פגישה מקרית

כשנכנסתי לחדר הכושר במלון “הייאט שמבורג” הממוקם באותו פרבר של שיקגו, לא תארתי לעצמי עד כמה חיי ישתנו פה.
הוזמנתי להרצות בכנס שיתחיל רק ביום שני אבל החלטתי להקדים כדי להתרגל לג’טלג ולנצל את הזמן הפנוי לביקור נוסף במוזיאון המדע והתעשיה שנחשב מוזיאון המדע הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי והפעם, החלטתי, אני יורד למכרה הפחם ולא מעניין אותי מה אורך התור וכמה צריך לחכות.

רק שני מסלולי ריצה יש בחדר הכושר הקטן ואחד מהם היה תפוס על ידי אשה שרצה במרץ, לבושה מכנסי טייץ קצרים והדוקים שהציגו זוג רגליים ארוכות והבליטו את פלחי ישבנה המוצקים ושיערה אסוף במין קוקו שקפץ בקצב ריצתה.

עליתי והתחלתי ללכת, עובר בהדרגה לריצה, מתרגם את המהירות הרצויה מקילומטרים למיילים עד שנכנסתי לקצב שרציתי, בטלוויזיה שממול עדכן קריין ערוץ ה-CNN בחדשות האחרונות מהעולם ואני רצתי והסתכלתי, מדי פעם מציץ דרך המראה הגדולה שממול לעבר האישה שרצה לידי ומרגיש את ההתעוררות בחלציי למראה הבטן השטוחה והשרירית, נוצצת מזיעה, שנחשפה מתחת לחולצת הבטן הקצרה והשדיים הגדולים שכמעט ולא זזו, אחוזים היטב בחזית ספורט הדוקה.

האשה שלצידי הגבירה את הקצב ועברה לספרינט מהיר, מתנשפת בקול עד שהמכונה התחילה פתאום להאט ולרדת במהירות, עוברת להליכה מהירה ואחריה הליכה איטית יותר עד שעצרה, יורדת ושותה מבקבוק המים, נגשת לערימת המגבות שבצד, לוקחת מגבת ומנגבת את עצמה, חוזרת ומסתכלת לעברי במבט בוחן, נעמדת מולי ושואלת, בעברית!

“אתה יורם, נכון? היית בהכשרה בתל-אבנר?”

הייתי המום, לזה לא ציפיתי. תודו, מה הסיכוי למצוא במקום כזה ישראלי ועוד יותר מה הסיכוי להפגש בו בחדר הכושר הקטן? ניסיתי להזכר מי היא ולא הצלחתי, יותר מחמש עשרה שנה עברו מאז שסיימתי את השרות בנח”ל ואיתו גם הביקורים בתל-אבנר, הקיבוץ המאמץ של הגרעין שלנו.

“כן” מלמלתי, נבוך, “אני יורם ומי את?”

“נירה” פלטה ולגמה שוב לגימה ארוכה מבקבוק המים שבידה וטיפה נזלה לאורך צווארה אל החריץ המדליק שבין שדיה “אני רואה שאתה לא זוכר אותי” נמרח חיוך גדול על פניה.

הסמקתי, כבר שנים שלא הסמקתי ככה, “לא, מצטער, לא זוכר, תזכירי לי?”

“אני מתה לאיזה סטייק טוב” שינתה פתאום נושא “אני מכירה פה קרוב מסעדה טובה” עצרה שוב ללגום מהמים “תזמין אותי ואני אספר לך!” המשיכה “נפגש בלובי בשמונה!” הודיעה, אספה את המגבת שלה והלכה בלי לחכות לתשובה.

קודם היא נתנה לי קצת להתייבש, מאחרת כמנהג הנשים ונותנת לי לשבת בלובי ולחכות לה, אבל כשהיא הגיעה, יוצאת מהמעלית בשמלה הקצרה וההדוקה שהציגה גוף משגע, לא היה אחד שלא הפנה מבט לעברה ולדעתי לא היה גבר שלא קיבל זיקפה, בדיוק כמו שלי קרה.

“בוא, ניסע” הושיטה לי יד כאילו לעזור לי לקום מהכורסה שהייתי שקוע בה, מסתכלת על מפשעתי ומחייכת במסתוריות, “אני רואה שאני עדיין עושה לך את זה”.

הייתי צריך להזכר אחרי המילים האלה אבל הייתי בבלאק אווט טוטאלי, נהגתי לאורך הכביש הרחב כשהיא מדריכה אותי “אני כבר כמה ימים פה, למדתי” הסבירה את בקיאותה “הגעתי לפגישות במוטורולה” המשיכה אבל עדיין סרבה לגלות לי מאיפה אנחנו מכירים “עכשיו תאט… זהו, תכנס לחניה מימין” ניווטה אותי.

נירה הזמינה לנו מקום, על שמי כמובן, “זאת מסעדת הסטייקים האהובה עלי” הסבירה כשהמלצרית הובילה אותנו לשולחן “למרות ש-OutBack steakhouse היא רשת אוסטרלית” המשיכה בהסבר ועצרה כשהמלצרית מסרה לנו את התפריט “אני ממליצה על המלבורן שזה בעצם סטייק פורטרהאוס מדהים שמגיע עם תפוח אדמה אפוי בנייר כסף”.

ישבנו אחד מול השני, כוס בירה קרה ביד, מנשנשים מפרח הבצל שהזמינה לשנינו ביחד כמנה ראשונה “נו, לא הגיע הזמן שתגלי לי?” חקרתי שוב.

“אתה בטוח שאתה לא זוכר אותי?”

לרגע היססתי, נובר שוב במעמקי זיכרוני ומנסה להזכר אבל ללא הצלחה “לא”.

“ואם אני אגיד לך שזיינת אותי?” אמרה בקול רגוע, מחייכת, ואני החלפתי צבעים “תגיד, כל כך הרבה נשים דפקת בחייך שאתה כבר לא זוכר עם מי שכבת?” המשיכה ועקצה.

האסימון נפל לי בראש בצליל מהדהד ושוב הסמקתי כמו עגבניה בשלה, “וואו, השתנית” זה כל מה שהצלחתי להגיד לה ובאמת היא השתנתה, אז בקיבוץ היא היתה שמנמנה כזאת, הרבה פחות יפה… בעצם משהו בכלל אחר.

“תגיד, הייתם אז ארבעה חברים, ארבעת המוסקטרים מצפון תל-אביב, אתה, צביקה, חזי ו…” נתקעה.

“ודני” עזרתי לה.

“ומי מכם ניצח בתחרות?” שאלה במין שלווה כזאת כשחיוך ממזרי על פניה ושתתה מהבירה.

כמעט ונחנקתי “מה? ידעתן?”

שתקנו לרגע רק כדי לתת למלצרית להגיש את הסטייקים, נירה חתכה חתיכה מהצד של הפילה בסטייק והכניסה לפה, לועסת באיטיות וההנאה קרנה מפניה “מדהים, לא?” בלעה ולקחה ביס נוסף “עכשיו תהנה מהסטייק, אין משיחין בשעת הסעודה אז אחר כך אני אספר לך”.

אכלנו בשקט, כל אחד שקוע בעצמו, הרבה זמן עבר מאז אותו קיץ בקיבוץ, הקיץ האחרון שלנו בקיבוץ לפני שנשתחרר ונפרד כל אחד לדרכו.

היינו ארבעה חברים שבדיוק סיימנו תעסוקה מבצעית בלבנון הארורה, רק שבועיים לפני קברנו את מוקי, חבר מהפלוגה שנהרג בהתקלות, וירדנו קצת להתרענן בקיבוץ לפני התעסוקה הבאה שמצפה לנו, התעסוקה המבצעית האחרונה לפני השחרור כשהמוטו שלנו פשוט וברור, “אכול ושגול כי מחר תיפול!”

לאכול אכלנו, זאת אומרת האוכל בקיבוץ לא היה בדיוק מסעדת גורמה, בטח שלא היו שם סטייקים כמו זה שאכלתי עכשיו, אבל מצד שני גם לא גרוע, אוכל פשוט וטעים. ולשגול… פה כבר המצב היה יותר קשה אחרי שהבנות הסנוביות מהגרעין סגרו בפנינו את רגליהן, אלא אם כן היית החבר שלה וגם אז רק אם התחלת לדבר איתה על חתונה ולארבעתנו לא היו חברות מהגרעין ובטח שלא חשבנו להתחתן בקרוב, המתנדבות התנדפו, ככה זה כשאתה בגבול הרצועה ופצצות מרגמה מתפוצצות בשדות שמסביב, אז היינו חייבים לחפש זיון בחוץ ונסענו להתפרק באשקלון, עיר המחוז הגדולה.

הלכנו לאנה הנותנת ומרינה אחותה, התחליף המקומי לסטלה המגמרת של יודל’ה ומומו מ”אסקימו לימון”, ונתנו בהן. עולים עליהן אחד אחרי השני, שוכבים בין רגליהן השמנות, מוחצים את השדיים הענקיים והרכים בחזה הגברי שלנו, מרגישים הכי גבר שאפשר ומזיינים אותן במרץ, ישבננו הלבנים עולים ויורדים במהירות, שומעים אותן גונחות בקול וחושבים שזה באמת בגללנו, שאנחנו עושים להן את זה, קונים את הזיוף הזול שלהן ומצטרפים בגניחות הנאה משלנו עד שגמרנו בסערה, מרוקנים בהן את בקבוקינו המלאים וחוזרים מאושרים לקיבוץ.

“נכון טעים?” החזירה אותי נירה למציאות “רוצה עוד בירה?”

פתאום שמתי לב שבלי להרגיש גמרתי כמעט את כל הסטייק, “טעים” עניתי “צדקת, סטייק כזה לא אכלתי כבר הרבה זמן” המשכתי “תגידי, את נשואה?” שאלתי פתאום ושוב הסמקתי.

“הייתי, ואתה?” הרגשתי את הרגל שלה נדחפת אל בין רגליי.

“גם, גרוש” עניתי, מסתכל עליה במבט בוחן “עוד בירה מתאים לי” גמרתי את המעט שנשאר לי בכוס וסימנתי למלצרית “נו, איך ידעתן?” שאלתי שוב בסקרנות.

