פר הרבעה גברי

(יעל):
שכבתי על הצד והתבוננתי בגברבר שלצידי המנסה לשווא להעמיד לעצמו מחדש, עושה כל מה שהוא יודע כדי להצליח, לזכות באתנן שהבטחתי לו. זה לא שהוא לא נתן לי את עונתי, נתן, אבל רציתי עוד, רציתי לעשות את זה גם בתנוחה שהמלכה לימדה אותי פעם. ראיתי את המבט שהוא שלח לעברי, מבט מתחנן המבקש עזרה וידעתי בדיוק למה הוא מכוון, רוצה שאמצוץ לו, אבל אני שרת הצבא של צבא הוד מלכותה המלכה אסתר, לא איזו טירונית מושתנת, וזה לא לכבודי לרדת לגבר. 

את הלילה הזה קיבלתי מתנה מהמלכה, "מחר אנחנו יוצאות לקרב הגדול ואני צריכה אותך שם רגועה" היא חייכה אלי אחרי התדריך האחרון שנתתי ובערב שלחה לחדרי את הגברבר השרירי הזה עם הזקפה הנפלאה שהתנוססה לו בין הרגלים, מצמידה בסרט אל אותו איבר גברי מתוח פתק קטן בכתב ידה המוכר "אל תסתפקי בפעם אחת קטנה" היא כתבה לי, "תנצלי אותו עד תום, אשה מסופקת היא אשה רגועה". היה בו כמעט הכל בגברבר, גם יפה ושרירי וגם חזק ומנוסה בלשרת אישה, אבל ידעתי שהוא עקר! כזה שיכול לתת לי את עונתי אבל לא להכניס אותי להריון, לבקשה הזאת שלי מהמלכה להיות אמא, שתרשה לי סוף סוף להתעבר וללדת, המלכה עוד לא הסכימה, בטח לא עכשיו שעתיד השבט מונח על כף המאזניים. קודם הוא רקד לכבודי, עושה לי כבוד, מנענע את ירכיו ואגנו בתנועות מגרות דואג שלא אפספס את מראה התורן הגדול והמתוח שמוכן עבורי, אחר כך הוא ירד לי, כרע לפני והכניס את ראשו בין רגליי, מנשק את שפתי הכוס הרגישות ומפנק אותי עם לשונו, נותן לי את הגמירה הראשונה ומכין אותי לרגע שאחליט שאני רוצה לזיין אותו. את הפעם הראשונה עשיתי כמנהג הלוחמות בשבט, דהרתי עליו. לא הייתי צריכה להסביר לו מה אני רוצה כשפקדתי בקצרה "על הגב!", הוא מנוסה הגברבר, אחד הטובים אם לא ה-טוב מבין קבוצת הגברברים המצומצמת שמחזיקה המלכה לצרכיה, והוא נשכב על המיטה, אברו הזקוף מתנוסס בגאון כמו התורן במגרש המסדרים הגדול, מוכן עבורי. "לפקודתך גבירה מכובדת" הוא פנה אלי, עושה לי כבוד כיאה למי שהמלכה חפצה ביקרה, מושיט לי יד ועוזר לי לכרוע מעליו על ברכי, מכוון עבורי בידו את הזקפה הנוקשה אל החריץ הרטוב שבין רגליי, קודם משפשף בעדינות את העטרה המתוחה בין שפתי הכוס הנפוחות מתאווה ואז מציב אותו בדיוק במקום הנכון, "תעשי בי כרצונך" הוא לחש בקול מפתה, "בבקשה, תזייני אותי" הוא הוסיף בקול מגורה, "ברשותך" הוא שלח יד אל שדיי והתחיל למזמז אותם, בעדינות, יודע בדיוק מה עושה את זה לאשה, ואני התיישבתי עליו, מרגישה את כל הזיין שלו מחליק אל תוך הכוס החם והרטוב ולוחצת שייכנס עוד קצת. רגע ישבתי עליו ככה, מתוחה, ואז התחלתי לזיין אותו, דוהרת עליו, עולה ויורדת על הזיין המתוח, מרגישה איך הוא נוגע לי שם בפנים במקומות שכל כך רציתי, את החיכוך הזה שלו בין שפתי הכוס הרגישות ואת הזרמים היוצאים משם ומתפשטים בכל גופי. "תרים אותי!" ציוותי והוא הרים, מגביה את ישבנו ותוקע עצמו לתוכי יותר חזק, "ידים מאחורי הראש!" והוא עזב את שדיי והניח אותם אחרי עורפו, הנחתי את ידי על חזהו, צובטת אותו בפטמות ודוהרת, דוהרת מהר, גונחת מהנאה ומסננת לעברו "אני מזיינת אותך" פעם אחרי פעם, מרגישה את האורגזמה המתפוצצת בתוכי ולא מפסיקה, ממשיכה לדהור לעבר האורגזמה הבאה. שלוש פעמים גמרתי לפני שגם הוא גמר, מודיע לי שהוא כבר לא יכול יותר ומבקש רשות להשפריץ, "עוד לא!" עצרתי אותו עד שהרגשתי את האורגזמה השלישית מתפוצצת בתוכי, "עכשיו!" והוא הצטרף, יורה בתוכי את מטענו הרותח, ממלא את נרתיקי באותם זרעונים חסרי כל תועלת. 

נפלתי עליו, מחייכת, הזיין שלו עדיין בתוכי, רגע שכבתי מעליו ככה, שדיי נמחצים אל חזהו השרירי, ואז הזיין שלו החליק ויצא ואני התגלגלתי ונשכבתי על הגב לידו, מתנשפת, "לא מספיק לי!" אמרתי לו אחרי רגע, "אני רוצה עוד, תעמיד אותו שוב!" דרשתי, "הפעם אני רוצה כמו שהמלכה אוהבת, כשאני עומדת על ארבע, בתנוחת הכלב!" 

הגברבר ניסה, התאמץ, אולי הלחצתי אותו מדי כי ראיתי שקשה לו, "אתה צריך עזרה?" שאלתי.
"כן" וראיתי את השמחה בפניו.
מחאתי כף ומפינת החדר הופיעה השפחה שלי, עד עכשיו היא עמדה שם בפינת החדר, בין הצללים, עומדת ופניה אל הקיר, לא מעזה להסתכל, יודעת היטב מה אעשה לה אם תציץ, "תתפשטי!" פקדתי והיא צייתה, "תעזרי לו" הצבעתי על הזיין הרפוי שלו ולא הייתי צריכה להסביר יותר, בלי היסוס היא ירדה והכניסה את הזיין לפיה והתחילה למצוץ, לטעום את הטעם של הגמירה הקודמת ולטפל בו, לתת לו מה שהוא כל כך רצה כדי להעמיד לעצמו מחדש. 

בפעם השניה עשינו את זה בתנוחת הכלב. פעם חשבתי שתנוחת הכלב היא תנוחה לא מכובדת, חיתית, חשבתי שלעמוד ככה על ארבע בפני גבר ולתת לו לדפוק אותך מאחור כמו איזה סוסה או כלבה זה לא יאה לאשה שמכבדת את עצמה, אבל אחרי שראיתי את המלכה עושה את זה וצועקת לשמים מרוב הנאה ניסיתי וראיתי כי טוב, יש בה בתנוחה הזאת משהוא אחר אבל טוב, ומאז גם אני רוצה, לא כתחליף לדהירה שלי, לזה שאני מזיינת אותו, אלא כמשלים, הערך המוסף שהופך גמירה טובה לגמירה מצוינת. לא הייתי צריכה לחכות הרבה, השפחה העמידה לו, ראיתי את הבעת ההנאה שנמרחה על פניו של הגברבר מהטיפול המפנק שלה, "עומד לו גברתי" הודיעה לי השפחה בהכנעה. "למקום" פקדתי בקצרה וראיתי את האכזבה במבטה, אין ספק שהיא היתה מיוחמת ורצתה להמשיך איתו, אבל היא חזרה בציתנות למקומה, נעמדת בפינה ומבטה לקיר, "אני מרשה לך לאונן" זרקתי לעברה בנדיבות כשעליתי על המיטה ונעמדתי על ארבע, בכל אופן מגיע לה איזה צ'ופר על העבודה הטובה שהיא עשתה, ולא יכולתי שלא לשמוע את גניחות ההנאה החנוקות שלה כשהיא שלחה יד והתחילה לפנק את עצמה. 

"בוא!" עמדתי על ארבע ושדיי תלויים תחתי, מתנדנדים קלות, רגליי מפושקות מעט והדרך אל מקדש נשיותי פתוחה בפניו. הגברבר נעמד מאחורי, מכוון את זקפתו בידו והרגשתי את ראש הזיין הנוקשה נוגע בין שפתי הכוס הנפוחות מתאווה, "איך מעדיפה גברתי, חזק או בעדינות?" שאל בנימוס. אני לא אוהבת כשהם מושכים את זה, יש שאוהבות שיעשו להן את זה בעדינות אבל לא אני, אני אוהבת להרגיש איך הזקפה שלהם ננעצת בי בבת אחת, "חזק!" עניתי והוא אחז במותני ותקע בי את אברו הגדול והנוקשה בתנועת אגן חזקה, מזעזע אותי בדיוק כמו שאני אוהבת, קורע בי את דרכו למעמקי נרתיקי החם ומרקיד את שדיי התלויים. הגברבר ידע את העבודה, לא פלא שהמלכה בחרה בו לנבחרת שלה, מפמפם בי חזק ומהר, "כן, זה טוב, תמשיך" גנחתי וגמרתי בפעם הראשונה, עוצמת עינים ומתמכרת לתענוג, מתרכזת רק בי, בהרגשה הנעימה הזאת בין הרגלים, ושוכחת לרגע מהכל, שוכחת מהקרב שאליו אני יוצאת מחר… 

(המספרת):
המלכה אסתר, מלכת שבט דן, כרעה בראש הגבעה, לבושה כולה בשחור וצבעי מלחמה מרוחים על פניה השקיפה על הכפר הגדול השרוע מתחת, נם את שנתו בשלווה. כמו שדיווחו המרגלות ששלחה ניצבו שתי שומרות במשמרת, אחת עומדת ומשקיפה על השביל המוביל אל הכפר, נשענת ברישול על עץ התות העתיק, וחברתה ניצבת בהמשך השביל ליד עמוד פעמון האזעקה הגדול, מחזיקה בידה את מוט הברזל שאיתו היא תדפוק על הפעמון הגדול במקרה של סכנה. המלכה אסתר חיפשה בעיניה את החוליה ששלחה להפתיע את אותן השומרות, באור המועט שהטיל הירח היה קשה להבחין בהן, לבושות שחור מכף רגל ועד ראש, עושות את דרכן מסביב, מאגפות כדי להפתיע את השומרות מאחור. "החוליה הראשונה מוכנה מלכתי" לחשה לה יעל, שרת הצבא שלה שכרעה לידה, מצביעה בידה אל נקודה סמוכה לעמוד הפעמון והמלכה אסתר ראתה את הניצנוץ הקטן שבו סימנה החוליה שהיא מוכנה, "מבקשת רשות לעבור לשלב הבא מלכתי" "רשאית" נתנה המלכה את האישור ויעל נסוגה אחורה, אל קבוצת הלוחמות הגדולה שהמתינה מאחורי הגבעה, גם הן לבושות בשחור מכף רגל ועד ראש, גם הן צבועות באותם צבעי מלחמה שבטיים, ורק העינים גלויות, נוצצות, חרב גדולה תלויה על מותני כל אחת מהן, חלק נושאות כידון ארוך ביד ולחלק תלויים קשת ואשפת חצים על הגב. מימינה יכלה המלכה אסתר לראות את פלוגת הלוחמות שעזבה, נכנסות אל הוואדי הסמוך לכפר, הולכות בטור עורפי, אחת אחר השניה, שקטות, לא שומעים את צעדיהן, מוסתרות מהשומרות ומתקרבות אל הכפר, "חוליה שניה מוכנה מלכתי" הצביעה יעל שחזרה וכרעה לצידה אל עבר הניצנוץ שהבליח מאחורי השיח הסמוך כל כך לשומרת שנשענה על העץ. "הפרשיות מוכנות?" שאלה המלכה אסתר.
"מוכנות מלכתי"
"נמתין שהפלוגה תגיע ואז נתקוף"

