ציחקקה למראה המבט התוהה על פניי והיה הרבה לגלוג באיך שהיא אמרה התנדבה, “נכון?” היא חייכה לעברה.
“אואי מאדאם (Oui madame)” אן-מרי קדה קידה כאילו אנט היא מלכת צרפת לפחות והשפילה עיניים.
“המשרתת תעשה כל מה שתבקשו ממנה” פייר הודיע בקול וראיתי את אן-מרי מסמיקה, “הכל, כל מה שבא לכם!” הוא הדגיש עם חיוך זימתי על שפתיו “נכון?” הוא פנה לאן-מרי.
“אואי מסייה (Oui monsieur)”
“תבקש ממנה משהו” הוא פנה אלי.
“מה?” לא הבנתי.
“משהו” הוא חייך, “היית רוצה לראות את הכוס שלה?”
שוב הוא הפתיע אותי, הייתי נבוך וכנראה שראו את זה עלי אבל אז ענת התערבה, “אני רוצה”
“אין בעיה” הוא חייך, “תבקשי ממנה”
ענת לא היססה, “תראי לי את הכוס שלך!” היא פנתה לאן-מרי בקול מצווה.
אן-מרי משכה מעט הצידה את משולש הבד הלבן וחשפה לרגע את הכוס שלה, חושפת, עומדת ככה רגע ומכסה חזרה.
“לא!” ענת לא ויתרה, ואני לא יודע מאיפה היא מצאה את האומץ, “תורידי ותני לי אותם, אני רוצה אותך ככה כל הזמן” וראיתי מבט הערכה שאנט שלחה לעברה, מחייכת.
“בבקשה גבירתי” אן-מרי פשטה במהירות את החוטיני שלה והגישה לענת, “עוד משהו גבירתי?”
“בינתיים לא”
“תמזגי לנו קוניאק” פייר התערב ואן-מרי מיהרה אל הבר שבפינה.

המשך קריאה – חלק ה