“קודם נגמור לאכול” נירה חזרה לסטייק שלה ושוב ישבנו ואכלנו במין דממה כזאת, כל אחד שקוע בעצמו ואני חזרתי במחשבותיי לאותו קיץ בקיבוץ.

את הרעיון לזיין את בנות הקיבוץ העלה צביקה. עד אותו יום הבנות האלה היו טאבו בשבילנו, “נרות חנוכה” כמו שהגדיר לנו מזכיר המשק בשיחת הפתיחה כשהגענו שלוש שנים קודם, “אלא לראותן בלבד!” הזהיר אותנו אז.

“מה כבר הם יכולים לעשות לנו?” אמר צביקה, “במילא אף אחד מאתנו לא מתכנן להשאר במשק אחרי השחרור” המשיך לשכנע אותנו, “צריך רק לדאוג שלא יתפסו אותנו עם איזה קטינה נימפומנית ושזה לא יהיה בכפיה” עצר רגע לחשוב “אז נלך על הבנות לקראת הגיוס” פרס את תוכניתו “ונעשה תחרות, מי מאיתנו מצליח להשכיב הכי הרבה מהן”.

התווכחנו קצת, לא שלא רצינו לזיין אבל עדיין היה קצת רספקט למזכיר המשק אבל כנראה שלא היה מספיק, “אני מזיין, לא מעניין אותי כלום” הודיע צביקה חגיגית ואליו הצטרף מייד חזי וכשגם אני הצטרפתי לא נשארה לדני ברירה, הלחץ החברתי עבד.

דווקא דני, האחרון שהצטרף, היה הראשון שזיין. כבר באותו לילה הוא חזר וחיוך גדול על שפתיו “תקעתי את ברוריה, הבת של יואל הרפתן” סיפר בגאווה “ולא תאמינו איפה, ברפת של אבא שלה! על המיטה שלו שבמחסן, זאת שעליה הוא ישן בצהרים” צחק בקול וכמו כל גברבר מצוי סיפר לחבר’ה איך היה.

מסתבר שהוא לא היה צריך להתאמץ הרבה, ככה לפחות הוא סיפר, כמה מילים בחדר האוכל, פגישה בחדר תרבות, יצאו לטיול, לשאוף אוויר, וכאילו במקרה הגיעו לרפת ומשם הדרך למיטה היתה קצרה, מתפשטים במהירות כאילו רדף אותם שד, ברוריה נשכבה על הגב והוא, בלי לחכות ובלי משחק מקדים, עלה עליה ונעץ את זקפתו בתוכה, מפמפם במהירות ושניהם גונחים בהנאה, מזיין אותה בכיף עד שהיא הזהירה אותו לגמור בחוץ, לוחשת לו “מניאק, שלא תעז להכניס אותי להריון” ומרגע זה הנאתו נפגמה, ממשיך אומנם לזיין אבל כל הזמן במתח עד שהרגיש שזה בא לו וברח, יצא ממנה בבהלה והשפריץ, ירה את זרמתו הריחנית על בטנה החשופה.

שני דברים החלטנו אחרי שדני סיים לספר, הראשון שיותר לא מגלים שמות, קצת כבוד לבנות, והשני שמחר נוסעים לאשקלון לקנות קונדומים.

צביקה היה השני שזיין, שעתיים אחרי שדני חזר מאשקלון והביא לכולנו קונדומים הוא כבר השתמש בראשון, לא מגלה עם מי אבל מספר בגאווה על מעלליו.

נירה לא היתה הראשונה שהצלחתי לזיין. את השם של הראשונה אני לא זוכר, כנראה שאני לא טוב בלזכור שמות ופרצופים, אבל מה שעשיתי לה אני זוכר היטב, נפגשנו בחדר האוכל, סיפרתי לה על לבנון, מסתבר שזה עושה רושם על הבנות, והיא הזמינה אותי לבקר אותה במשמרת הלילה שלה בבית הילדים.

ישבנו על המיטה, התחלתי קצת בבישנות והנחתי יד על כתפה, אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזאת, כשהיא לא התנגדה תפסתי אומץ והכנסתי את היד אל מתחת לחולצה שלה ולהפתעתי הסתבר לי שהיא בלי חזיה, מזמזתי את שדיה ובעדינות הורדתי לה את החולצה והיא לא התנגדה, שלחתי יד אל בין רגליה, חודר אל תוך התחתונים ונוגע בין שפתי הכוס, מלטף ומגלה שהיא רטובה ומושך ממנה גם את התחתונים, לא הייתי צריך להתאמץ הרבה בשביל להשכיב אותה על הגב ולפשק את רגליה לרווחה, התפשטי במהירות, שלא תספיק להתחרט, והלבשתי לעצמי בידים רועדות את הקונדום, נשכבתי עליה, מנסה לנשק אותה והיא בורחת, מכוון ביד את התורן שהתרומם בין רגליי אל החריץ הרטוב ותקעתי את עצמי במכת אגן חזקה, חודר למעמקיה וסוחט ממנה גניחת הנאה ארוכה…

עמד לי, הרגשתי את הזין נמתח במכנסיי הג’ינס הצמודים, אולי בגלל הזכרונות, אולי בגלל הרגל של נירה שהתחככה בין רגליי, ואולי בגלל הסטייק המעולה, רושם לפני שאני צריך לבדוק בגוגל אם סטייק טוב יכול לעשות זיקפה, הסתכלתי על נירה, אוכלת במרץ את הסטייק שלפניה, כשהביאו את הסטייק לא האמנתי שאפשר לגמור דבר כזה אבל עכשיו שנינו היינו בשלבים האחרונים, אוכלים ושותים מהבירה.

סידרתי בהחבא את הזיין המתוח, מודה לבעל המסעדה על האור החלש והשולחן שהסתיר, מציץ בהחבא לשקע המפתה שבין שדיה, מכניס עוד ביס לפה, לועס וחוזר שוב במחשבותיי לקיבוץ…

כשחזרתי גאה ומאושר לחדר, מספר בהתלהבות על מעללי ורץ לסמן V ראשון ליד שמי על הבריסטול שתלינו בחדר לצורך התחרות הסתבר לי שגם חזי עשה את זה ויותר מזה, שלצביקה יש כבר את הזיון השני.

למחרת גם לי היה V שני ליד שמי, עדיין לא נירה, הפעם היתה זו ברוריה, הבת של הרפתן, זאת שדני כבר השחיל לפני.

לא הייתי צריך להתאמץ כדי להשכיב אותה, במחשבה לאחור אולי אפילו זאת היתה היא שצדה אותי, נפגשנו בחוג לריקודי עם, היא טענה שדרכתי עליה והתחילה לצלוע ואני כמו ג’נטלמן עזרתי לה ומפה לשם מצאנו את עצמנו רק שנינו בחדר שלה, השותפה שלה הייתה עדיין בחוג, ברוריה נשכבה על המיטה וביקשה שאוריד לה את הנעל ואעשה לה עיסוי בכף הרגל, זאת שדרכתי עליה, עיסוי שהפך למזמוז שהוביל להורדת הבגדים וכשהוצאתי את הקונדום מהכיס היא הציעה להלביש לי אותו.

“זה לא מספיק נוקשה” ליטפה אותו בידה ובלי לחכות הכניסה את הזין לפיה והחלה מוצצת בתאווה, עמדתי בפישוק, מסתכל מלמעלה איך היא יורדת לי ונהנה, מלטף את ראשה ומצמיד אותו חזק לאגני, תוקע את הזין עמוק בפיה ומרגיש איך הוא נמתח.

“עכשיו זה בסדר” הוציאה את האיבר הזקוף מפיה והלבישה לי את הקונדום “בוא” נשכבה על הגב ופתחה בפני את שעריה, לא הייתי צריך הזמנה נוספת, נשכבתי עליה ותקעתי את עצמי לתוכה, מפמפם במרץ וגונח בהנאה, מרגיש את רגליה מחבקות את ישבני ולוחצות, כאילו רצתה שאכנס יותר עמוק, “כן, תמשיך” התחילה ללחוש באוזני “כן, זה טוב” אמרה בקול חזק יותר “אמאל’ה, אני באה” צעקה וגם אני הצטרפתי אליה, גומר בהנאה, ממלא את הקונדום בזירמתי הרותחת ורץ לספר לחבר’ה.

השלישית ברשימה היתה נירה. הגעתי לחדר האוכל לארוחת בוקר באיחור, אני כבר לא זוכר למה, בהתחלה אמרו לי שסגור אבל היא התערבה ודאגה לי, הסתבר לי שהיא בכלל לא תורנית מטבח, סתם באה לדבר עם חברה, אחר כך ליוויתי אותה למכבסה, שם היא עובדת, למרות שהיא נראתה לי שמנמנה ומגושמת, שיער פרוע ולבושה בבגדי עבודה שלא הוסיפה לה חן, זממתי עליה וכנראה שראו את זה עליי, שאלתי אותה אם אפשר להפגש בערב והיא חייכה “למה? בוא עכשיו” משכה אותי למחסן הכביסה, נועלת אחריה ונצמדת אליי.

את נירה דפקתי בדוגי על מזרון שהיה מונח בפינה, עומדת על ארבע, שמנמונת כזאת ששדיה תלויים תחתיה, פלחי ישבנה המלאים מופנים אלי, ערוותה גלויה ואני עומד על ברכי ונצמד אליה מאחור, מצמיד את עטרת הזיין העטוף בקונדום שנמתח למלוא אורכו אל החריץ הפתוח בפני, מתכופף וחופן את שדיה הרכים בידיי, לש אותם בהנאה ונצמד יותר חזק.

רגע לפני שנעצתי את זקפתי בתוכה היא לחשה לי “בעדינות, אני…” אבל כבר היה מאוחר, עוד לפני שהיא סיימה כל הזיין היה תקוע עמוק בתוכה, קורע דרכו וסוחט ממנה אנחת כאב חזקה…

האסימון השני שנפל לי באותו יום הדהד בראשי כמטבע המתגלגל בקופסת פח ריקה “רגע” הרמתי את הראש והסתכלתי עליה, “אני פתחתי אותך” אמרתי בחוסר טאקט שצועק לשמיים.

“כן” השיבה, רגועה, “אני רואה שאתה מתחיל להזכר”

הסמקתי, מבין מה אמרתי והתחלתי להתנצל.

“אתה לא צריך להתנצל” עצרה אותי, “אני זאת שפיתיתי אותך” חייכה לעברי וסימנה למלצרית.