המלכה אסתר הרגישה את ליבה הפועם במהירות, את הריגוש המוכר בין רגליה, אותו ריגוש כמו שחשה למראה זקפה גברית המוכנה עבורה, חשה בפטמות הנוקשות שהזדקפו מהחיכוך של בד המדים הגס שלבשה, ושוב בחנה את הכפר הישן בשלווה, עוקבת אחר הלוחמות המתגנבות בוואדי, את הלוחמות הכי טובות שלה היא שולחת לקרב הזה, הקרב על עתידן, הקרב שיכריע אם השבט שלה, שבט דן, ימשיך ויחיה או חלילה יכחד, "הלוואי" עצמה עיניים לרגע, מתפללת בלי קול… 

(ההיסטוריונית):
מלחמת העולם השלישית פרצה בגלל ניסיון של שליט אירן להשמיד את ישראל אותה האשים במותו של מנהיג חזבאללה הקשיש. אומנם הטילים הראשונים שירתה איראן על תל-אביב וחיפה הושמדו על ידי מערכת החץ אבל מטח התגובה הישראלי שפגע בטהרן ומשהד הוביל לעוד מטח טילים איראני, הפעם על רומא, פריז וברלין שהביעו תמיכה בתגובה הישראלית ואלה כן פגעו, בדיוק כמו הטילים שירתה במפתיע צפון קוריאה, שהצטרפה לאירן "המותקפת", לכיוון סן-פרנסיסקו, טוקיו ומוסקווה ומכאן כבר אי אפשר היה לעצור את כדור השלג שהלך והתעצם, המחשבים המתקדמים קמו על יוצריהם והאדם איבד את השליטה, האקרים שיבשו תוכניות חרום אוטומטיות ושיגרו טילים גרעיניים לכל כיוון אפשרי כשהם מוחקים ערים שלמות, פצצות חכמות הרסו את תשתיות האנרגיה והתקשורת, וירוסים מתוחכמים השמידו את מאגרי המידע, סכרים נפרצו ושדות נפט עלו בלהבות וכשנגמרה המלחמה חזרה האנושות לפחות אלפים שנה אחורה! כל הטכנולוגיה המפוארת נמחקה כלא היתה ואותם מעטים שהצליחו לשרוד חייו עכשיו כשבטים מתבודדים, רחוקים זה מזה וסגורים בתוך עצמם, מתקיימים בעיקר מעבודת האדמה ומצייד. 

מעטים הם הגברים ששרדו את המלחמה הזאת וגם בין השורדים רובם נפגעו בקרינה ואיבדו את פוריותם! גבר בעל און, כזה שיכול להביא אשה על סיפוקה ויותר מזה יוכל להפרות אותה הפך מצרך נדיר היקר מפז, בדרך כלל אחד בשבט ואולי שנים בשבטים ברי מזל, והמשך קיומו של השבט היה תלוי בו, בפר ההרבעה הגברי, ביכולתו להפרות את נשות השבט ולדאוג לדור ההמשך, ואם חלילה חלה או מת ומלכת השבט לא הצליחה למצוא פר הרבעה גברי אחר היה השבט נדון לחדלון, בהתחלה עוד היה שורדים אבל כמו כל דבר בטבע כך גם כאן, החזק מנצח, וכשהיו מזדקנים ונחלשים היו השבטים מסביב באים ומזנבים בהם, שודדים ובוזזים, כובשים ומשמידים, מוכרים אותם לעבדים ושפחות. בהתחלה הגברים המעטים עוד שלטו בנשים, שריד היסטורי מהחיים לפני המלחמה, זכר להשתלטות החרדית על העולם כולו, נוצרים מוסלמים ויהודים, נשים הסתובבו באותו לבוש חובה שנכפה עליהן ושלא חשף ולו גם פיסת עור אחת מעורן, מרגע שקיבלו בפעם הראשונה את מחזורן נדרשו לעבור לצידו השני של השביל כשגבר הגיח מולן וחלילה שיפצחו בשירה שכן קול באשה ערווה, אבל אז קמה אותה קבוצת נשים משבט בית-שמש-החדשה ואמרה לא עוד! אנחנו הרוב ואנחנו נקבע! ובסיום המאבק הכל התהפך, מבית-שמש-החדשה יצאה הבשורה והתפשטה בכל העולם, הנשים שולטות והגברים, אם אינם יכולים להפרות, למלא את יעודם בחברה החדשה, מיותרים ולמיותרים בעידן של מחסור יש רק משמעות אחת, מוות. 

כשנולד בן זכר, וזה קרה רק בחלק קטן מהלידות, היו מגדלים אותו עד שהגיע לפרקו ואז מעמידים אותו עירום בפני המלכה ועורכים לו את המבחן הראשון, מבחן האון, שבו המלכה מבקשת ממנו להוכיח קבל עם ועדה את גבריותו, את נחיצותו לשבט, להעמיד את הזיין שלו עד שיוכל לספק אשה! הרוב הגדול היו נכשלים, תוצאות אותה קרינה מהמלחמה, ומאחר ולא להזקיף את הזיין כשהמלכה מבקשת נחשב כעלבון חמור, בגידה במלכה ובשבט שרק מוצא הכבוד יכפר עליו, היו מניחים בפני אותם נכשלים את הפגיון הקדוש ונותנים להם להשיב את כבודם, ובעיקר את כבוד אמם, באותו טקס החרקירי העתיק שאומץ ממסורות הסמוראים, אותם לוחמים יפנים אמיצים שנכחדו. המעטים שהצליחו במבחן הראשון עברו למבחן השני, מבחן איכות הזרע, נותנים לו לשפשף עד שיגמור, עד שיפלוט את אותו הנוזל החשוב להן כל כך ונותנים לרופאה המלכותית לבדוק את איכותו. גם כאן הרוב היו נכשלים, וגם להם מציעים את מוצא הכבוד, ורק אותם בודדים שהרופאה המלכותית מצאה את זרעם שמנוני ומלוח כנדרש היו עוברים למבחן השלישי והאחרון המבחן המעשי, הזיון, לשכב עם אשה ולהפרות אותה! שלוש ניסיונות יש במבחן המעשי ומספיק לעבור באחד, להפרות אשה אחת מתוך השלוש, כדי להצליח ולהחשב כפר הרבעה גברי, התפקיד הגברי החשוב ביותר בשבט אחרי המלכה, ואותם שנכשלים בכל השלושה היו נמכרים כזונות, אותם גברים העוסקים במקצוע העתיק בעולם, כאלה המוכרים את גופם תמורת פת לחם או קערת מרק. 

(השומרת):
נשענתי על העץ, רוח נעימה נשבה וליטפה את גופי, מודה לאל שעברנו לפני שבוע למדי הקיץ, עוד תן ילל במרחק, יללה ארוכה שמקפיצה לרגע את הלב ושוב רגיעה. אני שונאת את האשמורת התיכונה, הורסת לי את כל הלילה, קודם לא הצלחתי לישון, עכשיו השמירה הארוכה והמשעממת, לפחות אני מקווה שאצליח לישון קצת עד הבוקר. הביקורת של הקצינה כבר עברה, כמו תמיד מחפפת, יוצאת מהחדר שלה ורק שמלה לגופה, בלי חגור ונשק, לא מתקרבת, קוראת לי מרחוק ואני מרימה את החרב שבידי, מאותתת לה שהכל בסדר והיא נכנסה חזרה, אני יודעת גם למה, אני יודעת שהיא ממהרת אל הזונה המחכה לה שם במיטה. זונה, שם כל כך ארכאי, שריד הסטורי לתקופה שהגברים שלטו בנו, בכלל צריך לקרוא לו זון, הרי הוא זכר, אבל כנראה שמישהו רצה להשפיל אותם, שידעו שהם לא ממש גבר, בדיוק כמו שמלת הנשים שהם נדרשים ללבוש והאיפור הכבד על פניהם. הקצינה שלנו נימפומנית, לפחות פעם בשבוע היא מזמינה זונה לחדר שלה ומשלמת לה באוכל שהיא חוסכת מאיתנו ותאמינו לי, אין זונה שתגיד לא לנתח בשר צייד טוב, צלחת מרק עדשים סמיך וחם וחצי כיכר לחם טרי. 

אישית אני אוהבת נשים, להרגיש את האיבר הנוקשה בין רגלי זה טוב בשביל פרו ורבו אבל לא לריגושים, נכון שעוד לא הגיע תורי לבקר אצל פר ההרבעה הגברי, אומרים שהוא יודע לתת לאשה את עונתה ובגדול, עדיין אני חיילת בשרות החובה של הוד מלכותה אמירה, מלכת עזה, ולא הגיע זמני ללדת, אבל באותה פעם ראשונה, בשבוע הראשון של הטירונות כשהקצינה שלנו קבעה שחיילת בתולה היא חיילת גרועה ונלקחתי אל זונה כדי לאבד את בתולי בין רגליה, כאב לי, גם לא נהנתי כששכבתי על הגב ברגלים פתוחות והוא עלה עלי, נועץ בי את זקפתו הנוקשה ובכלל לא אכפת לו שכואב לי, שוכב ומועך אותי תחת גופו הכבד, עוד חיילת במכסה היומית שלו, מפמפם בי בתנועות מהירות וחזקות ואחרי רגע הדבר הזה שלו שבתוכי הפך מדולדל והחליק מהכוס שלי, "גמרתי" הוא הודיע ונשכב לצידי למרות שלא הרגשתי כלום, "פתחתי אותך" הוסיף בגאווה למראה טיפות הדם בין רגליי, "היה לך טוב?" "כן" שיקרתי וראיתי את החיוך על פניו, אז עוד לא ידעתי בכלל למה לצפות אבל גם בביקורים שאחרי, והקצינה שלנו דרשה שננצל את ביקור החינם החודשי שהצבא מעניק לטירוניות כי חיילת מסופקת היא חיילת טובה, לא נהנתי מאותה חדירה לפרטיותי, אומנם זה לא כאב כבר כמו בפעם הראשונה, גם לא ירד לי יותר דם, אבל הייתי יבשה שם למטה, בין הרגליים, והביקור שלו השאיר בי רק כאב ו…בינתיים גם ביליתי במיטתה של הסמלת שלי וגיליתי את קסם המין עם אשה. 