הזמנו קפה ועוגת גבינה קלסית, “אז מי ניצח בתחרות?” חזרה על השאלה.

“אף אחד” עניתי “אחריך הספקתי לזיין גם את הבת של המזכיר, נו… איך קוראים לה?”

“מיכל”

“ואת…” עצרתי שוב לרגע, מנסה להזכר בשמות נוספים ולא מצליח “לא חשוב, היו עוד שתים אבל אני לא זוכר שמות” הסמקתי והתנצלתי “ובערך שבועיים אחרי הקפיצו אותנו בדחיפות ללבנון ואז צביקה נהרג בהתקלות וזהו… התחרות הסתיימה, לא המשכנו, בעצם נפרדנו, מסתבר שצביקה היה הדבק שחיבר ביננו. אחרי השחרור יצאנו כל אחד בנפרד לטיול הגדול של אחרי צבא, נפגשנו עוד כמה פעמים במילואים אבל לא דיברנו על זה, זאת אומרת על התחרות ההיא… וזהו” השתתקתי.

כל הדרך למלון ריכלנו על הקיבוץ, יותר נכון נירה עידכנה אותי מה קורה בתל-אבנר, אומנם היא עזבה את הקיבוץ אחרי החתונה אבל אחרי הגרושין היא החליטה לחזור.

“אצלך או אצלי?” שאלה אותי כשנכנסנו ללובי, כאילו אין דבר ברור יותר מזה שאנחנו הולכים עכשיו להזדיין, “נגריל, נלך לחדר בקומה היותר גבוהה” המשיכה בשיא הטבעיות “אני בקומה שלישית ואתה?”

“חמישית”.

עלינו אלי, כבר במעלית היתה קצת מבוכה, מין בישנות כזאת של פעם ראשונה, לפחות מצידי, “אני הולכת לשטוף את עצמי, תתכונן וחכה לי במיטה” שלפה בנון שלנטיות חולצת טריקו שלי מהמזוודה הפתוחה ששכבה בצד ונכנסה לחדר האמבטיה, סוגרת את הדלת ושמעתי אותה פותחת את המים.

כשנירה יצאה מהמקלחת, לבושה רק בחולצת הטריקו שלי שבקושי הסתירה לה את ערוותה, הייתי מוכן. שכבתי עירום על הגב, כפות ידי משולבות מאחורי העורף, מחייך חיוך זימתי של חתול שהולך ללקק את השמנת והזיין שלי ניצב זקוף ומוכן, זיקפה מפוארת שכמה שפשופים עזרו לה להתרומם עוד יותר, עמוד חשמל שניצב בגאון בין תלתלי שיער ערוותי.

“אני רואה שאתה שמח לקראתי” התקרבה לעברי כשהיא פושטת תוך כדי כך את החולצה וחושפת את שדיה המפוארים, צמד עופרים גדול וזקוף, “אתה זוכר אותי?” התכופפה לעבר הזין ופתאום הבנתי שהיא מדברת אליו ולא אליי “התגעגעת אליי?” נישקה אותו על העטרה המתוחה והוא נימתח לקראתה עוד קצת, כאילו קיבל חיים משלו.

“אל תזוז!” עלתה על המיטה, נעמדת על ברכיה מעליי ומכוונת בידה את הזיקפה הישר אל בין רגליה “לא! אל תכבה את האור” עצרה אותי כששלחתי יד למפסק “תשכב ותרגע, תן לי!” סידרה אותו בדיוק במקום הנכון והשתפדה!

“כן” ארוך של הנאה נפלט מפיה כשכל הזיין ננעץ עמוק בתוכה, מזיזה קצת את גופה קדימה ואחורה, משתפשפת לצדדים ומסדרת את הזין שבתוכה עד שהחליטה שזהו, ככה טוב לה, ונעצרה, יושבת עלי בכל כובד משקלה, חיוך של הנאה על פניה ולא זזה.

“לא!” עצרה אותי כשניסיתי לשלוח יד אל שדיה שניצבו מתגרים מול עיניי “עכשיו אני קובעת!” המשיכה כשהיא נשענת בידיה על החזה שלי, שדיה המפתים מתנדנדים מול עיניי, והתחילה לרכב עליי בתנועות קטנות ואיטיות “הרבה זמן חיכיתי לזה” הוסיפה כשהיא גונחת גניחת הנאה ארוכה שהדליקה אותי עוד יותר.

“מה?”

“כן, מאז שפתחת אותי” הגבירה מעט את קצב רכיבתה ושדיה קופצים מול עיניי בקצב תנועתה “פתחת… זה נשמע כל כך גס אבל מה? מתאים” המשיכה וחייכה וההנאה קרנה מפניה.

“לא!” חסמה את פי בכף ידה כשניסיתי לענות לה “אתה כבר זיינת אותי, עכשיו תורי לזיין אותך” המשיכה “אמרתי לך כבר שהרבה זמן חיכיתי לרגע הזה”.

נירה דהרה אל עבר האורגזמה, ראו את זה על פניה, הרגשתי את זה בתנועותיה, ברטיבות שמילאה את הווגינה שלה, בהתכווצות שרירי נרתיקה סביב הזיין הנעוץ בתוכו, גומרת וממשיכה, רוצה עוד, גומרת פעם שניה ולא מפסיקה לדהור… “בוא” הרגישה שאני עוד רגע גומר ומחפש דרך לברוח ועודדה אותי “אל תפחד, זה בסדר תגמור לי בפנים, אני רוצה להרגיש אותך בתוכי, הפעם בלי קונדום!”

גמרנו ביחד, בסערה, גונחים בקול ומעודדים זה את זה, רוקנתי את הבקבוקים המלאים שלי בתוכה, הצפתי אותה בזירמתי והיא נפלה עליי, שוכבת עלי מתנשפת והזיין שעדיין בתוכה מתכווץ ומחליק אט אט עד שיצא, “וואו, היה טוב” נישקה אותי על השפתיים והתגלגלה לצידי, שוכבת צמודה כשראשה מונח על כתפי “זיינתי אותך” צחקה ונצמדה חזק יותר, מחבקת ומלטפת את בטני, עולה ומשחקת בשערות החזה שלי וכאילו במקרה יורדת ומלטפת את הזיין הרטוב והרופס.

“למען הגילוי הנאות” לחשה לי בקול מתנצל כזה אחרי ששכבנו ככה, שותקים, כמה דקות “אחריך שכבתי גם עם צביקה וחזי”.

לרגע נדהמתי “ומי היה הכי טוב?” התעשתי ושאלתי.

“אתה” נצמדה אלי חזק יותר, עולה ומנשקת אותי על השפתיים ושדיה נמעכים אל גופי.

“לא, באמת”.

“באמת” שיפשפה את הזיין שהתחיל להזדקף שוב “ולא בגלל שהיית הראשון שלי, לצביקה היה זיין קטן וחזי גמר עוד לפני שהתחממתי… למה אתה חושב שהתגעגעתי?”

נעמד לי כמו טיל, השפשוף שלה ביד וליטוף האגו במילים עשו את שלהם, “אתה זוכר איך עשינו את זה בפעם הראשונה?” שאלה.

“כן”.

“איך?” בחנה אותי.

“בדוגי” עניתי “במחסן הכביסה”.

“בא לך שוב?” התרוממה ונעמדה על ארבע, עומדת על המיטה ורגליה מפושקות מעט, חושפת בפני את החריץ הרטוב בין שפתי הכוס הכהות, “בוא יורם, תדפוק אותי כמו פעם” הזמינה אותי בקול מתפנק.

איך שהיא עמדה גירה אותי, נעמדתי על הברכים ונצמדתי אליה מאחור, הזיין שלי מצא את הדרך כאילו מעצמו, אחזתי במותניה ונעצתי את עצמי לתוכה באבחת אגן חזקה, אוחז ונועץ בה בחוזקה, גונח “כן” ארוך ונועץ עוד יותר חזק עד שכול הזיין נטמן בתוך נרתיקה הרטוב וישבנה נלחץ לאגני, עוצר אותי.

דפקתי אותה בדוגי עם הרבה תאווה, גנחנו ביחד כמו שני חרמנים שכבר מזמן לא הזדיינו, זיינתי אותה במהירות והיא ביקשה עוד, היא שלחה יד אחת אל מתחת לביטנה ושיחקה לי בביצים עד שחשבתי שאני משתגע מהנאה, “אני בא!” צעקתי כשאני טוחן אותה, ישבני נע קדימה ואחורה בתנועות מהירות וחזקות, “כן, תן לי” ענתה לי ושדיה תלויים ומתנדנדים, רוקדים תחתיה, “בואי” המשכתי, מרגיש שזה בא לי “בואי, בואי” המשכתי שוב, שומע אותה צועקת “כן, בוא” ארוך משלה, “הנה…” גמרתי בתוכה, דוחף אותה ומשכיב אותה על ביטנה, מוחץ אותה תחתיי וממלא שוב את נרתיקה באותו נוזל ריחני וחם.

שכבנו על הגב, מתנשפים, “וואו” אמרתי אחרי שתיקה ארוכה “הרבה זמן לא הזדיינתי, בעצם מאז הגרושין… לא! בעצם יותר, חצי שנה לפני היא כבר לא נתנה לי”.

“גם אני”.

“מה? לא נתת לו?” התחכמתי.

“טמבל, גם אני לא הזדיינתי מאז הגרושין, כמעט שנה” ענתה ברצינות והמשיכה “תגיד” עצרה לרגע, כאילו מהססת אם לשאול ובסוף שואלת, “למה התגרשת?”

“תפסתי אותה על חם”.

“גם אני”.

“מה גם את?”

“תפסתי את בעלי על חם” ענתה והמשיכה “לא הרגשתי טוב אז חזרתי הביתה מוקדם מהעבודה ותפסתי אותו מנקנק על השיש במטבח את השכנה, סטודנטית צעירה עם שדיים של פרה, מזיין אותה בהנאה ועוד המנייאק הזה, שרק בערב שלפני תקע אותי מכל כיוון אפשרי אם אתה מבין למה אני מתכוונת” הסתכלה לעברי וחייכה חיוך זימתי שאומר הכל “הודיע בקול לשכנה השרמוטה שהיא פי אלף יותר טובה ממני!”

“מעניין כי גם אני תפסתי אותה עם השכנה”.