ברגע הראשון שהסמלת שלי הודיעה לי שאני צריכה להתייצב לפני החדר שלה בסוף האימונים עם חגור מלא לראיון אישי רציתי להתווכח איתה, להגיד לה שזה על חשבון שעות השינה שלי, אבל אז נזכרתי שאני בכלל טירונית מושתנת ושהיא, הסמלת, סגניתה של אלוהים וטוב לא ייצא לי מזה וחוץ מזה ידעתי מה היא תרצה ממני, לא הייתי ראשונה שנדרשה להתייצב ככה לראיון אישי על חשבון שעות השינה שלה והן סיפרו לי כשחזרו, חלקן מזועזעות אבל מפחדות להתלונן וחלקן מאושרות ורוצות עוד. "המפקדת הסמלת!" צעקתי בקול ועמדתי בדום מול הדלת, יודעת שהיא רואה אותי ומחכה שתקרא לי.
"תכנסי טירונית מושתנת!" שמעתי ונכנסתי במהירות, רואה אותה יושבת על המיטה לבושה רק בטוניקה הלבנה ששלושה פסים אדומים מעטרים אותה כיאה לדרגתה. "המפקדת הסמלת" נעמדתי מולה בדום מתוח, מצדיעה וליבי רועד.
"יפה" הסמלת קמה והתחילה להסתובב סביבי, נוגעת בי כבדרך אגב, לא מבזבזת זמן, "את יודעת למה את פה?"
"לראיון אישי" צעקתי, נמתחת עוד יותר כיאה לטירונית המכבדת את המפקדת שלה.
"גם" היא ציחקקה "ומה עוד?"
הסמקתי, לא יודעת מה לענות, "כי היום תורך לפנק אותי" חייכה אלי, "את יודעת לפנק אישה?" נעלה את הדלת.
הסמקתי עוד יותר, שותקת.
"את יודעת מה את?" צעקה לעברי.
"טירונית מושתנת" צעקתי את התשובה הנכונה.
"ואני"
"הוד מעלתה הסמלת"
"ומה הכלל שלימדו אתכן"
"את אומרת ואני מצייתת, בלי היסוס ובלי ויכוח, הסמלת" דיקלמתי במהירות את מה שלמדתי כבר בדרך הקשה.
"תתפשטי!"

"כן הסמלת" שאגתי והתחלתי להוריד מעלי את החגור, מניחה אותו לצידי ומורידה את סנדלי הקרב שלרגלי, לרגע היססתי, "את צריכה עזרה?" גיחכה הסמלת כשהיא שולחת לעברי ידים ונוגעת בשדיי. "לא הסמלת" צעקתי ובתנועה מהירה פשטתי את הטוניקה נשארת רק בחיתול הבד הכרוך סביב אגני, מכסה את ערוותי. "שדיים יפים" היא ליטפה את שדיי החשופים, לטירוניות אסור ללכת עם חזיה, "אני אוהבת שדיים גדולים" הקפיצה אותם, "תורידי ת'חיתול!" הורדתי במהירות, יודעת היטב מה עושים לטירונית שאומרת לסמלת שלה לא.
"תפשקי רגלים!" חיכתה שאפשק ובתנועה חזקה חפנה את ערוותי בכף ידה, מעבירה אצבע בין שפתי הכוס שלי ושולחת רטט בכל גופי.
"פתחו אותך?"
"כן, הסמלת"
"מי?"
"הזונה, הסמלת"
"ואהבת את זה?"
"לא, הסמלת"
"למה?!" שאלה בקול תקיף.
לרגע חששתי שעניתי תשובה לא נכונה וחששתי להוסיף חטא על פשע, "זה כאב לי" גמגמתי.
"מה? אני לא שומעת!" היא נבחה לעברי.
זה שהיא שמעה ידעתי אבל ידעתי גם איפה טעיתי והחוורתי, "זה כאב לי, הסמלת" תיקנתי במהירות, מדגישה את הסמלת.
"תני לי חמש!" הגיע העונש הצפוי.
ירדתי לשכיבת סמיכה, גוף ישר, מיישרת את המרפקים תוך דחיפת הגוף כלפי מעלה, יורדת ושוב מיישרת מרפקים ועולה, "לא נספר! תרדי עד שהפטמות שלך ישקו לרצפה" דרכה על גבי ותיקנה אותי. 

סיימתי לתת לה חמש ושוב נמתחתי בדום, הסמלת נעמדה מולי, צובטת לי בפטמות, "פישוק!"
פישקתי רגלים והיא שלחה יד אחת ודחפה אצבע לכוס שלי, "יבשה" ציינה בחוסר שביעות רצון בולט, מה היא חושבת לעצמה? פחדתי, כל טירונית פוחדת במעמד כזה, "פינקת כבר אשה?" שאלה. "כן הסמלת" הסמקתי כסלק, "את המחנכת שלי, בשעור חינוך מיני" הסברתי, מתנצלת.
"איזה ציון קיבלת?"
"טוב מאד"
"מתאים לי" היא אמרה לעצמה, לוקחת את מקל הפיקוד בידה ומציגה מול עיניי, "את יודעת מה זה?"
"מקל גבריות הסמלת" הרגשתי רעד בגופי, מוט הפיקוד שלה, עוד סמל סטטוס למעמדה, היה מקל מאורך, עגול ושמן שקצהו העליון מגולף כאיבר גברי זקור וחלק. "טירונית מושתנת!" היא פנתה אלי בחיוך, "תבחרי" העבירה את קצה המקל המגולף לאורך שפתי הכוס שלי והמשיכה, "המקל או המיטה שלי?" 

היא לא היתה צריכה להסביר לי למה היא מתכוונת, ידעתי וכנראה שגם היא ידעה שאני יודעת, אם אבחר במקל אדרש להתכופף והיא תתקע לי אותו בכוס היבש שלי או בישבני או גרוע יותר בשניהם וראיתי מה קרה לאותן שבחרו במקל, ראיתי אותן חוזרות כואבות, הולכות באותה הליכה ברווז מפושקת, מחזיקות את ישבנן הכואב עוד כמה ימים אחרי, ואם אבחר במיטה אצטרך לפנק אותה, לעשות איתה אהבת נשים כרצונה. "המיטה שלך הסמלת!" בחרתי בלי היסוס, זוכרת איך זאת שישנה מיטה לידי חזרה מאושרת אחרי לילה כזה, מתחמקת אומנם מלספר מה בדיוק היא עשתה לה אבל מוסיפה ישר שהיא מקווה שהסמלת תקרא לה שוב לראיון אישי כזה. 
"תעמדי ליד הדלת"
עמדתי.
"תעצמי עינים"
עצמתי, מפחדת להציץ.
"עכשיו תפתחי" שמעתי אחרי רגע.
פתחתי, הסמלת ישבה עירומה על המיטה בקצה הרחוק של החדר ורגליה מפושקות, שפתי הכוס שלה היו כהות ונפוחות, פתוחות משהו וחריץ ורוד ומנצנץ חצה בינן, "תזחלי אלי" חייכה ואני ירדתי ונשכבתי על הרצפה הקרה, מתחילה לזחול לעברה עד שהייתי בין רגליה, "עכשיו תעמדי על הברכים" הורתה לי, אוחזת בראשי ומובילה אותו הישר אל ערוותה, "ועכשיו תראי לי על מה קיבלת ציון טוב מאד" גיחכה ואני התחלתי לפנק אותה. פינקתי אותה, הכי טוב שאני יודעת פינקתי אותה, הלשון שלי היתה בתוכה, מרגישה את הטעם שלה, חודרת ומחפשת את אותו כפתור הפלא שהמורה שלי הדריכה אותי למצוא ולמצוץ בעדינות, מחפשת ומוצאת, משחקת בו בלשון ושומעת את גניחות ההנאה הראשונות שלה, מצמידה את ראשי חזק יותר לערוותה כאילו מפחדת שאפסיק באמצע, "כ-ן-ן טירונית מושתנת" גנחה גניחת הנאה ארוכה, לא שוכחת להזכיר לי את מעמדי גם ברגע זה, "תמשיכי" נצמדתי חזק, עם הלשון הובלתי את כפתור תענוגותיה אל בין שפתי ומצצתי, בעדינות, כמו שהמורה שלי לימדה אותי, לא חזק מדי שלא יכאב אבל גם לא בריפרוף מרושל ומעליב ואחרי רגע השגתי את מטרתי, שמעתי אותה גונחת בתשוקה, הברות לא ברורות כאלה, מצמידה חזק את ראשי ומתנשפת בכבדות, עוד "כ-ן-ן-ן-ן" ארוך במיוחד והרגשתי את הטעם המשתנה בפי והיא עזבה את ראשי, הסמלת גמרה! 

אם חשבתי שבכך הסתיימה משימתי, טעיתי. "את טובה" היא החליקה על ראשי בחיבה, "לא הרבה יודעות לפנק כמוך" הוסיפה, "פעם פינקו אותך?" הסמקתי שוב, "ל…לא…לא הסמלת" גימגמתי במבוכה, "זה אסור הסמלת" נזכרתי איך הענישו את אותן בנות בפנימיה שנתפסו לילה אחד יחד במיטה. הסמלת פרצה בצחוק, "אסור לתלמידות, עכשיו את כבר חיילת ולחילות מותר! הבנת את זה טירונית מושתנת!" "כן הסמלת" צעקתי, נמתחת.
"בואי, תשכבי כאן על הגב" השכיבה אותי על המיטה ונשכבה עלי, שדיה נמחצים אל שדיי וערוותה מתחככת בערוותי, "אל תתנגדי" לחשה וקולה היה שונה כל כך מאותו קול קפדן ומצווה שהתרגלתי עד עכשיו, "תתמסרי" לחשה כשהיא אוחזת בראשי בשתי ידיה והצמידה את שפתיה לשפתי בנשיקה לוהטת, "לא לימדו אותך להתנשק" ציחקקה והחדירה את לשונה לפי. התמסרתי, הרגשתי את חום גופה וזה היה לי נעים, לשונה שיחקה בפי ואהבתי את זה, בתנועות קטנות היא שיפשפה את ערוותה בערוותי והרגשתי שאני נעשית רטובה שם בין הרגלים ומין זרמים כאלה מתפשטים משם בכל גופי, "נעים לך" היא לחשה לי והמשיכה לנשק. "כן" גנחתי בהנאה, שוכחת להגיד הסמלת אבל הפעם היא לא התיחסה לזה.
"אל תתנגדי" היא לחשה לי והתחילה להסתובב עד שראשה היה בין רגליי וראשי בין רגליה. ראיתי מקרוב את החריץ המנצנץ בין שפתי הכוס הנפוחות מתאווה והרחתי את אותו ריח משכר של ערוות אשה שגמרה, "תעשי לי מה שאני עושה לך" שמעתי אותה ואחרי רגע הרגשתי את קצה הלשון שלה מחליקה בין שפתי הכוס שלי! 
אותו לילה עשיתי את ה-69 הראשון בחיי, בפעם הראשונה גמרתי עם אשה וזה היה טוב, הלשון שלה עשתה בי פלאים, שפתיה מצצו את כפתור תענוגותיי וסוף סוף הבנתי מה זה עושה, גמרתי בלי סוף, גם היא, אבל המשכנו, רוצות עוד עד שלא יכולנו יותר, עד שהיא הודיעה שסיפקתי אותה. 
חיי הטירונות שלי הפכו קלים יותר כשהסמלת בחרה בי לחמם את המיטה שלה בימים הקרים, זה לא שלא עשיתי את כל מה שטירונית עושה וזה לא שלא נשלחתי על ידי הקצינה לביקור החודשי אצל הזונה אבל היו לי צ'ופרים, ויתורים קטנים כאלה עד שנפרדנו, הטירונות הסתיימה, אני הוצבתי לפלוגת משמר הכפר והיא נשארה במחנה הטירוניות לאמן את המחזור הבא. 