“שכנה?”

“כן, כולם ידעו שהשכנה לסבית, היא לא החביאה את זה, להפך, אבל על אשתי לא האמנתי” עצרתי רגע, נזכר באותו רגע מביך “חזרתי מהעבודה, רגיל לא מוקדם, ותפסתי את שתיהן ביחד במיטה שלנו ב69 לוהט, הן בכלל לא ניסו להסתיר את זה, בשקט הן יכלו ללכת אליה ולא הייתי חושד, אבל הן כאילו רצו שאתפוס אותן, שאגלה, ואז, כשאני עומד ככה המום, אשתי הודיעה לי שהיא מאוהבת בשכנה, שגברים לא עושים לה את זה יותר ושהיא עוברת לגור איתה”.

נירה אחזה בידי ושכבנו ככה על הגב כמה דקות בשקט, בוהים בתקרה כשכל אחד שקוע בעצמו, “אני עדיין רעבה” שברה את השתיקה.

“אחרי כזה סטייק?” התפלאתי.

“לא, טמבל” עזבה את ידי והסתובבה לעברי, שוכבת על הצד, נצמדת ומחבקת אותי, מניחה את ראשה על כתפי “רעבה אליך, אני רוצה עוד ממך”.

הסמקתי “אבל… הוא נרדם” מלמלתי.

“לך תתרחץ” דחפה אותי מהמיטה “מקלחת חמה תעשה לו רק טוב, מקלחת והמחשבה איך אני מחכה לך ככה על המיטה” נשכבה על הגב ופישקה רגליים, חושפת את הכניסה לגן עדן שלה “יאללה, לך… שזה לא יתקרר”.

כנראה שהיא לא סמכה רק על המקלחת והמחשבה, עמדתי מתחת למים החמים, נהנה, כשהיא הצטרפה, עירומה, מנשקת אותי בגבי ונצמדת אליי מאחור, מחבקת אותי בידיה, שדיה נמחצים אל גבי הרטוב ומתחילה לשחק באוצרותיי, לחפון את שקית האשכים בכף יד אחת ובשניה לשפשף את הזיין שהרים את ראשו.

נירה לא היתה צריכה הרבה בשביל שהזיין יעמוד מחדש, ימתח כמו נמר שהריח טרף, אבל היא לא הסתפקה בזה “תסתובב” לחשה לי באוזן, מחכה שאסתובב ומתחילה לרדת על ברכיה, יורדת ומנשקת מהחזה לאורך הבטן עד שמגיעה אל הזיין שניצב זקור מול עיניה, מנשקת ומכניסה אותו לפיה, עוטפת אותו בשפתיה ומתחילה למצוץ.

נירה ידעה למצוץ, הבנתי את זה מייד בזרמים של הנאה שהתפשטו מהזיין אל כול הגוף. נשענתי על הקיר, מתחת למים הזורמים, עצמתי עיניים והתמכרתי לתענוג, מרגיש איך לא רק אני נהנה, גם הוא, בפה שלה, נמתח ומתעבה.

כשנירה הוציאה אותו מפיה ונעמדה חזרה פתחתי עיניים, התנשקנו בלהט, נשיקה צרפתית עם כל הטקס, לשון משחקת בלשון, דוחפת וחודרת לפיה, נדחפת ונותנת ללשונה להכנס לפי, “עכשיו קח אותי למיטה” הפסיקה לרגע ולחשה לי.

יצאנו מהמקלחת ובלי להתנגב לקחתי אותה על הידים כשאנחנו משאירים שביל רטוב על השטיח, זרקתי אותה על המיטה ועליתי עליה, נשכב בין רגליה שהתפשקו כאילו מעצמן ומכוון את הזיקפה הנוקשה שניצבה בין רגליי אל בין שפתי ההיכל הפתוח בפניי, מכוון ונועץ בחוזקה, עם כל הלב, מטמין את כול הזין עמוק בתוכה ושוכב עליה, מוחץ אותה תחתי, מועך את שדיה אל גופי ולוחץ עוד באגני, אולי אצליח להכנס עוד קצת.

התנשקנו, נירה חיבקה אותי בידיה, מצמידה אותי חזק לגופה ואני דפקתי אותה, מפמפם במהירות ומזיין אותה בהנאה, גונח בתאווה בכל פעם שישבני יורד והזיין מתחכך בקירות נרתיקה הרטובים שנצמדים אליו “זה טוב לשכב לך בכוס” לחשתי לאוזנה וטחנתי אותה בקצב, מרגיש את רגליה מחבקות אותי וננעלות על ישבני, “זה טוב לזיין אותך” המשכתי, מסתכל עליה ורואה את החיוך המתפשט על פניה, “בואי” הזמנתי אותה, מרגיש איך זה בא לי “בואי”.

נירה באה ובגדול, הרגשתי את צפורניה ננעצות בגבי ורגליה לוחצות על ישבני ומצמידות חזק את ערוותה לערוותי, נצמדת אלי ומגרגרת בהנאה “כן, תן לי” הוסיפה את תרומתה לסדרת ה”בואי” שלי, “כן, זה טוב, הנה, הנה זה, הנה זה בא…” משכה את הבא עד שגמרתי לרוקן את כל המטען האצור בחלציי אל תוך נרתיקה הרוחש.

אותו לילה ישנו כפיות, כבר הרבה זמן שלא ישנתי עם מישהי כפיות, בעצם מאז הגרושין שלי לא ישנתי עם מישהי כפיות. חבקתי אותה, ידי חופנת את שדה, נצמד אל גבה ומרגיש את נשימתה, מעסה בעדינות את השד שבידי, רך ונעים כל כך, “לא סיפרת לי מי גילה לכן על התחרות שלנו?” שאלתי.

“לא עכשיו, מחר” ענתה בקול אפוף שינה “עכשיו לישון” הוסיפה ואחרי רגע נרדמה ואני אחריה.

למחרת התעוררתי עם זיקפה. שכבתי צמוד אליה, כפיות, מחבק אותה והזיין שהתחכך בין פלחי ישבנה הזדקף ונעמד, מעיר אותה ואותי.

כנראה שגם נירה הרגישה והיא שלחה יד לאחור, אוחזת בו, “וואו” ציחקקה “מתאים לי” נשכבה על הגב “בוא!” פישקה רגלים ולא היתה צריכה לבקש יותר.

כיף לפתוח את היום עם זיון, לשכב עליה ולדפוק בהנאה, להרגיש את שרירי נרתיקה נלחצים סביב האיבר שפלש לתוכם, מעסים אותו, שנינו לא היינו צריכים הרבה בשביל לגמור, מתנשקים וגונחים בתשוקה, הרגשתי שזה בא והתאפקתי בכל הכוח, מרגיש שהיא גומרת ומצטרף לחגיגה, שוכב עליה ומשפריץ בהנאה.

נירה עברה דרך החדר שלה להתרחץ ולהחליף בגדים ונסענו לטייל בשיקגו. הפעם ירדנו למכרה שבמוזיאון, דווקא לא היה תור ארוך, ירדנו במעלית ונסענו בתוכו בקרונית הרכבת, יושבים צמודים כמו שני תיכוניסטים חרמנים, אוחזים ידים ומנצלים רגעים חשוכים להתמזמז.

ענק מוזיאון המדע והתעשיה של שיקגו, ענק ומומלץ! שעות בילינו בין אגפיו השונים, נכנסים לצוללת גרמנית אמיתית שנשבתה במלחמת העולם השניה, מתבוננים בתא הטייס של החללית אפולו 8, עוברים בין קטרים וכרכרות, מכונות מרוץ ורכב חקלאי, מטוסים אמיתיים התלויים לתצוגה ודגמי רכבות.

אחר כך נסענו למגדל סירס, או מגדל ויליס בשמו הנוכחי, עלינו לתצפית בקומה 103, משקיפים אל הנוף המרהיב, העיר הפרוסה מתחתנו, הפרברים שמסביב האגם ממזרח והמרחבים שכאילו לא נגמרים, “אני רעבה” הודיעה לי כשירדנו “בוא נלך לפיר”.

הלכנו, מטיילים לאורך הרחוב הראשי ומגיעים לנייבי פיר, “בא לי לאכול ב-בבא גאמפ” אמרה בקול מתפנק והובילה אותי למסעדה המפורסמת, “זוכר, מהסרט פורסט גאמפ?”

נירה אכלה סרטן, אני המבורגר, “מי אוכל המבורגר במסעדה שמתמחה בפירות ים?” צחקה עליי.

“אני, ולא רק אני” עניתי “עובדה שזה בתפריט”.

“משהו דתי?”

“לא, בכלל לא, סתם לא אוהב דגים”.

סיימנו ב-IMAX, יושבים מחובקים עם דלי פופ-קורן גדול, מסתכלים בסרט והיד שלה שקועה עמוק בתוך מכנסיי, מלטפת ומתגרה.

“אצלך או אצלי?” שאלה אותי כשנכנסנו ללובי, כאילו אין דבר ברור יותר מזה שאנחנו הולכים עכשיו שוב להזדיין “אצלי!” לא נתנה לי הזדמנות לענות “בוער לי בתחתונים” צחקה בצחוק מתגלגל “והחדר שלי יותר קרוב”.

נירה צדקה, בער לה ובער לי, הזדיינו כאילו שלא הזדיינו שנתיים, כאילו אתמול לא היה, התפשטנו במהירות, קורעים מעלינו את הבגדים וקופצים למיטה, זיינתי אותה בתנוחה המיסיונרית, היא גמרה פעם ראשונה כשרק נעצתי את הזיין המתוח לתוכה, פמפמתי אותה במהירות כאילו הייתי השפן של אנרג’ייז והיא גמרה שוב, מעודדת אותי להמשיך עוטפת אותי ברגליה, נצמדת בכוח ומזמינה אותי לגמור בתוכה.

לא הייתי צריך יותר בשביל לגמור, גמרתי בסערה, נמתח ויורה את מטעני החם למעמקי נרתיקה הגועש, ממלא אותה בנוזל תאוותי הריחני ונופל עליה, שוכב עליה מתנשף, מוחץ אותה תחת גופי ומנשק את שפתיה, אברי הרטוב והמדולדל מחליק לאט מתוכה ורק כשהתכווץ ויצא התגלגלתי ונשכבתי על הגב לצידה, עדיין מתנשף, גם היא.

“היה טוב” חייכתי “מה טוב? היה מצויין” תיקנתי את עצמי מייד ואחזתי את כף ידה בידי, מלטף אותה.

“דני” היא אמרה פתאום, בקול.

“מה דני?” לא הבנתי.

“דני גילה לנו” הסבירה “על התחרות שלכם”.

“דני? לא הייתי מאמין עליו”

“אז תאמין” צחקה “אחרי שעשה את מה שעשה עם ברוריה ברפת הוא סיפר לה” הסבירה “ולא רק סיפר, הוא ביקש ממנה שתעזור לו ושתשכנע גם אותנו לתת לו” הוסיפה “דוחה! שיתאמץ קצת, מה אנחנו לא שוות שיחזרו אחרינו? מניאק, בגלל זה לא שכבתי איתו!”

שוב נפלה דממה, שכבנו על המיטה, עירומים, בוהים בתקרה ושותקים.

חלק ב

“תגידי” שברתי את הדממה אחרי שתיקה ארוכה, מהסס ומסמיק, “אתמול כשאמרת שבעלך תקע אותך מכול כיוון אפשרי התכוונת גם ל…” עצרתי במבוכה, מסמיק.

נירה סובבה את הראש לעברי, בוחנת אותי במבט ארוך, “כן, גם בדלת האחורית” צחקה “אל תגיד לי שלא תקעת את אשתך בתחת?”

הסמקתי עוד יותר “לא” מלמלתי במבוכה “האמת שאף פעם לא עשיתי את זה, את יודעת לא…” נתקעתי, לא מצליח להגיד את זה, “לא…” ניסיתי שוב ושוב לא יצא לי, “לא זיינתי בתחת” תפסתי אומץ והשלמתי את המשפט במהירות.

“לא יכול להיות” אמרה ומקולה נשמע שהיא באמת לא מאמינה לי “בגילך? אף פעם?”

“לא, אף פעם” מילמלתי.

“גם כשהיא הניפה דגל אדום?”

“הניפה דגל אדום??” התפלאתי.

“אתה יודע… כשהיתה במחזור” הסבירה.

“לא, אז היא אפילו לא נתנה לי לגעת בה באצבע הקטנה”.

“מסכן, האקס שלי היה חותך ורידים אם לא הייתי נותנת לו, היתה לו זקפה תמידית, רק נכנס למיטה והזיין שלו היה קופץ ונעמד כמו טיל”. השתתקה לרגע והמשיכה “תגיד, אז איך התפרקת? לא כאבו לך הביצים??”

“עשיתי ביד” לחשתי במבוכה.

“לידה?” הקשתה נירה.

“כן, היא היתה יושבת על המיטה לידי ומסתכלת” סיפרתי לה “מסתכלת אבל לא עוזרת, את יודעת מה?” שאלתי ועצרתי לרגע, חושב, “במבט לאחור נראה לי שאלה היו ניצוצות הלסביות שבה, הפולניה הזאת נהנתה לראות אותי סובל, מסתכלת וצוחקת כשהייתי משפשף לעצמי עד כאב, מת לגמור ולא מצליח”.

“לראות גבר משפשף לעצמו זה באמת מחרמן” הוסיפה את חלקה לדיון “אבל רק כמשחק מקדים או כעונש”

“עונש?”

“כן, היו לנו משחקים כאלה וכשהוא הפסיד הוא היה יורד על הברכיים מולי ומאונן… מה אתם לא הייתם משחקים במשחקים כאלה?”

“לא” מלמלתי, מתוודה, “התנוחה הכי נועזת אצלנו היתה הדוגי או במקלחת וגם זה במשורה, בדרך כלל היינו עושים את זה בתנוחה המיסיונרית, הייתי עולה עליה, עושה מה שעושה, היא שוכבת תחתיי ומזייפת, ככה לפחות היא אמרה לי כשהתגרשנו, אני הייתי גומר, ואז מסתובבים ונרדמים”

“לא פלא שהיא חיפשה בשדות זרים” עקצה אותי.

“באמת? ואת נתת לו הכל והוא עזב אותך” עקצתי חזרה במין רשעות כזאת.

“אווץ’, הכאבת לי” התקפלה כאילו הכנסתי לה מכה חזקה בבטן… “טמבל” התיישרה וצחקה “לפחות אני לא זייפתי וגם הוא לא, נהננו ועשינו את מה שאנחנו אוהבים” החזירה לי והסתובבה אליי, נצמדת ושדיה נמחצים לגופי, מנשקת אותי על החזה “מסכן שלי, אף פעם לא שיחקתם משחקים?”

“אצל הפולניה שלי קלפים זה משחק, ראמי-קוב זה משחק, אבל סקס זה לא משחק! סקס עושים כי ככה כתוב”.

“אצל הפולניה הזאת” קטעה אותי באמצע והצביעה על עצמה “סקס זה טעם החיים… אפילו יותר מקוקה קולה” צחקה “ואין כמו משחק טוב להשביח את הסקס” הושיטה יד והתחילה ללטף לי את האיבר הרטוב במיציה שישן לו בקן הנוח שבין רגליי.

הסתכלתי עליה, כל כך שונה מחוה, האקסית הסטרילית שלי שלא היתה נוגעת בו עד שלא הייתי מתרחץ וגם אז חס וחלילה להעיר אותו, אולי אני ארצה עוד פעם ופעם אחת בשבוע זה הספיק לה די והותר.

“אני יודעת!” התיישבה פתאום והדליקה את מנורת הלילה שמעליה, מתישבת ברגליים משולבות ופניה אליי, מציגה לראווה את החריץ הרטוב שבין רגליה, מברשת שיער ערווה מעוצבת מעטרת את ראשו והוא מנצנץ באור המנורה, מזמין ומפתה ואני לא יכול להוריד ממנו את המבט “נשחק משחק, אני אשב כך ואראה אותך עושה ביד ואם הוא יעמוד לך תוך חמש דקות תקבל פרס”.

“פרס? איזה פרס?”

“הפתעה!” צחקה “משהו טוב, אל תדאג, אבל!” עצרה לרגע, בונה את המתח “אם הוא לא יעמוד תקבל עונש”.

“עוד הפתעה?” שאלתי ושלחתי יד, מרגיש את ההתעוררות בין רגליי רק מהאתגר.

“לא, אם לא תעמיד אותו אני אשכיב אותך על הברכים שלי ואצליף לך בישבן החמוד שלך” צחקה ולהפתעתי דבריה רק עוררו עוד יותר את האיבר המתעורר.

“לקחתי זמן” הודיעה בקול, אוחזת בידה את שעון היד שהנחתי על השידה והתקרבה אליי עוד קצת, מכוונת את מנורת הלילה הישר אל כף היד המשפשפת והזיין שהרים את ראשו… “עברה חצי דקה” הודיעה לי ואני שפשפתי במרץ והרגשתי את הזקפה הנבנית בידי.

נירה הקריאה זמנים כמו מ”כית בצבא “עברו שתי דקות” הודיעה “תראה” ביקשה ואני הראיתי לה, זין גדול שנמתח והתקשה “לא מספיק, עוד!” שלחה אותי להמשיך לשפשף “אתה יכול יותר” המריצה אותי ואני שפשפתי במרץ “שתים וחצי דקות” הודיעה בקול “שפשף!”

אחרי שהכריזה שעברו שלוש וחצי דקות היא קמה “תמשיך” הודיעה לי והלכה לחדר האמבטיה, חוזרת עם שפופרת קרם גוף ביד, “זהו הרווחת את הפרס” מסרה לי את השפופרת ונשכבה על המיטה, על הבטן, דוחפת כרית גדולה תחת אגנה ומגביהה את ישבנה, שולחת שתי ידים לאחור ומפשקת את פלחי ישבנה המוצקים “הלילה תעשה מה שלא עשית בחיים, עמדת במשימה והפרס שלך הוא… לזיין בתחת” הודיעה לי ואני נשארתי המום “אבל קודם תמרח לי שם משחה”.

“עוד, בנדיבות” ביקשה כשמרחתי בעדינות מעט משחה בפי הטבעת שלה “שים עוד, הרבה… ותעסה, מאז שהתגרשתי לא חטפתי שם”. המשיכה “מילים גסות מחרמנות אותי” הסבירה, כאילו קראה את מחשבותיי, “אני אוהבת לדבר ככה כשאני מזדיינת ועוד יותר אני אוהבת שמדברים ככה אליי, זה מחרמן!”

“אני הולך לתקוע אותך” לחשתי לה, שוכב לצידה, מוסיף עוד כמות נדיבה מהקרם השומני ומעסה את פי הטבעת שלה “אני הולך להשחיל אותך בתחת” נישקתי את עורפה והרגשתי איך הזין הזקור נמתח עוד קצת.

“בוא” פישקה את פלחי ישבנה חזק יותר “בוא תכניס לי”.

עליתי עליה, מציב את קצה הזין המתוח והנוקשה אל פי הטבעת החשוף בפניי, לוחץ מעט, שלא יזוז “את רוצה אותי?” לחשתי לה.

“כן” גנחה בתאווה.

“אז תבקשי”.

“בוא תתקע לי”.

“לא ככה, תתחנני, תראי לי שאת באמת רוצה”.

“מניאק! בוא תשחיל אותי” יללה בקול כחתולה מיוחמת “בוא!… בבקשה”.

לחצתי, ברגע הראשון לא הצלחתי, הזין לא נכנס, לחצתי חזק יותר ופרצתי את הדרך, נועץ את כל הזין עמוק למעמקי ישבנה.

הרגשתי אותה נמתחת, ברגע הראשון היה מין שקט ואז היא גנחה, גניחת כאב קטנה ואני נבהלתי “לצאת?”

“לא, רק תשכב עליי”.

הרגשתי את שרירי פי הטבעת שלה מתכווצים סביב הזין התקוע, מרפים ומתכווצים שוב כאילו מנסים לסחוט אותו והוא נמתח בכל כיווץ כזה. “עכשיו בוא תדפוק אותי! לאט!” לחשה לי ואני התחלתי לפמפם בישבנה.

התחלתי לאט, הזיין נמרח בשכבת המשחה השמנונית שמרחתי ביד נדיבה ומתחלק, מרגיש את החיכוך הנעים של פי הטבעת סביב הזיין שלי, חיכוך ששולח גלי הנאה בכל גופי וסוחט גניחות תשוקה משנינו “אני תוקע אותך בתחת” לחשתי בתאווה באוזנה, מגביר את הקצב.