(המספרת):
"מלכתי, מישהי מתקרבת לשומרת!" החזירה יעל את המלכה למציאות, לוחשת ומתבוננת דרך המשקפת, אותו שריד הסטורי שימושי שמצאו אבותינו בהריסות העיר הסמוכה. המלכה אסתר נדרכה, ביקורת השמירה של הקצינה כבר עברה וזאת לא שעת החלפת המשמרות, אומנם אין בעיה לחוליה הממתינה בסמוך לשומרת להתמודד גם עם שתי שומרות אבל הלילה הכל חייב לדפוק בדיוק כפי ששרת הצבא שלה תכננה. "לא חמושה" עדכנה יעל בקיצור.
המלכה אסתר נרגעה קצת, עדיין ממקדת את מבטה באותה דמות המתקרבת אל השומרת ומחבקת אותה.
"אני לא מאמינה" הגישה לה יעל את המשקפת אחרי כמה דקות, "תראי מלכתי, היא יורדת לה!"
לקח לה רגע למלכה אסתר לכוון את הפוקוס, לראות בבהירות עד כמה שהאור הדל איפשר…


(השומרת):
היום זאת השמירה האחרונה שלי, שנתיים משרתים בצבא הוד מלכותה ואצלנו בפלוגת משמר הכפר יש כבוד לפז"ם, בחודשיים האחרונים הוותיקות פטורות משמירה. הבטתי למורד השביל, מחכה לראות את מי ישלחו לי. תמיד בשמירה האחרונה שולחת הסמלת חיילת צעירה שתפנק אותך, מין מסורת כזאת שגם אני כצעירה עשיתי אותה, רמזתי לסמלת במי אני מעוניינת מתוך הבשר הטרי שהגיע השבוע לפלוגה ואני מקווה שהיא תסכים, אחרי הכל גם אצלה ביליתי כמה לילות קרים במיטה לחמם אותה. הסמלת דאגה לי, שלחה בדיוק את מי שרציתי, ראיתי אותה מתקרבת בצעד מהוסס, חוששת, וחייכתי לעצמי, זוכרת אותי עושה את זה בפעם הראשונה, "הסמלת שלחה אותי" היא נעמדה מולי, מסמיקה ובעינים מושפלות. "את יודעת למה?" חקרתי.
"כן, לפנק אותך, אני הצעירה מכבדת אותך, לוחמת וותיקה" הוסיפה את המשפט שהפך למסורת.
"תתפשטי בשר טרי" המשכתי את הטקס על פי כללי המסורת ושני הסרטים הירוקים על הטוניקה שלי חייבו אותה לציית לי. היא התפשטה ועמדה מולי עירומה, רועדת ולא מקור, מחכה למוצא פי. בחנתי את גופה, את שדיה הגדולים ובעיקר את השפתיים שבגללם רציתי בה, שפתיים של מוצצת כמו שאנחנו קוראות לזה, והרגשתי את העיקצוצים בין רגליי, "רשאית להתחיל" אמרתי במין קול רשמי כזה, בדיוק כמו שעשו לי בזמנו. היא ירדה על הברכים מולי, מתקרבת, "מבקשת רשות להוריד לך את החיתול"
"רשאית"
הרגשתי איך היא פותחת לי את החיתול ביד רועדת, מורידה וחושפת את ערוותי, הטוניקה הקצרה שלבשתי לא הפריעה, גם לא הסתירה לה מהמקום שהיא נמצאה, "מבקשת רשות למצוץ לך" "רשאית" נשענתי על העץ, מתכוננת שלא אאבד שיווי משקל כשאגמור והרגשתי את השפתיים העבות נצמדות לשפתי הכוס שלי, את הלשון שלה שהחליקה בין שפתי הכוס הרגישות, מלקקת וחודרת, מחפשת את כפתור תענוגותיי ומוצאת, מתחילה לפנק אותי ואני נשענתי על העץ והתמכרתי לתענוג, גומרת פעם ראשונה ולא עוצרת אותה, רוצה עוד. 

יללת תן נשמעה, יללה ארוכה ואחריה עוד אחת קצרה, קוטעות לרגע את השקט שמסביב, שמעתי מין רחש קל, קול שריקה חרישי, והיא עזבה אותי, מחרחרת, פתחתי עיניים במהירות וראיתי אותה כורעת לפני ומנסה לחלץ חץ הנעוץ בצווארה! שלחתי יד לחרב שלמותני ושמעתי שוב את קול השריקה החרישי וחץ נוסף ננעץ עמוק בין שדיה והפיל אותה לאחור, רציתי לצעוק לעזרה אבל אז הרגשתי ביד החזקה האוחזת בי מאחור, חוסמת את פי, סכין הונחה על צווארי והתחילה לחתוך… 

(המספרת):
"אני צריכה ללכת מלכתי, להצטרף לכוח התוקף" לחשה יעל למלכה אסתר, "שתי השומרות נשארות כאן איתך" הצביעה על שתי לוחמות משמר המלכה שכרעו שני צעדים מאחור. "בהצלחה, השבט סומך עליך"
"תודה מלכתי, השבט סומך עליך, אני רק השליחה שלך" ענתה יעל במהירות, אוחזת בידה של המלכה ומצמידה אותה אל ליבה. "הלילה ננקום את נקמתך" הוסיפה המלכה אסתר, מרגישה את דפיקות ליבה המהירות של יעל, "את ההשפלה שהשפילו אותך ואותנו לא שכחתי ולא סלחתי" "תודה מלכתי" נישקה את ידה והצמידה אותה למצחה.
"ותזכרי, אני רוצה את שני פרי ההרבעה הגבריים שלהן בחיים! בשבילם אנחנו פה, ואת המלכה, בשביל הנקמה, והרבה שבויות, סוחרות העבדים של מכרות תמנע וסדום תשלמנה לנו הרבה כסף עבור עזתית בריאה" יעל ירדה ונעלמה מאחור, עולה על הסוסה שחיכתה לה והתחילה להתקדם בראש קבוצת הפרשיות, המלכה אסתר עקבה אחריהן, מתקדמות לאט, בלי להשמיע קול, אל עבר נקודת ההערכות האחרונה שלהם, אל מאחורי אותה הגבעה האחרונה לפני הכפר, המסתור האחרון לפני המישור הגלוי לשומרת שממנו יפרצו אל הכפר. "יעזור לנו אלוהים" מילמלה לעצמה, עוצמת עיניים ומתפללת, "כבר חצי שנה שלא הפרינו את אחת מבנות השבט ו…" 

(ההיסטוריונית):
פר ההרבעה הגברי של שבט דן, צאצאי שרידי הפליטה של גוש דן שחרב במלחמה העולמית השלישית, נפח את נשמתו במה שאפשר לקרוא תאונת עבודה, באמצע תהליך הפריה של אחת מבנות השבט, כשהוא שוכב בין רגליה ועושה בה מעשה גבר באשה, נותן לה את עונתה ורגע לפני שירה בנרתיקה את אותם זרעונים שיפתחו במרוץ הגדול אל הביצית המחכה להם עמוק ברחם, נפח את נשמתו. ועדת החקירה שהקימה המלכה מצאה אחר כך שפר ההרבעה הגברי קיבל שבץ ומת בגלל עומס יתר, ששרת ההפריה, זאת שמתזמנת את לוח הזמנים של פר ההרבעה, לקחה שוחד והכניסה נשים בלי תור ובמקום ארבעה נשים ביום, כפי שאישרה לה הרופאה המלכותית, אילצה אותו לשכב עם שמונה ואפילו עשרה נשים ביממה. זה ששרת ההפריה נקשרה עירומה לעמוד הקלון בכיכר, צמתה נחתכה ושיערה גולח, זה שכל מי שעבר לידה זרק עליה ביצה סרוחה או עגבניה רקובה או סתם ירק עליה וזה שלאחר שבוע היא נמכרה לשיירת סוחרות עבדים שלקחו אותה לעבוד במכרות המלח בסדום לא כיפרו על העובדה שאין יותר פר הרבעה גברי לשבט, שהשבט נמצא בסכנה קיומית מוחשית, והמלכה אסתר אספה את מועצת החכמות שלה לטקס עצה… 

(יעל):
האדרנלין זרם לי בדם, הרעד הזה של הרכיבה החרישית על הסוסה שלי העביר בי את אותם זרמים ממריצים שלפני קרב, מאחורי רכב טור הפרשיות שלי, גם הם בשקט, יודעות שאסור לנו להתגלות עכשיו, לוחמות מנוסות הדרוכות כמוני וכמוני גם מוכנות למות למען המלכה, לתת את חייהן למען השבט, מאמינות ובוטחות בי, שרת הצבא שלהן. 
נצנוץ האורות מעזה הזכיר לי את הפעם האחרונה שדהרתי לשם, נושאת את אגרת המלכה אסתר למלכה אמירה, מלכת עזה, אגרת המפצירה בה למכור לנו את אחד משני פרי ההרבעה הגבריים שברשותה, שניהם יהודים! שלל שבזזו בקרב עם שבט באר שבע. אישית חשבתי שזאת טעות, שהעזתיות מבינות רק כוח, אבל הייתי בדעת מיעוט, שרת האוצר שכנעה שקופת השבט מדולדלת ולקנות את פר ההרבעה יעלה לנו פחות ממלחמה, והרבנית הראשית הוכיחה באותות ובמופתים שאלוהים מעדיף הדברות על מלחמה, "תראו את אברהם אבינו, קנה את מערת המכפלה ולא כבש אותה" שכנעה את שאר מועצת החכמות שעדיף דרכי שלום על מלחמה, שהשבטים מסביב יכבדו אותנו אם נקנה ולא נבזוז וחוץ מזה אנחנו הרי צבא הגנה ולא צבא כיבוש. 