“כן… תמשיך” גנחה חזרה “כן תשחיל אותי, תקרע אותי” המשיכה.

נזכרתי בתנוחה שראיתי פעם בסרט, התיישבתי על ישבנה, בלי לצאת, אחזתי בידיה ומשכתי אותן לאחור, מרים את ראשה ומקמר את גבה,
שדיה תלויים מתנדנדים ואני דוהר עליה.

“כן זה טוב, תמשיך” עודדה אותי “תדהר עליי, אני הסוסה שלך!”

אחזתי את שתי ידיה ביד אחת ומשכתי עוד קצת, מגביה את כתפיה, “דיו” צעקתי לעברה, מפליק על פלח ישבנה הלבן בידי החופשית “דיו” צעקתי שוב, מפליק על הפלח השני ומטביע בו את חותם כף ידי “דיו” המשכתי, רואה את שדיה רוקדים תחתיה דרך המראה שעל הקיר ומרגיש שזה בא לי.

“מאיפה למדת את התנוחה הזאת?” שאלה אותי אחר כך, אחרי שגמרנו בסערה ושכבנו מתנשפים זה לצד זה “מדליקה!”

“ראיתי בסרט” הודיתי.

“וואו, שגעון… היה טופ, צריך לנסות את זה שוב” התנשפה “עכשיו תסתובב, צריכים לישון, לך מחר יש הרצאה ולי פגישה חשובה” נצמדה אלי מאחור, שדיה נמחצים אל גבי וערוותה מחממת את ישבני, מחבקת אותי וכף ידה חופנת את אשכיי.

“תגידי” לחשתי לה “אם לא היה עומד לי, באמת היית מפליקה לי בישבן?”

“בטח”.

“הפלקת לבעלך?”

“לאקס שלי? הרבה”.

“והוא הפליק לך?”

“גם, מפליק מלטף ונוגע, שתדע לך שזה מחרמן, פעם אני אראה לך, אולי מחר, אבל עכשיו לישון! לילה טוב” ואחרי רגע שקענו בשינה עמוקה.

נירה העירה אותי עם מציצה! “יום שמתחיל בפינוק לא יכול להיות רע” אמרה כשהיא יורדת לי בתאווה, מכניסה את הזיין ומוצצת, משחקת בו בלשון, מניעה את הראש קדימה ואחורה ומעבירה את שפתיה לאורכו והוא?… הוא שיתף איתה פעולה, נמתח ומתקשה למגע שפתיה, עומד זקוף ונוקשה כשהיא מחדירה את כולו לפיה ומפמפמת.

לא נשארתי חייב, בלי להוציא אותו מפיה הסתובבתי וירדתי לה, עובר ל-69 מפנק ומחדיר את לשוני עמוק למערת תענוגותיה, מריח את הריח המשכר שעולה ממנה, ריח של תאווה ונאפופים ומשתדל יותר.

הרבה זמן כבר לא ירדתי למישהי, בעצם מאז שתפסתי את אשתי על חם עם השכנה, אשתי לשעבר אהבה שאני ארד לה, הפולניה הסטרילית לא אהבה למצוץ לי, היתה עושה את זה מפעם לפעם כדי לצאת ידי חובה, אבל שאני ארד לה, אדחוף את לשוני לתוך הכוס שלה ואפנק אותה… זה כן, והרבה, וכדאי מאד שהיא תגמור כי אחרת כאב לה הראש חודש וכשכאב לה הראש הרגליים שלה נסגרו בפניי, מין רפלקס מותנה כזה.

הרגשתי שזה בא לי, זה שנירה כבר גמרה ידעתי, שמעתי והרגשתי ברגליים המתהדקות סביב ראשי ובטעם שבפה, “אני בא!” הודעתי לה בקול, נותן לה את האפשרות לברוח “אני גומר!” צרחתי, אם קודם לא היה מספיק ברור והיא המשיכה בשלה “אני משפריץ” הכרזתי ויריתי את זרמתי למעמקי גרונה והיא בלעה, בכיף, לא כמו בפעם ההיא כשהעזתי לגמור לאשתי בפה והיא הקיאה.

לפני שנפרדנו, הולכים כל אחד לעיסוקיו, היא למפגש שלה במוטורולה ואני לכנס, להרצות, היא עברה לחדר שלי, מזדכה על החדר שלה ומתנחלת בשלי.

ההרצאה שלי היתה הצלחה, עד אחרי הצהרים, שאז הרצתי, הייתי בלחץ, בדרך כלל אני עושה הרבה חזרות לפני אבל הפעם, בנסיבות שנוצרו, הייתי שקוע בדברים אחרים, עם הטעם שלה על שפתיי המילים כאילו זרמו מעצמם, מילים באנגלית שבדרך כלל אני מתקשה בהן זרמו הפעם כאילו היה זו שפת האם שלי וכמות המברכים שבאו והתעניינו אחרי ההרצאה, כמות כרטיסי הביקור שהחלפתי, העניין שגילתה חברה גדולה מאד וההזמנה להרצות בעוד כנס, גדול ומכובד יותר כולל הזמנה זוגית, מלון מפואר וטיסות בביזנס על חשבונם עשו לי את היום.

הסתבר שגם הפגישות שלה היו הצלחה, “אי אפשר לעבור בשמבורג בלי לבקר בקניון שמבורג-וואן” הסבירה לי כשנפגשנו שוב בערב “בוא נגמור עם הקניות ונחגוג שוב על איזה סטייק טוב” הציעה.

הקניון היה באמת משהו מיוחד, ענק ומפואר, נקי ומצוחצח כאילו נפתח רק היום, ליד החנות של ויקטוריה סיקרט עצרתי אותה “אני רוצה לקנות לך משהו” אמרתי “מזכרת מאתמול בלילה”.

קניתי לה סט של תחתונים וחזיה זנותיים, חוטיני וחזיה שלא מסתירה לה הרבה אבל עושה טוב לחזה המפואר שלה, לא הרבה בד אבל הרבה במחיר, נירה נרתעה לרגע כשראתה את המחיר, הקיבוצניקית שבה התעוררה, “בשבילך רק דה באסט” אמרתי ונישקתי אותה “בערב תדגמני לי”.

חזרנו ל-Outback Steakhouse וירדנו שוב על פורטראהוס, אין ספק שהשילוב הזה של פילה וסינטה עם העצם באמצע וכוס בירה קרה בצד הוא שילוב מנצח, “תאכל טוב” התכופפה לעברי ולחשה, מגלה לי את החריץ המדליק שבין שדיה “שיהיה לך כוח בלילה” חייכה חיוך זימתי שאומר הכל.

במלון עוד עברנו דרך הבר, מרימים כוסית לכבוד ההרצאה המוצלחת שהיתה לי ועוד אחת לפגישות המוצלחות שלה, היינו שבעים ועליזים כשעלינו במעלית, מתחבקים ומתמזמזים בלי בושה.

“את חייבת לי תצוגת אופנה” אמרתי לה, מצביע על השקית של ויקטוריה סיקרט שהחזקתי בידי.

“קשרו אותך פעם?” השיבה לי בתגובה.

“מה הקשר?” שאלתי וכל סירטי ה-BDSM שהייתי רואה בהחבא באינטרנט רצו לי במהירות במוח ורטט עבר בגופי, פתאום ההצלפות בישבן שהיא דברה עליהן אתמול הפכו מוחשיות וראיתי את עצמי קשור ונירה בבגדי עור שחורים מצליפה בי בשוט “לא ידעתי שאת בסאדו-מאזו”.

“תרגע, אני לא” צחקה בקול “אני לא מתכוונת להכאיב לך, זה רק מין משחק כזה, קודם עושים מה שאני רוצה, אני אקשור אותך למיטה כדי שלא תפריע לי, אחר כך אני אעשה לך תצוגת אופנה פרטית ואחריה ריקוד מושחת אישי שבסיומו אני אזיין אותך כמו שאני אוהבת ואחרי זה נעשה מה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה, מבטיחה, כל מה שתבקש אני לא אגיד לא!”

עמד לי, הייתי משחיל אותה עוד במעלית אבל לנירה היתה תוכנית אחרת, “תתפשט” הודיעה לי כשנכנסנו לחדר, מתחמקת מהידיים ששלחתי לעברה “תתפשט ותשכב על הגב” התחמקה ממני שוב בצורה אלגנטית ודחפה אותי אל עבר המיטה.

שכבתי קשור למיטה, ידי קשורות לפינות המיטה בעניבות שהיא שלפה מהמזוודה שלי, רגליי מתוחות בפישוק, קשורות בגרבי הניילון שלה והזיקפה שלי מתנוססת בגאווה במרכז, עומדת מתוחה מעל מפשעתי כתורן במגרש המסדרים.

“אני רואה שאתה שמח לראות אותי” החליקה בידה עליו ויצאה לכיוון השרותים כשהשקית של ויקטוריה סיקרט בידה “אתה מוכן?” צעקה לי משם לאחר כדקה.

אם חשבתי שהזיין שלי מתוח כבר לכל אורכו באה נירה והראתה לי שתמיד אפשר יותר, כשהיא יצאה מהשרותים, נעמדת מולי לבושה רק בחזיה הזנותית שקניתי לה והחוטיני התואם, הזיין שלי נמתח והתארך, מתרומם בעוד סנטימטר לפחות.

נירה עלתה על המיטה, נעמדה מעליי והתחילה להניע את גופה כמו רקדנית סטריפטיז מיומנת, מסובבת את ישבנה לעברי, מתכופפת מעט ומקפיצה את פלחיו, חוזרת ונעמדת שוב מולי, מורידה את כתפיות החזיה ושולחת ידיה לאחור, פותחת את החזיה ונותנת לה ליפול עליי, חושפת את שדיה העסיסיים ומקפיצה אותם בידיה וכל הזמן הזה גופה לא נח, מפתלת את גופה בתנועות גמישות.

שוב היא הסתובבה והתכופפה, שדיה מתנדנדים תחתיה, שולחת ידים, מנענעת בישבנה מול עיניי ומורידה באיטיות את החוטיני, חושפת את שפתי הכוס הכהות ואת הפתח הורוד לגן העדן שלה ואצלי התורן הצליח להתרומם עוד קצת.

אם הידים שלי לא היו קשורות הייתי עושה כבר מזמן ביד או יותר טוב, תופס ומשכיב אותה ונועץ בה את כל עמוד החשמל שהתרומם בין רגליי, כנראה שנירה הרגישה בזה מתנועותיי “אתה לא צריך לעשות כלום, רק תשכב ותהנה” היא לחשה לי בקול מתגרה וירדה על ברכיה מעליי, אוחזת את הזקפה הנוקשה ביד אחת ומכוונת אותה אל החריץ הרטוב שבין רגליה “עכשיו אני אזיין אותך” הוסיפה כשהיא משפשפת בעדינות את העטרה המתוחה בין שפתי הכוס, מכוונת, “תרגע!” דחפה אותי חזרה למיטה בידה הפנויה כשניסיתי להרים את אגני ולתקוע לה “עכשיו עושים איך שאני רוצה” שפשפה שוב, נותנת לי להרגיש עד כמה היא רטובה שם למטה “עכשיו אתה הסוסה שלי”.

“סוס” תיקנתי אותה.

“סוס, סוסה, מה זה משנה, העיקר שאני הולכת לדהור עליך… אני הולכת לזיין אותך יורם!” והיא התיישבה עליי בכל כובד משקלה, נועצת את כל המוט אל מעמקי נרתיקה, מזיזה את ישבנה ימינה ושמאלה, לוחצת ומחדירה עוד ועוד עד שישבנה נצמד לאגני וכל הזיין היה טמון במעמקיה.

“כן” גנחה, גניחה ארוכה של הנאה, “כן, את זה רציתי, בדיוק ככה” השתפשפה קלות באגני, זזה קדימה ואחורה, לצדדים, וגונחת שוב בהנאה “כן, זה טוב, הוא כל כך גדול הקטן שלך” התחילה לשחק לעצמה בפטמות, מושכת ומעמידה אותן, מתחילה לרכב עליי בתנועות קטנות וגונחת, מגבירה את הקצב וגונחת חזק יותר, גניחות הנאה ארוכות, “כן, עוד… כן זהו… כן ככה, ככה, זה בא, הנה… שלא תגמור! ” דהרה במהירות, עולה ויורדת על הזיין המתוח שתקוע בתוכה “כן אמא’לה… יורם עוד לא, עוד לא” וידעתי שהיא באה, מנסה בכל כוחי שלא להשפריץ “עוד לא” דהרה במהירות ושדיה קופצים בכל תנועה “עוד לא… עכשיו!” עצרה בבת אחת, נמתחת “יורם עכשיו, בוא! תן לי!” ואני נתתי, יורה בתוכה את כל המטען שצברתי, מרוקן בצרור ארוך את כל הארגז פעולה שלי במעמקיה, כמו פעם שהייתי מאגיסט, גומר באנחת הנאה והיא מצטרפת ונופלת עליי, שוכבת מתנשפת, אוחזת את ראשי בשתי ידיה ומנשקת אותי על שפתיי “וואו” התנשפה בכבדות “כזה לא היה לי כבר הרבה זמן” חייכה מאוזן לאוזן, שוכבת עליי ושדיה נמחצות לחזי.

“נו, כאב?” שאלה אחרי שהתאוששה קצת והתירה את ידי הימנית, שוכבת על הגב לידי, עדיין מתנשפת, “היה בסדר? בלי סאדו-מאזו?”

“היה יותר מבסדר” עניתי תוך שאני משחרר את עצמי מהקשירה “זה מחרמן לשכב ככה” הוספתי “מת לגעת בך ולא יכול, חייבים לחגוג את זה, תתלבשי!”

“מה להתלבש?” וההפתעה נשמעה בקולה.

“תתלבשי, נרד לבר וכשנעלה זה יהיה כבר התור שלי”.

“שובב” חייכה וקמה “אתה לומד מהר, אני רק שוטפת את עצמי, יש משהו מיוחד שאתה רוצה שאני אלבש?”

“תפתיעי אותי!”

חולצת הסריג הצמודה שהיא לבשה הבליטה את הפטמות הזקורות שלה שהחזיה שקניתי לה לא כיסתה. גם בגילה, כמעט פעמיים ח”י, אין ספק שנירה היתה כוסית שמיקדה את המבטים של כל מי שישב בבר. ישבנו על הבר ושתינו “מה אתה מתכנן לנו?” שאלה אותי כשהיא מרוקנת את הכוסית ומבקשת מהברמן עוד אחת.

“הפתעה” אמרתי לה “בואי נשב שם בצד” הצבעתי על פינה חשוכה והאמת שעדיין לא היה לי איזה רעיון מבריק למשהו שיפתיע אותה, הכל נראה לי כאילו מיושן, וחוץ מזה משכתי זמן כדי לתת להוא שם למטה לצבור כוחות לעוד סיבוב ולטעון את ארגז הפעולה שלי מחדש.

“תגידי” אמרתי לה אחרי שהתיישבנו זה מול זה בפינה, מתכופף לעברה ומנשק אותה על השפתיים “מי יותר טוב אני או האקס שלך?”

נירה הסתכלה בי רגע ארוך בדממה ובסוף שאלה “למה?”

“סתם, לדעת, אבל את האמת, לא מה שאת חושבת שאני רוצה לשמוע!”

“תראה” התחילה ושוב עצרה, חושבת, “אתה היית הראשון שלי, זה שפתח אותי וזה שאיתו גמרתי בפעם הראשונה ויש לך תמיד יתרון… אחריך היו לי עוד, לא רק צביקה וחזי, הזדיינו כי כולם מסביב הזדיינו… עד שפגשתי את אורי, האקס שלי” המשיכה בווידוי “שלך אומנם יותר גדול משלו” חייכה לעברי, מלטפת לי את האגו הגברי שלי “אבל הוא ידע להפתיע אותי, הקפיץ את חיי המין שלי קפיצת מדרגה, דרך המשחקים שלו עשיתי דברים שלא חלמתי שאני אעשה… אם אתה פתחת אותי פיזית אז הוא פתח אותי נפשית, אורי לימד אותי לאהוב סקס והכי חשוב להנות ממנו, לימד אותי שמשחקים זה לא רק לילדים קטנים, שמשחקים מגבירים את ההנאה… בעצם” עצרה לרגע, חושבת, אוחזת את כף ידי בשתי ידיה, מנשקת אותה ומצמידה לחזה שלה “כנראה שתפקידו בחיים היה להכין אותי לפגישה החוזרת שלנו”.

הייתה מין דממה כזאת, שנינו לא ציפינו לכזה וידוי, לא אני כששאלתי ולא היא כשהתחילה לענות, היד שלי היתה עדיין בידה, אוחזת ומנשקת אותה “הרבה לילות חלמתי שניפגש שוב”.

“באמת?”

“כן, כנראה שגם אלוהים רצה אבל תראה עד איפה שלח אותנו כדי שזה יקרה” ושוב השתררה מין דממה כזאת, שנינו שותקים ומתבוננים אחד לשני בעיניים.

“ממה אתה חושש?” שברה את הדממה.

“מה?”

“רואים עליך”.

“רף גבוהה הצבת לי” לחשתי, משפיל עיניים, “הקפיץ את חיי המין שלי קפיצת מדרגה” ציטטתי את מה שהיא אמרה על האקס שלה “ואני…” נתקעתי.

“אתה מה?” חייכה “תאמין לי, אם הצלחת לכבוש אותם בהרצאה שלך מה זה בשבילך משחק מקדים קטן?” המשיכה “אתה יודע מה היה הכי מחרמן אותי?” שאלה ולא חיכתה לתשובה “כשהוא היה מעניש אותי, הייתי עומדת בפישוק, מתכופפת ונשענת עם הידים על המיטה והוא היה מצליף בי בישבן ותוך כדי כך מלטף ומגרה… וואו רק מלחשוב על זה אני מתחרמנת”.

“סתם ככה, אומר לך לעמוד ומצליף?”

“לא, מה פתאום, אף פעם לא סתם תמיד היינו מוציאים תרוץ, כמובן שזה היה הדדי, גם אני הייתי מעמידה אותו ככה אבל עכשיו זה תורך” שלחה לעברי רמז עבה כפיל ורגלה התחככה ברגלי.

“כל תרוץ?” הקשתי, רואה אותה מתבוננת בבחור צעיר שנכנס לבר ורעיון נדלק במוחי.

“כן, כל תרוץ” הסכימה איתי “אבל רק כזה שמגיע עליו עונש”.

“למשל זה שאת יושבת כאן איתי ועינייך מפשיטות את החתיך הצעיר ההוא שליד הבר?” התכופפתי לעברה ולחשתי כאילו אני חושש שישמעו.

נירה הסתכלה בי, קודם הסמיקה ואחר כך חייכה, “כן” נכנסה מייד למשחק, יותר מהר ממה שחשבתי, “אתה צודק, יורם” עברה לקול מתנצל, “סליחה, באמת שאתה צודק, זה לא בסדר מצידי, סליחה, אתה חושב שמגיע לי עונש על זה?”

“מגיע גם מגיע!” חייכתי חזרה, חיוך זימתי.

“מה?” שאלה והרגשתי את רגלה מתחככת בין רגליי.

“הצלפה קטנה בישבן החמוד שלך” לחשתי לה והרגשתי איך נעמד לי “תעלי לחדר ותתכונני, אני רק משלם וכבר בא להעניש אותך!”

כשנכנסתי לחדר נירה כבר עמדה בתנוחה המתאימה, כמעט עירומה, רק החוטיני שקניתי לה עליה, רגליה מפושקות והיא מתכופפת קדימה, ידיה על המזרון ושדיה תלויים תחתיה.

רק מלראות את זה הזיין שלי קפץ לדום מתוח, לא שלא עמד לי מהמחשבה אבל לראות אותה ככה הקפיץ אותו קדימה, נלחץ למכנסיים ומאיים לקרוע אותם.

“משהו כאן מיותר” ניגשתי אליה מחליק על ישבנה ומושך בעדינות בחוטיני.

“לא הספקתי, שמעתי אותך מגיע” התנצלה.