החשש שלי נחלש קצת כשקיבלו את פנינו בכבוד והובילו אותנו ישירות לפגוש את המלכה, אומנם התבקשנו להתפרק מנשקנו ונערך עלינו חיפוש יסודי אבל זה לא חריג, גם אני לא מרשה לאף שליחה להכנס למלכתי כשהיא חמושה. המלכה אמירה ישבה על הכסא הגדול והמוגבה בשבעה מדרגות, אשה גדולה ועבת בשר עם שדיים ענקיים, לבושה בחזית זהב התומכת בהם ומציצה מבעד לטוניקת המשי הירוקה הרקומה אף היא בחוטי זהב טהור. כרעתי ברך לפניה בשולי המדרגות, נוהגת כמנהג הטקס ועושה לה את הכבוד הראוי למלכה, משפילה עיניים ומגישה את האגרת ממלכתי. הקצינה שלידה ירדה ולקחה את האגרת ונתנה לה אותה וזאת קראה בעיון, אחר כך היא קראה לקצינה ולחשה לה משהו באוזן וזאת יצאה מהחדר. חשבתי שהיא הולכת להביא את פר ההרבעה הגברי, שמועצת החכמות צדקה ואני טעיתי, אבל במקום פר ההרבעה נכנסה מחלקת חיילות עם כידונים ביד והקיפה אותנו, אותי ואת שתי הקצינות שליוו אותי, מכוונות לעברנו את הכידונים. "מה היא חושבת המלכה שלכן?" פנתה אלי המלכה אמירה והפעם קולה היה שונה, "שנמכור לכן את פר ההרבעה שלנו?" פרצה בצחוק מתגלגל, מעליב כזה, ונשות החצר שמסביב הצטרפו אליה, "בחיים לא!" הפסיקה את הצחוק וכל החצר איתה, "גם אם המלכה אסתר תרד על ברכיה ותנשק לי כאן בין שפתי" והיא הצביעה בתנועה גסה על מפשעתה, "גם אז לא אתן לכן לטעום מטעמו של פר ההרבעה שלי" פרצה שוב בצחוק והחצר הצטרפה אליה, "הפשיטו אותן!" פקדה פתאום וקולה היה חד כתער. ארבע חיילות חסונות אחזו בי, נאבקתי, לשם הכבוד למרות שלא היה טעם להתנגד, אבל חוד החנית שהוצמד לצווארי על ידי שתי חילות נוספות שכנע אותי להפסיק, עמדתי, אחוזה בידן והן הפשיטו אותי, קורעות מעלי את הטוניקה הלבנה שלבשתי, חותכות את החזיה שלבשתי וחושפות את שדיי, את הפטמות הכהות הגדולות שבלטו על רקע השדיים הלבנים, ממשיכות וחותכות את החיתול שכיסה את ערוותי וגילו לעיני כול את ערוותי, את שיער הערווה השחור שלי. לצידי העמידו את הקצינות שלי, באותו מצב בדיוק, עירומות כביום היוולדן, אחוזות בידיהן של חיילות חסונות וחוד חנית מוצמד לצווארן כשכל נשות החצר עומדות ומעירות הערות, אלה על שדיה הקטנים של נעמה, הקצינה שלידי, זאת על שיער ערוותה הדליל של טליה, הקצינה השניה, שאינו מסתיר את צניעותה, ואלה עלי, על עטרות פטמתי הכהות והגדולות ועל שיער ערוותי הסבוך המכסה את שפתי הכוס שלי ש"סבוך כל כך עד שאפילו פר ההרבעה לא יוכל לחדור דרכו" כפי שאמרה אחת והשאר פרצו בצחוק. "על הברכים!" פקדה המלכה והחילות דחפו אותנו, מכות בחוזקה מאחור ומפילות אותנו על הברכיים אוחזות בנו חזק בזמן שהקצינה ירדה מלמעלה וסכין גדול בידה, נגשת אלי ותופסת בצמתי הארוכה ומושכת אותה למעלה, רעד עבר בגופי, ידעתי למה היא מכוונת, אם יש משהו שישפיל חיילת זה שיחתכו את צמתה, את שיער ראשה אותו היא מגדלת מיום שהתגיסה, וזה בדיוק מה שהיא עשתה, בתנועת מהירה היא חתכה את צמתי הארוכה וזרקה אותה לרצפה, דורכת עליה ועוברת לקצינה שלידי וחותכת גם את הצמה שלה, זורקת ועוברת לקצינה השניה. "תשכיבו אותן!" פקדה המלכה בקול והחיילות דחפו אותנו על הגב, נשענות על הידים והרגליים שלנו שלא נוכל לזוז, מפשקות את רגלנו, "לא!!" צעקה הקצינה שלי לקול צחוקן של נשות החצר כשהקצינה העזתית רכנה מעליה והתחילה לגלח עם הסכין החד את שיער ערוותה, עוד עלבון צורב לחיילת, פעם אחת היא צעקה, לא יותר, ואחר כך בלעה את עלבונה בלי קול, כמוני, אחריה גילחה הקצינה את ערוותה של הקצינה שלידי ובאה אלי, צוחקת ומגלחת ואני נושכת שפתיים ושותקת ורק עיניי אומרות את מה שרציתי לעשות לה. "תרימו אותה!" הצביעה עלי המלכה וארבע חיילות תפסו אותי בידי וברגלי והרימו אותי, מפשקות חזק את רגליי אל מול המלכה שקמה וירדה לעברי, "תגידי למלכה שלך שזה הדבר היחיד שהיא יכולה לקבל ממני" צחקה כשהיא מציגה בפני אלת עץ שראשה מגולף איבר גברי זקור, "תגידי לה שאם גם היא רוצה היא יכולה לבוא ואני אתקע לה את זה כמו שתקעתי לך!" והיא נעצה לי את האיבר המגולף בעץ עמוק אל בין רגליי! כאב לי! כאב חד וחזק הדומה לחרב שנתקעת בך, נשכתי שפתיים שלא לצעוק, לא לתת לה את התענוג לדעת שזה כואב לי והיא תקעה אותו יותר עמוק ואני התעותתי מכאב, דמעות כיסו את עיניי אבל לא הוצאתי הגה. מרחוק ראיתי את ציירת החצר מציירת במהירות, מנציחה את רגע ההשפלה שלי, את המלכה שזיינה אותי עם אותה אלה מגולפת, מכניסה ומוציאה במהירות את אותו זיין מעץ ששפשף את הכוס היבש שלי, את השפתיים שבערו כאילו אש אחזה בהם. המלכה נתנה לקצינה להמשיך וחזרה למקומה, זורקת עוד שתי אלות כאלה לעבר החיילות שלה ואלו ניגשו אל הקצינות שלי, נועצות בהן את האלות ומזיינות אותן, מזיינות וצוחקות בכל, נהנות. 

מחלקת חיילות עזתית ליוותה אותנו אל הגבול, במקום המדים שלנו הלבישו אותנו שק, במקום הסוסות שלנו הרכיבו אותנו על חמורים ולמותנינו חגרו חרב שבורה, לחמור שלי הם הצמידו גם חבילה גדולה, מתנה מהמלכה אמירה למלכה שלי, חבילה סגורה ועטופה. 
רציתי למות כשכרעתי מול המלכה אסתר, מבויישת, מוסרת לה את החבילה העטופה ומבקשת את סליחתה, "ביישתי אותך מלכתי" והפעם בכיתי, בלי בושה, "אכזבתי אותך" הוספתי, משתחווה ומצחי נוגע ברצפה כשהמלכה שלפה מהחבילה שהבאתי לה את הצמות הכרותות שלנו, את שלושת האלות שבהן אנסו אותנו, את הציורים שציירה הציירת המלכותית ובה אנו נראות בהשפלתנו ופתק קצר מצורף, "אם גם את רוצה לזכות בטיפול דומה את מוזמנת :)", "אני מבקשת רשות להשיב את כבודי" התחננתי והצבעתי על הפגיון הקדוש המונח לצידה. "לא!" השיבה לי המלכה בקול תקיף אבל שמעתי את התוגה בקולה, "לא את ביישת אותי אלא אותן שנתנו לי את עצת אחיתופל" וראיתי את הרבנית הראשית מחווירה, "צדקת! העזתיות מבינות רק כוח וכוח הן תקבלנה, בתחבולות נעשה לנו מלחמה, לכי לנוח, מחר יום חדש, מחר נתחיל את ההכנות" 
עצרתי את הסוסה שרכבתי עליה, הרמתי יד וכל הטור שמאחורי עצר, החיילת שמאחורי התקרבה לצידי, עוצרת ומחכה. הבטתי שוב במשקפת, בוחנת את השומרת שבפתח השביל, נשענת על העץ וחיילת אחרת כורעת לרגליה ומפנקת אותה, "היא בטח בעינים עצומות" חשבתי לעצמי ולא האמנתי למזלי הטוב, לכך שהשומרת תתרשל כל כך בשמירה, שהעזתיות כל כך בטוחות שאם לא באנו במשך ששת החודשים שעברו כבר לא נבוא. מהמרגלות ששלחתי אני יודעת שבהתחלה הן היו בכוננות עליונה, אימונים הופסקו ומשמרות תוגברו, מארבים נשלחו והחיילות ישנו במדי קרב ועם סנדלי קרב רכוסות, אבל בדיוק כמו שהמלכה אסתר העריכה ככל שהזמן עבר הכוננות ירדה, האימונים חזרו, המארבים בוטלו והמשמרות צומצמו. בחרנו ביום ההולדת של המלכה אמירה כיום בו נתקוף, יודעות שהרבה יין ישפך באותן חגיגות יום הולדת למלכה ויין הוא האויב מספר 1 של הערנות ועכשיו הגיע הרגע הגדול, רגע הנקמה שלי, עוד רגע אתן את הסימן ותחל המהומה! 
נתתי לחיילת לפנק את השומרת עוד קצת, עוקבת עם המשקפת, רואה אותה קצת מתנדנדת ויודעת שהיא מגיעה לשיאה, שעוד רגע היא עומדת לגמור ומבחינתי זה בדיוק הרגע הנכון…"תני את הסימן" לחשתי לחיילת המחכה לידי, "ויהיה האלוהים אתנו" הוספתי עוד תפילה קטנה, לא מזיק. החיילת לידי הניחה את ידיה על פיה, נשמה עמוק ויללה ארוכה יצאה מפיה, יללת תן פלחה את הדממה שמסביב, קודם יללה אחת ארוכה, הסימן לכוחות בשטח שהגיע הרגע, ואחריה יללת תן קצרה, הסימן להתחיל…. 

(המספרת):
לשתי השומרות בשער הארמון לא היה סיכוי, עומדות בדום מתוח עם החנית ביד, לא מאמינות שמישהו יעז לחדור אל הכפר. לרגע הן נדרכו למשמע יללת התן, יללה ארוכה ואחריה עוד אחת קצרה, ואז פילחו ארבעה חיצים את האוויר וננעצו בהן, שני חיצים בכל אחת, פוגעים ישירות במטרה, חץ אחד בצוואר, משתיק, וחץ שני בלב, הורג! ארבע דמויות לבושות שחור מיהרו והגיחו מהצד, תופסות אותן לפני שיפלו, נועצות בהן את הפגיון החד שבידן, מוודאות הריגה, ומשכיבות אותן לאט, שחלילה לא ישמעו את נפילתן. דמויות נוספות הצטרפו אליהן, נעות בשקט ונכנסות בדלתות הארמון, מתפזרות בפנים, כל אחת ליעד המוכר לה, מתגנבות ומחסלות באותה יעילות שקטה גם את השומרת שניצבה בכניסה לחדר השינה של המלכה, מתגנבות לחדר והורגות גם את הזונה ששכב וישן עירום למרגלות המיטה שלה, מוכן למלא את גחמותיה של המלכה אמירה, ועוד לפני שהמלכה הבינה מה קורה לה, לפני שהספיקה לצעוק לעזרה, היא שכבה כפותה במיטה ופיה סתום. לטיפול דומה זכו גם שני פרי ההרבעה שישנו בחדרים סמוכים לה, בשקט התגנבו הלוחמות למיטתם וכפתו אותם, משאירות גם אותם לשכב ככה על המיטה, שתי לוחמות נשארו לשמור עליהם, שלא יאונה להם כל רע, והשאר המשיכו במשימתן. 