אם הוא לא היה יקר כל כך הייתי קורע אותו מעליה אבל חבל אז במקום זה משכתי את החוטיני והורדתי עד ברכיה, חושף את ערוותה ומעביר אצבע בין שפתי הכוס שכאילו נפתחו עבורי, מרגיש את הרעד שעובר בגופה ועד כמה היא רטובה.

“תספרי לי מה עשית” עמדתי מאחוריה והתחלתי להתפשט, לאט, יש לי זמן, לא יכול להוריד את העיניים מהישבן שלה ומחריץ הכוס שניצנץ בין רגליה “תזכירי לי למה מגיע לך עונש?”

“כי הסתכלתי על גבר זר כשהייתי אתך” מלמלה ולמרות שלא ראיתי היה ברור שהיא מחייכת.

“סתם הסתכלת?”

“לא, הפשטתי אותו בעיניים”.

“וכמה מגיע לך על פשע כזה?” הורדתי את המכנסיים ונשארתי בתחתוני הבוקסר הצמודים שלי שהבליטו את הזקפה שמתחתם.

“כמה?” ענתה בשאלה.

הפלקתי לה מכה ראשונה על פלח ישבנה “איי” גנחה, איי מתפנק יותר מאשר כואב והרגשתי את הזקפה שלי כמעט קורעת את התחתונים.

“כשאני שואל אותך תעני” הודעתי לה בקול תקיף “כמה?”

“שלוש”.

“לא מספיק!”

“אז חמש” ניסתה שוב.

“עשר!” קבעתי והפלקתי לה על הפלח השני, מטביע סימן אדום על פלח ישבנה הלבן.

לפני המכה השלישית ליטפתי לה את הישבן שמולי, נוגע שוב, כאילו במקרה בשפתי הכוס ומלטף, מרגיש איך היא נרגעת ומפליק לה שוב, הישר בין הרגליים, בשפתי הכוס הרגישות “א-י-י-י” הזדעקה ואני שוב ליטפתי, בודק בין שפתי הכוס, מכניס ומרטיב את האצבע בעסיס תאוותה הממלא אותו, רואה את האוהל שבתחתוני הבוקסר גדל עוד יותר וממהר להוריד אותם, את התחתונים, קורא דרור לתורן שהזדקף בין רגליי, רוטט בתשוקה, רוצה רק דבר אחד… לדפוק!

הצלפתי בה עוד פעמים, מכה בכל פלח ישבן, ולא יכולתי להתאפק יותר. צביקה, חברי מההכשרה שנהרג בלבנון, היה אומר תמיד “חוק הוא חוק אמר השמוק תפקידי הוא רק לדפוק” והוא צדק, נעמדתי מאחוריה, מכוון את הזיין בידי “אני מוריד לך חצי על התנהגות טובה” הודעתי לה כשאני אוחז במותניה והטבעתי את כל הזיין הנוקשה למעמקי מערת תענוגותיה הרותחת.

גניחת ההנאה הארוכה שנפלטה מפיה סיפרה שגם היא היתה חרמנית לא פחות ממני “כן” ארוך של הנאה “כן זה טוב, אני גומרת! למה חיכית כל כך הרבה?” שאלה בתשוקה.

עמדתי מאחוריה ודפקתי אותה, אוחז במותניה ומפמפם במהירות, תוקע את כולו, עוצר ונהנה, מוציא, לא עד הסוף רק עד שהעטרה בין שפתיה, מרגיש אותה נדרכת ושוב נועץ בחוזקה וגונח “קחי” חזק של תאווה.

אני לא יודע אם אי פעם זיינתי בכזאת תשוקה כמו שזיינתי את נירה באותו רגע, גונח בקול בכל נעיצה, מרגיש שזה בא ודוחף אותה על המיטה, בלי לצאת!, שוכב עליה וטוחן במהירות “בואי” צעקתי לה, מרגיש איך זה עולה לי במעלה הזיין המתוח ופורץ בסדרת “בואי!” מהירה וארוכה.

הצלחתי! נירה גמרה! מודיעה לי בקול, “בוא, תן לי!” הזמינה אותי ואני באתי, ועוד איך באתי, “הנה!!” נמתחתי ויריתי את זרעי במעמקי נרתיקה הגועש “הנה זה בא” חזרתי שוב, מרוקן את בקבוקיי עד הטיפה האחרונה, ממלא את הווגינה החובקת את הזיין שבתוכה בשפעת זרמתי החמה והריחנית.



אפילוג 

חודשיים אחרי התחתנו בטקס צנוע בקיבוץ תל-אבנר, רק משפחה קרובה, חברי הקיבוץ והפתעה שנירה הכינה לי, אספה מכל הארץ את הבנות מהקיבוץ שזיינתי באותה תחרות מפורסמת והן שהובילו אותה לחופה.

נירה נראתה כל כך יפה בשמלה הלבנה עד שאף אחד לא הבחין שהיא אופה משהו שם מתחת, שהיא מנביטה זרע שזרעתי בתוכה באחד מלילות התאווה בשיקגו או אולי בכלל במטוס, אף אחד לא שם לב שהיא בחודש השני להריונה!

הצעתי לה נשואין בגחמה של רגע ובמקום הכי הזוי, הרבה לפני שידענו שהיא בהריון, ואני לא מצטער לשניה. חזרנו לארץ באותה טיסה, נירה דחתה את הטיסה שלה ביום, הפעילה קשרים והצליחה, ישבנו אחד ליד השני בצד של שני המושבים במטוס ואחרי שהדיילת כיבתה את האורות ו”השכיבה את כולם לישון” נירה לחשה לי באוזן “אני חרמנית ואף פעם לא עשיתי את זה בשרותים של מטוס, אתה בא?” וקמה להמחיש את רצינות כוונתה.

אחרי מה שהיא עשתה לי מתחת לשמיכה שפרסנו, פותחת לי את החנות ודוחפת לי יד, משחקת באוצרותיי ומשפשפת לי בעדינות את הגבר גבר שהתעורר, לא היה סיכוי שאגיד לה לא והתגנבתי אחריה, מתפלל שאף אחד לא יבחין ויקרא לדיילת.

תא השרותים במטוס צר ודחוס לאחד, קל וחומר לשניים. הצטופפנו, סגרנו את הדלת ונירה נצמדה אלי, מנשקת אותי על השפתיים נשיקה תאוותנית “אני מתה עליך” לחשה והסתובבה, מפנה לי את גבה ומושכת את המכנסיים והתחתונים שלבשה עד הברכיים ונעמדת במהירות עם הברכיים על האסלה הסגורה “בוא” לחשה “בוא תזיין אותי”.

נצמדתי מאחוריה, פותח את המכנסיים ומוריד אותם יחד עם התחתונים בדיוק כמוה, עד הברכיים, הצמדתי את הזיקפה שהזדקרה בין רגליי אל החריץ המזמין שמול עיניי ותקעתי אותה לתוכה במכת אגן חזקה, מחליק בקלות אל מעמקיי נרתיקה המצופה בשמן הסיכה הטבעי שלה והתחלתי לפמפם, לאט, מפחד לעשות רעש, שלא ישמעו, “כן” לחשה לי “התגעגעתי אליו” וההנאה והגעגוע נשמעו היטב בקולה.

זיינתי לאט, נהנה, מרגיש את ההתכווצות של שרירי נרתיקה סביב הזיין שמתחכך בהם, דוחף ידים אל מתחת לחולצה שלה ומגיע לחזיה, אני לא יודע אם היא תכננה את הכל מראש אבל היא עשתה לי חיים קלים והיתה עם חזיה שנפתחת מקדימה, פתחתי ושחררתי את שדיה, חופן אותם ומעסה בתאווה ואז החלטתי! בשניה!

“נירה, אפשר לבקש את ידך?” שאלתי.

“שובב!” ניסתה להושיט לי יד ונתקעה “קצת קשה בתנוחה הזאת”.

“לא טיפשה” גחנתי ונישקתי את עורפה “במובן של…” עצרתי, דוחף את הזיין הכי חזק לתוכה “התסכימי להיות אשתי?”

היה רגע של דממה, לא זזתי, כל הזיין נעוץ בתוכה ואני מחכה לתשובה “קודם אני רוצה לספר לך משהו” לחשה “בתל-אבנר מחכים לי שני ילדים, בנים, מאורי!”

לרגע היה נדמה לי שהזיין שלי מתרכך וכאילו מחליק מתוכה, נלחצתי ופמפמתי במהירות, מזיין אותה ומרגיש איך הוא נמתח חזרה ונרגע “גם לי יש משהו לספר לך” לחשתי.

“אני יודעת!” הפתיעה אותי.

“מה?” שאלתי בסקרנות.

“יש לך ילדה, אצלך, עשית בשכל כשהגשת את התביעה לגרושין בבית דין רבני, הם שונאים לסביות”.

שוב קפאתי במקומי, לא זז, “איך ידעת?”

“בררתי” לחשה במהירות “מייד אחרי שעליתי מחדר הכושר הרמתי טלפון ובררתי… ועכשיו יאללה, זיין אותי” לחצה את ישבנה לאגני “תן לי את עונתי ואני אתן לך תשובה!”

זיינתי אותה בלהט, במרץ, תוקע אותה חזק ומהר, שומע אותה גונחת בשקט ומרגיש בהתכווצויות האלה של הווגינה סביב הזיין שהיא גומרת, “את מסכימה?” תקעתי אותה ולחשתי “נירה, את מסכימה להיות אישתי??” תקעתי שוב, סוחט את שדיה ונצמד חזק לאחוריה.

“כן” היא לחשה לי, כן ארוך של שמחה, “כן, אני רוצה אותך, רציתי אותך כבועלי ועוד יותר כבעלי… אתה לא יודע אבל כבר מזמן הסכמתי, ברגע שנתתי לך לגמור לי בפנים אפילו שאני כבר שנה לא לוקחת גלולות” התוודתה, מסמיקה ודמעות זולגות מעיניה “כל כך רציתי ממך ילד! יורם, בוא תעשה לי ילד!” ואני, שחיכיתי רק לזה, התפוצצתי! גומר בתוכה בהנאה, סוחט את שדיה החפונים בשתי ידיי, מנשק את עורפה החשוף ויורה למעמקיה את כל מה שהצלחתי לעצור עד אותו הרגע, שולח את זרעיי לעוד מסע ארוך אל תוך רחמה, אולי אחד ישרוד ויצליח ואולי בכלל היא כבר נקלטה?…