אחת הלוחמות יצאה למרפסת ואחרי רגע נשמעה עוד יללת תן ארוכה באוויר, המלכה אסתר נדרכה, הגיע הרגע לסימן שכל כך חיכתה לו, יללה קצרה נשמעה ואחריה עוד אחת ועוד אחת, שלוש יללות קצרות, הסימן המוסכם ששלושת היעדים החשובים נתפסו בחיים ואפשר לעבור לשלב הבא. עוד יללה נשמעה מהכיוון בו התחבאה יעל, שרת הצבא שלה. לשומע מהצד זה אולי נשמע כדו שיח בין תנים מיוחמים אבל להן, שידעו למה לצפות, הסימנים היו ברורים, עוד יללה קצרה נשמעה והמלכה אסתר הבחינה בלוחמות שלה המקיפות את המחנה של משמר הכפר חודרות פנימה, יודעת שבדיוק עכשיו שתי פלוגות נוספות מקיפות את המחנה השני של צבא עזה ושחוליות הפורצות לארמון מטפלות בלוחמות משמר המלכה הלנות בארמון שבעצם… המלחמה האמיתית התחילה! 

המלכה אסתר ראתה את שורת הפרשיות הדוהרות לעבר עזה ויעל בראשן, עדיין בשקט, בלי אותן זעקות קרב המאפיינות הסתערות חיל פרשים, נותנות ללוחמות שבמחנה את אותן דקות השקט הנחוצות להן לבסס את נצחונן והחליטה להצטרף לכוחות שבשטח, יורדת במורד הגבעה, מלווה בשומרות הראש שלה, אל הלוחמת המחזיקה את הסוסים המחכים להם ויחד התחילו לרכב אל עבר המחנה. 

התוכנית עבדה אפילו יותר טוב ממה שהן חשבו, קודם הקיפו את צריפי המגורים הארוכים, מציבים קשתיות מול הפתחים שימנעו יציאת הלוחמות ורק אז פרצו לצריף הקצינות, מפתיעות אותן, הורגות בהן כל מי שמתנגדת, מפשיטות ומריצות החוצה את אותן שנכנעו. מהמולת הקרב בצריף הקצינות התעורר גם שאר המחנה, הלוחמות שניסו לצאת מהצריפים נורו ונפלו מתבוססות בדמן ושאר הלוחמות חזרו והסתגרו בצריף, מציצות מבעד לתריסים המוגפים ורואות את הקצינות העירומות שלהן כורעות ברך במרכז החצר וידיהן מורמות. מאחד הצריפים ניסתה קבוצת לוחמות להתנגד אבל הן נטבחו בלי רחמים, קודם על ידי מטח החיצים ואחר כך על ידי קבוצת לוחמות בשחור שעברה ווידאה הריגה. דגל לבן ראשון הונף מאחד הצריפים ואחריו עוד אחד ועוד אחד עד שכל הצריפים נכנעו ואחת אחת יצאו הנכנעות בידים מורמות, מניחות את החרב שלהן בערימה הגדולה, פושטות את הכותונת שלגופן וזורקות לערימה השניה ואת החיתול והחזיה, למי שהספיקה ללבוש, לערימה השלישית. עירומות ובידים מורמות הן הובלו אל מרכז החצר ושם, מסודרות בטורים, ירדו על ברכיהן וידיהן נכבלות אל מאחורי גבן וצידו השני של החבל נכרך סביב צווארה של זאת שאחריה ולבסוף נקשרו קרסוליהן בחבל שהגביל מאד את תנועתן, בדיוק כמו שעושים לחמורים כדי שלא יברחו. 

הקרב הסתיים, יללת המפסידות נשמעה מכל עבר, מתחננות ומבקשות רחמים, צבאה של המלכה אמירה הובס. מרבית הלוחמות פנו אל הכפר הגדול, חוברות לפרשיות שהצטרפו. מחלקה אחת נשארה, כמה לוחמות שמרו על השבויות והשאר התחילו לעבור בין הצריפים, צריף אחר צריף, בודקות שאף אחת לא מתחבאת בו, בוזזות, בוחרות מרכושן של העזתיות המובסות ועורמות אותן לערימה גדולה מחוץ לצריף ובסוף מעלות באש את הצריף ועוברות לצריף הבא. הבכי וצעקות ה-"איזה בושה" התגברו כששלוש חיילות התחילו לעבור בינן. חיילת אחת משכה והרימה את הצמה של השבויה, השניה, סכין חד בידה, חתכה אותה, והשלישית, מגזזת צאן בידה, הלכה אחריהן וגזזה את מחלפות ראשן, מספרת אותן בתספורת גברית קצרה, כמעט קרחת, תספורת גבר המביישת אשה, בטח שחיילת בצבא, מתחילות בקצינות, קצינה שניסתה להתנגד חוסלה בלי רחמים למען יראו וייראו, מסיימות ועוברת לחיילות. 

הפרשיות הקיפו את הכפר, חוסמות את הדרך לברוח, והלוחמות החלו לעבור מבית אל בית, מגרשות את יושביו אל הכיכר הגדולה שמול הארמון, הורגות בלי רחמים כל מי שמתנגדת. השמש זרחה בינתיים, מאירה על הקהל המצטופף בכיכר, המלכה אמירה הגיעה והצטרפה ללוחמות, רוכבת עם יעל לעבר הארמון, מנופפות ללוחמות המריעות להן. המלכה אסתר עלתה והתיישבה על כסא המלכות, מחכה שיביאו בפניה את שני פרי ההרבעה הגבריים שעבורם יצאה למלחמה. פרי ההרבעה ידעו היטב מאיזה צד מרוחה החמאה, מרגע שנכנסו לאולם, רואים אותה יושבת בכסא המלוכה, השתחוו וכרעו ברך לפניה, מצמידים את מצחם לרצפה ועושים לה כבוד, נשבעים לה אמונים, לציית לה, לשמור את כוחם עבורה ולמלא את מצוותיה ללא הסתיגות. "תראו לי מה אתם שווים" ציוותה המלכה.
אחד אחד הם הציגו בפניה את הזיין שלהם, משפשפים ומעמידים אותו, מנסים לעשות רושם, עומדים מתוחים על הברכיים והזקפה מתנשאת מבין רגליהם, זקפות לתפארת, שני זרגים גדולים ועבים שהעלו חיוך על שפתיה של המלכה, "לכו תנוחו, תאספו כוח, בקרוב מצפה לכם הרבה עבודה" ציחקקה. 

"הגיע רגע הנקמה שלך" פנתה המלכה ליעל, שרת הצבא שלה שעמדה לידה, "ונתחיל דווקא באותה קצינה שפגעה בכבודך" חייכה אליה, "תכניסו אותה!" ציוותה בקול. את הקצינה ממשמר המלכה, זאת שהשפילה בשמחה גדולה כל כך את יעל, מצאו מתחבאת באחד מחדרי הארמון, שתי חילות גררו אותה חבולה ובוכה למרכז החדר, מורידות אותה על ברכיה במכה חזקה, "היא לרשותך, תעשי לה מה שעשתה לך" הודיעה המלכה ליעל כשהיא מושיטה לה את אחת האלות המגולפות ששלחה לה מלכת עזה, אלה שאיתה אנסו אותה כשהגיעה בשליחות מלכתה. יעל שלפה את הפגיון הנעוץ בחגורתה וירדה במדרגות אל עבר הקצינה הבוכיה, קודם חתכה מעליה את הטוניקה שלבשה, משאירה אותה עירומה, אחר כך אחזה בצמתה ומשכה, צמה ארוכה ועבה שנמתחה למלוא אורכה, ואז התחילה לחתוך, לאט, שומעת את הקצינה בוכה והיא מחייכת, "צוחק מי שצוחק אחרון" לחשה לקצינה בקול ארסי כזה והציגה בפניה את הצמה שחתכה, "זוכרת מה עוד עשית לי?" ציחקקה ובלי לחכות לתשובה פקדה "תשכיבו אותה!" וארבע חיילות תפסו אותה והשכיבו אותה על הגב, מותחות את ידיה ורגליה לצדדים ומונעות ממנה לזוז. "זוכרת?" חזרה על השאלה כשהיא מניחה את הפגיון החד על שיפולי בטנה של הקצינה, "רצית להשפיל אותי!" המשיכה כשהיא אוחזת בשיער ערוותה ומושכת, מתעלמת מבקשות הסליחה של זאת, "זה מה שעשית לי" משכה את הפגיון החד וגילחה קבוצה ראשונה משיער הערווה השחור שלה, "וזה מה שאני עושה לך עכשיו" המשיכה וגילחה עוד קבוצת שיער גדולה, "עין תחת עין, צמה תחת צמה ושיער ערווה תחת שיער ערווה" השלימה את מלאכת הגילוח, מפזרת את השיער שהורידה על שדיה. הקצינה בכתה, מבקשת שוב רחמים, טוענת שלא היתה לה ברירה והמלכה אמירה הכריחה אותה, "היית צריכה לחשוב על זה אז" הטיחה בה יעל כשהיא מניחה את הראש המעוצב כזיין של האלה שבידה בין שפתי הכוס של הקצינה, "צחקת כשתקעת לי אותו" תקעה את הראש המגולף עמוק לכוס שלה, דוחפת חזק, מכניסה אותו עמוק, לוחצת בכוח, מוציאה את כל הכעס שאגרה בתוכה מאז אותו יום. הקצינה צעקה אבל יעל לא הפסיקה, פורקת את כל המתח של הלילה האחרון, מזיינת אותה עם אותו תותב עץ חזק ומהר, מוציאה ודוחפת חזרה במכה חזקה, ממשיכה להתעלם מהבכי וקריאות הכאב של הקצינה השוכבת חסרת אונים על הרצפה. אף אחת לא הפסיקה אותה, נותנות לה לפרוק את זעמה, מסתכלות במלכה והיא מסמנת להם לא להתערב, לתת לה. 

בחוץ גמרו לקבץ את כל הנשים לכיכר, עומדות צפוף, בוכות על גורלן. מפקדת הפלוגה עלתה ולחשה משהו למלכה וזאת ירדה אל יעל, עוצרת אותה "בואי" לחשה לה, אוחזת את ידה ועוזרת לה לקום, "היא כבר לא שווה" סימנה לחיילות שאחזו ברגליה של הקצינה וגררו אותה לפינת החדר, "בואי תעזרי לי לטפל במלכה!" 

את המלכה אמירה הכניסו לחדר כשידיה משוכות לצדדים וקשורות לאסל הנשען על עורפה, אותו מוט המשמש את שואבי המים לשאת שני דליים, חבל קשור לצווארה וחיילת צעירה מובילה אותה, מושכת אותה כאילו היתה כלב שעשועים, רגליה של המלכה אמירה היו יחפות וקרסוליה קשורים בחבל, הולכת בצעדים קטנים, ככל שהחבל מרשה, ושתי חילות נוספות הולכות מאחוריה ומדרבנות אותה בחודי החניתות שבידם. כותונת הלילה שלגופה, זאת שאיתה תפסו אותה, היתה קרועה ומלוכלכת ושדיה הגדולים נפולים על בטנה השמנה ומציצים מבעד לקרעים. מכה חזקה מאחורי הברך הפילה אותה לרצפה, נופלת ומתיישרת בקושי, כורעת ברך בפני המלכה אסתר ועיניה מושפלות, מביטה בקצינה שלה הזרוקה בצד, שוכבת ובוכה, ובאלה המגולפת הזרוקה לידה, זאת שרק לפני רגע יעל נקמה איתה את נקמתה בקצינה. 
"רחמים" התחננה המלכה אמירה.
"היית צריכה לחשוב על זה קודם" השיבה יעל, "כל אחת אוכלת מה שהיא מבשלת" הוסיפה לקול צחוקן של החיילות שלה שמסביב. "זוכרת" המלכה אסתר הציגה בפניה את הציורים ששלחה לה, הציורים שתעדו את השפלתה של השליחה שלה, של יעל. "בבקשה, רחמים" חזרה שוב המלכה אמירה בקול מתחנן.
"תרימו אותה!" פקדה יעל על החיילות שלצידה של אמירה, "עכשיו תפשיטו אותה!" המשיכה כשזאת עמדה על רגליה והן קרעו מעליה את הכותונת. "נהנת להשפיל את השליחה שלי?" אחזה המלכה אסתר בפטמותיה של המלכה אמירה וצבטה בחוזקה, מושכת ומורידה אותה שוב על ברכיה, "מהיום אני גם מלכת עזה ואת, זה כתר המלכות שלך" הניחה על ראשה זר קוצים שהגישה לה אחת החיילות, "מהיום אסור לאף אחת לקרוא לה המלכה אמירה!" הודיעה בקול לכולם, "ומי שיעז ויקרא לה כך יענש!". המלכה אסתר הושיטה את גב כף ידיה לעבר פיה של אמירה, "תנשקי!" רעם קולה של יעל.
אמירה לא זזה.
צליל סטירה חזקה הדהד בחלל החדר ואמירה נפלה הצידה, מביטה ביעל במבט המום וכועס, כזה של מי שרוצה להרוג אותה, ונושכת שפתיים. המלכה אסתר חיכתה שתעמוד שוב על ברכיה ושוב הגישה את ידה, "תנשקי!" פקדה יעל וגם הפעם אמירה התעלמה. עוד סטירה נחתה על לחיה השניה של אמירה, מפילה אותה לרצפה. בפעם השלישית היא כבר נישקה את ידה, נשיקה קטנה, כאילו מנסה לצאת ידי חובה כדי שלא יסטרו לה שוב, ""תנשקי חזק, עם כוונה" ציוותה יעל כשאחת החיילות מדרבנת אותה עם קצה הכידון בגב. אמירה נישקה בחוזקה, הצמידה את גב כף היד למצחה ושוב נישקה כשדמעות העלבון זולגות מעיניה, "סליחה" מילמלה, "טעיתי, את יכולה לקבל את פר ההרבעה הגברי שלי במתנה!" "באמת?" שאלה המלכה אסתר בציניות, "פר ההרבעה הגברי ממילא כבר שלי" צחקה ואיתה כל הנוכחות בחדר, "רואה" הראתה לה עוד ציור ששלחה לה מטקס השפלתה של יעל, "תשכיבו אותה על הגב!" פקדה על החיילות ואלה דחפו את אמירה והשכיבו אותה, "עכשיו תרימו אותה, כמו בציור!" ארבע חיילות לא הצליחו להרים את המלכה השמנה ועוד חיילות הצטרפו ויחד הרימו אותה, מושכים אותה בידיה וברגליה, "קחי" מסרה ליעל את האלה המגולפת, "לפני שאני ממשיכה תשיבי לה כגמולה" יעל לא חיכתה, החיילות אחזו במלכה המתפתלת ומנסה למנוע ממנה לתקוע בה את התותב אבל יעל, בתנועה מהירה וחזקה, נעצה בכוס של המלכה את ראש האלה המגולף כאיבר גברי גדול וארוך, תוקעת עמוק ומתעלמת מזעקת הכאב של המלכה, כאב פיזי ויותר מזה כאב ההשפלה. "את!" פנתה לקצינה ששכבה בצד, מסתכלת באימה מה עושים למלכה שלה, "את רוצה לחיות?"
"כן"
"תזחלי לכאן"
הקצינה זחלה לעברה עד ששכבה לרגליה, "זוכרת שזיינת אותי" לחשה לה יעל.
"כן" גמגמה הקצינה, מסמיקה כעגבניה בשלה.
"אז עכשיו תזייני ככה אותה" צחקה יעל בקול.
ראו על הקצינה שהיא מפחדת, מפחדת וחוששת, עדיין היה לה ריספקט למלכה לשעבר, ויעל אחזה בכידון שלקחה מחיילת והצמידה את החוד לצווארה, "תזייני או תמותי!" אמרה בקשיחות. כנראה שהרצון לחיות היה חזק מהפחד של הקצינה מהמלכה לשעבר והיא נעמדה על ברכיה והתחילה לזיין את אמירה עם התותב הנוקשה, "יותר מהר" זרזה אותה יעל, מלווה את דבריה בדקירה קלה בכידון שבידה, "יותר עמוק" דחפה עם רגלה את התותב שבידי הקצינה וסחטה מאמירה עוד אנקת כאב כשכל התותב הגדול חדר לתוכה. לקול צחוקן של החיילות שמסביב הקצינה זיינה את אמירה, מפמפמת בה מהר וחזק, המלכה בכתה, גם מהכאב ובעיקר מההשפלה אבל ליעל זה לא הספיק, קודם היא ניגשה וגילחה את שיער ראשה של המלכה, "תעמידו אותה" פקדה על החיילות שאחזו באמירה כשסיימה, "לא!" עצרה את הקצינה, "אל תוציאי, תחזירי, תתקעי עמוק!" דאגה שתחזיר את התותב עמוק לכוס של המלכה, "ועכשיו תגררו אותה ככה לעמוד הקלון, תציגו אותה לראווה לכל תושבות עזה" 
הבכי וצעקות ה-"איזה בושה" המשיכו ואפילו גברו כשהחיילות חיברו את המלכה המושפלת לעמוד הקלון, עירומה, קרחת ועם התותב התקוע בכוס שלה הציגו אותה לראווה בפני כל הנשים שבכיכר, אחר כך הניפו את דגל שבט דן על התורן בארמון ובסיום הטקס התחילו בסלקציה, בוחרות בצעירות היפות והחזקות לשפחות, קושרות אותן בטור אחד לקראת המסע לשבט דן, מבין האחרות מי שהסכימה להשבע אמונים למלכה אסתר ולהפוך לנתינה שלה רוכזה בגוש נפרד וכל השאר, החיילות שנכנעו ומי שלא הסכימה להשבע, נקשרו בטור שני, את אלה יבילו בקרוב לשוק העבדים והשפחות הגדול ביריחו החדשה, ימכרו אותן לכל המרבה במחיר… 

(יעל):
את אותו הלילה העברנו, המלכה אסתר ואני, בארמון של אמירה שהפך לרכוש המלכה אסתר, היה לה ארמון מפואר וניצלנו אותו. אחרי ארוחת הערב המלכה ביקשה שאצטרף אליה לחדרה ולהפתעתי שני פרי ההרבעה ישבו שם בפינה וחיכו. היא הובילה אותי בידה והתיישבה על המיטה, רציתי לכרוע ברך, כנהוג, אבל היא עצרה אותי והושיבה אותי לצידה. "יעל" היא פנתה אלי והיה משהו שונה בקולה, רך כזה, "השבט חייב לך תודה" המשיכה, מלטפת את ראשי, "גם אני חייבת לך תודה, אישית, אני יודעת שאת כבר לא צעירה והחלטתי להענות לבקשתך, לתת לך סוף סוף ללדת" ניגבה לי את הדמעה שזלגה מעיני, מוחאת כף ושני פרי ההרבעה הגבריים נעמדו מולה, פושטים את שמלתם ומציגים את מרכולתם המפוארת, "תבחרי" הצביעה עליהם. הייתי המומה ושתקתי, לא התכוננתי לזה, "את רוצה שאני אבחר עבורך?" היא ליטפה שוב את ראשי בחיבה. "כן מלכתי" גמגמתי, מסמיקה.
"אתה!" הצביעה על הצעיר מבינם, זה עם הזקפה הגדולה יותר, "קח אותה לחדרה ותעשה כל מה שהיא רוצה ו…כדאי לך מאד שהיא תהיה מרוצה" הוסיפה איום מרומז. 
על כפיים הוא נשא אותי לחדרי, מניח אותי בעדינות על המיטה הגדולה המכוסה בסדין לבן, "להפשיט את גברתי?" הוא שאל בנימוס ושמעתי את הציחקוק של השפחה העירומה שעמדה בפינה ופניה אל הקיר, מחכה אם אצטרך אותה. "כן" התמתחתי במיטה, מתעלמת מאותו צחקוק ומפקירה את עצמי בידיו המיומנות.
בעדינות הוא הפשיט אותי, מוריד ומלטף, נוגע בנקודות הנכונות, אילו שעושות לי את זה, מחליק כאילו במקרה עם האצבע בין שפתי הכוס ומדליק אותי. "להתפשט גברתי?" הוא שאל כששכבתי עירומה בלי להפסיק ללטף ולמזמז.
"כן" גנחתי, מתמכרת לתענוג.
עם יד אחת הוא המשיך ללטף אותי ובשניה הוא פתח את הקשר של השמלה שלו ונתן לה להחליק לרצפה, משחררת את הבד שנתפס בתורן שהזדקר בין רגליו. "איך גברתי רוצה אותי?"
"פרו ורבו" אמרתי, נזכרת בשעור החינוך מיני שלי כנערה צעירה ונשכבת על הגב ומפשקת רגליים, "בוא תעשה לי ילדה" "פעם ראשונה שלך?" הוא שאל ומייד הוסיף, "פרו ורבו" שלא יהיה ספק שהוא חלילה חושב שאשה בגילי היא עדיין בתולה. "כן" עניתי, מסמיקה.

קודם הוא נשכב בין רגליי וליקק לי, הכין את הדרך, הצמיד את שפתיו לשפתי הכוס הרגישות ובלשונו הארוכה הוא מצא את הדגדגן שלי והתחיל לשחק בו, מרעיד אותו, מוצץ ושולח זרמים נעימים בכל גופי, ממשיך לפנק עד שהרגיש שהכוס שלי התמלא באותו נוזל שרצה ורק אז הוא עלה ונשכב עלי בעדינות, נזהר שלא למחוץ אותי תחת גופו, מכוון את ראש הזיין המתוח אל עבר החריץ הרטוב שבין רגליי. "מבקש רשות להכנס" אמר פתאום והמשיך, "אני מקווה שלא אכאיב לך"
להכאיב לי? אחרי הטיפול שקיבלתי שם מאמירה והקצינה שלה שום איבר גברי, אפילו גדול כמו שלו, לא יכאיב לי, "בעדינות" אמרתי, מחייכת לעצמי, והרגשתי איך הוא מחליק לתוכי בקלות. עטפתי את ישבנו ברגליי הארוכות ונצמדתי אליו, מרגישה את הזיין עמוק בתוכי. הוא לא זז, רק שכב ככה עלי והרגשתי איך הזיין שלו נמתח בתוכי, מקפץ, "תעשה לי ילדה" גנחתי בתאווה, מתמכרת לתענוג, "כן, תדפוק אותי" לא התאפקתי והתחננתי, מוחלת על כבודי ומרגישה איך הוא מתחיל לפמפם בי, "כ-ן-ן-ן" המשכתי וגנחתי, כן ארוך של תענוג וחיבקתי אותו גם בידי, נצמדת אליו, "כ-ן-ן, זה ט-ו-ב-ב-ב" המשכתי באותן גניחות תאוותניות, שומעת שוב את הצחקוק של השפחה ואומרת בליבי שהיא עוד תשלם על זה, "כן תמשיך" התמכרתי, נועצת ציפורניים בגבו, נצמדת ונותנת לו להכתיב את הקצב. 

היה שווה לצאת למלחמה בשביל פר הרבעה גברי כזה, לא רק שהוא פורה הוא גם יודע לענג אשה ואני הייתי בשמיים, אף גבר לפניו, לא הזונות שהייתי מזמינה לחדרי ואפילו לא הגברבר שהמלכה אסתר צ'יפרה אותי איתו לפני הקרב, לא הגיעו לקרסוליו של זה, הרגשתי שאני גומרת וביקשתי עוד, התחננתי כשפחה חרופה שימשיך ולא יפסיק, לרגע אפילו שכחתי שאנחנו עושים פרו ורבו ולא איזה משגל לצורך סיפוק עונתי אבל הוא זכר, "תתכונני" הוא לחש לי, מתנשף, "בואי" הוא המריץ אותי לגמור שוב והוא לא היה צריך להתאמץ בשביל זה, "אני בא!" הוא הכריז בקול, בדיוק ברגע שגמרתי, "ק-ח-ח-י-י-י!!" הוא ירה בתוכי את מטענו הרותח, "אני גומר!" הוא מילא את נרתיקי בשפעת זרמתו החמה והריחנית, שולח מטח ראשון של זרעוניו אל יעדם. 
אחר כך ישבנו במיטה מתנשפים והשפחה הגישה לנו יין משובח בכוסות מהודרים, "שמעתי אותך מצחקקת" אמרתי לה כשסיימה ורצתה לחזור למקומה וראיתי אותה מחווירה. "סליחה גברתי" היא נפלה על רגליה, "זה לא היה בכוונה, מצטערת" המשיכה באותו קול מתחנן.
"קומי!"
היא קמה ונעמדה.
"תתכופפי!" קמתי מהמיטה והיא החווירה, רועדת ומתכופפת, יודעת היטב מה אני הולכת לעשות לה.
לקחתי ענף דק שעמד בעציץ כקישוט ותלשתי מעליו את כל העלים, נעמדתי מאחוריה, רואה איך שדיה מתנועעים תחתיה, והפלקתי לה, חזק! "תודה גברתי, זה מגיע לי" היא צווחה בקול כואב, יודעת מה אני אוהבת לשמוע.
הפלקתי לה שוב, יותר חזק, ושוב היא צווחה באותו קול כואב ומתחנן "תודה גברתי, זה מגיע לי, אני מבטיחה לא לצחקק יותר" משום מה ריחמתי עליה, לא יודעת למה, אבל לא לפני שהפלקתי לה שוב, הכי חזק, פוגעת בשפתי הכוס שלה, "סליחה גברתי" והפעם היא כבר בכתה, "זה מגיע לי" השלימה בבכי. "תעמידי לו" זרקתי את הענף מידי וחזרתי למיטה.
ראיתי את מבט התודה שלה, מנסה לעצור את הבכי, "תודה גברתי" היא מילמלה והתחילה למצוץ לו, להעמיד לו מחדש. 
ארבע פעמים ביום, זאת המכסה שקבעה הרופאה המלכותית שמותר לפר הרבעה גברי לגמור, ואת מלוא המכסה הזאת ניצלתי באותו הלילה. 

הפעם השניה היתה בתנוחת הלוחמות, דוהרת עליו, דוהרת לעוד גמירות מופלאות, השפחה רק גמרה להעמיד לו ועוד לפני שהספיקה לחזור למקומה בפינת החדר כבר השתפדתי על התורן שהתנוסס בין רגליו ופינקתי את עצמי, דהרתי אליו כמו במרוץ, מהר, עולה ויורדת ושדיי קופצים, גומרת וממשיכה, "דיו" היכיתי בכפות ידי על צידי פלחי ישבנו, מדרבנת אותו, "דיו!" המשכתי, מתכופפת ונשענת בידי על חזהו, מגישה לו את שדיי למציצה, "כן" גנחתי, גומרת, "כן בוא! בוא… ב-ו-ו-א-א-א" והוא בא, מרים אותי ומשפריץ בתוכי, שולח עוד מטח זרעונים להסתער אל עבר היעד הנכסף. 

ישבתי ואכלתי תפוז, מסתכלת בשפחה ששוב ירדה לו והעמידה לו והתחרמנתי. בפעם השלישית הוא עשה אותי בתנוחת הכלב, עשה אותי זה אולי מילה גסה, לשון של שפחות, אבל גסות זה בדיוק מה שחיפשתי בפעם הזאת, רציתי שינענעו אותי ואת זה הוא עשה מצויין, עומד מאחורי, מתכופף ומשחק בשדיי התלויים תחתיי ומזיין אותי בלהט, את השפחה השכבתי כשראשה תחתיי, בדיוק מתחת לערוותי, ולשונה הרטובה מלקקת לנו, מחליקה ועוברת בין שפתי הכוס לזיין התקוע בתוכן, משחקת ביד אחת בביצים שלו, מלטפת אותן בעדינות, ובתנוחה כזאת אי אפשר להמשיך הרבה זמן. גם הפעם הוא הצליח לכוון את עצמו לגמירה השניה שלי, לגמור ביחד, "אני בא!" הוא הפיל אותי למיטה ונשכב עלי, ממשיך לזיין במהירות, "אני משפריץ!!" הוא צעק והרגשתי איך כל גופו נמתח ואז באה החמימות המוכרת בתוכי של זרמה גברית המציפה אותי, מטח שלישי שמגדיל את ההסתברות שלי להתעבר. 

אני והוא גמרנו אבל השפחה לא וראו את זה עליה, "מסכנה" הוא לחש לי אחרי ששוב היא הגישה לנו יין, "תבקשי ממנה שתעשה לנו הצגה, זה מחרמן אותי" הוסיף הבטחה. הרשתי לה, אבל על הגב, שנראה טוב. היא הודתה לי ונשכבה במהירות על השטיח ופינקה את עצמה, מאוננת עם היד, דוחפת אצבע ומשחקת בעצמה, היא לא היתה צריכה הרבה בשביל לגמור, הוא צדק והיא היתה מיוחמת, מסתבר גם שלא רק בזה הוא צדק, גם בזה שהצגה כזאת מחרמנת הוא צדק וכשהיא גמרה עמד לו מחדש ועם כמה שפשופים ששפשף לעצמו הוא היה מוכן לעוד משגל וכמוהו גם אני אז עשינו את זה שוב, בפעם הרביעית, התחלנו בפרו ורבו, מנסים להגדיל עוד את ההסתברות שלי להכנס להריון, רק שאז הוא לימד אותי תנוחה חדשה, "תני לי לפנק אותך גברתי" הוא לחש לי כשהוא מכדר אותי ככדור, מושך את רגליי ומצמיד אותן אל שדיי, כורע על ברכיו ורוכב עלי, חודר למעמקיי, נוגע בנקודות חדשות, כאלה שלא נגע בהן קודם וסוחט ממני גמירה ראשונה, "תפתחי את הרגלים" הוא המשיך ולחש לי ואני, שבויה בהנאה, מצייתת, פותחת אותן לרווחה, "עכשיו הניחי את כפות הרגליים על ירכיי" המשיך והדריך אותי ואני עשיתי כדבריו, "תודה" הוא גחן לעבר שדיי ונישק לי את הפטמות הזקורות בתאווה, "עכשיו תרשי לי גברתי" הוא נשען על כתפיי והצמיד אותי למיטה ודפק אותי ואני גמרתי…וגמרתי…וגמרתי… 

בבוקר נפרדנו, אני נשארתי להשלים את איסוף השלל וארגון חיל המצב שישאר לשלוט במקום והמלכה חזרה לשבט. אלה מנשות עזה שנבחרו לשפחות כבר עמדו קשורות בטור ארוך, מוקפות בחיילות ששומרות ומוכנות למסע שיתחיל, עמדתי על המרפסת והבטתי במלכה שעלתה על הסוסה מוקפת בשומרות הראש שלה, נופפתי לשלום כשהיא התחילה לנוע בראש הטור היוצא חזרה הביתה, לשבט דן, ואמירה, קשורה לאוכף הסוסה שלה בחבל ארוך, רצה אחריה יחפה ועירומה ומאחוריה הולך טור הנשים שבקרוב יחולקו כשפחות לנשות השבט, וסוגרות את השיירה העגלות המלאות בשלל ובביזה שכבר אספנו. 

הטור התרחק, משאיר אחריו ענן אבק, ואני חזרתי במהירות לחדר השינה שלי, אל פר ההרבעה שהמלכה השאירה לי, לא זה של הלילה, השני, טרי ורענן, המלכה אמרה שזה יגביר את הסיכוי שלי להכנס להריון, שוכב על הגב, עירום, וזקפתו מתנוססת. "תתכונן!" אמרתי, פושטת את החגור, "אתה מוכן?" שאלתי ובתנועה מהירה פשטתי מעלי את הטוניקה שלבשתי ועליתי על המיטה, "אל תזוז!" עצרתי אותו כשהוא רצה לפנות לי מקום שאשכב והוא יעלה עלי בתנוחת פרו-ורבו המקובלת, "קודמת אני דוהרת עליך!" ציחקקתי ועמדתי על ברכי מעליו, מכוונת בידי את הזיין אל החריץ הרטוב שכבר חיכה לו בין רגליי, "היום אתה הסוסה שלי!" הוספתי והשתפדתי על הזקפה הגדולה והנוקשה שלו, מתיישבת ומרגישה אותה חודרת עמוק לתוכי, מרגישה איך האיבר שחדר ממלא את הנרתיק שלי בגבריותו, נוגע לי בדיוק במקומות הנכונים ומדליק אותי, "כן" גנחתי בהנאה, נשענת בידי על חזהו השרירי ודוהרת אל עבר האורגזמה הראשונה, הראשונה ולא האחרונה, מזיינת אותו בהנאה ומרגישה איך הזיין שלו נמתח בתוכי, "חכה" לחשתי לו, "חכה, אל תגמור לפניי", המשכתי לדהור עליו ושדיי קופצים, מרגישה שזה בא לי, "בוא!" גנחתי בתשוקה, "בוא תתן לי!" הוספתי והרגשתי איך כל גופו קופא, "כן, בוא" הרגשתי איך הוא מרים את אגנו ואותי היושבת עליו וקפאתי, נלחצת חזק, מרגישה שהוא בא, שהוא גומר בתוכי, שהוא שולח את מיליוני זרעוניו הרעננים אל המסע הארוך לעבר הביצית שלי המחכה רק להם….